תנחומא בובר, תזריעMidrash Tanchuma Buber, Tazria
א׳וידבר ה' אל משה לאמר, אשה כי תזריע וילדה זכר (ויקרא יב א ב), זש"ה מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני (איוב כט ב), הפסוק הזה איוב אמרו כשבאו עליו היסורין, אמר מי יתנני [כירחי קדם], ולואי היו לי הימים שהיו לי כשהייתי במעי אמי. כימי אלוה ישמרני, מלמד שהתינוק משתמר כשהוא במעי אמו.
1
ב׳[בהלו נרו עלי ראשי (שם שם ג), מכאן את למד שאורה לתינוק במעי אמו].
2
ג׳כאשר הייתי בימי חרפי [בסוד אלוה עלי אהלי (שם שם ד), מדבר בתינוק] כשם שהגשם טורחת בקרקע ומלוכלך, כך התינוק מלוכלך במעי אמו, (בסוד אלוה עלי אהלי (שם) מדבר בתינוק), וכשם שהתינוק עומד מלוכלך, [כך אדם מלוכלך] בעונות והצרות באות עליו, אותה שעה אמר מי יתנני כירחי קדם, ולואי היו לי הימים שהייתי במעי אמי, מהו אומר באחרונה, כאשר היתי בימי חרפי, אמר ר' אבהו התינוק יוצא ממעי אמו מלא רירין ומלא דם וכל משבחין ומחבבין, אותו, וביותר כשהוא זכר, הוי אשה כי תזריע וילדה זכר.
3
ד׳ד"א אשה כי תזריע. זש"ה אחור וקדם צרתני וגו' (תהלים קלט ה), הכתוב מדבר באדם הראון, [אמר ר' יוחנן] כתיב בו שתי יצירות, שני יודי"ן, וייצר ה' אלהים את האדם (בראשית ב ז), יצירה אחת בעולם זה ואחת לעולם הבא, אבל הבהמה והחיה והעוף כתיב בהן יצירה אחת, ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה (שם שם יט), לכך הוא אומר אחור וקדם צרתני. ר' שמעון בן לקיש אומר אחור למעשה יום ששי, וקדם למעשה יום הראשון, מה טעם, (ריש לקיש אמר) [דאמר ר' שמעון בן לקיש] ורוח אלהים מרחפת על פני המים (שם א ב) זו נפשו של אדם הראשון, לפיכך הוא אומר אחור וקדם צרתני, אחור למעשה יום ששי, וקדם למעשה יום ראשון. ר' אלעזר בן פדת אומר אחור למעשה יום ששי, וקדם למעשה יום ששי, כיצד ששה דברים ברא הקב"ה ביום הששי, אלו הן נפש חיה ובהמה ורמש וחיתו ארץ ואדם וחוה, ונפשו של אדם נבראת תחילה, שנאמר תוצא הארץ נפש חיה, ואין נפש חיה, אלא נפשו של אדם, שנאמר ויהי האדם לנפש חיה (בראשית ב ז), הרי קדם למעשה יום הששי, ואחור ליום הששי, שהיה עסוק בו כל יום הששי, הוי אחור וקדם צרתני, אחור למעשה יום הששי, וקדם למעשה יום הששי. ר' שמואל בר נחמני אמר מהו אחור וקדם, דו פרצופין, זכר ונקבה, הוי אומר אחור וקדם צרתני. אמר אדם אחר שברא הקב"ה כל בהמה וחיה ברא אותי, כך התינוק הזה עד שלא יצא ממעי אמו הקב"ה מצוה עליו מזה אכול ומזה לא תאכל, וזה לכם הטמא, ומשהוא מקבל עליו במעי אמו את כל המצות שבתורה אחר כך נולד, שנאמר אשה כי תזריע וילדה זכר.
4
ה׳[אשה כי תזריע וילדה זכר]. זש"ה אין קדוש כה' כי אין בלתך (ש"א ב ב), מהו כי אין בלתך, אלא מלך בשר ודם בונה פלטין ובנינו מבלה אותו, אבל הקב"ה מבלה את עולמו, כביכול כי אין בלתך, כי אין בלותיך, ואין צור כאלהינו (שם), כיצד בשר ודם צר צורה על הכותל, שמא יכול לצור על מים, הקב"ה צר את העובר במעי אמו בתוך המים, הוי אין צור כאלהינו, אין צייר כאלהינו.
5
ו׳ד"א אין צור כאלהינו, בשר ודם צר צורה הוא מדבר וצורתו אינה מדברת, [והוא] משבח את צורתו, אבל הקב"ה צורתו עומדת ומשבח לפניו. [ד"א אין צור כאלהינו] בשר ודם מבקש לצור צורה כמה סממנין צריך להביא עד שלא צר אותה, אבל הקב"ה הוא צר צורה מתוך טיפה אחת, בא וראה הטווס שבו שלש מאות וששים [וחמשה] מיני צבעונין, והוא נוצר מטיפה אחת של לובן, ולא תאמר בעוף, אלא אפילו באדם מטיפה אחת של לובן הוא נוצר, שנאמר אשה כי תזריע וילדה זכר, [הוי אין צור כאלהינו. ד"א מלך בשר ודם צר צורה, אבל אין צורתו עוש צורה. אבל הקב"ה צר צורה וצורתו עושה צורה, שהוא צר את האשה, והאשה יולדת ועושה צורה כיוצא בה, אשה כי תזריע].
6
ז׳[ד"א אשה כי תזריע וילדה זכר]. אם קדמה האשה יולדת זכר, אם קדם האיש (מוליד) [יולדת- נקבה. אמר ר' אבין הלוי [ברבי] רמז לך הכתוב אם נקבה תלד, אם קדם האיש מולדת נקבה, קודמת האשה מולדת זכר, שנאמר אשה כי תזריע וילדה זכר. אמר ר' חייא בר אבא לפיכך הזכר נתלה באשה, והנקבה באיש, שנאמר הנה ילדה מלכה גם היא בנים לנחור אחיך את עוץ בכורו ואת בוז אחיו (בראשית כב כ כא), ובתואל ילד את רבקה (שם שם כג), וכן הוא אומר פלגש כלב (ילדה) [מעכה ילד] (שכר) [שבר] ואת תרחנה. ותלד (שצף) [שעף] אבי מדמנה, (ואת) [את] שוא אבי מכבנא ואבי (גבעה) [גבעא] ובת [כלב] עכסה (דה"א ב מח מט), הוי נתלו הנקבות באיש והזכרים באשה, לכך נאמר אשה כי תזריע. אמר ר' אייבו מעשה נסים הקב"ה עושה עם האיש הזה, אדם שהוא נתון בקמון יום אחד, אין נפשו מפרכסת עליו, אבל התינוק ההוא נתון במעי אמו תשעה חדשים והקב"ה משמרו, רבותינו אמרו מעשה נסים הקב"ה עשה עם האדם הזה, האדם שהוא נתון באמבטי יום אחד נפשו מקנטת עליו, והתינוק נתון במעי אמו ט' חדשים ואין נפשו קניטה עליו, [למה שהקב"ה עושה עמו מעשה נסים]. אמר איוב אשא דעי למרחוק (איוב לו ג), והיה איוב ראה בני אדם אשה יולדת איש, והספינה שטה בתוך המים אצבע על אצבע, ותמה על הדברים האלו, ואומר אשא דעי למרחוק, לכך כתיב אשה כי תזריע.
7
ח׳[ד"א אשה כי תזריע]. אמר ר' יהודה [בר סימון] שני יריכי אשה נעשין כשני יריכי אבנים, כדי שיהא בה כח כשהיא יולדת, שנאמר (וראיתם) [וראיתן] על האבנים (שמות א טז). אמר ר' [מאיר] מעשה נסים הקב"ה עושה עם התינוק הזה, כיצד עד שלא תלד האשה מושכת דמים, משילדה הדמים מסתלקין לשדים ונעשה חלב, והתינוק יונק מהן. אמר ר' אבא בר כהנא מעשה נסים הקב"ה עושה עם התינוק הזה, כיצד הפונדיה (פי' כיס) שהיא מליאה ופיה למטה המעות מתפזרין, אבל האשה הזו פונדיה שלה למטה, והולד נשמר. ד"א הבהמה הזו מהלכת והולד רבוץ בתוך מעיה, אבל האשה הזו מהלכת זקופה והולד בתוך מעיה והקב"ה משמרו.
8
ט׳ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת תביא כבש בן שנתו לעולה וגו' (ויקרא יב ו). למה היא מביאה קרבן, אמרו רבותינו מאה פעמים היא פועה בשעה שהיא יושבת על המשבר, תשעים ותשעה למיתה ואחד לחיים, וכיון שהצרות מגיעות אצלה, היא נודרת שאינה מכרת אישה עוד, לכך היא מביאה קרבן, שנאמר תביא כבש בן שנתו וגו'.
9
י׳וביום השמיני ימול בשר ערלתו (ויקרא יב ג). אין כתיב כאן שיוציא הוצאות, ראה כמה ישראל מחבבין את המצות, כמה הן מוציאין הוצאות כדי לשמרן, אמר הקב"ה אתם משמחין את המצות, אף אני אוסיף לכם שמחה, שנאמר ויספו ענוים בה' שמחה (ישעיה כט יט). שאל טורנוסרופוס הרשע את ר' עקיבא איזה מעשים נאים של הקב"ה או של בשר ודם, א"ל של בשר ודם נאים, א"ל טורנוסרופוס הרשע הרי השמים והארץ יכול אתה לעשות כהם, א"ל ר' עקיבא לא תאמר לי בדבר שהוא למעלה מן הבריות, שאין שולטין בהן, אלא בדברים שהן מצויין בבני אדם. א"ל למה אתם מולים, א"ל אף אני הייתי יודע שאתה עתיד לומר לי כן, לכך הקדמתי ואמרתי לך מעשה בשר ודם הם נאים משל הקב"ה, הביאו לי שבולים וגלוסקאות, [אמר לו אלו מעשה הקב"ה ואלו מעשה בשר ודם אין אלו נאים, הביאו לי] אנוצי פשתן וכלים מבית שאן, א"ל אלו מעשה הקב"ה ואלו מעשה בשר ודם, אין אלו נאים, א"ל טורנוסרופוס הואיל הוא חפץ במילה, למה אינו יוצא מהול ממעי אמו, א"ל ר' עקיבא ולמה שוררו יוצא בו, לא תחתוך אמו שוררו, ולמה אינו יוצא מהול, לפי שלא נתן הקב"ה לישראל את המצות אלא כדי לצרף בהן, לכך אמר ודוד (כל) אמרת (אלוה) [ה'] צרופה וגו' (תהלים יח לא).
10
י״אוידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר אדם כי יהיה בעור בשרו וגו' (ויקרא יג א ב), זש"ה מי פלג לשטף תעלה (איוב לח כה), אמר ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי בערביא קורין לשער שטפא, שכל שער ושער שבאדם ברא לו מעין בפני עצמו, לפי שאיוב קורא תגר ואמר אשר בערה ישופני [והרבה פצעי חנם] (שם ט יז), על חנם הביא את כל היסורין האלו עלי, א"ל אליהוא חס ושלום, חלילה לאל מרשע ושדי מעול, אלא כי פועל אדם ישלם לו [וכאורח איש ימציאנו] (שם לד י יא), הכל במדה הוא מביא, אמר ר' אבין הלוי בשם ר' אבא בר כהנא אין הקב"ה מודד מדה (בנפישה) [בכפישה], אלא הכל במשפט, [שנאמר כי אלהים שופט] זה ישפיל וזה ירים (תהלים עה ח), א"ל הקב"ה לאיוב אפילו השער שעליך מעין עשיתי לו, ומדה עשיתי לו, שנאמר מי פלג לשטף תעלה. מעשה בכהן אחד שהיה רואה את הנגעים, נתמטה ידו, ובקש לצאת לחוצה לארץ, קרא לאשתו, אמר לה בשביל שבני אדם רגילין לבוא אצלי להראות את נגעיהם, בואי ואני אלמדך שתהא רואה את הנגעים, אם ראית שערו של אדם שיבש המעין שלו, תהי יודעת שלקה, לפי שכל שער ושער ברא לו הקב"ה מעין בפני עצמו, [שיהא שותה ממנו], יבש המעין שלו יבש השער, אמרה לו אשתו ומה אם כל שער ושער ברא לו הקב"ה מעין בפני עצמו [שיהא שותה ממנו] אתה שאתה אדם, וכמה שערות יש בך, ובניך מתפרנסין על ידך, לא כל שכן שיזמין לך הקב"ה פרנסה, לפיכך לא הניחה אותו לצאת לחוצה לארץ.
11
י״בד"א מי פלג לשטף תעלה. כשהקב"ה ברא את האדם בחכמה ברא אותו, כיצד אם ברא אותו רובו מים ומיעוטו דם, נעשה איסטניס, אם ברא אותו רובו דם ומיעוטו מים, נעשה מצורע, חציו מים וחציו דם [הרי זה] אדם שלם.
12
י״גאדם כי יהיה בעור בשרו גוו'. למה אינו אומר דבר אל בני ישראל כשם שהוא אומר בכל הפסקות, [אלא אדם כי יהיה], זש"ה כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע (תהלים ה ה), לפי שהפסוק אומר (האומר) [אומר] עצתי תקום וכל חפצי אעשה (ישעיה מו י), מי ששומע את הפסוק הזה אומר שמא יש עיבור דין למעלה, אמר ר' תנחומא בר אבא מהו וכל חפצי אעשה, שאינו חפץ לחייב שום בריה, שנאמר [כי אם אחפוץ במות הרשע (יחזקאל לג יא) הוי] כי לא אל חפץ רע אתה, מהו לא יגורך רע. אמר ר' יוחנן אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם אם אתה חפץ לזכות מי ימחה בידך, באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה (קהלת ח ד), מי גדול ממך, בנוהג שבעולם שלטון שהוא יושב לדין, ומבקש לזכות או לחייב, הוא מתיירא מן גדול הימנו, שלא יתנו עליו אנקליטון לקומוס, קומוס מתיירא מאפרכוס, אפרכוס מתיירא מן המלך, המלך מתיירא ממך, ואתה אם מבקש אתה לזכות בריותיך, ממי אתה מתיירא, לא יגורך רע, ואין הלשון הזה אלא לשון יראה, כענין שנאמר כי יגורתי מפני האף והחמה (דברים ט יט).
13
י״דאדם כי יהיה בעור בשרו וגו'. זש"ה איום ונורא הוא וגו' (חבקוק א ז). הפסוק הזה מדבר באדם הראשון, ובפרעה, ובאדום, [ובסנחריב, ובנבוכדנצר], ובבני אדם, באדם הראשון כיצד, כשברא הקב"ה (את העולם) את אדם הראשון, אמר ר' אבא בר כהנא בראו בדמותו, שנאמר ויברא אלהים את האדם בצלמו וגו' (בראשית א כז), ובראו מסוף העולם ועד סופו, שנאמר כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים (דברים ד לב), והיה שולט בכל העולם, שנאמר ורדו בדגת הים וגו' (בראשית א כח). ואומר ומוראכם וחתכם יהיה וגו', (שם ט ב), לכך נאמר איום. ונורא זה אדם הראשון, ממנו משפטו ושאתו יצא (חבקוק שם), זו חוה שיצאה ממנו וגרמה לו למות, [שנאמר] ותתן גם לאישה עמה ויאכל (בראשית ג ו), [ומנין שיצאה ממנו, שכן כתיב עצם מעצמי ובשר מבשרי] (שם ב כג), הוי איום ונורא הוא. [ד"א] איום ונורא הוא, זה פרעה שהיה (נח) (קוזמוקטור) [קוזמוקרטור], שנאמר מושל עמים ויפתחהו (תהלים קה כ). ממנו משפטו ושאתו יצא, זה משה שהיה מגודל בתוך ביתו והיה סבור שהוא בן בתו, שנאמר ויגדל הילד ותבאהו לבת פרעה ויהי לה לבן (שמות ב י). עמד והביא עליו עשר מכות, שנאמר [ועתה לך ואשלחך אל פרעה] (שם ג י), ואת המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות (שם ד יז). אמר ר' יהודה המטה משאוי ארבעים סאה היה, ושל סנפירינון היה, והיה חקוק עליו עשר מכות, נוטריקון דצ"ך עד"ש באח"ב, ומשה מביט במטה ורואה את המכה הראויה לבוא ומביאה על פרעה הוי איום ונורא.
14
ט״ו[ד"א] איום ונורא זה אדום, שנאמר (דחילא) [דחילה] ואימתני [ותקיפא] (דניאל ז ז), ממנו משפטו ושאתו יצא, זה עובדיהו (שהיה גר אדומי) [אמר ר' יצחק גר אדומי היה] ומתנבא עליו, חזון עובדיה [כה אמר אדני אלהים לאדום וגו'] (עובדיה פסוק א), (אמר ר' יצחק עובדיה זה גר אדומי היה) הוי איום ונורא זה אדום, ממנו משפטו ושאתו יצא זה עובדיה.
15
ט״ז [ד"א] איום ונורא זה סנחריב, שנאמר ואחריב בכף פעמי כל יאורי מצור (מ"ב יט כד), ואמר מי בכל אלהי הארצות אשר הצילו את ארצם מידי (שם יח לה), [וכן הוא אומר] והיו מוטות כנפיו וגו' (ישעיה ח ח), חד מששים באוכלוסין היה מספק את ארץ ישראל, שנאמר והיו מוטות כנפיו המוטה הזו של תרנגול אחד מששים בכנפיו, כיון שבא להכנס לירושלים, אמר לאוכלוסיו שכבו, ובבוקר אנו משליכין לתוכה טבעות שלנו ונסקל אותם בהם, הוי איום ונורא, זה סנחריב, ממנו משפטו ושאתו יצא, אלו בניו כשעלה להחריב את ירושלים לא עלתה בידו, [שנאמר] ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור וגו' (מ"ב יט לה), וכתיב וישב בבושת פנים לארצו ויבא בית אלהיו (ויוצאי) [ומוציאי] מעיו (הכוהו בחרב) [שם הפילוהו בחרב] (דה"ב לב כא), [נכנס להתפלל לפני נסרוך אלהיו, אמרו בניו כן זה מטעה עצמו, היו לו לעמוד כשנשרפו כל אוכלוסיו, והיו נוססין והורגין אותו], שנאמר ויהי הוא משתחוה בית נסרוך אלהיו, ואדרמלך ושראצר בניו הכוהו בחרב (מ"ב יט לז), הוי איום ונורא זה סנחריב, ממנו משפטו ושאתו יצא זה בניו.
16
י״ז [ד"א] איום ונורא זה נבוכדנצר, שנאמר ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה וגו' (ישעיה יד יג), ממנו משפטו ושאתו יצא, זה אויל מרודך, אמרו רבותינו כשנטרד נבוכדנצר, כמו שכתוב ומן אנשא לך טרדין (דניאל ד כט), כל אותו זמן היה אויל מרודך משמש תחתיו, וכיון שחזר חבשו בבית הכלא, וכל מי שנחבש על ידו אינו יוצא מבית הכלא לעולם עד יום מותו, שנאמר (ואת) אסיריו לא פתח ביתה (ישעיה יד יז), כשמת נבוכדנצר בקשו להמליך לאויל מרודך, נכנסו עליו ולא קיבל, אמר להם בראשונה שמעתי לכם, לכך נחבשתי, ועכשיו אשמע לכם שמא חי הוא ויעמוד עלי ויהרגני, עמדו על נבוכדנצר וגררוהו מקברו והוציאוהו, וראה אותו שמת, והמליכוהו, לקיים מה שנאמר ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב (שם שם יט), הוי איום ונורא זה נבוכדנצר, ממנו משפטו ושאתו יצא, זה אויל מרודך.
17
י״ח ד"א איום ונורא זה האדם שמושל בכל מה שברא הקב"ה בעולמו, שנאמר תמשילהו (במעשה) [במעשי] ידיך וגו' (תהלים ח ז), ממנו משפטו ושאתו יצא, שבשעה שוא חוטא מביא עליו יסורין מגופו, למה שאין מדותיו כמדת בשר ודם, בשר ודם כהוא רוצה עבדיו לרדות, מביא (גבלין) [מגלבין] וכבלים ורודה אותם ומצערן, אבל הקב"ה אינו כן, אלא מכל גופו של אדם רודה אותו ומכהו (שנאמר ממנו משפטו ושאתו יצא) [מנין ממה שקרינו בענין אדם כי יהיה בעור בשרו].
18
י״טאדם כי יהיה בעור בשרו וגו'. זש"ה כי לא אל חפץ רשע אתה (תהלים ה ה), ללמדך שאין הקב"ה חפץ לחייב בריה, שנאמר כי לא אחפוץ במות המת (יחזקאל יח לב), ובמה חפץ להצדיק בריותיו [שנאמר ה' חפץ למען צדקו וגו' (ישעיה מ בכא) למען צדק בריותיו] ולא לחייב, וכן אתה מוצא באדם הראשון, כשבראו נתנו בגן עדן, וצוהו ואמר לו, זה אכול ומזה לא תאכל, כי ביום אכלך ממנו מות תמות (בראשית ב יז), עבר הביא עליו איפופסין, בא השבת ופינהו, התחיל מסיח עמו מא יעשה תשובה, שנאמר ויקרא ה' אלהים אל האדם (שם ג ט), אין ה' אלא מדת הרחמים, שנאמר ה' ה' אל רחום וחנון (שמות לד ו), הקדים לו מדת רחמים למדת הדין, הוי כי לא אל חפץ רשע, שאינו חפץ לחייב בריה, התחיל מסיח מי הגיד לך וגו' (בראשית ג יא), ויאמר האדם האשה וגו' (שם שם יב), הניח מאדם, התחיל מסיח עם האשה, שנאמר ויאמר ' אלהים לאשה וגו' (שם שם יג), אבל כשבא אצל הנחש לא הסיח עמו, אלא מיד נתן לו איפופסין, שנאמר ויאמר ה' אלהים אל הנחש כי עשית זאת וגו', ואיבה אשית וגו' (שם שם יד טו), חזר אצל האשה ואמר לה, הרבה ארבה עצבונך והרונך (שם שם טז), וכשחזר אצל האדם, לא חייבו, אלא רמז לו לעשות תושבה, מנין, אמר ר' ברכיה בשם ר' לוי שאמר לו בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך (שם שם יט), אין שובך אלא לשון תשובה, שנאמר שובה ישראל (הושע יד ב), כיון שלא עשה תשובה, טרדו מגן עדן, שנאמר [ויגרש את האדם (בראשית ג כד), הוי] כי לא אל חפץ רשע אתה, מהו לא יגורך רע, אמר ר' תנחומא בר חנילאי בשם ר' ברכיה בשם ר' יוחנן אין עומדין לפני הקב"ה אלא מלאכי שלום ומלאכי רחמים, אבל מלאכי הזעם רחוקים ממנו, שנאמר באים מארץ מרחק מקצה השמים ה' וכלי זעמו לחבל (את) כל הארץ (ישעיה יג ה). [ד"א] לא יגורך רע, אמר ר' יוחנן אין אתה גורר אחר הרעה, ואין הרעה גוררת אחריך ואינה דרה אצלך.
19
כ׳ד"א לא יגורך רע. אמר ר' אלעזר בן פדת בשם ר' יוחנן אין שמו של הקב"ה נזכר על הרעה אלא על הטובה, תדע לך שהוא כן, שבשעה שברא הקב"ה את האור ואת החושך וקרא להן שמות, הזכיר שמו על האור, ולא הזכיר שמו על החושך, שנאמר ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה (בראשית א ה), וכן אתה מוצא כשברא אדם וחוה, הזכיר שמו עליהן, שנאמר ויברך אותם אלהים וגו' (שם שם כח), וכשקללם לא הזכיר שמו עליהם, שנאמר אל האשה אמר (שם ג טז), ולאדם אמר (שם שם יז), ואם תאמר על הנחש הזכיר בשעת קללתו, [דכתיב ויאמר ' אלהים אל הנחש כי עשית זאת ארור את (שם שם יד)], כך שנו חכמים, על ג' דברים הזכיר הקב"ה שמו, אעפ"י שהן לרעה,
20
כ״אעל המסית זה הנחש שהסית את האשה ואמר כי יודע אלהים וגו' (שם ג ה), ולפי שהסית הזכיר את שמו עליו, ועל העובר על דברי חכמים, שנאמר כה אמר ה' [אלהי ישראל] ארור האיש אשר לא ישמע וגו' (ירמיה יא ג),
ועל העושה פטרונו בשר ודם, שנאמר כה אמר ה' ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו (ומה') [ומן ה'] יסור לבו (שם יז ה),
ועל העושה פטרונו בשר ודם, שנאמר כה אמר ה' ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו (ומה') [ומן ה'] יסור לבו (שם יז ה),
21
כ״בוכן אתה מוצא בנח כשבירך את בניו, שנאמר ברוך ה' אלהי שם וגו' (בראשית ט כו), אבל כשקילל את כנען [לא הזכיר שמו של הקב"ה עליו], שנאמר ויאמר ארור כנען וגו' (שם שם כה), וכן אתה מוצא באלישע הנביא, כשבא מלך ארם להלחם בישראל, נתייעץ בעבדיו, ועשה להם פיטסים, אמר כשיבואו ישראל להלחם בנו יפלו בתוך הפיטסים (פי' חפירות), שנאמר ומלך ארם היה נלחם בישראל ויועץ אל עבדיו לאמר אל מקום פלוני אלמוני תחנותי, וישלח איש האלהים אל מלםך ישראל [לאמר] השמר מעבור (אל) המקום הזה כי שם ארם נחתים (מ"ב ו ח ט).ואין הקב"ה עושה דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים (עמוס ג ז), כיון שעברו ישראל פעם ראשונה ושניה ולא נפלו, הרגיש מלך ארם ואמר לעבדיו, הלא תגידו לי מי משלנו אל מלך ישראל, אמרו לו עבדיו כי אלישע הנביא אשר בישראל יגיד למלך ישראל את הדברים אשר תדבר בחדר משכבך ויאמר לכו וראו וגו' (מ"ב שם יא יב יג), וישלח שמה סוסים ורכב (שם שם יד), מיד ויצעק ויאמר אהה אדני איכה נעשה, ויאמר אל תירא כי רבים אשר אתנו מאשר אותם (שם שם טו טז), מיד נתפלל אלישע לשמו של הקב"ה, שנאמר ויתפלל אלישע ויאמר ה' פקח נא את עיניו ויראה, ויפקח ה' את עיני הנער וירא והנה ההר מלא סוסים ורכב אש (סביב) [סביבות] אלישע (שם שם יז), מיד עמד אלישע וקלל ארמים, ויאמר (הכה) [הך נא] את הגוי הזה בסנורים ויכם בסנורים כדבר אלישע (שם שם יח), ולא הזכיר את השם, וכשחזר והתפלל עליהם שיפקחו עיניהם אמר ה' פקח (נא) [את עיני אל ויראו] (שם שם כ), הוי שאין שמו של הקב"ה נזכר על הרעה. וכן אתה מוצא כשבאו מלאכי חבלה להחריב את ירושלים, שנאמר והנה ששה אנשים באים וגו' (יחזקאל ט ב), אמר לו הקב"ה לגבריאל מלא חפניך גחלי אש מבינות לכרובים וזרוק על העיר, כדכתיב ויאמר אל האיש לבוש הבדים וגו' (שם י ב), בא גבריאל ועמד לו אצל האופן, א"ל הכרוב מה אתה חפץ, א"ל כך וכך צוני הקב"ה, א"ל טול, א"ל תן אתה בידי, וישלח הכרוב את ידו מבינות לכרובים (שם שם ז), אמר ר' יוחנן בשם ר' שמעון בן יוחי אילמלי לא נצטננו גחלים מידו של כרוב לידו של גבריאל לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט, ולא רצה הקב"ה לעשות את הרעה על ידי עצמו אלא על ידי מלאך, אבל לעתיד לבא הטובה עושה על ידי עצמו, שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וגו' (שם לו כה), הוי כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע.
22
כ״ג[ד"א] מהו ולא יגורך רע. שאין שמו של הקב"ה מיחל על הרעה, חוץ משני דברים שיחל הקב"ה שמו עליהם, ואלו הן, וישקד ה' על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה' אלהינו (דניאל ט יד), משום דצדיק ה' אלהינו וישקד על הרעה, אלא צדקה עשה הקב"ה שהקדים והגלה גלות יכניה לבבל עם החרש והמסגר וכל גבורי התורה וירדו לבבל ועשו תרביץ לתורה, שאילולי כן היתה התורה משתכחת בגלות, אלא שיצאו אלו שהאמינו לדבריו של ירמיה עם התורה והחרש, והמסגר אלף (מ"ב כד טז), מהו חרש, כיון שפותחין בתורה נעשו הכל כחרשין, מסגר משהיו סוגרין לא היה בכל ישראל מי שהיה יכול לפתוח, הוי כי צדיק ה' אלהינו.
23
כ״דוצדקה עשה באותה גולה ששקד עליה, ועוד טובה גדולה עשה לה לאותה גולה, כיצד בטבת היו ראוין לגלות מירושלים, שכן הוא אומר בן אדם כתוב לך את שם היום [את עצם היום] הזה וגו' (יחזקאל כד ב). מה עשה הקב"ה, אמר אם יוצאין עכשיו בצינה הן מתים, מה עשה להם המתין להם בקיץ והגלה אותם, הוא שהנביא אומר אסוף אסיפם נאם ה' (ירמיה ח יג), אין אסוף אלא גלות, שנאמר אסוף (אאסף) [אסף] כל וגו' (צפניה א ב). והשניה ויאמר 'אליו עבור בתוך העיר בתוך ירושלים והתוית תו על מצחת האנשים וגו' (יחזקאל ט ד), א"ל הקב"ה לגבריאל לך ורשום על מצחות הצדיקים תיו של דיו, כדי שלא ישלטו בהן מלאכי חבלה, ועל מצחות הרשעים תיו של דם כדי שישלטו בהן מלאכי חבלה, נכנסה קטיגוריא לפני הקב"ה, [אמרה לפניו] רבונו של עולם מה נשתנו אלו מאלו, אמר לה הקב"ה הללו צדיקים גמורים והללו רשעים גמורים, אמרה לו היה בידם למחות ולא מיחו, אמר לה גלוי וידוע לפני שאם מיחו לא קיבלו מהן, אמרה לפניו רבונו של עולם מה נשתנו אלו מאלו, אעפ"י כן היה בידם להתבזות על קדושת שמך ולקבל על עצמן הכאות מישראל, כשם שהיו הנביאים סובלים, שהרי ירמיה כמה צרות סבל מישראל, וישעיה שכתיב בו גוי נתתי למכים וגו' (ישעיה נ ו), ושאר הנביאים, מיד חזר ואמר למלאכי חבלה זקן בחור ובתולה טף ונשים [תהרגו למשחית] (יחזקאל ט ו), אף זה לטובה (שהפגיע) [שהפיג] הקב"ה את חמתו בירושלים, שנאמר כלה ה' [את חמתו (איכה ד יא), שאילולי כן, כל ישראל נתחייבו כליה, הוי לא יגורך רע, שאין הקב"ה מיחל שמו על הרעה, ואפילו ישראל חלק להם כבוד ולא הזכירן לרעה, כשבא על הקרבנות אמר למשה, דבר אל בני ישראל אדם כי יקריב מכם קרבן לה' (ויקרא א ב), מכם ולא מאומות העולם, אבל כשבא להזהיר על הנגעים אמר, אדם כי יהיה בעור בשרו, אדם מכם אינו אומר, אלא אדם כי יהיה בעור בשרו וגו', הוי לא יגורך רע.
24
כ״הד"א אדם כי יהיה בעור בשרו. קשה לפני הקב"ה לפשוט ידו באדם זה, אלא מתרה אותו ומלקה ביתו, שנאמר ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם (ויקרא יד לד), חזר בו יפה, ואם לאו מלקה את בגדו, שנאמר והבגד (אשר) [כי] יהיה בו נגע צרעת (שם יג מז), חזר בו יפה, ואם לאו באין על גופו, שנאמר אדם כי יהיה בעור בשרו.
25
כ״ו[ד"א] אדם כי יהיה בעור בשרו. על מה הנגעים באים על הזנות, וכן אתה מוצא בירושלים לפי שהיו שטופין בזנות לקו בצרעת, מה כתיב שם ויאמר ' יען כי גבהו וגו' (ישעיה ג טז), ואומר ושיפח ה' (את) קדקד בנות ציון (שם שם יז), [אין ספח אלא צרעת שנאמר שאת או ספחת (ויקרא יג ב)], ואומר ולשאת ולספחת (שם יד נו).
26
כ״זד"א אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת וגו' לנגע צרעת. מדבר בארבע מלכיות, שאת זו בבל, שנאמר ונשאת (את) המשל הזה על מלך בבל ואמרת וגו' (ישעיה יד ד), ולספחת זה מדי, שהיה המן מספח עם אחשורוש להשמיד להרוג ולאבד. בהרת זו מלכות יון. נגע צרעת זו מלכות אדום הרשעה, שהקב"ה מלקה אותה בצרעת ואת שר שלה, שנאמר מדוע נסחף אביריך וגו' (ירמיה מו טו). לעולם הבא הקב"ה יושב בדין על מלכות הרשעה, הוא אומר לה למה את משעבדת בבני, היא אומרת אתה עשית שמסרת אותם בידינו, ואומר לה הקב"ה בשביל שמסרתי אותם בידך לא נתתה להם רחמים, אלא על זקן הכבדת עולך מאד (ישעיה מז ו), זה ר' עקיבא ששעבדה בו המלכות מה שאין סוף.
27
כ״חד"א על זקן הכבדת עולך מאד, שהיתה מכבדת עולה על הזקן כבחור, אומר לה הקב"ה חייך שאני יושב עליך במשפט ודן אותך ומחייבך, שנאמר רדי ושבי על עפר בתולת בת בבל, שבי לארץ אין כסא בת כשדים וגו' (שם שם א) הוא קורא לאדום בת בבל, והוא קורא לאדום בת כשדים, אלא מהו בת בבל תאומתה דבבל, מה בבל החריבה את ביתי, אף זו החריבה את ביתי, לכך בת בבל שבי לארץ אין כסא, כי לא תוסיפי יקראו לך (הרכה והענוגה) [רכה וענוגה] (שם שם), לפי שהיתה מתפנקת על בני, לפיכך לא תוסיפי יקראו לך רכה וענוגה, ומה אני עושה לך, אני פורע מן השר שלך, ומכה אותו בצרעת, ואחר כך אני פורע הימנך, לא תאמר במלכות הזה, אלא אפילו על גוג שהוא מתגאה בעולם ועולה, אני מכה אותו בצרעת, שנאמר וזאת תהיה המגפה אשר יגוף ה' את כל העמים אשר צבאו על ירושלים (זכריה יד יב), על ידי מה על ידי שנתגרו בישראל, וזאת תהיה המגפה על ידי מה על ידי שצבאו על ירושלים. ואל תתמה שאפילו בעולם הזה פרע הקב"ה משונאיהם בצרעת, ומי היה זה נעמן, שנאמר ונעמן שר צבא מלך ארם [וגו'], והאיש היה גבור חיל מצורע (מ"ב ה א), בשביל מה נצטרע, בשביל ששבה מארץ ישראל נערה קטנה, ואף לעולם הבא הקב"ה מלקה אותם בצרעת, שנאמר וזאת תהיה המגפה (זכריה שם), אמר הקב"ה בשביל שהייתם קוראים לבני טמאים, אני מטמא אתכם בטומאה גדולה בצרעת, ומנין שהיו קורין ישראל טמאים, שנאמר סורו (סורו) טמא קראו למו (איכה ד טו), אבל ישראל אני אקדש אותם ומטהרן וגואלן מביניכם, שנאמר וקראו להם עם הקדש גאולי ה' (ישעיה סב יב), וכן אמר שלמה כולך יפה רעיתי ומום אין בך (שה"ש ד ז).
28
כ״טחסלת פרשת תזריע
29