תנחומא בובר, תזריע י״גMidrash Tanchuma Buber, Tazria 13
א׳[ד"א] מהו ולא יגורך רע. שאין שמו של הקב"ה מיחל על הרעה, חוץ משני דברים שיחל הקב"ה שמו עליהם, ואלו הן, וישקד ה' על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה' אלהינו (דניאל ט יד), משום דצדיק ה' אלהינו וישקד על הרעה, אלא צדקה עשה הקב"ה שהקדים והגלה גלות יכניה לבבל עם החרש והמסגר וכל גבורי התורה וירדו לבבל ועשו תרביץ לתורה, שאילולי כן היתה התורה משתכחת בגלות, אלא שיצאו אלו שהאמינו לדבריו של ירמיה עם התורה והחרש, והמסגר אלף (מ"ב כד טז), מהו חרש, כיון שפותחין בתורה נעשו הכל כחרשין, מסגר משהיו סוגרין לא היה בכל ישראל מי שהיה יכול לפתוח, הוי כי צדיק ה' אלהינו.
1
ב׳וצדקה עשה באותה גולה ששקד עליה, ועוד טובה גדולה עשה לה לאותה גולה, כיצד בטבת היו ראוין לגלות מירושלים, שכן הוא אומר בן אדם כתוב לך את שם היום [את עצם היום] הזה וגו' (יחזקאל כד ב). מה עשה הקב"ה, אמר אם יוצאין עכשיו בצינה הן מתים, מה עשה להם המתין להם בקיץ והגלה אותם, הוא שהנביא אומר אסוף אסיפם נאם ה' (ירמיה ח יג), אין אסוף אלא גלות, שנאמר אסוף (אאסף) [אסף] כל וגו' (צפניה א ב). והשניה ויאמר 'אליו עבור בתוך העיר בתוך ירושלים והתוית תו על מצחת האנשים וגו' (יחזקאל ט ד), א"ל הקב"ה לגבריאל לך ורשום על מצחות הצדיקים תיו של דיו, כדי שלא ישלטו בהן מלאכי חבלה, ועל מצחות הרשעים תיו של דם כדי שישלטו בהן מלאכי חבלה, נכנסה קטיגוריא לפני הקב"ה, [אמרה לפניו] רבונו של עולם מה נשתנו אלו מאלו, אמר לה הקב"ה הללו צדיקים גמורים והללו רשעים גמורים, אמרה לו היה בידם למחות ולא מיחו, אמר לה גלוי וידוע לפני שאם מיחו לא קיבלו מהן, אמרה לפניו רבונו של עולם מה נשתנו אלו מאלו, אעפ"י כן היה בידם להתבזות על קדושת שמך ולקבל על עצמן הכאות מישראל, כשם שהיו הנביאים סובלים, שהרי ירמיה כמה צרות סבל מישראל, וישעיה שכתיב בו גוי נתתי למכים וגו' (ישעיה נ ו), ושאר הנביאים, מיד חזר ואמר למלאכי חבלה זקן בחור ובתולה טף ונשים [תהרגו למשחית] (יחזקאל ט ו), אף זה לטובה (שהפגיע) [שהפיג] הקב"ה את חמתו בירושלים, שנאמר כלה ה' [את חמתו (איכה ד יא), שאילולי כן, כל ישראל נתחייבו כליה, הוי לא יגורך רע, שאין הקב"ה מיחל שמו על הרעה, ואפילו ישראל חלק להם כבוד ולא הזכירן לרעה, כשבא על הקרבנות אמר למשה, דבר אל בני ישראל אדם כי יקריב מכם קרבן לה' (ויקרא א ב), מכם ולא מאומות העולם, אבל כשבא להזהיר על הנגעים אמר, אדם כי יהיה בעור בשרו, אדם מכם אינו אומר, אלא אדם כי יהיה בעור בשרו וגו', הוי לא יגורך רע.
2