תנחומא בובר, צו ד׳Midrash Tanchuma Buber, Tzav 4
א׳[היא העולה על מוקדה]. זו מלכות הרשעה שעילתה עצמה, שנאמר אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך (עובדיה א ד), ונידונו באש, שנאמר (חזא) [חזה] הוית עד (דיקטילת) [די קטילת] חיוותא [והובד גשמה ויהיבת ליקדת אשא] (דניאל ז יא), אמר הקב"ה והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה וגו' כי (פי) ה' דבר (עובדיה א יח), ומה דבר על ידי משה, היא העולה על מוקדה, ואחר כך ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה (שם שם כא).
1
ב׳וסיסרא שחירף, שכתיב בו, והוא לחץ את בני ישראל בחזקה (שופטים ד ג), בחירופין ובגידופין, לפיכך נידון באש, שנאמר מן (השמים) [שמים] נלחמו הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא (שם ה כ), ולעולם הבא כשהקב"ה בא ליפרע מעשו, מה עשו עשהו, מתעטף בטליתו כארי, ובא ויושב לו אצל יעקב, שנאמר הבט נא השמימה וספור הכוכבים [וגו' כה יהיה זרעך] (בראשית טו ה), ויעקב אומר לו אחי לא תהא אתה כיוצא בי, שנאמר אחי דברך מות אחי קטבך שאול (הושע יג יד), (אחי אחי) [אהי אהי] גזירות שהיית גוזר עלי, היית גוזר עלי שאעבוד ע"ז, אילו הייתי עושה הייתי מתחייב מיתה בידי שמים, ואם לא הייתי עובד הייתה הורג אותי, לפיכך אהי דברך מות אהי קטבך שאול, לשון אלנסטי, (כיון שנשתייר יעקב ועשו ירד לשאול) [כיון שעשו יורד לשאול נשתייר יעקב לעצמו], שנאמר והיה בכל הארץ נאום ה' פי שנים בה [יכרתו יגועו והשלישית יותר בה] (זכריה יג ח), ואין שלישית אלא ישראל, שנאמר (והיה) [יהיה] ישראל שלישיה וגו' (ישעיה יט כד), וישראל על שעשו עצמן נבזים ושפלים מתנחמים באש, שנאמר ואני אהיה לה נאום ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה (זכריה ב ט), כיון שעשו מסתלק מן העולם, הקב"ה [וישראל משתיירין, שנאמר אחת היא יונתי תמתי (שה"ש ו ט), ואומר] (אומר) ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר (דברים לב יב).
2