תנחומא בובר, ויגשMidrash Tanchuma Buber, Vayigash

א׳ויגש אליו יהודה וגו' (בראשית מד יח). זש"ה עיר קטנה ואנשים בה מעט וגו' (קהלת ט יד). ומצא בה איש מסכן (וחכם) [חכם] וגו' (שם שם טו), מהו, הפסוק הזה נאמר בכל הדורות, עיר קטנה זה הגוף, ואנשים בה מעט, אלו מאתים וארבעים ושמונה אברים [שיש באדם], ובא עליה מלך גדול זה יצר הרע, שהוא גדול מיצר טוב, שלש עשרה שנה ויום אחד, ויצר הרע אומר נאכל ונשתה, ונעשה כל תאותינו, ויצר טוב אומר לא נאכל ולא נשתה אלא נעסוק בתורה, ושומעים ליצר הרע, למה שהוא גדול מכולם, ובנה עליה מצודים גדולים (קהלת ט יד), אלו הן הן עונות וחטאים, ומצא בה איש מסכן וחכם זה יצר טוב, ומלט הוא את העיר בחכמתו, ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא (שם), שאין שומעין ליצר טוב לפי שהוא קטן, ומי ששומע ליצר טוב אשריו, שנאמר אשרי משכיל אל דל וגו' (תהלים מא ב).
1
ב׳ד"א עיר קטנה, זה העולם, ואנשים בה מעט, זה דור המבול, ובא אליה מלך גדול, זה מלך מלכי המלכים הקב"ה, ובנה עליה מצודים גדולים, שנאמר והנני משחיתם את הארץ (בראשית ו יג), ומצא בה איש מסכן וחכם, זה נח, ומלט הוא את העיר בחכמתו, בא אתה וכל ביתך אל התבה (שם ז א), ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא (קהלת שם), אמר הקב"ה אדם לא זכרו אבל אני זוכרו, שנאמר ויזכור אלהים את נח (שם ח א).
2
ג׳ד"א עיר קטנה זה המדבר, ואנשים בה מעט זה דור המדבר, ובא אליה מלך גדול זה הקב"ה, ובנה עליה מצודים גדולים אימתי בשעה שעשו ישראל את העגל, מח כתיב הרף ממני ואשמידם (דברים ט יד) ומצא בה איש מסכן וחכם, זה משה הצדיק, שנאמר עיר גבורים עלה חכם (משלי כא כב), ומלט הוא את העיר בחכמתו, שנאמר למה ה' יחרה אפך בעמך (שמות לב יא), ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא, אמר הקב"ה אם אדם לא זכרו אני זוכרו, שנאמר ויזכר ימי עולם משה (עבדו) [עמו] (ישעיה סג יא).
3
ד׳ד"א עיר קטנה, זה מצרים. ואנשים בה מעט אלו אחי יוסף, ובא אליה מלך גדל זה יוסף, ובנה עליה מצודים גדולים, א"ל מרגלים אתם, ומצא בה איש מסכן וחכם זה יהודה, ומלט הוא את העיר בחכמתו, ויגש אליו יהודה.
4
ה׳[ד"א ויגש אליו יהודה]. זש"ה מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונות ידלנה (משלי כ ה), מים עמוקים עצה בלב איש, זה יוסף, כל מה שהיה יוסף חכם, בא יהודה ונצח אותו, שנאמר ויגש אליו יהודה, למה הדבר דומה, לבור שהיה עמוק ולא היה אדם יכול לירד בו, בא אחד שהיה ערום והביא חבל גדול והגיע למימיו ודלה ממנו, כך יוסף היה עמוק, ובא יהודה ודל ממנו.
5
ו׳ד"א ויגש אליו יהודה. זש"ה אחד באחד יגשו ורוח לא יבא ביניהם (איוב מא ח), זה יהודה ויוסף, שכל מה שנתגאה יוסף בא יהודה ונצח אותו, שנאמר ולא יכול יוסף להתאפק (בראשית מה א), למה היו דומין, לשור שהיה יוצא והיו כל החיות בורחות מפניו, והיה בועט לזה ומנגח לזה, ובא האריה ולא עמד לפניו, אלא נראה הארי ובקשו לשור ולא נמצא, כך יוסף נמשל בשור, שנאמר בכור שורו הדר לו (דברים לג יז), והשבטים נמשלו לחיות, והיה יוסף מתגאה עליהם ומבעט אותם, ויתנכר אליהם, ומנגח לזה, ויקח מאתם את שמעון, לא עשה, אלא כיון שיצא הארי, גור איה יהודה (בראשית מט ט), בקשו לשור ולא נמצא, אלא ולא יכול יוסף להתאפק, למה, ליש גבור בבהמה ולא ישוב מפני כל (משלי ל ל), אפילו מפני שכתיב בו ויכלכל. אף לעתיד לבא משוח מלחמה עתיד לעמוד מיוסף, ומשוח העומד מיהודה קשה ממנו, שנאמר וגברתי את בית יהודה [ואת בית יוסף אושיע] (זכריה י ו).
6
ז׳ד"א ויגש אליו יהודה. זש"ה בני אם ערבת לרעך וגו', נוקשת באמרי פיך וגו', עשה זאת איפוא בני והנצל (משלי ו א ב ג). א"ל יוסף למה אתה מרבה דברים, מסתכל אני שיש גדלים ממך עומדין כאן ואינן מדברים, ואין ראובן גדול ממך, ואין שמעון ולוי גדולים ממך, ואינם מדברים, ואתה למה תרבה דברים, אמר לו מכל אלו אין אחד מהם חושש בו אלא אני בעצמי שאני ערב שנאמר אנכי אערבנו (בראשית מג ט), וכן אמרתי לאבי שאם איני מביאו לך ומעמידו לפניך הרי אני חוטא לפניך בשני עולמות, בעלם זה ולעולם הבא, שנאמר אם לא אביאנו אליך וחטאתי לאבי כל הימים (שם מד לב), לפיכך אני נותן נפשי עליו, למה בני אם ערבת לרעך וגו'.
7
ח׳ד"א ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני. א"ל בייה אתה מעביר עלינו, למה שאמרת לנו זאת עשו וחיו את האלהים אני ירא (בראשית מבי ח), אין אתה מתיירא מן הקב"ה אלא אתה דומה לפרעה, שנאמר כי כמוך כפרעה (שם מד יח), הוי בייה אתה מעביר עלינו, א"ל אין את דנני לא בדיני מלכות, ולא בדיני שמים, בדיני שמים מי שנמצא גונב משלם כפלים. שנאמר אם ימצא הגנב ישלם שנים (שמות כב ו), אם אין לו מה לשלם נמכר בגנבתו, בדיני מלכות נוטלין כל מה שיש לו, אם בדיני מלכות אתה תופשינו, טול לך כל מה שבידינו, ואם בדיני שמים אם אין אנו יכולין לפרוע דמיו, הננו לך לעבדים, בי אדני , בייה אתה מעביר עלינו.
8
ט׳ד"א בי אדני. בנוהג שבעולם מי שלוקח עבד ומצא אותו גנב מחזירו, וזה שנמצא גנב אתה מבקש לקנותו לעבד, חשוד אתה בדברים רעים, אם לשמשך אתה מבקשו, אני יודע לשמש יותר ממנו, אם למלחמה אתה מבקשו, אני יודע להלחם יותר ממנו, ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדוני (בראשית מד לג). ידבר נא עבדך דבר. אמר ר' ירמיה בן שמעיה, אמר לו אם אשמיע קולי דבר תבא במצרים, ידבר נא, אין נא אלא מצרים, שנאמר התטבי מנוא אמון (נחום ג ח).
9
י׳באזני אדני. א"ל יכנסו דברי באזניך, שנים ממנו קטנים נכנסו לכרך גדול והחריבוהו, שנאמר ויקחו שני בני יעקב וגו' (בראשית לד כה), ואנו כלנו כאן אם אנו מבקשים אין אנו משיירים נפש כאן.
10
י״אכי כמוך כפרעה. א"ל כשם שפרעה גדול כאן, ואתה שני לו, כך אבא גדול בארץ כנען, ואני שני לו, אמר נשבע אני אם אשלף חרבי מתערה בך אני מתחיל, ובפרעה אני מסיים, שנאמר ברזל בברזל יחד (משלי כז יז), נאה לשניהם עומדין זה כנגד זה, נאה למלך מתגאה כנגד מלך, יהודה מלך, שכתיב בוא יהודה גבר באחיו (דה"א ה ב), יוסף מלך שכתיב בו וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו (בראשית מא מג), לפיכך היו שניהם מנגחין זה עם זה, לכך נאמר בי אדני.
11
י״בד"א כיון שראה יהודה ליוסף שאינו מתפייס התחיל לומר לאחיו [מה] אנו עומדים, מזה נתחיל ובפרעה נסיים, והם לא היו יודעים שיוסף מבין לשונם, שנאמר והם לא ידעו כי שומע יוסף (בראשית מב כג), כיון שראה יוסף כך, התחיל אומר להם בתחנונים ובלשון רכה, אמר להם איני רוצה לידע אלא לבנימן הזה, מי נתן לו עצה לגנוב את הגביע, שמא אתם נתתם לו עצה לגנוב את הגביע, כיון ששמע בנימן כך, אמר לא הם נתנו לי עצה, ולא אני נגעתי בגביע, אמר לו השבע לי, התחיל לישבע לו, ובמה נשבע לו, בפרישותו של יוסף אחי ממני, לא נגעתי בו, ולא בשילוח חצים שנשתלחו בו, שנאמר וישטמוהו בעלי חצים (בראשית מט כג), ולא בהפשט שהפשיטוהו, שנאמר ויפשיטו את יוסף את כתנתו (שם לו כג), ולא בהשלכה שהשליכוהו לבור, שנאמר וישליכו אותו הבורה (שם שם כד), ולא במכירה שמכרוהו לישמעאלים, ולא בטבילה שטבלו כתנתו בדם, שלא נתנו לי עצה, ולא נגעתי בגביע, אמר יוסף מי יודיע לי שאתה נשבע על אחיך באמת, א"ל משמותן של בני אתה יכו לידע כמה אני מחבבו, שהוצאתי שמותן על מה שאירע לו, א"ל ומה שמותן של בניך, א"ל בלע ובכר ואשבל גרא ונעמן אחי וראש מפים וחפים וארד (בראשית מו כא). א"ל למה בלע, א"ל על ידי שנבלע אחי ממני, ובכר שהיה בכור לאמי, ואשבל לשנשבה אחי, גרא שהיה גר באכסניא, נעמן שהיו דבריו נעימים. אחי שהיה אחי מאם, ואין לי אלא הוא. וראש שהיה גדול ממני. מופים שהיה לומד תורה מפי אבינו ומלמדה לי, והיו כל אחיו חוזרים ורועים והוא יושב אצל אבי ולומד ממנו המסורות מה שקיבל משם ומעבר. וחופים שנתחפה עד היום הזה. ד"א חופים, שלא ראיתי בחופתו והוא לא ראה בחופתי. ד"א חופים שעד עכשיו אני מתאבל עליו והולך יחף. וארד שהוריד את כלנו לכאן. ד"א וארד כי ארד אל בני אבל שאולה (בראשית לז לה). בבקשה ממך לא תוריד את אבא ביגון שאולה, וכן יהודה אמר כי איך אעלה אל אבי וגו' (שם מד לד). כיון ששמע יוסף לא יכול לכבוש רחמיו, שנאמר ולא יכול יוסף להתאפק וגו' (שם מה א), ויתן את קולו בכי וגו' (שם שם ב), ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף (שם שם ג), כיון שאמר להם אני יוסף (אחיכם) לא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו (שם), ר' אלעזר ב"ר שמעון בשם ר' אלעזר בן עזריה אמר ומה אם יסף שאמר לאחיו אני יוסף, וידעו מה שעשו בו, לא יכלו לענות אותו, כשיבא הקב"ה להתווכח עם כל אחד ואחד מן הבריות ולומר לו מעשיו כמו שכתוב כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו (עמוס ד יג) על אחת כמה וכמה שאין בריה יכולה לעמוד.
12
י״גד"א ויגש אליו יהודה. נגש להלחם עמו, ואין הלשון הזה אלא לשון מלחמה, שנאמר ויגש יואב (וכל העם) [והעם] וגו' (ש"ב י יג). אמרו רבותינו כשהיה יהודה מתמלא חימה, היו שערותיו עומדות ובוקעות את כליו, ויש אומרים שהיה נוטל אפונים של ברזל ונותנן לתוך פיו ומכסכס בה בהן וחמתו עולה, לכך נאמר ויגש וגו'. (ויאמר בי אדוני בייה אתה מעביר עלינו, אתמול אמרת לנו את אחיכם הקטן תביאו אלי והביאנוהו, עכשיו נטלתה אותו, אין זו בייה).
13
י״דויאמר בי אדני. כי עבדך ערב את הנער, אימתי פרע יהודה ערבותו בימי גלית, כין שהיו ישראל באותה שעה בצרה, מה כתיב ויגש הפלשתי השכם והערב (ש"א יז טז), מחרף ומגדף התחיל שאול מוציא כרוז והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך וגו' (שם שם כה), ואתה מוצא כל מי שמחרף חייב מיתה, שנאמר ונוקב שם ה' מות יומת וגו' (ויקרא כד טז), והוא הרשע היה מחרף ארבעים יום (ש"א שם טז), אמר משה ומשלם לשנאיו אל פניו להאבידו (דברים ז י), רשע שהוא עוש צדקה הקב"ה טורפה על פניו בעולם הזה כדי להאבידו לעולם הבא, ולצדיקים מניח צדקותיהם בעולם הבא, מה עשה הרשע הזה שהיה מחרף ארבעים יום, ר' יצחק ור' לוי, ר' לוי אמר על ידי שהלכה ערפה אמו עם חמותה ארבעה מילין [פרעה לה הקב"ה] והעמיד הקב"ה ממנה ארבעה גבורים, שנאמר את ארבעה אלה יולדו להרפה בגת (ש"ב כא כב). ר' יצחק אמר ארבעים פסיעות הלכה עמה, לפיכך נתן לה הקב"ה שכרה ונתן לה גלית, והיה מחרף לפני הקב"ה ארבעים יום, שנאמר ויתיצב ארבעים יום (ש"א יז טז), אמר ישי לדוד בנו, הרי השעה לקיים אותו הערבות של זקינך שערב את בנימין מיד אביו, שנאמר אנכי אערבנו, אלא לך והוצא אותו מערבותו, שנאמר ואת אחיך תפקוד לשלום ואת ערובתם תקח (שם שם יח), ואין ערובתם אלא ערבות, מה עשה דוד, הלך וקיים את הערבות, והרג את גלית, א"ל הקב"ה חייך כשם שנתת את נפשך על שאול, שהוא משבטו של בנימן, כשם שעשה יהודה זקינך על בנימן, שנאמר ועתה ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדוני וגו' (בראשית מד לג), כך אני נותן בית המקדש בגבולך, ובגבול בנימין, ומנין שהיה בית המקדש בחלקו של בנימין, ובחלקו של יהודה, שכתוב אחד אומר בנימין זאב יטרף בבקר יאכל עד (שם מט כז) זה תמיד של שחר, ולערב יחלק שלל (שם), זה תמיד של בין הערבים, וכתוב אחד אומר יפה נוף משוש כל הארץ (תהלים מח ג), ולא עוד אלא חייך שכל השבטים גולים, ושבט יהודה ובנימין אינן גולים עמהם, למה ששני השבטים האלו הם האמינו בי וקדשו את שמי בים עם משה. אמר ר' אבא בר כהנא בשם ר' לוי כיון שנבקע הים לישראל היה בו טיט והיה שבט ראובן אומר לשבט שמעון מטיט יצאת ולטיט אתה בא, שנאמר סבבוני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל וגו' (הושע יב א), מה עשו שבט יהודה ובנימין, קדשו שמו של הקב"ה, שנאמר שם בנימין צעיר רודם שרי יהודה רגמתם וגו' (תהלים סח כח).
14
ט״וד"א בי אדני אדוני שאל, ונאמר אל אדני, ועתה ישב נא עבדך וגו'. א"ל הקב"ה הרי ריפתה עתה מן הכח הראשון ודברת תחנונים, חייך אעפ"כ שאמרתי וריב לה' עם יהודה (הושע יב ג), אלא חנון אני וארחם עליך, שנאמר כי לא לעולם אריב (ישעיה נז ו), ואין עולם אלא יהודה, שנאמר ויהודה לעולם תשב (יואל ד כ).
15
ט״זואת יהודה שלח לפניו אל יוסף (בראשית מו כח). זש"ה זאב וטלה ירעו כאחד וגו' (ישעיה סה כה). בא וראה שכל מה שהכה הקב"ה בעולם הזה, מתרפאין לעולם הבא, העורים מתרפאין, שנאמר אז תפקחנה עיני עורים (שם לה ה), והפסחים מתרפאין, שנאמר אז ידלג כאיל פסח (שם שם ו), ואלמנים מתרפאין, שנאמר ותרון לשון אלם (שם) הכל מתרפאין, אלא כשאדם הולך כך הוא בא, הולך עור ובא עור, הולך חרש ובא חרש, הולך פסח ובא פסח, הולך אלם ובא אלם, כשם שהולך לבוש כך בא לבוש, שנאמר תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש (איוב לח יד), ממי אתה למד משמואל, כשהעלה אותו שאול מה אמר לאשה, אמר לה מה את רואה, ותאמר איש זקן עולה והוא עוטה מעיל (ש"א כח יד), שכך היה לבוש, שנאמר ומעיל קטן תעשה לו אמו (שם ב יט), ולמה כשאדם הולך כך הוא בא, שלא יאמרו רשעי עולם משמתו ריפא אותן הקב"ה, ואחר כך הביא אותן, כמדומה שאין אלו אותן אלא אחרים הם, אמר הקב"ה אם כן יעמדו כשם שהלכו, ולאחר כך אני מרפא אותם, שנאמר לפני לא נוצר אל (ישעיה מג י), ואחר כך אף החיות מתרפאות, שנאמר זאב וטלה ירעו כאחד וגו' (שם סה כה), ומי שהביא מכה על הכל אינו מתרפא, שנאמר ונחש עפר לחמו (שם), ולמה שהביא את הכל לעפר.
16
י״זד"א זאב וטלה ירעו כאחד, זאב זה בנימין, שנאמר בנימין זאב יטרף (בראשית מט כז), וטלה אלו השבטים, שנאמר שה פזורה ישראל וגו' (ירמיה נ יז), ידעו כאחד, אימתי כשירד בנימין עמהם, והיה יעקב אומר לא ירד בני עמכם (בראשית מב לח), כיון שהגיע השעה וירד עמהם, היו ממצעין אותו ומשמרין אותו, וכן יוסף וישא עיניו וירא את בנימין אחיו בן אמו וגו' (שם מג כט), אריה זה יהודה, שנאמר גור אריה יהודה (שם מט ט), כבקר זה יוסף שנאמר בכור שורו הדר לו (דברים לג יז), יאכל תבן שנמצאו אוכלים כאחת, שנאמר וישבו לפניו הבכור כבכורתו (בראשית מג לג) לפיכך ואת יהודה שלח לפניו.
17
י״ח[ואת יהודה שלח]. אמר הכתוב וסרה קנאת אפרים (ישעיה יא יג), לפי שהיה יעקב אבינו סבור שיהודה הרג את יוסף, לפי שהביא לו את הכתונת, שנאמר ויכירה ויאמר כתונת בני חיה רעה אכלתהו (בראשית לז לג), ואין חיה רעה אלא אריה ויה יעקב אומר לו אתה טרפת אותו, ואתה עתיד לטרוף לאחיו, לא טרפתה אותו אלא מן הקנאה, מיד ויקרע יעקב שמלותיו וגו' (שם שם לד).
18
י״טכי ארד אל בני אבל שאולה (שם שם לה), מהו אבל שאולה, שמא אני מת במיתת הרשעים בעולם הזה ולעולם הבא, למה שהבטיחני הקב"ה שיהא נותן לי שנים עשר שבטים, והרי מת אחד מהם, שמא לא זכיתי בהם ואני מת בשני עולמות, לכך אמר כי ארד אל בני אבל שאולה (שם שם לה), מהו אבל שאולה, שמא אני מת במיתת הרשעים בעולם הזה ולעולם הבא, למה שהבטיחני הקב"ה שיהא נותן לי שנים עשר שבטים, והרי מת אחד מהם, שמא זכיתי בהם ואני מת בשני עולמות, לכך אמר כי ארד אל בני אבל שאולה. רצונך לידע כשראה אותו שהוא חי מה אמר, ויאמר ישראל אל יוסף אמותה הפעם (שם מו ל), ומה ראה לומר אמותה הפעם, אלא אמר כשבאו ואמרו לי מת יוסף, אמרתי אני מת בשני עולמות, עכשיו שראיתי שאתה חי אני מבושר שאיני מת, אלא פעם אחת, אמותה הפעם.
19
כ׳ויבך אותו אביו (שם לז לה), מה כתיב אחריו, והמדנים מכרו אותו אל מצרים (שם שם לו), אמר הקב"ה ליהודה אין לך בנים, לכך אין אתה יודע מה צערן של בנים, והטעיתה את אביך ואמרת לו מת בנך, חייך שתטול אשה ותקבור את בניך, כדי שתדע צערן של בנים, מה כתב אחריו, ויהי בעת ההיא וגו' (בראשית לח א), וכתיב וימת ער ואונן (שם מו יב), וכל אותן השנים שהיה יוסף חוץ מאביו היה דעתו של יעקב על יהודה, מנין אתה למד מבנימן, שאמר יהודה ליוסף כי עבדך ערב את הנער (שם מד לב), וכיון שנתן דעתו על בנימן ונתוודע יוסף, נמצא יהודה נקי, שנאמר וסרה קנאת אפרים וגו', לכך ואת יהודה שלח לפניו וגו'.
20
כ״א[ואת יהודה שלח]. זש"ה הנה אנכי שולח לכם מלאכי ופינה דרך לפני וגו' (מלאכי ג א). בא וראה כל מה שאירע ליוסף אירע לציון, ביוסף כתיב וישראל אהב את יוסף (בראשית לז ג), ובציון כתיב אהב ה' כל שערי ציון (תהלים פז ב), ביוסף כתיב וישנאו אותו (בראשית לז ד), בציון כתיב נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה (ירמיה יב ח), ביוסף כתיב והנה אנחנו מאלמים אלומים (בראשית לז ז), ובציון כתיב בא יבא ברנה נושא אלומותיו (תהלים קכו ו), ביוסף כתיב ויאמרו לו אחיו המלוך תמלוך עלינו (בראשית לז ח), ובציון כתיב אומר לציון מלך אלהיך (ישעיה נב ז), ביוסף כתיב ויחלום יוסף חלום (בראשית שם ה), ובציון כתיב בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים (תהלים קכו א), ביוסף כתיב הבוא נבא אני ואמך להשתחוות לך ארצה (בראשית שם י), ובציון כתיב אפים ארץ ישתחוו לך ועפר רגליך ילחכו (ישעיה מט כג), ביוסף כתיב ויקנאו בו אחיו (בראשית שם יא), ובציון כתיב קנאתי לירושלים קנאה גדולה (זכריה ח ב), ביוסף כתיב לך נא ראה את שלום אחיך (בראשית שם יד), ובציון כתיב ודרשו את שלום העיר (ירמיה כט ז), ביוסף כתיב ויראו אותו מרחוק (בראשית שם יח), ובציון כתיב זכרו מרחוק את ה' (ירמיה נא נ), ביוסף כתיב ויתנכלו אותו להמיתו (בראשית שם שם), ובציון כתיב על עמך יערימו סוד (תהלים פג ד), ביוסף כתיב ויפשיטו את יוסף (בראשית שם כג), ובציון כתיב והפשיטוך את בגדיך (יחזקאל כג כו), ביוסף כתיב וישליכו אותו הבורה (בראשית שם כד), ובציון כתיב צמתו בבור חיי (איכה ג נג), ביוסף כתיב והבור רק אין בו מים (בראשית שם שם), ובציון כתב [ובבור] אין מים כי אם טיט (ירמיה לח ו), ביוסף כתיב וישבו לאכל לחם (בראשית שם כה). ובציון כתיב אשור לשבוע לחם (איכה ה ו), ביוסף כתיב וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור (בראשית שם כח), ובציון כתיב (והעלה עבד מלך הכושי את ירמי וגו') [וימשכו את ירמיהו בחבלים ויעלו אותו מן הבור] (ירמיה לח יג), ביוסף כתיב ויקרע יעקב שמלותיו וישם שק במתניו (בראשית שם לד), ובציון כתיב ויקרא [אדני] ה' צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק (ישעיה כב יב), ביוסף כתיב וימאן להתנחם (בראשית שם לה), ובציון כתיב אל תאיצו לנחמני (ישעיה כב ד), ביוסף כתיב והמדנים מכרו אותו אל מצרים (בראשית שם לו), ובציון כתיב ובני יהודה ובני ירושלים מכרתם לבני היונים (יואל ד ו). כל הרעות שאירעו ליוסף אירעו לציון וכן הטובות, נאמר ביוסף ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה (בראשית לט ו), ובציון כתיב יפה נוף משוש כל הארץ (תהלים מח ג), ביוסף כתיב ויהי ה' את יוסף (בראשית שם כא), ובציון כתיב והיה עיני ולבי שם כל הימים (מ"א ט ג), ביוסף כתיב איננו גדול (בראשית שם ט), ובציון כתיב ה' בציון גדול (תהלים צט ב), ביוסף כתיב ויט אליו חסד (בראשית שם כא), ובציון כתיב זכרתי לך חסד נעוריך (ירמיה ב ב), ביוסף כתיב רק הכסא אגדל ממך (בראשית שם מ), ובציון כתיב יקראו לירושלים כסא ה' (ירמיה ג יז), ביוסף כתיב וילבש אותו בגדי שש (בראשית שם מב), ובציון כתיב עורי עורי לבשי עוזך ציון (ישעיה נב א) ביוסף כתיב ואת יהודה שלח לפניו (בראשית מו כח), ובציון כתיב הנני שולח מלאכי ופינה דרך לפני (מלאכי ג א).
21
כ״בד"א ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו. מהו, אמר ר' נחמיה להתקין לו בית תלמוד שיהא שם מורה תורה, שיהו השבטים הוגים תורה, תדע לך שהוא כן, כיון שהלך לו יוסף מאצלו היה יעקב יודע באיזה פרק פירש ממנו, שהיה שונה אותו, כיון שבאו אחי יוסף ואמרו לו עוד יוסף חי ויפג לבו שלא היה מאמין בו, שנאמר כי לא האמין להם (בראשית מה כו), נזכר יעקב באיזה פרק פירש ממנו יוסף, אמר להם נתן לכם סימן באיזה פרק פירש ממני יוסף, אמר יעקב בלבו יודע אני שבפרק עגלה פירש ממני יוסף, אמר להם אמרו באיזה פרק פירש ממני ואאמין לכם, אף יוסף נזכר באיזה פרק פירש ממנו, מה עשה יוסף נתן להם עגלות, שנאמר ויתן להם יוסף עגלות (שם שם כא), ללמדך שבכל מקם שהלך היה עוסק בתורה, כשם שהיו אבותיו, ועד עכשיו לא נינה התורה, והרי כתיב באברהם וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורותי (שם כו ה), ומהיכן למד אברהם את התורה, ר' שמעון בן יוחי אומר נעשו לו שתי כליות כשתי כדים שלמים, והיו נובעות תורה, ומנין שכך הוא אומר אף לילות יסרוני כליותי (תהלים טז ז), אמר ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן בן אלעזר איש הבירה אפילו עירובי תבשילין היה יודע אברהם אבינו, שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו' (בראשית כו ה), ובן ג' שנים הכיר אברהם לבוראו, שנאמר עקב, שכל ימיו של אברהם היו מאה ושבעים וחמש, מכאן אתה למד שבן ג' שנים הכירו, והיה משמר אפילו דקדוקי תורה והיה מלמד לבניו, שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' (שם יח יט), א"ל הקב"ה אתה למדת את בניך תורה בעולם הזה, ולעולם הבא אני בכבודי אלמדם את התורה, שנאמר וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך (ישעיה נד יג).
22
כ״גחסלת פרשת ויגש
23