תנחומא בובר, ויקרא ט״וMidrash Tanchuma Buber, Vayikra 15
א׳נפש כי תחטא ושמעה קול אלה [והוא עד או ראה או ידע]. אמר הקב"ה אם בקשת להעד העד, ואם לאו אני מעיד, שנאמר והוא עד, ומנין שנקרא הקב"ה עד, שנאמר ואנכי היודע ועד נאום ה' (ירמיה כט כג). בא וראה כל הפרשיות הכתובות בספר הזה כתוב בהן שגגה, חוץ מן פרשה זו שלא נאמר בה שגגה, עליו אמר שלמה אל תתן את פיך לחטיא את בשרך [ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא] (קהלת ה ה), משל לשנים שרגמו איקונין של מלך, אחד שכור ואחד בדעתו, נתפשו שניהם, ועלו לבימה ונתן איפופסין לבן הדעת, ופינה לשכור, כך כל מי שהוא חוטא כתוב עליו שגגה, נפש כי תחטא בשגגה וגו', ואם כל עדת ישראל ישגו (ויקרא ד יג), וכולם מפני שהן חוטאין בשגגה, הם מביאים קרבן ונסלח להם, שנאמר ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה (במדבר טו כו), אבל המגדף נוטל אפופסין, שנאמר ונוקב שם ה' מות יומת (ויקרא כד טז), [וכתיב] ונשבעת חי ה' באמת במשפט ובצדקה [והתברכו בו גוים ובו יתהללו] (ירמיה ד ב), והכתוב אומר את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד ובו תדבק (דברים י כ), ואחר כך ובשמו תשבע, את ה' אלהיך תירא, שתהיה כאותן שלשה שכתיב בהן ירא אלהים, באברהם כתיב בו כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה וגו' (בראשית כב יב), וביוסף כתיב את האלהים אני ירא וגו' (שם מבי ח), ובאיוב כתיב ירא אלהים וסר מרע (איוב א ב). ואותו תעבוד, שתהא עוסק בתורה ובמצות, ובו תדבק, שתכבד תלמידי חכמים, ותהנה אותם מנכסיך, אמר להם משה לישראל לא תהיו סבורין שמא התרתי לכם לישבע בשמי אפילו באמת, אלא אם יש בכם כל המדות האלו אתה רשאי לישבע בשמי, ואם לאו אין אתם רשאין לישבע בשמי אפילו באמת, לא תהיה כאותן שכתיב בהן השבע לשקר וקטר לבעל (ירמיה ז ט), מלא כל המדות הללו ואחר כך אתה שלי, שנאמר אם תשוב ישראל נאום ' אלי תשוב וגו', ואחר כך ונשבעת חי ה' וגו' (שם שם ד ב).
1