מדרש תנאים על ספר דברים י״אMidrash Tannaim on Deuteronomy 11

א׳כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה הרי זו נאמ' הפסה לישראל בשעה שיצאו ממצרים שהיו אומ' שמא לא נכנס לארץ יפה [כזו] לפי כך אמ' להן המקום כי הארץ אשר את' בא שמה לרש' לא כארץ מצ' מגיד שארץ כנען משובחת ממנה בשבח ארץ ישראל הכתוב מדבר:

ב׳וכן את מוצא בסנחריב כשבא לפתות את ישראל מה אמר עד באי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם (מ״ב י״ח ל״ב) אל ארץ יפה מארצכם אין כתיב כן אלא אל ארץ כארצכם והלא דברים קל וחומר אם מי שבא לומר שבחה של ארצו לא אמר גנאה של ארץ ישראל קל וחומר לשבחה של ארץ ישראל:

ג׳ר' שמעון בן יוחאי אומ' שוטה היה זה ולא היה יודע לפתות משל לאדם הולך לישא אשה מה אומר לה אביך מלך ואני מלך אביך עשיר ואני עשיר אביך מאכילך בשר ואני מאכילך בשר אביך משקך יין ישן ואני משקך יין ישן אין זה פתוי כאיזה צד אומר לה אביך הדיוט ואני מלך אביך עני ואני עשיר אביך מאכילך ירק וקטנית ואני מאכילך בשר ודגים אביך משקך יין חדש ואני משקך יין ישן אביך מוליכך ברגלך למרחץ ואני מוליכך בגלגטיקה והלא דברים קל וחומר מה אם מי שבא לומר שבחה של ארצו לא אמר גנאה של ארץ ישראל קל וחומר לשבחה של ארץ ישראל:

ד׳לא כארץ מצרים היא ארץ מצרים שותה מן הנמוך וארץ ישראל שותה מן הגבוה ארץ מצרים נמוך שותה גבוה אינו שותה ארץ ישראל גבוה ונמוך שותה ארץ מצרים נמוך שותה ואחר כך גבוה ארץ ישראל גבוה עם נמוך שותה כאחת ארץ מצ' גלוי שותה שאינו גלוי אינו שותה ארץ ישראל גלוי ושאינו גלוי שותה ארץ מצ' שותה ואחר כך נזרעת ארץ ישראל שותה ונזרעת נזרעת ושותה שותה בכל יום ונז' בכל יום ארץ מצרים אם אתה עמל בה בפסיל ובקורדום ונותן שנת עינך עליה [מוטב] ואם לאו אין בידך כלום אבל ארץ ישראל אינו כן הן ישינין על מטותיהן והמקום מוריד להן גשמים משל למלך בשר ודם שהיה מהלך בדרך וראה בן טובים אחד ומסר לו עבד אחד לשמשו שוב ראה בן טובים אחר מועדן ומפונק מסר לו שני עבדים לשמשו שוב ראה בן טובים אחר מעודן ומפונק ועסוק בפעולה ומכירו ואת אבותיו אמר גזירה שאני עושה בידי ומאכילו כך כל הארצות נותנין להן שמשין לשמשן מצרים שותה מן נילוס בבל שותה מן הנהרות אבל ארץ ישראל אינה כן אלא הן ישינין על מטותיהן והמקום מוריד להן גשמ' ללמדך שלא כמדת בשר ודם מדת המקום מדת בשר ודם קונה לו עבדים שהן זנין ומפרנסין אותו אבל מי שאמר והיה העולם קונה לו עבדים שיהא מפרנס אותן:

ה׳וכבר היה ר' אליעזר ור' יהושע ור' צדוק מסובין בבית משתה שלבנו שלרבן גמליאל מזג רבן גמליאל את הכוס לר' אליעזר ולא רצה ליטלו נטלו ר' יהושע אמ' לו ר' אליעזר מה זה יהושע בדין הוא שאנו מסובין ורבן גמליאל ביר' עומד ומשמשינו אמ' לו ר' יהושע הנח לו וישמש אברהם גדול העולם שימש מלאכי שרת וכסבור שהן ערביים עובדי ע״ז שנ' (בר' י״ח ב') וישא עיניו וירא והנה של' אנ' והלא דברים קל וחומר ומה אברהם גדול העולם שמש ערביים גמליאל ביר' לא ישמשינו אמר להן ר' צדוק הנחתם כבוד המקום ואתם עסיקין בכבוד בשר ודם מה אם מי שאמ' והיה העולם משיב רוחות ומעלה עננים ומוריד גשמים ומגדל צמחים ועורך שלחן לכל אחד ואחד גמליאל ביר' לא ישמשינו:

ו׳אתה אומ' לכך בא הכתוב או לפי שארץ מצרים פסולת כל הארצות הקישה הכת' לארץ ישראל ת״ל (בד י״ג י') כגן ה' כארץ מצרים כגן ה' באילנות כארץ מצ' בזרעים או אינו מקישה אלא למגונה שבה ת״ל אשר ישבתם בה מקום שישבתם בו במיטב הארץ בארץ רעמסס (בר' מ״ז י״א) או אינו מקישה אלא לשעת גנאתה ת״ל אשר יצאתם משם כשהייתם שם היתה מתברכת בשבילכם ולא עכשו שאין ברכה עליה כדרך שהייתם אתם שם וכן אתה מוצא בכל מקום שהצדיקים הולכין ברכה באת לרגלן שהרי כשירד יעקב למצרים אצל פרעה באת ברכה לרגלו שנ' (שם י') ויברך יעקב את פרעה במה ברכו שנמנעו ממנו שני רעבון שנ' (בר' נ' כ״א) ועתה אל תיראו אנ' אכל' את' ואת טפ' מה כלכול האמור להלן (שמ' מ״ה י״א) בשני רעבון הכת' מדבר אף כלכול האמור כאן בשני רעבון הכת' מדבר:

ז׳אתה אומ' לכך בא הכת' [או אינו אלא] להקיש ביאתה שלזו לביאתה שלזו ארץ מצרים [לא] הייתם עליה מונין שנים שמטין ויובלין יכול אף בארץ כנען כן ת״ל לרשתה לרשתה אתם באין (לא) להיות מונין עליה שנים שמטים ויובלות אלא הפריש בין ביאתה של זו לבי' שלזו ביאת ארץ מצ' רשות ביאת ארץ ישראל חובה ארץ מצרים בין שעושין רצונו של מקום ובין שאין עושין הרי לכם ארץ מצרים ארץ ישראל אינו כן אם אתם עושין רצונו של מקום הרי לכם ארץ כנען ואם לאו הרי אתם גולין מעליה וה״א (ויק' י״ח כ״ח) ולא תקיא הא' את' בט' אתה:

ח׳והארץ אש' אתם עב' שמ' לרש' ארץ הר' וב' או בגנות ארץ ישראל הכת' מדבר שמזכיר בה הרים ת״ל ובקעות מה בקעות לשבח אף הרים לשבח ועוד שנתן טעם בהר וטעם בבקעה פירות הר קלים ושל בקעה שמינים:

ט׳ר' שמעון בן יוחאי אומ' כשהיא בקעה הרי היא עושה בית כור כשהיא בהר הרי היא עושה בית כור מן הצפון ובית כור מן הדרום ובית כור ממזרח ובית כור ממערב ובית כור מלמעלה ונמצא חמשה מוכפלות שנ' (יח' ה' ה' עיי״ש) כה אמר ה' זאת ירושלם בתוך הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות ובמקום אחר קורא אותה ארץ כיצד יתקיימו שני כתובים הללו שיש בה מיני ארצות הרבה בית האדמה ובית החולות בית העפר:

י׳ד״א ארץ הרים ובקעות מגיד שלא שוו טעם פירות הר לטעם פירות בקעה ולא טעם פירות בקעה לטעם פירות הר ומנ' שלא שוו טעם פירות הר זה לטעם פירות הר אחר ולא טעם פירות בקעה זו לטעם פירות בקעה אחרת ת״ל ארץ הרים ובק' הרים הרים הרבה בקעות בקעות הרבה:

י״אר' שמעון בן יוחאי אומ' שנים עשר ארצות ניתנו כנגד שנים עשר שבטי ישראל ולא שוו טעם פירות שבטו של זה לטעם פירות שבטו של זה ואלו הן הארצות כי הארץ אשר אתה עב' שמה לרש':

י״בוהארץ אשר אתה עב' שמה לרש':

י״גארץ הר' ובק':

י״דארץ אשר ה' אלהיך דורש אתה:

ט״וכי ה' אלהיך מבי' אל ארץ טובה (ח' ז'):

ט״זארץ נחלי מים (שם):

י״זארץ חטה וש' (שם ח'):

י״חארץ זית שמן וד' (שם):

י״טארץ אשר לא במ' (שם ט'):

כ׳ארץ אש' אב' ברזל (שם):

כ״אעל הארץ הטובה אשר נתן לך (שם י'):

כ״בארץ זבת חלב וד':

כ״גהרי שתים עשרה ארצות ניתנו כנגד שנים עשר שבטי ישראל ולא שוו [טעם] פירות שבטו של זה לטעם פירות שבטו של זה ומנ' לכל שבט ושבט ת״ל ארץ הרים ובק' הרים הרים הרבה בקעת בקעת הרבה:

כ״דר' יוסי בן המשולם אומ' מנ' אתה אומר כשם שהיו מטעמים בארץ כך ניתן בים ת״ל (בר' א' י') ולמקוה המים קרא ימים והלא ים אחד הוא שנ' (שם ט) יקוו המים מת' השמים אל מקום אחד ומה ת״ל ולמק' המים קרא ימים (מקיש) [מגיד] שלא שוה טעם דג השולה מעכו לטעם דג השולה מצידן ולעולה מאספמיא:

כ״ה[או] לפי שעפרו שלהר קל ושלבקעה שמן יכול יהיו מים גודשין את העפר (ממקום) [למקום] בקעה ותהא בקעה מחוסרת מים ת״ל ארץ הר' ובק' הר לפי מה שהוא ובקעה לפי מה שהיא וה״א (זכ' י' א') שאלו מה' מטר בעת מלקוש:

כ״ואו לפי שארץ ישראל מכופלת בהרים יהא גלוי שותה ושאין גלוי אינו שותה ת״ל למטר השמים תש' מים גלוי ושאינו גלוי שותה וה״א (איוב ל״ז י״א) אף ברי יטריח עב ואומ' (שם י״ב) והוא מסבות מתהפך בתחבולתו לפעלם שהיו עננים מקיפין אותה ומשקין אותה מכל רוח:

כ״זאו לפי ששותה מי גשמים אבל אין שותה מי שלחין ת״ל למטר השמים תש' מ' כשהוא אומ' מים אף מי שילוחים ושלגים שותה וה״א (דב' ח' ז') כי ה'

כ״חאלהיך מבי' אל ארץ טו':

כ״טאו לפי ששותה מי שלחים אבל אין שותה מי שלגים ת״ל למט' הש' תש' מ' כשהוא אומ' מים אף מי שלגים שותה וה״א (יש' נ״ה י') כי כאשר ירד הגשם והשלג ואומ' (איו' ל״ז ו') כי לשלג יאמר הוה ארץ:

ל׳או לפי ששותה מי שלגים אבל אין שותה מי טללים ת״ל למטר השמ' תש' מ' כשהוא אומ' מים אף מי טללים שותה:

ל״אד״א מה גשמים לברכה אף טלל' לברכה וה״א (בר' כ״ז כ״ח) ויתן לך האלה' מטל השמ' ואומ' (דב' ל״ב ב') יערף כמ' לק' תזל כטל אמ' ואומ' (הוש' י״ד ו') אהיה כטל ליש' ואומ' (מיכה ה' ו') והיה שארית יעקב כטל מאת ה':

ל״בארץ אשר ה' אלה' דרש אותה וכי אותה בלבד הוא דורש [והלא כל הארצות הוא דורש] שנ' (איו' ל״ח כ״ו) להמטיר על ארץ לא איש ואומ' (שם כ״ז) להשביע שואה ומשואה ומה ת״ל ארץ אשר ה' אלה' דרש אותה כויכול שאינו דורש אלא אותה בשכר דרישה שדורשה דורש כל הארצות עמה:

ל״גכיוצא בו אתה אומ' (תה' קכ״א ד') הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל וכי ישראל בלבד הוא שומר והלא הוא שומר את הכל שנ' (איו' י״ב י') אשר בידו נפש כל חי מה ת״ל הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל כויכול שאינו שומר אלא ישראל בשכר ששומרן שומר את הכל עמהן:

ל״דכיוצא בו אתה אומר (מ״א ט' ג') והיו עיני ולבי שם כל הימים והלא כבר נאמר (זכ' ד' י') עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ ואומ' (מש' ט״ו ג') בכל מקום עיני ה' צופות רעים וטובים ומה ת״ל והיו עיני ולבי שם כויכול שאין עיניו ולבו אלא שם:

ל״הכיוצא בו אתה אומר (תה' כ״ט ח') קול ה' יחיל מדבר יחיל ה' מדבר קדש מה ת״ל זה ביותר:

ל״ודורש אותה אותה ניתנה לדרישה להפריש ממנה חלה תרומה ומעשרות או אף שאר ארצות ניתנו לדרישה ת״ל אותה אותה ניתנה לדרישה ולא ניתנו שאר ארצות לדרישה:

ל״זד״א דורש אותה מגיד שניתנה לישראל בשכר דרישה וה״א (דב' י״א י״ט) ולמדתם או' את בני' לד' בם ואומ' (שם כ״א) למען ירבו ימ' וימ' בנ' על האד' ואומ' (תה' ק״ה מ״ד - מ״ה עיי״ש) ויתן להם נחלת גויים בעבור ישמ' חקיו:

ל״חתמיד עיני ה' אלה' בה כת' אחד אומ' עיני ה' אלה' בה וכת' אחד אומ' (תה' ק״ד ל״ב) המביט לארץ ותרעד כיצד נתקיימו שני כתובים הללו כשהן עושין רצונו של מקום תמיד עיני ה' אלה' בה ואין נזוקין וכשאין עושין רצונו של מקום המביט לארץ ותרעד:

ל״טלענין טובה הוא אומ' תמיד עיני ה' אלה' בה ולענין רעה הוא אומ' המביט לארץ ותרעד:

מ׳לענין הטובה כיצד הרי שהיו ישראל רשעים [בראש השנה] וגזרו עליהן גשמים מועטים וחזרו בהן להוסיף עליהן אי אפשר שכבר נגזרה גזרה אלא הקב״ה מורידן בזמן ומשלח בהן את הברכה ומורידן על הארץ כשהיא צריכה להן והן יורדין על הצמחים ועל האילנות ועל הזרעים:

מ״אולענין רעה כיצד הרי שהיו צדיקים בראש השנה ופסקו להן גשמים מרובים וחזרו בהן לפחות מהן אי אפשר אלא הקב״ה מורידן על הארץ בזמן שאין צריכה להן והן הולכין ליערים ולמדברות ולימים ולנהרות וה״א (איו' כ״ד י״ט) ציה גם חם יגזלו מימי שלג שאול חטאו מעשים רעים שעשיתם עמי בימות החמה שלא הפרשתם תרומ' ומעשרות הן מנעו מכם את הגשמים:

מ״במראשית השנה ועד אחרית השנה מראשיתה נידונה מה יהיה בסופה מגיד הכת' שמראש השנה נגזרו עליה כמה גשמים כמה טללים כמה חמה תזרח עליה וכמה רוחות נושבות עליה:

מ״גד״א מרשית השנה חסר אלף לומר לך כל שנה שהיא רשה בתחילתה סופה להיות עשירה בסופה:

מ״דד״א מרשית השנה מראש השנה אני אברך אתכם במשא ובמתן בבנין ובנטיעה באירוסין ובנשואין ובכל מה שאתם שולחין בו את ידיכם אני אברך אתכם:

מ״הד״א מראשית הש' ועד אח' שנה וכי יש פירות בשדה מתחלת השנה ועד סופה אלא הן ברשותי ליתן בהם ברכה בבית כשם שאני נותן בהם ברכה בשדה שנ' (דב' כ״ח ח') יצו ה' את הברכה באסמיך ואומ' (חגי ב' י״ט) העוד הזרע במגורה מנ' אף באוצר (דב' כ״ח ג') ברוך אתה בעיר וברוך את' בשדה:

מ״ומנ' אף בעיסה ברוך טנ' ומשארתך (שם ה):

מ״זומנ' בכניסה וביציאה ברוך את' בב' וב' את' בצ' (שם ו') מנ' אף באכילה ובשבעון ת״ל (דב' י״א ט״ו) ואכלת ושבעת ומנ' אף כשירדו לתוך מעיך ת״ל (שמות כ״ג כ״ה) והסירתי מחלה מקר':

מ״חהן ברשותי ליתן בהן ברכה בבית כשם שאני נותן בהן ברכה בשדה לא כינה ורקבובית בפירות לא יין מחמיץ ולא שמן מבאיש:

מ״טאו לפי שמדת טובה מרובה ממדת פורענות אין יכול להיות ברשותי ליתן בהן מארה בבית כשם שאני נותן בהן מאירה בשדה ת״ל (חגי א' ט') והבאתם הבית ונפחתי בו ואומ' (דב' כ״ח כ') ישלח ה' את המארה את המ' ואת המג':

נ׳מנ' אף באוצר ת״ל (שם ט״ז) ארור את' בע' וא' את' בש' מנ' אף בעיסה ת״ל (שם י״ז) ארור טנ' ומש' ומנ' בכניסה וביציאה ת״ל (שם י״ט) ארור את' בב' וא' את' בצ' מנ' אף באכילה ובשבעון ת״ל (ויק' כ״ו כ״ו) ואכלתם ולא תשבעו:

נ״אומנ' אף כשירדו לתוך מעיך ת״ל (דב' כ״ח נ״ט) וחליים רעים ונאמנים הן ברשותי ליתן בהן מארה בבית כשם שאני נותן בהן מארה בשדה כינה ורקבובית בפירות ויין מחמיץ ושמן מבאיש:

נ״בר' שמעון בן יוחאי אומ' מושלו מלה״ד למלך בשר ודם שהיו לו בנים ועבדים הרבה והי' ניזונין ומתפרנסין מתחת ידו ומפתחות של אוצר בידו כשהן עושין רצונו הוא פותח את האוצר והן אוכלין ושביעין וכשאין עושין רצונו (נוטל) [נועל] את האוצר והן מתים ברעב כך ישראל כשאין עושין רצונו של מקום מהוא אומ' (דב' י״א י״ז) וחרה אף ה' בכם ועצ' את הש':

נ״גוכשהן עושין רצונו מהוא אומ' (שם כ״ח י״ב) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים:

נ״דר' שמעון בן יוחאי אומ' ככר ומקל ירדו כרוכים מן השמים אמ' להם אם עשיתם את התורה הרי ככר לאכול ואם לאו הרי מקל ללקות בו היכן הוא פירושו של דבר (יש' א' י״ט - כ') אם תאבו ושמ' טוב הארץ תא':

נ״הואם תמ' ומ' חרב תא':

נ״ור' אליעזר המודעי אומ' ספר וסיף ירדו כרוכים מן השמים אמר להן אם עשיתם מה שכת' בזה הרי אתם מוצלין מזה ואם לאו הרי אתם לוקין בו והיכן פירושו של דבר ויגרש את האדם ויש' מק' לגן עדן את הכר' [וגו'] (בר' ג' כ״ד):

נ״זוהיה אם שמוע תש' אל מצ' למה נאמר לפי שנ' (דב' ה' א') ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם שומע אני שלא נתחייבו בתלמוד עד שנתחייבו במעשה ת״ל והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום מגיד שמיד נתחייבו בתלמוד ואין לי אלא מצות עד שלא נכנסו לארץ כגון בכורות וקרבנות ומעשר בהמה מצות שנתחייבו משנכנסו לארץ כגון העומר והחלה ושתי הלחם ולחם הפנים מנ' ת״ל והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי אין לי אלא שאר מצות עד שלא כבשו וישבו משכבשו וישבו כגון לקט שכחה ופיאה ומעשרות ותרומה שמטין ויובלות מנ' ת״ל אל מצותי להוסיף עליהם מצות אחרות לכך נאמר ולמ' או' ושמ' לע' מגיד שמעשה תלוי בתלמוד ואין תלמוד תלוי במעשה וכן מצינו שענש על התלמוד יתר מן המעשה שנ' (הושע ד' א') שמעו דבר ה' (בית) [בני] ישראל כי ריב לה' עם יושבי הארץ כי אין אמת אין דברי תורה נאמרין שנ' (מש' כ״ג כ״ג) אמת קנה ואל תמכור:

נ״חואין חסד אין דברי חסד נאמרין שנ' (תה' קי״ט ס״ד) חסדך ה' מלאה הארץ:

נ״טואין דעת אין דברי דעת נאמרין שנ' (הושע ד' ו') נדמו עמי מבלי הדעת ואומ' (יש' ה' כ״ד) כאכול קש לשון אש מפני מה כי מאסו את תורת ה' צב' ואומ' (יר' ט' י״א) מי האיש החכם ויבן את זאת ויאמ' ה' על עזבם את תורתי ואומ' (עמ' ב' ד') כה אמר ה' על שלשה פשעי יהודה ועל אר' לא אשי' מפני מה על מאסם את תורת ה' וחקיו לא שמרו:

ס׳וכבר היה ר' טרפון ור' עקיבה ור' יוסי הגלילי מסובין בבית תריס בלוד ונשאלה שאלה זו לפניהן מי גדול תלמוד או מעשה אמר ר' טרפון גדול מעשה ר' עקיבה אומר גדול תלמוד ענו כולם ואמ' גדול תלמוד שהתלמוד מביא לידי מעשה:

ס״אר' יוסי הגלילי אומ' גדול תלמוד שקדם לחלה בארבעים שנה ולמעשרות בחמשים וארבע ולשמטים בששים ואחת וליובלות במאה ושלש וכשם שענש על התלמוד יתר מן המעשה כך נותן שכר על התלמוד יתר מן המעשה שנ' (דב' י״א י״ט) ולמ' או' את בני' לד' בם מהוא אומ' (שם כ״א) למען ירבו ימ' וימי בנ' ואומ' (תה' ק״ה מ״ד) ויתן להם ארצות גוים למה בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו:

ס״בוהיה אם שמ' תש' מכן אמ' רצה אדם לשמוע בשעתו משמיעין אותו לאחר זמן לשכח בשעתו משכחין אותו לאחר זמן שנ' (דב' ח' י״ט) אם שכח תשכח רצה אדם לשמוע בטובתו משמיעין אותו שלא בטובתו לשכח בטובתו משכחין אותו שלא בטובתו:

ס״גכיוצא בו (שמות כ״ב כ״ה) אם חבל תחבל אם חבלת חבילה אחת סוף שחובלין בך חבילות הרבה:

ס״דאשר אני מצ' את' הי' מנין אתה אומ' שאם שמע אדם דבר מפי קטן שבישראל יהי בעיניו כשומיע מפי חכם שנ' אש' אנ' מצ' את' הי' ולא כשומיע מפי חכם אלא כשומיע מפי חכמים שנ' (קהל' י״ב י״א) דברי חכמים כדרבונות מה דרבן הזה מכוין את הפרה לתלמה להביא חיים לעולם כך דברי תורה ודברי חכמים מכוונים דעתו של אדם לדעת המקום:

ס״הולא כשומע מפי חכמים אלא כשומע מפי סנהדרין שנ' (שם) בעלי אספות ואין אספות אלא סנהדרין שנ' (במ' י״א ט״ז) אספה לי שב' איש ולא כשומע מפי סנהדרין אלא כשומע מפי משה שנ' (קהל' שם) כולם נתנו מרועה אחד ולא כשומע מפי משה אלא כשומע מפי הגבורה שנ' (שם) כולם נתנו מרועה אחד ואו' (תה' פ' ב') רעה ישראל האזינה נהג כצאן יוסף יושב הכרובים הופיעה:

ס״וואומ' (דב' ו' ד') שמע ישראל ה' אלהי' ה' אחד:

ס״זהרי הוא אומ' (שה״ש ז' ה') עיניך ברכות בחשבון על שער בת רבים:

ס״חעיניך אלו זקנים המתמנין על הצבור וה״א (יש' כ״ט י') כי נסך עליכם ה' רוח תרדמה ויעצם את עיניכם:

ס״טברכות מה הבריכה אין אדם יודע מה בתוכה כך אין אדם עומד על דברי חכמים:

ע׳בחשבון חשבונות שנגמרין בעצה ובחשבון היכן נגמרין בבית מדרשות על שער בת רבים וה״א (שה״ש ז' ה') אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק אם עשיתם את התורה קוו לאליהו שנ' בו (מ״א י״ט ט״ו) לך שוב לדרכך מדברה דמשק ואומ' (מלא' ג' כ״ב - כג) זכרו תורת משה עבדי:

ע״אהנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא והשיב לב אבות על בנים:

ע״בלאהבה את ה' אלה' שמא תאמ' הריני למד תורה בשביל שאעשיר בשביל שאקרא רבי בשביל שאקבל שכר לעולם הבא ת״ל לאהבה כל שאתם עושין לא תהו עושין אלא מאהבה:

ע״גולעבדו זה תלמוד אתה אומ' זה תלמוד או אינו אלא עבודה הרי הוא אומ' (בר' ב' ט״ו) ויקח ה' אלה' את האדם וינ' בגן עדן לעב' ולש' וכי יש עבודה לשעבר ויש שמירה לשעבר הא למדת לעבדה זה תלמוד ולשמ' אלו מצות וכשם שעבודת מזבח קרויה עבודה כך תלמוד קרוי עבודה:

ע״דד״א ולעבדו זו תפלה אתה אומ' זו תפלה או אינו אלא עבודה ת״ל בכל לבבכם וב' נפ' וכי יש עבודה בלב הא מה ת״ל ולעבדו זו תפלה וכן דוד אומ' (תה' קמ״א ב') תכון תפלתי קטרת לפניך ואומ' (דני' ו' י״א) כדי ידע די רשים כתבא על לביתיה ואומ' (שם כ״א) וכמקרביה לגובא לדניאל בקל עציב זעיק ענה מלכא ואמר לדניאל דניאל עבד אלהא חיא אלהך די אנת פלח ליה בתדירא היכל לשיזבותך וכי יש פלחן בבבל הא מה ת״ל ולעבדו זו תפלה כשם שעבודת מזבח קרויה עבודה כך תפלה קרויה עבודה:

ע״הד״א ולעבדו בכל לב' ר' אליעזר בן יעקב אומ' אומ' ולעבדו בכל לב' הרי זו אזהרה לכהנים שלא יהא ליבם חולק בשעת עבודה:

ע״וד״א מה ת״ל בכל לב' וב' נפ' והלא כבר נאמ' (דב' ו' ה') בכל לבבך וב' נפ' להלן ליחיד וכאן לצבור להלן לתלמוד וכאן למעשה הואיל ושמעתה עשה:

ע״זונתתי מטר ארצכם אמ' הקב״ה אתם עשיתם מה שעליכם אף אני אעשה מה שעלי ונתתי מטר ארצכם:

ע״חונתתי אני לא על ידי מלאך ולא על ידי שליח:

ע״טמטר ארצ' ולא כמטר כל הארצות וה״א (איוב ה' י') הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות:

פ׳בעתו איזה הוא עתו מלילי שבת ללילי שבת כדרך שירדו בימי שלמינו המלכה וכל כך למה רבי אומ' כדי שלא ליתן פתחון פה לבאי העולם לומר הרי שכר כל המצות אלא אם בחקתי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם (ויק' כ״ו ד') והיה אם שמ' תש' אל מצ' ונתתי מטר אר' בע':

פ״אומנ' שניתנה ברכה אחת לישראל שכל הברכות כלולות בה שנ' (קהל' ה' ט') אוהב כסף לא ישבע כסף כמלך הזה ששולט באוצרות של כסף וזהב ואינו משועבד אלא ליוצא מן השדה שנ' (שם ח') מלך לשדה נעבד הא למדת שניתנה ברכה אחת לישראל שכל הברכות כלולין בה:

פ״ביורה ומלקוש יורה שיורד ומורה את הבריות להכניס פירותיהן ולהטיח גגותיהן ולעשות כל צרכיהן:

פ״גד״א יורה שיורד ומרוה את הארץ ומשקה עד תהום וה״א (תה' ס״ה י״א) תלמיה רוה נחת גדודיה:

פ״דיורה במרחשון ומלקוש בניסן אתה אומ' יורה לברכה או יורה משיר פירות שוטף זרעים שוטף גורנות ת״ל מלקוש מה מלקוש לברכה אף יורה לברכה או מה מלקוש מפיל בתים ועוקר אילנות ומעלה סקין ת״ל יורה מה יורה לברכה אף מלקוש לברכה וה״א (יואל ב כג) ובני ציון גילו ושמחו בה' אלה' כי נתן לכם את המורה לצדקה:

פ״הואספת דגנך ותירש' ויצ' דגנך מלא ותירשך מלא ויצהרך מלא אתה אומ' דגנך מלא ותירשך ויצהרך מלא או ואספת דג' ותי' ויצ' מפני מיעוט פירות ת״ל (ויק' כ״ו ה') והשיג לכם דיש את בציר מקיש דיש לבציר מה בציר משאתה מתחיל בו אי אתה יכול להניחו אף דיש משאתה מתחיל בו אי אתה יכול להניחו:

פ״וד״א שיהא חורש בשעת בציר ובוצר בשעת חריש וכן איוב אומ' (איוב כ״ט י״ט) וטל ילין בקצירי:

פ״זד״א ואספת דג' ות' ויצ' למה נאמ' לפי שנאמ' (יהוש' א' ח') לא ימוש ספר התו' הז' מפ' וה' בו יומם ול' שומיע אני דברים ככתבן ת״ל ואספת דג' ותי' ויצ' נהוג בהם מנהג דרך ארץ דברי ר' ישמעאל:

פ״חר' שמעון בן יוחאי אומ' אם כן שאדם זורע בשעת זריעה וחורש בשעת חרישה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת שרב וזורה בשעת הרוח תורה מה תהא עליה אלא כל זמן שישראל עסיקין בתורה מלאכתן נעשית על ידי אחרים שנ' (יש' סא ה) ועמדו זרים ורעו צאנכם ובזמן שאין ישראל עסיקין בתורה מלאכתן נעשית ע״י עצמן שנ' ואספת דג' ותי' ויצ' ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן שנ' (דב' כ״ח מ״ח) ועבד את אויביו:

פ״טד״א ואספת דג' ותי' ויצ' שתהא ארץ ישראל מלאה דגן תירוש ויצהר וכל הארצות דובאות למלאות אותה כסף וזהב כענין שנ' (בר' מז יד) וילקט יוסף את כל הכסף ואומ' (דב' לג כה) וכימיך דבאיך דיהוא כל הארצות דובאות כסף וזהב לארץ ישראל:

צ׳ד״א ואספת דג' ותי' ויצ'. דגנך כמשמעו:

צ״אותיר' זה היין שנ' (ישע' סה ח) כי כאשר ימצא התירוש באשכול:

צ״בויצהריך זה השמן שנ' (יואל ב כד) והשיקו היקבים תירוש ויצהר:

צ״גד״א ואספת דג' ותי' ויצ' דגנך לך ותירשך לך ויצהרך לך לא כענין שנ' (שופ' ו ג) והיה אם זרע יש' ועלה מדין ועמלק ובני קדם עלו עליו אלא כענין שנ' (ישע' סב ח) נשבע ה' בימ' ובז' עזו אם אתן את דגנך עוד מא' לאי' ואומ' (שם ט) כי מאספיו יאכל':

צ״דונתתי עשב בש' לב' שלא תצטער למדברות אתה אומ' שלא תהא מצטער למדברות או ונתתי עשב בש' כשמועו ת״ל ואכלת ושבעת הא מה אני מקיים ונתתי עשב בש' לב' שלא תהא מצטער למדברות:

צ״הר' יהודה בן אבא אומ' ונתתי עשב בש' לב' בין התחומין:

צ״ור' שמעון בן יוחאי אומ' ונתתי עשב בש' לב' שתהא גוזז ומשליך לפני בהמתך כל ימות הגשמים ואת מונע ידך ממנה קודם לקציר שלשים יום והיא עושה ואינה פוחתת מדגנה:

צ״זר' אומר ונתתי עשב בש' לב' זה פשתן וה״א (תה' קד יד) מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם:

צ״חואכלת ושבעת סימן טוב לאדם כשתהא בהמתו אוכלת ושביעה וה״א (מש' יב י) יודע צדיק נפש בהמתו:

צ״טד״א כשבהמתך אוכלת ושובעת עובדת אדמה בכוח שנ' (שם יד ד) ורב תבואות בכוח שור:

ק׳ד״א ואכלת ושבעת מן הולדות אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר (ירמ' לא יא) ובאו ורננו במ' ציון ונהרו אל טוב ה' על דגן ועל תי' ועל יצהר וכו':

100

ק״אואכלת ושבעת הש' לכ' פן יפ' לב' אמ' להן הזהרו שמא תמרדו במקום שאין אדם מורד במקום אלא מתוך שובע שנ' (דב' ח יב) פן תאכל ושב' ובק' וצא' ירביון מהוא אומ' ורם לבבך ושכ' את ה' אלהיך:

101

ק״בכיוצא בו אתה אומ' (שם לא כ) כי אביאנו אל האד' אשר נשב' לאב' ואכל ושבע וד' ופ' אל אלה' אח':

102

ק״גכיוצא בו אתה אומ' (שמות לב ו) וישב העם לאכול וש' מהוא אומ' (שם ח) עשו להם עגל מסכה וכן אתה מוצא באנשי דור המבול שלא מרדו במקום אלא מתוך שובע מה נאמר בהן (איו' כא ט) בתיהם שלום מפחד:

103

ק״דישלחו כצאן עויליהם ואומ' (שם י״ג) יבלו בטוב ימיהם והיא גרמה להן ויאמר לאל סור ממנו (שם יד) מה שדי כי נעבדנו (שם טו) אמרו טיפה אחת של גשמים היא ואין אנו צריכין לה (בר' ב ו) ואד יעלה מן הארץ והשק' את כל פני האד' אמר להן המקום בטובה שהיטבתי לכם בה אתם מתגאין לפני בה אפרע מכם ויהי הגשם על הארץ ארב' יום וארב' לילה (שם ז יב):

104

ק״הר' יוסי בן דורמסקית אומ' הן נתנו את עינם העליונה על עינם התחתונה בשביל לעשות תאותן אף המקום פתח להן מעינות עליונים ותחתונים כדי לאבדן מן העולם שנ' (שם יא) ביום הזה נבק' כל מע' תה' רבה ואר' השמ' נפ':

105

ק״ווכן אתה מוצא באנשי מגדל שלא מרדו אלא מתוך שבע שנ' (שם יא א) ויהי כל הארץ שפה אח':

106

ק״זויהי בנסע' מק' וימ' בק' בא' שנ' וישבו שם ואין ישיבה האמורה כאן אלא אכילה ושתיה שנ' (שמות לב ו) וישב העם לאכל וש' והיא גרמה להן שיאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל ואומ' ויפץ ה' אותם משם:

107

ק״חוכן את מוצא באנשי סדום שלא מרדו אלא מתוך שבע מה נאמר בהן (איו' כח ה) ארץ ממנה יצא לחם:

108

ק״טמקום ספיר אבניה אמ' אנשי סדום מזון אצלינו וכסף וזהב אצלינו אבנים טובות ומרגליות יוצאות מארצנו נעמוד ונשכח תורת רגל מארצנו אמר להן המקום בטובה שהשפעתי לכם אתם מבקשין לשכח תורת הרגל מביניכם אני משכח אתכם מדירתכם מן העולם מה נאמ' בהן (שם ד) פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל ואומ' (שם יב ו) ישליו אהלים לשודדים ובטוחות למרגיזי אל:

109

ק״יהיא גרמה להן עד אשר הביא אלוה בידו וה״א (יחז' טז מח) חי אני נאם ה' אלהים אם עשת סדום אחותך כחצי חטאתך הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם וכל כך יד עני ואביון לא החזיקה ואומ' ותגבהינה ותעשינה תועבה:

110

קי״אכיוצא בו הוא אומ' (בר' יג י) כי כלה משקה מהוא אומ' (שם יט לג) ותשקין את אביהן יין ומאין היה להן יין במערה אלא נזדמן להן לשעה כמעין דוגמא של עולם הבא וה״א (יואל ד יח) והיה ביום ההוא והטיפו ההרים עסיס אם כן נותן למכעיסין קל וחומר לעושי רצונו:

111

קי״בר' מאיר אומ' חור כרפס ותכלת (אסת' א ו) וכי מה בא הכת' ללמדינו עשרו של אחשורוש אם כן נתן למכעיסיו קל וחומר לעושי רצונו:

112

קי״גוכבר היו רבן גמליאל ור' יהושע ור' אלעזר בן עזריה ור' עקיבה נכנסין לרומי ושמעו קול המייה של מדינה מפטיוליס עד מאה ועשרים מיל התחילו הן בוכין ור' עקיבה מצחק אמ' לו (ר') עקיבה מפני מה אנו בוכין ואתה מצחק אמ' להן ואתם למה בכיתם אמ' לו ולא נבכה שהגוים עובדי ע״ז זובחין לאלהיהם ומשתחוין לעצביהם ויושבין בטח ושאנן ושלוה ובית הדום רגלי אלהינו נעשה שריפת אש ומדור לחית השדה אמ' להן אף אני לכך צחקתי אם כן נתן למכעיסיו לעושי רצונו על אחת כמה וכמה:

113

קי״דשוב פעם אחת היו עולין לירושלים הגיעו לצופים קרעו בגדיהם הגיעו להר הבית וראו שועל יוצא מבית קדש הקדשים התחילו הן בוכין ור' עקיבה מצחק אמ' לו עקיבה לעולם את מתמיה שאנו בוכים ואתה מצחק אמר להם ואתם למה בכיתם אמרו בואו וראו מה אמ' עקיבה למה בכיתם לא נבכה המקום שכתוב בו (במ' א נא) והזר הקרב יומת הרי שועל יוצא מתוכו עלינו נתקיים הכתוב הזה (איכה ה יז) על זה היה דוה לבנו על אלה חשכו עינינו על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו אמר להם לכך צחקתי הרי הוא אומר (ישע' ח ב) ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריהו בן יברכיהו וכי מה ענין אוריה אצל זכריהו אוריה במקדש ראשון זכריה במקדש שני אלא תלה הכת' נבואתו של אוריה בנבואתו של זכריה מה אמר אוריה (מיכה ג יב, ע' ירמ' כו כ) ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהיה והר הבית לבמות יער ועוד אמר זכריה (זכ' ח ד) עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם ורחובות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחובותיה אמ' המקום הרי לי שני עדים הללו אם קיימין דברי אוריה סוף דברי זכריהו קיימין ואם בטילים דברי אוריה יבטלו דברי זכריה אני שמחתי שנתקיימו דברי אוריה לסוף דברי זכריה עתידין לבוא בלשון הזה אמ' לו עקיבה ניחמתנו תתנחם לרגל מבשר:

114

קי״הואכלת ושבעת השמרו לכם פן יפתה לבבכם אמר להם הזהרו שמא יטעה אתכם יצר הרע ותפרשו מן התורה שכיון שאדם פורש מדברי התורה הולך ומידבק בע״ז שנ' (הושע ד יח) סר סבאם ואומר (שמות לב ח) סרו מהר מן הדרך אשר צויתים עשו להם מסכה ואומ' (ש״א כו יט) אם ה' הסיתך בי ירח מנחה ואם בני אדם ארורים הם כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים וכי תעלה על דעתך שדוד מלך ישראל עובד ע״ז היה אלא כיון שפסק מדברי תורה הולך ומידבק בע״ז:

115

קי״ווסרתם מן דרך חיים לדרך מות:

116

קי״זועבדתם אלהים אחרים וכי אלהים הוא והלא כבר נאמר (ישע' לז יט) ונתון את אלהיהם באש כי לא אלהים המה ולמה נקרא שמם אלהים אחרים שהן מאחרין את הטובה מלבוא לעולם:

117

קי״חד״א אחרים שאחרים הן לעובדיהן וכן הוא אומ' (ישע' מ״ו ז' עיי״ש) גם כי יזעק אליו ולא ישמע:

118

קי״טר' יצחק אומ' אלו נפטר שמה של ע״ז לא סיפקו להם כל עירות שבעולם:

119

ק״כר' חנניה בן אנטיגנוס אומ' צא וראה לשון שתפסה תורה מולך כל שתמליכהו עליהם ואפילו שעה אחת:

120

קכ״ארבי אומר למה נקרא שמם אלהים אחרים שהן אחרים לאחרון שבמעשים קראתן אלהות:

121

קכ״בוהשתחויתם להם [להם] אתם משתחוים לי אין אתם משתחוים וכן הוא אומר (שמות לב ח) וישתחו לו ויזבחו לו ויאמרו אלה אלהיך ישראל:

122

קכ״גאחרים אומרים אלולי שתפו ישראל שמו של מקום בע״ז כלין היו מן העולם:

123

קכ״דר' שמעון בן אלעזר אומר כל המשתף שמו של מקום בע״ז סוף חייב כלייה שנ' (שם כב יט) זבח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו מה ת״ל אלהים מלמד שעשו להם עגלים הרבה וה״א (דהי״ב כט ז) גם סגרו דלתות האולם ויכבו הנירות וקטרת לא הקטירו מקטירים היו לדבר אחר ועולות לא העלו מעלין היו לדבר אחר בקדש לא העלו בחול היו מעלין לאלהי ישראל לא היו מעלין לדבר אחר היו מעלין:

124

קכ״הוחרה אף ה' בכם משל לה״ד למלך בשר ודם ששיגר בנו לבית המשתה והיה יושב ומצוהו ואמר לו בני אל תאכל יתר מצרכך ואל תשתה יתר מצרכך כדי שתבוא נקי לביתך לא הקפיד הבן ההוא אכל יתר מצרכו ושתה יתר מצרכו והקיא וטינף לבני מסיבה נטלוהו בידיו וברגליו וזרקוהו לאחר פלטורין כך אמר הקב״ה לישראל הכנסתי אתכם אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש לאכל מפריה ולשבע מטובה ולברך שמי עליה לא הייתם בטובה היו בפורענות וחרה אף ה' בכם:

125

קכ״ווחרה אף ה' בכם שומע אני [שהם] כלין מן העולם ת״ל ועצר את השמים מה חרי אף האמור להלן חרב אף חרי אף האמור כאן חרב:

126

קכ״זמה חרי אף האמור כאן דבר וחיה רעה אף חרי אף האמור להלן דבר וחיה ורעב:

127

קכ״חמה חרי אף האמור להלן עצירת גשמים וגלות אף חרי אף האמור כאן עצירת גשמים וגלות נמצינו למידים שכל מקום שנ' חרון אף חמשה מיני פורענות הן דבר וחרב וחיה רעה ועצירת גשמים וגלות:

128

קכ״טד״א וחרה אף ה' בכם ולא באומות העולם שיהיו אומות העולם שרויין בטובה והן שרויין בפורענות אומות העולם אין קוברין בניהם ובנותיהם והן קוברין בניהם ובנותיהם:

129

ק״לועצר את השמים שיהוא עננים טעונין ועומדין ואין מורידין אפלו טפה גשמים:

130

קל״אמנ' אפלו טללים ורוחות ת״ל (ויק' כו יט) ונתתי את שמ' כברזל או בית השלחין יהו עושין פירות ת״ל ואת ארצכם כנחושה:

131

קל״בוהאדמה לא תתן את יבולה אפלו לא ניפלה:

132

קל״גוהאדמה לא תתן את יבולה אף לא שאתה מביא לה או יהא אילן עושה פירות ת״ל (שם כ) ועץ השדה לא יתן פריו או יהוא עושין עצים להסיק בהן את התנור ואת הכירים ת״ל ועץ השדה לא יתן פריו או ילך לו לחוצה לארץ ויהיה שרוי בטובה ת״ל (דב' כ״ח כג) והיו שמיך אשר על ראשך נחשת בכל מקום:

133

קל״דואבדתם מה' מעל הא' אחר כל יסורין שאני מביא עליכם אני מגלה אתכם:

134

קל״הקשה גלות שהיא שקולה כנגד הכל שנ' (דב' כט כז) ויתשם ה' מעל אדמ' ואומ' (ירמ' טו ב) והיה כי יאמרו אליך אנא נצא ואמרת אליהם אשר למות למות ואומ' (עמ' ז יז) כה אמר ה' אשתך בעיר תזנה ואומ' (ירמ' כב י) אל תבכו למת זה יהויקים מלך יהודה ומה נאמ' בו (שם יט) קבורת חמור יקבר בכו בכה להולך זה כניה מלך יהודה (שם נב לג) ושנא את בגדי כלאו ונתן את כסאו מעל כסא המלכים אשר אתו בבבל נמצינו למדין שנבלת יהויקים מלך יהודה שהיתה מושלכת לחורב ביום ולקרח בלילה חביבה מחייו של יכניה מלך יהודה שהיה כסאו מעל כסא המל' ואוכל ושותה בטרקליני מלכים:

135

קל״וואבדתם מהרה מיד אני מגלה אתכם ואיני נותן לכם ארכא אם תאמרו אנשי מבול ניתן להם ארכא מאה ועשרים שנה אנשי מבול לא היה להם ממי ילמדו אתם יש לכם ממי תלמודו:

136

קל״זד״א ואבדתם מהרה גולה אחר גולה וכן את מוצא בשבט יהודה ובנימין גולה אחר גולה אחר גולה גלו בשנת שבע לנבוכדנצר ובשנת שמונה עשרה ובשנת עשרים ושלש ר' יהושע בן קרחה מושלו משל לה״ד ללסטיס שנכנס לשדה של בעל הבית קצר (קופתו) [קמתו] ולא הקפיד בעל הבית קצר בשבלים ולא הקפיד בעל הבית עד שתפש בקופתו ויצא וה״א (ישע' ח כג) כי לא מועף לאשר מוצק לה כעת הראשון הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי:

137

קל״חר' שמעון בן יוחאי אומ' אם מי שנ' בהן מהרה לא גלו אלא לאחר זמן קל וחומר למי שלא נאמר בהן מהרה:

138

קל״טד״א ואבדתם מהרה אע"פ שאני מגלה אתכם מן הארץ לחוצה לארץ היו מצוינים במצות שכשתחזורו לארץ לא יהו עליכם חדשים:

139

ק״ממשלו מלה״ד למלך בשר ודם שכעס על אשתו וטרפה בבית אביה ואמ' לה הוי מתקשטת בתכשיטין שכשתחזורי לא יהו עליך חדשים כך אמר הקב״ה בני היו מצוינים במצות כשתחזורו לא יהו עליכם חדשים הוא שירמיה אומ' (יר' לא כ) הציבי לך ציונים שימי לך תמרורים:

140

קמ״אהצי' לך צי' אלו מצות שישראל מצוינין בהן:

141

קמ״בשימי לך תמ' זה חרבן בית המקדש וה״א (תה' קלז ה) אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני:

142

קמ״גשיתי לבך למסלה דרך הלכת אמר להן הקב״ה לישראל ראו באלו דרכים הלכתם ועשו תשובה מיד אמר להם אתם חוזרים לעריכם שובי בתולת ישראל שובי אל עריך אלה:

143

קמ״דד״א ואבד' מה' מ' האר' מעל הארץ הטובה אתם גולים ואין אתם גולים לארץ טובה כיוצא בה:

144

קמ״השלשה דברים ניתנו על תנאי ושלשה שלא על תנאי:

145

קמ״ואלו שניתנו על תנאי ארץ ישראל ובית המקדש ומלכות בית דוד:

146

קמ״זארץ ישראל מנ' שנ' (דב' יא יג) והיה אם שמע תשמעו אל מצ' ונתתי מטר אר' בע':

147

קמ״חוסרתם וע' אלה' אח' וחרה אף ה' בכם וע' את הש' ואבד' מהרה מ' הא' הטו':

148

קמ״טבית המקדש מנ' ת״ל (מ״א ו יב) הבית הזה אשר אתה בונה אם תלך בחק' ושכנ' בתוך בני ישראל:

149

ק״נואם שוב תשובון אתם ובניכם מאחרי ולא תשמעו מצותי וחקתי אשר נתתי לפניכם והלכתם ועבד' אלה' אח' והבית הזה יהיה עליון כל עובר עליו ישום וישרק (שם ט ח):

150

קנ״אומלכות בית דוד מנין אם ישמ' בניך בריתי (תה' קלב יב):

151

קנ״בושמתי לעד זרעו (שם פט לז):

152

קנ״גאם יעזבו בניו תורתי ופקדתי בשבט פשעם:

153

קנ״דואלו שלא ניתנו על תנאי התורה:

154

קנ״השנ' (דב' לג ד) תורה צוה לנו משה:

155

קנ״וקריאת יש' בנים שנ' בנים אתם לה' אלה':

156

קנ״זואפלו בשעת הכעס הן קרויין בנים שנ' (יש' ל א) בנים סוררים בנים סכלים המה (יר' ד כב) בנים משחיתים (יש' א ד) ברית כהונה שנ' (במ' יח יט) ברית מלח עולם הוא:

157

קנ״חושמתם את דברי אלה על לב' ועל נפש' זה תלמוד תורה:

158

קנ״טוקשר' אות' לאו' על יד' זו תפלין שביד:

159

ק״סוהיו לטוטפת בין עי' אלו תפלין שבראש:

160

קס״אאין לי אלא תפלין ותלמוד תורה שאר מצות שבתורה מנ' הרי אתה דן מבנין אב שבין שתיהן לא ראי תפלין כראי תלמוד תורה ולא ראי תלמוד תורה כראי תפלין הצד השווה שבהן מצות הגוף ואין תלויה בארץ ונוהגת בארץ ובחוצה לארץ:

161

קס״בד״א ושמתם את דברי אלה מגיד שנמשלו דברי תורה בסם חיים מושלו מלה״ד למלך בשר ודם שכעס על בנו והכהו מכת רעה ונתן רטייה על גבי מכתו ואמר לו בני כל זמן שהטרייה על מכתך אכול מה שהנייך ושתה מה שהנייך ורחץ בין בחמין בין בצונן ואין אתה ניזק כלום אבל אם הגבהת אותה מיד היא עולה (נמייה) [נומי] כך אמ' להן הקב״ה לישר' בראתי לכם יצר הרע שאין רע ממנו הלא אם תטיב שאת (בר' ד ז) היו עוסקין בדברי תורה ואינו שולט בכם (ואין) [ואם] פורשין אתם מדברי תורה הרי הוא שולט בכם שנ' לפתח חטאת רבץ:

162

קס״גואליך תשוק' כל משאו ומתנו אינו אלא בך אבל אם רצה אתה ואתה תמשל בו ואומ' (מש' כה כא) אם רעב שנאך האכילהו לחם:

163

קס״דרע הוא יצר שמי שברא אותו הוא מעיד עליו שהוא רע שנ' (בר' ח כא) כי יצר לב האדם רע מנע':

164

קס״הולמדתם או' את בני' בניכם ולא בנותיכם דברי ר' אסי בן עקיבה מיכן אמ' כשהתינוק מתחיל לדבר אביו מלמדו תורה ומדבר עמו בלשון הקדש ואם אינו מדבר עמו בלשון הקדש ואינו מלמדו תורה ראוי לו כאלו לא בא לעולם וכאלו קברו שנ' ולמדתם או' את בני' לד' בם אם למדתם אותם את בניכם למען ירבו ימ' ואם לאו למען יקצרו ימ' שכך דברי תורה נדרשין מכלל לאו הן:

165

קס״ולמען ירבו ימ' בעולם הזה וימי בני' לימות המשיח:

166

קס״זכימי הש' על הא' לעולם הבא:

167

קס״חעל האדמה ולא בחוצה לארץ:

168

קס״טאשר נש' לאב' לתת להם לתת לכם אין כת' כן אלא לתת להם נמצינו למידים תחיית המתים מן התורה:

169

ק״עכימי השמ' על הא' שיהוא (בניהם) [פניהם] של צדיקים כיום וה״א (שופ' ה לא) ואהביו כצאת השמש בג':

170

קע״אר' שמעון בן יוחאי [אומר] לשבע שמחות פניהם של צדיקים עתידין להקביל פני שכינה לעתיד לבוא ואלו הן:

171

קע״בכצאת השמ' בג' (שם):

172

קע״גיפה כלבנה:

173

קע״דברה כחמה (שה״ש ו י):

174

קע״הוהמשכילים יזהירו כזהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם (דנ' יב ג):

175

קע״וכברקים ירוצצו (נחום ב ה):

176

קע״זלמנצח על שושנים (תה' מה א):

177

קע״חויהי כזית הודו (הוש' יד ז):

178

קע״טואומ' שיר למעלות (תה' קכא א) למי שעתיד לעשות מעלות לעבדיו הצדיקים לעתיד לבוא:

179

ק״פר' עקיבה אומ' שיר למעלה אין כת' כן אלא שיר למעלות שלשים מעלות זו למעלה מזו זו למעלה מזו:

180

קפ״אר' אומ' שיר (שיר) למעלה אין כת' כן אלא שיר למעלות יכול יש ביניהם איבה ושנאה וקנאה ותחרות ת״ל (דנ' יב ג) ומצדיקי הרבים ככוכבים מה כוכבים אין ביניהם איבה ושנאה קנאה ותחרות כך צדיקים:

181

קפ״במה כוכבים אין אורו של זה דומה לאורו של זה כך צדיקים אין אורו של זה דומה לאורו של זה:

182

קפ״גד״א ומצדיקי הרבים ככו' אלו גבאי צדקה:

183

קפ״דר' שמעון בן מנסיא אומ' אלו זקנים וה״א (שופ' ה לא) ואהביו כצ' הש' בג' מי גדול האוהבים או המאהיבים הוי אומ' המאהיבים אם האוהבים ואהביו כצ' הש' בג' קל וחומ' מאהיבים:

184

קפ״המה כוכבים רמים ומנוטלים על כל באי העולם כך הצדיקים:

185

קפ״ומה כוכבים אחד מהן שורף ורודה מסוף העולם ועד סופו כך הצדיקים:

186

קפ״זמה הככבים פעמים נכסין ופעמים נגלין כך הצדיקים:

187

קפ״חמה כוכבים כתות כתות שאין להן מנין כך הצדיקים אין להן מנין:

188

קפ״ט[או] בין שעושין רצונו של מקום ובין שאין עושין [רצונו] של מקום ת״ל (בר' כח יד) והיה זר' כע' הא' אם עושין רצונו של מקום הרי הן ככוכבים ואם לאו הרי הן כעפר הארץ וה״א (מ״ב יג ז) כי אבדם מלך (אשור) [ארם] וישמם כעפר לדוש:

189

ק״צד״א כימי השמים על הא' שיהוא חיים וקיימים לעולם ולעולמי עולמים וה״א (ישע' סו כב) כי כאשר השמ' החד' והא' החד' עמ' לפני נאם ה' כן יע' זר' ושמ' והלא דברים קל וחומר ומה שמים וארץ שלא נבראו אלא לכבודן של ישראל הן עומדים לעולם ולעולמי עולמים קל וחומר לצדיקים שבעבורם נברא העולם:

190

קצ״אכי אם שמ' תש' למה נאמר לפי שנ' והיה אם שמוע תש' אל מצ' שומע אני כיון ששמע אדם דברי תורה ישב לו ולא ישנה ת״ל כי אם שמ' תש' מגיד שכשם שאדם צריך ליזהר בסלעו שלא תאבד כך יהא זהיר בתלמודו שלא יאבד וה״א (מש' ב ד) אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה מה כסף קשין לקנותו כך דברי תורה קשין לקנותן או מה כסף קשה לאבדו כך דברי תורה [קשה] לאבדן ת״ל (איוב כח יז) לא יערכנה זהב וזכוכית קשה לקנותן ככלי זהב ונוחין לאבדן ככלי זכוכית:

191

קצ״בותמורת' כלי פז (שם) היה ר' ישמעאל אומ' הרי הוא אומ' (דב' ד ט) רק הש' לך וש' נפ' מ' מושלו מלה״ד למלך בשר ודם שצד צפור ונתנה ביד עבדו ואמ' לו הוי זהיר בצפור זה לבני אם איבדת אותו לא תהא סבור צפור באיסר איבדת אלא כאלו נפשך אבדת וה״א (שם לב מז) כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם:

192

קצ״גר' שמעון בן יוחאי מושלו מלה״ד לשני אחים שהיו מסגלין אחר אביהם אחד מצרף דינר ואוכלו ואחד מצרף דינר ומניחו זה שמצרף דינר ואוכלו נמצא אין בידו כלום וזה שמצרף דינר ומניחו נמצא מעשיר לאחר זמן ועליו הוא אומ' (מש' יג יא) קובץ על יד ירבה כך תלמיד שהוא שומר שנים שלשה דברים ביום שנים שלשה פרקים בשבת שתים שלוש פרשיות בחדש נמצא מעשיר לאחר זמן ועליו הוא אומ' וקובץ על יד ירבה:

193

קצ״דאבל האומר היום אני למד למחר אני למד היום אני שוכח למחר אני שוכח נמצא אין בידו כלום ועליו הוא אומ' (שם י ה) אוגר בקיץ בן משכיל נרדם בקציר בן מביש ואומ' (שם כ ד) מחורף עצל לא יחרוש ואומ' (קה' יא ד) שומר רוח לא יזרע ואומ' (מש' י כד ל) על שדה איש עצל עברתי זה שקנה שדה כבר:

194

קצ״הועל כרם אדם חסר לב שקנה כרם כבר הואיל וקנה שדה וקנה כרם וקרוי איש וקרוי אדם למה נקרא עצל ולמה נקרא חסר לב שקנה שדה וכרם ולא עמל בהן מנ' שסופו להניח שנים שלשה דברים בפרשה שנ' והנה עלה כולו קמשונים מנין שמבקש פתחה של פרשה ואינו מוצא ת״ל כסו פניו חרולים ועליו הוא אומ' וגדר אבניו נהרסה מתוך שראה שלא עמדה בידו יושב הוא ומטמא את הטהור ומטהר את הטמא ופורץ גדירן של חכמים ומהוא עונשו כבר בא שלמה ופירש עליו בקבלה (קה' י ח) ופורץ גדר ישכנו נחש הא כל הפורץ גדירן של חכמים סוף שפורענות בא עליו:

195

קצ״ור' שמעון בן מנסיא אומ' נפש שבעה תבוס נופת (מש' כז ז) תלמיד מתחלתו לא למד כל דבר לא היה אלא מה שלמד [ד״א] נפש שבעה תבוס נופת מה נפה זו מוציאה קמח בפני עצמו סובין בפני עצמו קיבר בפני עצמה כך תלמיד יושב ומברר דברי תורה ומשקלן איש פל' אוסר איש פל' מתיר איש פל' מטמא איש פל' מטהר:

196

קצ״זר' יהודה אומ' תלמיד שכוחו יפה דומה לספוג שסופג את הכל שני לו דומה למוך שאינו סופג אלא צורכו זה שאומר דיי מה ששנה לי רבי:

197

קצ״חר' שמעון בן יוחאי אומר הרי הוא אומ' (מש' ה טו) שתה מים מבוריך יפוצו מעינותיך חוצה (שם טז) שתה ממי שעמך בעיר ואחר כך היפרש בכל מקום וה״א (שם לא יד) היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לח':

198

קצ״טר' שמעון בן מנסיא אומ' הרי הוא אומ' שתה מים מב' שתה מימיו של הקב״ה שבראך ואל תשתה מים עכורים ותימשך עם המינים:

199

ר׳ר' עקיבה אומ' שתה מים מב' באר מתחלתו אין יכול להוציא טפת מים מאליו ולא היה אלא מים שבתוכו כך תלמיד מתחלתו לא למד כל דבר לא היה מה שלמד:

200

ר״אונזלים מתוך באריך דומה לבאר מה באר מנזלת מים חיים מכל צדדיה כך באים תלמידים ולמידים ממנו וה״א יפוצו מעינותיך חוצה:

201

ר״בנמשלו דברי תורה במים מה מים חיים לעולם כך דברי תורה חיים לעולם שנ' (שם ד' כב) כי חיים הם למוצאיהם:

202

ר״גצרופה אמרתך מאד (תה' קיט קמ) מה מים משיבין נפשו של אדם מים קרים שנ' (מש' כה כה) מים קרים על נפש עיפה כך דברי תורה משיבין נפשו של אדם שנ' (תה' יט ח) תורת ה' תמימה משיבת נפש:

203

ר״דמה מים חנם לעולם כך דברי תורה חנם לעולם הוי כל צמא לכו למים (יש' נה א):

204

ר״האו מה מים אין להם דמים כך דברי תורה אין להם דמים ת״ל (מש' ג טו) יקרה היא מפנינים:

205

ר״ואו מה מים אין משמחין את הלב כך דברי תורה אין משמחין את הלב ת״ל (שה״ש א ב) כי טובים דודיך מיין מה היין משמח את הלב כך דברי תורה משמחין את הלב פקודי ה' ישרים משמחי לב (תה' יט ט):

206

ר״זמה יין אין אתה טועם בו טעם מתחלתו וכל זמן שמתישן בקנקן סופו להשביח כך דברי תורה כל זמן שמתישנין בגוף סופו לשביח בישישים חכמה וארך ימים תבונה (איו' יב יב) מה יין אי אפשר לו להתקיים לא בכלי כסף ולא בכלי זהב אלא בירוד שבכלים בכלי חרש כך דברי תורה אין מתקיימין במי שהוא בעיניו ככלי כסף וככלי זהב אלא במי שהוא בעיינו כירוד שבכלים ככלי חרש:

207

ר״חאו מה יין פעמים רע לראש ורע לגוף יכול אף דברי תורה כן ת״ל (שה״ש א ג) לריח שמניך טובים מה שמן יפה לראש ויפה לגוף כך דברי תורה יפין לראש ויפין לגוף שנ' (מש' א ט) כי לוית חן הם לראשיך ואומ' (שם ד ט) תתן לראשך לוית חן נמשלו דברי תורה כשמן ודבש ומתוקים מדבש ונופת צופים (תה' יט יא):

208

ר״טד״א כי אם שמר תש' מנין אתה אומ' שאם שמע אדם מדברי תורה ראשון ראשון תאמר כשם שהראשונים מתקיימין בידו כך האחרונים מתקיימין בידו שנ' כי אם שמ' תש' ומנ' אתה אומ' שמע אדם דבר מדברי תורה ראשון ראשון ושכחו כשם שהראשונים משתכחין מידו כך אחרונים משתכחין מידו ת״ל (דב' ח יט) והיה אם שכח תש' אין אתה מעלים עינך ממנו עד שילך לו שנ' (מש' כג ה) התעיף עיניך בו ואיננו וכת' במגלת חריסים יום תעזבני ימים תעזבך:

209

ר״יד״א כי אם שמ' תש' שמא תאמ' ישנו בני הגדולים ישנו בני הזקנים ישנו בני הנביאים ת״ל כי אם שמ' תש' מגיד שהכל שווין בתורה וה״א (דב' לג ד) תורה צוה לנו משה מו' קה' יע' קהל כהנים ולוים וישראל אין כת' כן אלא קהלת יעקב וה״א (שם כט ט) אתם נצבים כלכם אלו [לא היו במעמד] זה שעמד וקיים תורה בישראל לא היתה משתכחת כמו שאלו [לא עמד] שפן בשעתו ועזרא בשעתו ור' עקיבה בשעתו לא היתה תורתו משתכחת ואומ' (מש' טו כג) ודבר בעתו מה טוב דבר שאמר זה שקול כנגד הכל וה״א (עמ' ח' י״ב) ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו:

210

רי״ארבותינו התירו שהולכין מעיר לעיר וממדינה למדינה על שרץ שנמצא בככר לידע אם תחלה היא לו אם שנייה:

211

רי״בר' שמעון בן יוחאי אומ' אם לימד שהתורה עתידה להשתכח מישראל והלא כבר נאמ' (דב' לא כא) כי לא תשכח מפי זרעו אלא איש פלוני אוסר ואיש פלו' מתיר איש פל' מטמא ואיש פל' מטהר ולא ימצאו דבר ברור:

212

רי״גאת כל המצוה הזאת שמא תאמר הריני למד פרשה (קלה) [קשה] ומניח את הקלה ת״ל (שם לב מז) כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכ' דבר שאתם אומ' שהוא רק הוא חייכם שלא תאמר למדתי הלכות דיי ת״ל מצוה המצוה כל המצוה למד מדרש הלכות ואגדות וה״א (שם ח ג) כי לא על הלחם לבדו יחיה האד' זה מדרש כי על כל מוצא פי ה' יח' הא' אלו הלכות ואגדות:

213

רי״דוה״א (מש' כז יא) חכם בני ושמח לבי ואומ' (שם כג טו) בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני:

214

רי״הר' שמעון בן מנסיה אומ' אין לי אלא אביו שבארץ שבשמים מנ' ת״ל גם אני לרבות אביו שבשמים:

215

רי״ואשר אנכי מצוה אתכם לעשותה למה נאמר לפי שנ' שמור תשמרון שומע אני כיון ששמר אדם דברי תורה ישב לו ולא יעשה ת״ל לעשותם אדם למד תורה הרי בידו מצוה אחת למד ושמר הרי בידו שתי מצות למד ושמר ועשה אין למעלה ממנו:

216

רי״זלאהבה שמא תאמר הריני למד תורה בשביל שאקרא רבי בשביל שאשב בישיבה בשביל שאאריך ימים לעולם הבא ת״ל לאהבה את ה' מכל מקום וסוף הכבוד לבא וכן הוא אומר (מש' ג' יח) עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר:

217

רי״חתתן לראשך לוית חן (שם ד ט) בעולם הזה עטרת תפארת תמגנך בעולם הבא:

218

רי״טאורך ימים בימינה (שם ג טז) לעולם הבא בשמאלה עושר וכבוד בעולם הזה:

219

ר״כר' אליעזר ביר' צדוק אומר עשה דברים לשם פעולתן ודבר בם לשמן:

220

רכ״אהוא היה אומר בלשצר שנשתמש בכלי קדש וכלי חול היו נעקרו חייו מן העולם הזה ומן העולם הבא:

221

רכ״בהמשתמש בכלי שנברא בו העולם על אחת כמה וכמה שיעקרו חייו מן העולם:

222

רכ״גללכת בכל דרכיו ואלו הן דרכי המקום ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת (שמות לד ו) ואומ' (יואל ג ה) כל אשר יקרא בשם ה' ימלט וכי היאך אפשר לו לאדם לקרות בשם שנקרא בו הקב״ה אלא נקרא המקום רחום שנ' (תה' קג ח) רחום וחנון ה' אף אתה היה חנון ועשה מתנות חנם נקרא הקב״ה צדיק שנ' (שם יא ז) כי צדיק ה' צדקות אהב אף אתה היה צדיק נקרא המקום חסיד שנ' (יר' ג יב) כי חסיד אני נאם ה' אף אתה היה חסיד לכך נאמר והיה כל אשר יקרא בשם ה' ימלט ואומ' (יש' מג ז) כל הנקרא בשמי ואומ' (מש' טז ד) כל פעל ה' למענהו:

223

רכ״דולדבקה בו וכי היאך אפשר לאדם לעלות למרום ולהידבק באש והלא כבר נאמר (דב' ד כד) כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא ואומ' (דנ' ז ט) כרסייה שביבין דינור וגלגלוהי נור דליק אלא הדבק בחכמים ובתלמיד חכמים ומעלה אני עליך כאלו עלית למרום ונטלת ולא שעלית ונטלת בשלום אלא כאלו עשית מלחמה וכן הוא אומר (תה' סח יט) עלית למרום שבית שבי:

224

רכ״הדורשי רשומות אומרים רצונך להכיר מי שאמר והיה העולם למד הגדה שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם ומדבק בדרכיו:

225

רכ״ווהוריש ה' עשיתם מה שעליכם אף אני אעשה מה שעלי והוריש ה':

226

רכ״זה' מוריש ואין בשר ודם מוריש:

227

רכ״חאת כל הגוים שומע אני כשמועו ת״ל האלה אין לי אלא האלה מנ' לרבות את מסייעהן ת״ל את כל הגוים האלה:

228

רכ״טמלפניכם שתהוא אתם רבים והולכין מאד והן מתמעטין והולכין וה״א (שמות כג ל) מעט מעט אג' מפ' ואומ' לא אגרש' מפ' בש' אחת דברי ר' (יעקב) [עקיבה] אמר לו ר' אלעזר בן עזריה אם לפי שישראל צדיקים הן למה יראים מן החיה והלא אם צדיקים הם אין יראין מן החיה שכן הוא אומר (איו' ה כג) כי עם אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה לך אם תאמ' מפני מה יגע יהושע כל היגיעה ההיא אלא לפי שחטאו ישראל נגזר עליהן מעט מעט אג':

229

ר״לוירשתם גו' גד' ועצ' מ' [רבי] אליעזר אומר גדולים בקומה ועצומים בכוח:

230

רל״אמכם אף אתם גדלים ועצ' אלא שהן גדלים ועצ' מכם:

231

רל״בר' אליעזר בן יעקב אומ' משל לאדם שאומ' איש פל' גבוה וזה גבור אלא שזה גבור ממנו:

232

רל״גד״א מכם עוד למה נאמ' והלא כבר נאמר (דב' ז א) גוים רבים ועצומים ממך מה ת״ל מכם מלמד שאחד משבעה עממים גדול וקשה כנגד כל ישראל וה״א (עמ' ב ט) ואנכי השמ' את האמ' מפ' אש' כג' אר' גב':

233

רל״דכל המקום אש' תד' כף רג' בו לכ' יהיה אם ללמד על תחומי ארץ ישראל הרי כבר נאמר מן המד' והלבנון ומה ת״ל כל המקום אש' תד' כף רג' בו אמ' להם כל מקום שתכבושו חוץ ממקומות אלו הרי הוא שלכם או רשות בידכם לכבוש חוצה לארץ עד שלא יכבשו ארץ ישראל ת״ל וירש' גוים גד' ועצ' מ' ואחר כך כל המקום אשר תד' כף רג' בו לכם יהיה שלא תהא ארץ ישראל מיטמא בגלולים ואתם חוזרין ומכבשין חוצה לארץ אלא משתכבשו ארץ יש' תהוא רשאין לכבוש חוצה לארץ:

234

רל״ההרי שכבשו בחוצה לארץ מנ' שהמצות נוהגות שם הרי אתה דן נאמ' כאן יהיה ונאמ' להלן יהיה מה יהיה האמור להלן מצות נוהגות שם אף יהיה האמור כאן מצות נוהגות שם אם תאמר מפני מה כיבש דוד ארם נהרים וארם צובה ואין מצות נוהגות שם אמרת דוד עשה שלא כתורה התורה אמרה משתכבשו ארץ ישראל תהוא רשאין לכבוש חוצה לארץ והוא לא עשה כן אלא חזר וכיבש ארם נהרים וארם צובה ואת היבוסי סמוך לירושלים לא הוריש [אמר לו הקב״ה] את היבוסי סמוך לפלטורין שלך לא הורשת היאך חוזר אתה וכובש ארם נהרים וארם צובה:

235

רל״והרי שכיבשו בחוצה לארץ מנ' שכנגדו בים הרי הוא שלהם ת״ל מן המדבר והלבנון:

236

רל״זמן המדבר [והלבנון] גבולכם ואין המדבר [והלבנון] גבולכם אם כיבשתם יהיה [הלבנון] גבולכם והמדבר גבולכם:

237

רל״ח(עד) [מן] הנהר נה' פר' מן הנהר גבולכם ואין הנהר גבולכם אם כיבשתם יהיה גבולכם והנהר גבולכם:

238

רל״טעד הים גבולכם ואין הים גבולכם אם כיבשתם יהיה גבולכם והים גבולכם וה״א (במ' לד ו) וגבול ים והיה לכם הים הג' וג' יהיה גבו' והים גבולכם:

239

ר״מלא יתיצב איש בפ' אין לי אלא איש אומה ומשפחה אשה בכשפיה מנ' ת״ל לא יתיצב מכל מקום אם כן למה נאמר איש אפלו כעוג מלך הבשן כענין שנ' (דב' ג יא) כי רק עוג מלך הב' נש' מ' הר':

240

רמ״אפחדכם ומ' והלא אם נפחדין הן יריאין הן אלא פחדכם על הקרובים ומוראכם על הרחוקים וה״א (יהוש' ה א) ויהי כשמע כל מלכי האמרי אשר בעבר הירדן ימה וימס לבבם ולא היה בם עוד רוח מפני בני ישראל וכן רחב הזונה אומ' לשלוחי יהושע (שם ב י) כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפ' ונשמע וימס לבב':

241

רמ״בתאמר שלא היו אנשי יריחו גדולים וקשים והלא כבר נאמ' (שם א) וישלח יהושע בן נון מן הש' שנים אנ' מרג' חרש לאמר לכו ראו את הא' ואת ירי' יריחו בכלל היתה ולמה יצאת ללמדך שהיתה קשה כנגד כולם:

242

רמ״גכיוצא בו (שמות טו א) אז ישיר משה ובני ישראל משה בכלל היה ולמה יצא מלמד ששקול כנגד כולם:

243

רמ״דוכבר היה רבי יושב ודורש שילדה אחת מישראל ששים רבוא בכרס אחת נענה תלמידו באותה שעה ואמ' גוי גדול צדיק או כל האדם אמ' לו צדיק אמר לו מי הוא אמ' לו מצינו שילדה יוכבד אמו של משה את משה שהוא שקול כנגד כל ישראל ומנ' שהיה משה שקול כנגד כל ישראל בשעה שאמ' שירה שנ' אז ישיר משה ובני ישראל:

244

רמ״הכיוצא בו (במ' לא ו) וישלח אתם משה אלף למטה לצבא אתם ואת פינחס פינחס בכלל היה ולמה יצא מלמד שהיה שקול כנגד כולם:

245

רמ״וכיוצא בו (ש״ב כב א) וידבר דוד לה' את דב' הש' הז' בי' הצ' ה' אתו מכף כל אויביו ומכף שאול שאול בכלל היה ולמה יצא מלמד שהיה קשה כנגד כולם:

246

רמ״זכיוצא בו (שם ב ל) ויפקדו מעבדי דוד תשעה עשר איש ועשהאל עשהאל בכלל היה ולמ' יצא מלמד שהיה קשה כנגד כולם:

247

רמ״חכיוצא בו (מ״א יא א) והמלך שלמה אהב נשים נכריות רבות ואת בת פרעה בת פרעה בכלל היתה ולמה יצאת מלמד שהיתה חביבה יתר מכולן וכלפי החטא שהחטיאה אתו יתר מכולן:

248

רמ״טיתן ה' אלהיכם על פני כל הא' למה נאמ' לפי שנ' (דברים טז טז) שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך שמא יאמ' ישראל הרי אנו עולין להשתחוות מי משמר לנו את ארצנו אמ' להן הקב״ה עלו ושלכם אני שומר (לפי) שנ' (שמות לד כד) ולא יחמד איש את ארצך אם בעיניו אינו חומדה כאיצד הוא בא ליטול נכסים ובהמה:

249

ר״נוכן את מוצא כשישראל עושין רצונו של מקום מה נעמן אומ' לאלישע (מ״ב ה יז) ולא יתן נא לעבד' משא צמד פרדים אדמה והלא דברים קל וחומ' אם עפר הרי הוא מתירא ליטול מארץ ישראל שלא ברשות כיצד הוא בא ליטול נכסים ובהמה:

250

רנ״אכאשר דבר לכם היכן דבר לכם (שמות כג כז) את אימתי אשלח לפניך:

251

רנ״בראה אנכי נתן לפנ' הי' בר' וק' למה נאמר לפי שנ' (דב' ל יט) החיים והמות נת' לפ' הברכה והק' שמא יאמ' ישראל הואיל ונתן לפנינו המקום שני דרכים דרך חיים ודרך מות נלך באיזו שנרצה ת״ל (שם) ובחרת בחיים למ' תח' אתה וזרע' מושלו משל לה״ד לאחד שהיה יושב על פרשת דרכים והיו לפניו שני דרכים אחד שתחילתו מישור וסופו קוצים ואחד שתחילתו קוצים וסופו מישור והיה מודיע את העוברים ואת השבים ואומ' להן אתם רואין את שביל זה שתחילתו מישור בשתים ושלש פסיעות אתם מהלכין במישור וסופו לצאת לקוצים ואתם רואין את שביל זה שתחילתו קוצים וסופו לצאת למישור בשתים ושלש פסיעות אתם מהלכין בקוצים וסופו לצאת למישור כך אמר להן משה לישראל אתם רואין את הרשעים שמצליחין בעו' הזה כשנים ושלשה ימים הן מצליחין וסופן לידחות באחרונה שנ' (מש' כד כ) כי לא תהיה אחרית לרע ואומ' (קה' ד א) הנה דמעת העשוקים אין להם מנחם ואומ' (מש' ד יט) דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו:

252

רנ״גואתם רואין צדיקים שמצטערין בעולם הזה כשנים ושלשה ימים הן מצטערין וסופן לשמוח באחרונה וה״א (דב' ח טז) להיטיבך באחריתך ואומ' (ירמ' כט יא) כי אנכי ידעתי את המחשבות [וגו'] ואומ' (מש' ד יח) ואור' צדיקים כאור נוגה:

253

רנ״ד[השמטה: היום ר' אליעזר אומר מפני מה היום כפול כאן שלשה פעמים ראה אנכי נותן לפניכם היום את הברכה אשר תשמעו היום והקללה אם לא תשמעו וגו' והלא מתחלה כבר רמזן משה בפסוק אחד (שמות טז כה) אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאו בשדה. אמר להן כדי שתנצלו מיום שכת' בו (מלא' ג יט) כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עשה רשעה קש ולהט אותם היום הבא ואו' לפני בוא יום ה' הגדול והנורא].

254

רנ״הברכה וקל' הברכה אם תשמעו והקל' אם לא תשמעו:

255

רנ״וכיוצא בו אתה אומ' (בר' ד ז) הלא אם תיטיב שאת אם תיטיב שאת ברכה ואם לא תיטיב שאת קללה:

256

רנ״זר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי [אומ'] מי לחשך שאמ' תורה ברכה וקל' הברכה אם תשמעו והק' אם לא תשמעו:

257

רנ״חכיוצא בו אתה אומ' (מש' יח כא) מות וחיים ביד הלשון ואהביה יאכל פריה האוהב את הטובה אוכל פירותיה והאוהב את הרעה אוכל פירותיה:

258

רנ״טר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר מי לחשך שאמ' תורה (תה' לד יד) נצר לשונך מרע ואומ' (שם טו) סור מרע ועשה טוב:

259

ר״סכיוצא בו (מש' יא לא) הן צדיק בארץ ישולם אף כי רשע וחוטא:

260

רס״אר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר מי לחשך שאמ' תורה (שם טז ד) כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה:

261

רס״בוהקללה אם לא תש' נמצנו למידים שלא הוכיח יעקב אבינו את בניו אלא משכלו ימיו משנטה למות משראה כל נסים שנעשו לו אף משה רבינו לא הוכיח את ישראל אלא משכלו ימיו משנטה למות משראה כל נסים שנעשו לו לכך נאמ' בתחלה (דב' א ד) אחרי הכתו את סיחן מלך האמרי:

262

רס״גוסרתם מדרך חיים לדרך מות:

263

רס״דמן הדרך אש' אנ' מצו' את' ללכ' אח' אלה' אח' מיכן אמ' כל המודה בע״ז כופר בכל התורה וכל הכופר בע״ז מודה בכל התורה:

264

רס״הוהיה אין והיה אלא מיד:

265

רס״וכי יביאך קבל עליך מצוה האמורה בענין שבשכרה תיכנס לארץ:

266

רס״זאש' אתה בא שמ' לרש' בשכר שתבא תירש:

267

רס״חונתת את הב' על הר גרי' ואת הקל' על הר עי' וכי מה בא הכת' ללמדינו אם ללמד שהברכה על הר גריזים והקללה על הר עיבל והלא כבר נאמר (דב' כז יב) אלה יעמדו לברך את העם על הר גרי' ואלה יעמדו על הקל' בהר עי' ומה ת״ל ונתת את הברכה על הר גר' להקדים ברכה לקללה יכול יהוא כל הברכות קודמות לקללות ת״ל ברכה וקללה ברכה אחת קודמת לקללה אחת ואין כל הברכות קודמות לקללות ולהקיש קללות לברכות מה קללות בלוים אף ברכות בלוים מה קללות בקול רם אף ברכות בקול רם ומה קללות בלשון הקדש אף ברכות בלשון הקדש מה קללות בכלל ופרט אף ברכות בכלל ופרט ומה קללות אלו ואלו עונין ואומ' אמן אף ברכות אלו ואלו עונין ואומ' אמן כשהפכו פניהם בשעת ברכה אל הר גריזים ובשעת קללה אל הר עיבל:

268

רס״טהלא המה בעבר הירדן מעבר הירדן ואילך דברי ר' יהודה:

269

ר״עאחרי דרך מבוא השמש ממקום שהחמה זורחת:

270

רע״אבא' הכ' הי' בע' אלו הר גריזים והר עיבל שיושבין בהן כותיים:

271

רע״במול הגלגל הסמוך לגלגל:

272

רע״גאצל אלוני מורה ולהלן הוא אומ' (בר' יב ו) ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה מה אלון האמור להלן שכם אף אלוני מורה האמור כאן שכם:

273

רע״דאמר ר' אליעזר ביר' יוסי הגלילי אמרתי להם לסופרי הכותיים זייפתם את התורה ולא ההניתם בה כלום שכתבתם אצל אלוני מורה שכם אף אנו למידים שזה הר גריזים והר עיבל שבין הכותים שנ' הלא המה בעבר הירדן אחרי דרך מבוא השמש מה אלון מורה האמור להלן שכם אף אלוני מורה האמור כאן שכם:

274

רע״הר' אליעזר אומ' לא זה הוא הר גריזים והר עיבל שבין הכותים שנ' הלא המה בעבר הירדן הסמוכין לעבר הירדן:

275

רע״ואחרי דרך מבוא השמש מקום שחמה שוקעת:

276

רע״זבארץ הכנעני לא היה אלא בין החוים:

277

רע״חהיושב בערבה לא היה אלא בין ההרים:

278

רע״טמול הגלגל אין אלו רואין את הגלגל:

279

ר״פר' אליעזר בן יעקב אומ' לא בא הכת' אלא להראותם דרך בשנייה כדרך שהראם בראשונה שנ' דרך בדרך לכו ולא תלכו בשדות:

280

רפ״אהיושב בישוב לכו ולא במדבר:

281

רפ״בבערבה במישור לכו ולא בהרים:

282

רפ״גכי אתם עוברים את הירדן לבא לרשת את הארץ אם מעביר אתכם את הירדן אתם יודעין שאתם יורשין את הארץ:

283

רפ״דאשר ה' אלהיכם נותן לכם בזכותכם:

284

רפ״הוירשתם אותה וישבתם בה בשכר שתירש תשב:

285

רפ״וושמרתם זו משנה:

286

רפ״זלעשות זו המעשה:

287

רפ״חאת כל החקים אלו המדרשות:

288

רפ״טואת המשפטים אלו הדינין:

289

ר״צאשר אנכי נותן לפניכם היום יהוא חביבין עליכם (היום) כאלו היום קבלתם אותם מהר סיני יהוא רגילין בפיכם כאלו היום שמעתם אותם:

290

רצ״אאלה החקים אלו המדרשות:

291

רצ״בוהמשפטים אלו הדינין:

292

רצ״גאשר תשמרון זו משנה:

293

רצ״דלעשות זה מעשה:

294

רצ״הבארץ יכול כל המצות כולן יהוא נוהגות בחוצה לארץ ת״ל לעשות בארץ:

295

רצ״ויכול כל המצות כולן לא יהוא נוהגות אלא בארץ ת״ל כל הימים אשר אתם חיים על האדמה אחר שריבה הכת' מיעט הרי אנו למידין אותן מן האמור בענין ומה אמור בענין אבד תאבדון את כל המקומות מה ע״ז מיוחדת שהיא מצות הגוף ואינה תלויה בארץ נוהגת בארץ ובחוצה לארץ כך כל מצות הגוף שאין תלויה בארץ נוהגת בארץ ובחוצה לארץ ושבארץ אינה נוהגת אלא בארץ חוץ ערלה וכלאים רבי אליעזר אומ' אף החדש:

296