מדרש תנאים על ספר דברים כ״בMidrash Tannaim on Deuteronomy 22

א׳לא תראה את שור אחיך למה נאמר לפי שהוא אומ' (שמות כג ד) כי תפגע שומע אני כמשמעו ת״ל כי תראה או כי תראה שומע אני אפלו רחוק ממנו מלוא עיניו ת״ל כי תפגע הרי זה ששיערו חכמים אחד משבעה ומחצה למיל וזה הוא רוס:

ב׳לא תראה את שור אחיך מצות לא תעשה ולהלן הוא אומ' כי תפגע מצות עשה:

ג׳את שור אחיך או שיו לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו:

ד׳נדחים אין נדחים אלא שיצאו חוץ לתחום כענין שנ' (ברא' לז טו) וימצאהו איש והנה תעה:

ה׳נדחים כדרך הדחתן מיכן אמ' איזו היא אבדה מצא חמור ופרה רועים בדרך אין זו אבדה חמור וכליו הפוכין ופרה רצה בין הכרמים הרי זו אבדה:

ו׳והתעלמת מהם פעמים שאתה מתעלם ופעמים שאין אתה מתעלם כיצד היה כהן והיה בבית הקברות או זקן ואינה לפי כבודו או שהיתה שלו מרובה כשל חבירו לכך נאמר והתעל' מהם:

ז׳השב תשי' לאחיך (מכן) [מניין] החזירה וברחה החזירה וברחה אפילו ארבעה וחמשה פעמים שחייב להחזירה ת״ל השב תשי' לאחיך (לעולם הוא חייב להטפל בה עד שיחזירנה לרשות בעלה למקום המשתמר):

ח׳ואם לא קרוב אחיך אין לי אלא קרוב רחוק מנ' ת״ל ולא ידעתו:

ט׳ואספתו אל תוך בי' ולא לבית אחיך:

י׳והיה עמך ברשותך:

י״אעד דרוש אחיך אתו וכי עלת על דעתך שאת נותן לו עד שלא יתבעוהו אם כן למה נאמ' עד דרוש אח' אתו עד שתדרוש את אחיך אם רמאי הוא או אינו רמאי:

י״בובמה בסימנין:

י״גבראשונה כל מי שאבדה לו אבידה היה נותן סימניה ונוטלה משרבו הרמאים התקינו שאומ' לו הבא עדים שאין את רמאי וטול:

י״דוהשבתו לו ראה היאך תשיבנו לו שלא יאכיל עגל לעגלים וסייח לסייחים ותרנגול לתרנגול ואווז לאוזין מיכן אמ' כל דבר שעושה ואוכל יעשה ויאכל כגון פרה וחמור מיטפל בהן שנים עשר חדש מיכן ואילך שם דמיהן ומניחן:

ט״ועגלים וסייחים של רעי מיטפל בהן שלשה חדשים ושל בריאה שלשים יום מיכן ואילך שם דמיהן ומניחן אוזין ותורנגלין גדולים מיטפל בהן שלשים יום קטנים וכל דבר שטיפולו מרובה משכרו מטפל בהן שלשה ימים מיכן ואילך שם דמיהן ומניחן:

ט״זמצא דבר שאין עושה ואוכל ימכר שנ' והשבתו לו ראה היאך תשיבנו לו:

י״זמצא ספרים קורא בהן אחד לשלשים יום ואם אינו יודע לקרות גוללו אבל לא ילמד בהן לכתחילה ולא יקרא אחר עמו:

י״חמצא כסות (לובשה) [מנערה] אחת לשלשים יום ושוטחה לצרכה אבל לא לצרכו ולא לכבודו:

י״טכלי עץ משתמש בהן שלא ירקבו:

כ׳כלי כסף וכלי נחשת [משתמש] בהן לצרכן אבל לא לשחקן:

כ״אכלי זהב וכלי זכוכית לא יגע בהן עד שיבוא אליהו לכך נאמר והשבתו לו:

כ״בד״א והשבתו לו לרבות אבדת גופו כגון שראהו טובע בנהר או חיה גוררתו או לסטים באין עליו שחייב להצילו:

כ״גוכן תעשה לחמ' למה נאמר לפי שהוא אומ' (כב א) לא תראה את שור אחיך או שיו אין לי אלא בהמה טהורה בהמה טמאה מנ' ת״ל וכן תעשה לחמ' אין לי אלא דבר שיש בו רוח חיים דבר שאין בו רוח חיים מנ' ת״ל וכן תעשה לשמלתו אין לי אלא דבר שיש בו סימנין דבר שאין בו סימנין מנ' ת״ל וכן תעשה לכל אבדת אחיך:

כ״דאני אקרא לכל אבדת אחיך ומה ת״ל שורו וחמורו אלא מה שורו וחמורו שאין בו דעת יצאו עבדו ואמתו שיש בהן דעת מה שמלתו שיש בו סימנין אף אין לי אלא דבר שיש בו סימנין:

כ״הוכן תעשה לשמ' אף השמלה היתה בכלל כל אלו ולמה יצאת להקיש אליה מה שמלה מיוחדת שיש בה סימנין ויש לה תובעין אף כל דבר שיש בו סימנין ויש לו תובעין חייב להכריז:

כ״ווכן תעשה לכל אבדת אחיך להביא את המשומד או כשם שאין את מוזהר על מכתו ועל קללתו לא תהא מוזהר על אבדתו הרי השמיטו יוכיח שאין את מוזהר על מכתו ועל קללתו והרי את מוזהר על השמיטו הוא יוכיח לאבדתו שאע״פ שאין את מוזהר על מכתו ועל קללתו את מוזהר על אבדתו לא אם אמרת בהשמיטו שהוא שלו תאמר באבידתו שאינה שלו הואיל ואינה שלו לא תהא מוזהר עליה ת״ל וכן תעשה לכל אבדת אח' להביא את המשומד:

כ״זד״א לכל אבדת אחיך להוציא את הגוי:

כ״חר' פנחס בן יאיר אומר כל מקום שיש חלול השם אבידתו אסורה:

כ״טד״א לכל אבד' אח' לרבות קרקעו שאם ראה מים שוטפין ובאין להשחית בנין חבירו או שדהו חייב לגדור בפניה (ולמ) [ולמנען]:

ל׳ד״א לכל אבדת אחיך אבידת גופו שחייב (לרפותו) [לרפאותו] אם חלה:

ל״אאשר תא' מ' כשתתכסה ממנו לא שתהא מונחת על אבן מסמא:

ל״בד״א אשר תא' מ' פרט לאבדה שאין בה שוה פרוטה:

ל״גד״א אשר תא' מ' פרט למאבד ממונו לדעתו שאין נזקקין לו:

ל״דלא תוכל להתעלם ליתן עליו בלא תעשה:

ל״הד״א לא תוכל להת' להביא את הגר:

ל״ולא תראה את חמור אחיך או שורו למה נאמר לפי שהוא אומר (שמות כג ה) עזב תעזב עמו זו פריקה או אינה אלא טעינה וכשהוא אומר הקים תקים עמו הרי טעינה אמור:

ל״זלא תראה את חמור אחיך או שורו הרי זו מצות לא תעשה:

ל״חמצות עשה מנ' ת״ל (שם) כי תראה:

ל״טחמור אחיך פרט לגוי ואם היה המשא של ישראל ואין הגוי מחמר אחר בהמתו הרי זה חייב לפרוק ולטעון משום צער ישראל:

מ׳נפלים שיהיו נפלים ולא עומדים:

מ״אבדרך ולא ברפת ברשות הרבים שהוא חייב:

מ״בוהתעלמת מהם פעמים שאתה מתעלם כגון כהן והבהמה בבית הקברות או זקן ואינה לפי כבודו ואם היה חסיד ועשה לפנים משורת הדין הרי זה משובח:

מ״גהקם תקים פריקה בחנם וטעינה בשכר ור' שמעון אומ' זה וזה בחנם:

מ״דהקם תקים עמו אין לי אלא בעליו עמו אין בעליו עמו מנ' ת״ל הקים תק' מכל מקום:

מ״ההקם תק' אפלו מאה פעמים (לפיכך צריך להדדה עמו עד פרסה אלא אם כן אמ' לו בעל המשא איני צריך לך):

מ״והקם תק' עמו עזב תע' עמו (שמות כג ה) אין לי אלא פריקה וטעינה בהמה עצמה מנ' ת״ל עזב תע' עמ' הקם תקים עמו כל דבר שהוא שווה לו:

מ״זלא יהיה כלי גבר על אשה ר' ישמעאל אומ' בא הכת' ללמדך הרחק מן הכיעור ומן הדומה לכיעור שלא יחשדוך אחרים בעבירה הא כאיזה צד האיש לבוש בגדי אשה והאשה סבורה לאיש שהוא אשה ונמצאו באין לידי עבירה לפיכך לא יתקשט האיש כתכשיטי אשה ולא אשה כתכשיטי איש ולא ילבש חלוק של צורות ולא טלית של שלטים:

מ״חד״א לא יהיה כלי גבר על אשה וכי מה בא הכת' ללמדינו שלא תלביש אשה כלי לבנים והאיש לא יתכסה צבעונין ת״ל כי תועבת ה' אלהיך דבר הבא לידי עבירה זה הוא כללו של דבר שלא תלבש אשה מה שהאיש לובש ותלך לבין האנשים והאיש לא יתכסה ולא יתקשט בתכשיט נשים וילך לבין הנשים:

מ״טר' אליעזר בן יעקב אומר מנ' שלא תלבש אשה כלי זיין ותצא למלחמה ת״ל לא יהיה כלי גבר על אשה ומנ' לאיש שלא יתקשט בתכשיטי נשים ת״ל ולא ילבש גבר שמלת אשה או [לא] יעשה כן (ת״ל) מפני גוים ומפני לסטים ת״ל כי תועבת ה' אלה' כל עו' אלה:

נ׳כי יקרא קן צפור מה ת״ל לפי שנ' שלח תשלח את האם יכול יחזר אדם בהרים ובגבעות עד שימצא קן וישלחנו ת״ל כי יקרא במוקרא לפניך:

נ״אקן קן מכל מקום:

נ״בצפור טהורה לא טמאה:

נ״גלפניך רשות היחיד:

נ״דבדרך רשות הרבים:

נ״הבאילנות מנ' ת״ל בכל עץ לרבות:

נ״ובורות שיחין ומערות מנ' ת״ל על הארץ:

נ״זוכי מאחר שסופו לרבות כל דבר לפניך בדרך למה לי מה דרך שאין קנויה בידך אף כל שאין קנוי בידך מיכן אמ' יוני שובך ויוני עלייה שקיננו בטפיחים ובבירה ואוזין ותרנגלין שקיננו בפרדס חייב לשלח קיננו בתוך הבית כגון יונים הורדסיות פטור מלשלח:

נ״חאפרחים מיעוט אפרחים שנים:

נ״טאו ביצים מיעוט ביצים שתים:

ס׳מנ' אין שם אלא אפרוח אחד או ביצה אחת חייב לשלח ת״ל קן קן מכל מקום:

ס״אאפרו' או ביצים מה אפרוחים בני קיימה אף ביצים בני קיימה יצאו מוזרות:

ס״במה ביצים צריכות לאימן אף אפרוחים צריכות לאימן יצאו המפרחין שאינן צריכין לאימן:

ס״גוהאם רב' על האפ' פרט למעפעפת יכול אפילו כנפיה נוגעות בקן ת״ל והאם רב' על האפ' או על הבי' אע"פ שאינה עמהן:

ס״דוהאם רב' על האפ' יכול עוף טמא רובץ על ביצי עוף טהור ועוף טהור רובץ על ביצי עוף טמא יהא חייב לשלח ת״ל והאם רב' על האפ' עד שיהיו כולן מין אחד:

ס״הלא תקח האם על הבנים כשהיא על הבנים אתה אומ' כשהיא על הבנים או לא תקח האם על הבנים כשמועו ת״ל שלח תשלח את האם הא מה ת״ל לא תקח האם על על הבנים כשהיא על הבנים:

ס״ולא תקח האם אפילו לטהר בה את המוצרע:

ס״זשלח תשלח את האם שילחה וחזרה שילחה וחזרה אפלו ארבעה וחמשה פעמים מנין שחייב לשלח ת״ל שלח תשלח אמ' הריני נוטל את האם ומשלח את הבנים חייב לשלח שנ' שלח תשלח את האם:

ס״חנטל את הבנים והחזירן לקן ואחר כך חזרה האם עליהן פטור מלשלח:

ס״טד״א שלח תשלח שלוח הקן נוהג בחולין אבל לא במוקדשין שנ' שלח תשלח מי שאתה מצווה לשלחו יצא זה שאי אתה מצווה לשלחו אלא להביאו לידי גזבר:

ע׳שלח תשלח את האם בנקיבות הכת' מדבר או אחד זכרים ואחד נקיבות אמרת קל וחומר הוא אם במקום שעשה את שאינו מזומן כמזומן עשה את הזכרים כנקיבות כאן שלא עשה את שאינו מזומן כמזומן דין הוא שעשה את הזכרים כנקיבות דברי ר' אליעזר אמרו לו תלמידיו וכי דנין אפשר למי שאי אפשר משיבין לאדם דבר שאינו שלו אם לדין הרי הוא אמור ואם מן הדין יש תשובה והרי אתו ואת בנו יוכיח שלא עשה בו את שאינו מזומן כמזומן ולא עשה בו את הזכרים כנקיבות הוא יוכיח לשילוח הקן שאע״פ שלא עשה בו את שאינו מזומן כמזומן דין הוא שלא נעשה בו את הזכרים כנקיבות לא אם אמרת באותו ואת בנו שלא עשה בו את הקריבין כמקריבין לפי כך לא עשה בו את הזכרים כנקיבות תאמר כאן שעשה הקריבין כמקריבין לפיכך נעשה את הזכרים כנקיבות ת״ל שלח תשלח את האם מיכן אמ' קורא זכר ר' אליעזר מחייב וחכמים פוטרין:

ע״אלמען ייטב לך והאר' ימים והרי הדברים קל וחומר ומה מצוה קלה שהיא באיסר אמ' תורה למען ייטב לך והארכת ימים קל וחומר למצות חמורות שבתורה:

ע״בר' יעקב אומ' אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה שמתן שכרה עמה שאין תחיית המתים תלויה בה בשילוח הקן הוא אומ' למען ייטב לך וה' ימ' בכבוד אב ואם הוא אומ' למען יאר' ימיך ולמ' ייטב לך:

ע״גהרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות ועלה לבירה ושילח את האם ונטל את הבנים בחזירתו נפל ומת היכן טובתו של זה היכן אריכות ימיו של זה אלא למען ייטב לך לעולם שכולו טוב והארכת ימים לעולם שכולו ארוך:

ע״דכי תבנה בית חדש ר' ישמעאל אומ' בא הכת' ללמדך שאין את יודע כיצד את נידון שנ' (קה' ט יב) כי גם לא ידע האדם את עתו:

ע״הכי תבנה אין לי אלא בונה ירש לקח ניתן לו במתנה מנ' ת״ל בית מכל מקום:

ע״וחדש אין לי אלא חדש ישן מנ' ת״ל ועשית מעקה לגג':

ע״זועשית מעקה הרי זו מצות עשה וגובה המעקה אין פחות מעשרה טפחים כדי שלא יפול ממנו הנופל וצריך להיותה חזקה כדי שישען עליה ולא תפול:

ע״חלגגך אין לי אלא גג מנ' לרבות שיחין ומערות ונעיצים ת״ל ולא תשים דמים בבי' אם כן למה [נאמר] גג פרט לכבש:

ע״טבית לרבות היכל:

פ׳גג פרט לאולם:

פ״אולא תשים דמ' בבי' הרי זו מצות לא תעשה:

פ״בבביתך יכול אף הבונה בית התבן ובית הבקר ובית העצים ובית האוצרות ובית שער אכסדרה ומרפסת ובית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות ת״ל בית מה בית שהוא מייחד לדירה יצאו אלו שאינן בית דירה:

פ״גד״א ולא תשים דמ' בבי' ר' נתן אומ' מנ' שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו ולא יעמיד סולם רעוע בתוך ביתו ת״ל ולא תשים דמ' בביתך:

פ״דכי יפל הנ' ממנו ולא לתוכו שאם היתה רשות הרבים גבוהה ממנו עשרה טפחים ונפל ממנו לתוכו פטור שנ' ממנו ולא לתוכו:

פ״הד״א כי יפל הנ' לא תלה הכת' אלא בנופל מיכן אמ' בית של שני שותפין חייב במעקה אם כן למה נאמר גגיך למעט בתי כנסיות ובתי מדרשות שאינן עשויין לדירה או בתי דמסיות ובתי מרחצאות במשמע ת״ל כי יפל הנ' מ' לא אמרתי אלא במקום שהרגל רגילה לעלות:

פ״וד״א כי יפל הנ' אמר הקב״ה גלוי וידוע לפני שסוף זה עתיד ליפול ממנו אלא שאני מבקש שלא תארע תקלה על ידיך כמה שנ' (יחז' ג יז) בן אדם צפה נתתיך לבית ישראל:

פ״זלא תזרע כר' כל' מה אני צריך הלא כבר נאמר (ויק' יט יט) שדך לא תזרע כלאים מלמד שכל המקיים כלאים בכרם עובר בשני לאוין ד״א אף הכרם בכלל שנ' (שם) שדך לא תזרע כל' היה והרי הכת' מוציאו מכללו להחמיר עליו שלא בא אלא לאסרו בהנאה לכך נאמ' הפרשה:

פ״חכרמך אין לי אלא כרם שלם כרם יחידית ועושה פירות מנין ת״ל כרם מכל מקום:

פ״טכלאים בשני מינין הכת' מדבר אתה אומר בשני מינין הכת' מדבר או אינו מדבר אלא במין אחד הרי אתה דן נאמ' כאן כלאים ונאמ' להלן (ויק' יט יט) כלאים מה כלאים שנ' להלן בשני מינין הכת' מדבר אף כלאים שנ' כאן בשני מינין הכת' מדבר:

צ׳פן תקדש המ' פן תוקד אש מלמד שהכל אסור בהנייה המלאה הז' אש' תז' ות' הכ' מאימתי תבואה או ירק מתקדשין משישרישו וענבים משייעשו כפול הלבן שנ' המלאה הז' אש' תז' עד שיזרענה ויהיה זה תבואה אבל תבואה שיבשה כל צרכה וענבים שיבשו כל צרכן אינן מתקדשות:

צ״אהזרע' אש' תז' אין לי אלא שזרע הוא זרע חבירו ורצה לקיימו מנ' ת״ל זרע מכל מקום:

צ״באו אפלו זרעו ולקטו קודם שישריש יהא אסור ת״ל ותבו' הכרם מה כרם משישריש אף תבואה משתשריש:

צ״גד״א הזרע אש' תז' פרט לזרע שנפל ממנו כשהוא עובר בכרם ופרט לזרע שיצא עם הזבלים או עם המים ופרט לזורע או זורה בשדה לבן וסיערתו הרוח לאחריו ונפלו הזרעים בכרמים וצמחו שנ' אשר תזרע וזה לא זרע:

צ״דד״א הזרע אש' תז' פרט למקיים קוצים בכרם:

צ״הותבואת הכ' להוציא כרם שאינו עושה פירות מיכן אמ' גפן שיבש העלין שלה ונפלו כדרך שתיבש בימי הקור אם זרע תבואה בצדה או ירק לא קדש:

צ״ולא תחרוש בש' וב' יח' אין לי אלא שור וחמ' מנ' לעשות שאר בהמה וחיה ועוף כיוצא בשור וחמור ת״ל לא תחרש מכל מקום אם כן למה נאמ' בשור ובחמ' ללמדך בשור ובחמ' אי אתה חורש אבל אתה חורש באדם וחמור אין לי אלא חורש מנ' לרבות הזורע והמושך והמנהיג אפלו בקול ת״ל יחדו מכל מקום:

צ״זד״א בשור ובחמ' אינו חייב מן התורה עד שיעשה מלאכה בשני מינין אחד טמא ואחד טהור כעין שור וחמ' ומדברי סופרים כל שני מינין אסורין:

צ״חאיסי בן עקביה אומ' לא ירכב אדם על גבי פרדה מקל וחומר ומה אם במקום שהתירה לו התורה ללבוש חלוקין משני מינין הריני אסור בפתוך כאן שאסרה לי תורה לחרוש בשני מינין דין הוא שאהא אסור בפתוך אמ' לו והא כת' (ש״ב יג כט) וירכבו איש על פרדו וינוסו אמ' להם אין לומדין מן המלכות אמ' לו ומה אתה מקיים (מ״א א לג) והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי אמ' להון ברייה היא מששת ימי בראשית:

צ״טלא תלבש שעטנז למה נאמר לפי שהוא אומ' (ויק' יט יט) ובגד כל' שעט' לא יע' על' אבל לא שמענו שעטנז מהוא הרי אתה דן נאמ' כאן שעטנז ונאמ' להלן שעטנז מה שעטנז שנ' כאן בצמר ופשתים הכת' מדבר אף שעטנז שנ' להלן בצמר ופשתים הכת' מדבר:

ק׳שעטנז דבר שהוא שווע טווי נווז מיכן אמ' הלבדים אסורים משום כלאים שאע״פ שאין בהן משום אריג יש בהן משום שווע:

100

ק״אלא תלבש אין לי אלא שלא ילבש מנ' שלא יתכסה ת״ל (שם) לא יעלה עליך יכול לא יפשילנו בקופה לאחוריו ת״ל לא תלבש לבישה בכלל היתה ולמה יצאת להקיש אליה לומר לך מה לבישה מיוחדת שהיא הנאת הגוף אף כל שהוא הנאת הגוף (מיכן אמ' אין אסור משום כלאים אלא בגדים שהן דרך חימום אבל שאין דרך חימום מותרין כגון עדילרים וצררי דזוזי ודפשוטי ודבזרוני לפי שאין דרך חימום בכך):

101

ק״בוכן אהל שהוא כלאים מותר לישב תחתיו שלא נאסר אלא העלייה שהיא דרך לבישה:

102

ק״גיחדו יכול לא ילבש חלוק של צמר על גבי חלוק של פשתן וחלוק של פשתן על גבי חלוק של צמר ת״ל יחדו יחדו את אסור ללבוש אבל מותר את ללבוש זה בפני עצמו וזה בפני עצמו זה על גב זה:

103

ק״דר' חנניה בן גמליאל אומ' מנ' שלא יקשור סרט של (פשתן) [צמר] בשל פשתן לאגוד בו את מתניו אע"פ שהרצוע באמצע ת״ל יחדו מכל מקום כשתמצא (את) [לומר] השק והקופה מצרפין את הכלאים:

104

ק״הלא תל' שעט' גדלים תע' לך שניהם בדבור אחד:

105

ק״וזכור (שמות כ ח) ושמור (ה יב) שניהם נאמ' בדבור אחד:

106

ק״זמחלליה מות יומת (שמות לא יד) וביום השבת שני כבשים (במד' כח ט) שניהם נאמ' בדבור אחד:

107

ק״חוכל בת ירשת נחלה ממ' בני ישר' ולא תסב נח' לב' ישר' ממט' למטה אחר (ע' במד' לו ז - ט) שניהם נאמ' בדבור אחד:

108

ק״טערות אשת אחיך לא תגלה (ויק' יח טז) יבמה יבא עליה (כה ה) שניהם נאמ' בדבור אחד:

109

ק״ימה שאין אפשר לבשר ודם לומר שני דברים כאחד כמו שנ' (ע' תה' סב יב) אחת דבר אלהים בקדשו שתים זו שמעתי ואומ' (יר' כג כט) הלא כה דברי כאש נאם ה':

110

קי״אלא תלבש שעטנז גדלים תע' לך מיכן אמ' סדין בציצית בית שמאי פוטרין ובית הלל מחייבין אמ' בית הלל לבית שמאי תדחה מצוה בלא תעשה למצות עשה אמ' להם בית שמאי מצינו בכל המצות שבתורה שקדמה מצות עשה למצות בלא תעשה אבל כאן תקדום מצות לא תעשה למצות עשה:

111

קי״בגדלים תע' לך למה נאמר לפי שהוא אומר (במד' טו לח) ועשו להם ציצית שומע אני יעשה חוט אחד בפני עצמו ת״ל גד' תע' לך כמה גדילה נעשית אין פחות משלשה חוטין כדברי בית הלל בית שמאי אומ' ארבעה כמה תהא משלשת בית שמאי אומ' ארבע ובית הלל אומ' שלשה ושליש שבית הלל אומ' אחת מארבע לטפח של כל אדם והלכה כבית שמאי בד״א בתחלתה אבל בשייריה ובגרדומיה כל שהוא:

112

קי״גגדלים תע' לך זה לבן מנ' לרבות את התכלת ת״ל (שם) ונתנו על ציצית הכ' פת' תכ':

113

קי״דתע' לך ולא מן העשוי שלא יוציא נימין מן הטלית ויעשה:

114

קי״התעשה לך לשם חובה מלמד שצריכה טויה לשמה:

115

קי״ועל ארבע כנ' כסו' לפי שהוא אומר (שם) על כנפי בגדיהם יכול בעלי שלש ובעלי חמש ובעלי שש ובעלי שבע ובעלי שמונה במשמע ת״ל על ארבע יצאו אלו משמע מוציא את אלו ומביא כרים וכסתות ת״ל אשר תכסה בה יצאו כרים וכסתות:

116

קי״זאשר תכסה בה לרבות כסות סומה:

117

קי״חאשר תכסה בה פרט למקופלת ומונחת בקפסה:

118

קי״טעל ארבע כנ' כסו' בעלת ארבע ולא בעלת שלש או יכול בעלת ארבע ולא בעלת חמש ת״ל אשר תכ' בה אפלו בעלת חמש או יתר ולמה אני מחייב בעלת חמש ופוטר בעלת שלש לפי שיש בכלל חמש ארבע:

119

ק״כיכול יטיל (שלש) [חמש] ציציות לבעלת חמש ושש ציציות לבעלת שש ת״ל על ארבע הא כיצד מטיל ארבע הציציות לארבע הכנפות המרוחקות זו מזו:

120

קכ״אעל ארבע כנ' כסו' שומע אני אע"פ שאינה מכסה ראשו ורובו ת״ל אשר תכ' בה כסות שהוא מכסה ראשו ורובו אמרתי (מיכן [אמרו] מדתה כדי שיתכסה בה ראשו ורובו של קטן המהלך בשוק לבדו ואינו צריך אחר לשמרו ולילך עמו):

121

קכ״בכי יקח איש אשה ובא אליה ושנאה למה נאמר לפי שהוא אומ' (ויק' כ י) ואיש אשר ינאף את אשת איש הכל היו בכלל נואף ונואפת הוציא הכת' את בת ישראל שהיא נערה בתולה מאורשה בסקלה ושתהא נסקלת על פתח בית אביה אם באו לה עדים שזינת בבית אביה לכך נאמ' הפרשה:

122

קכ״גובא אליה אם בא עליה לוקה ואם לאו אינה לוקה מלמד שאין מוציא שם רע חייב עד שיבעול אותה כדרכה:

123

קכ״דושנאה ר' ישמעאל אומר בוא וראה כמה שנאה גורמת שהיא מביאה לידי לשון הרע:

124

קכ״הושם לה עלילות דברים התחיל מזדקף לה יכול אפלו אמר לה הקדחת את התבשיל ולא הקדיחה ת״ל על' דב' על' דברים לגזרה שוה מה עלילות דברים האמור להלן טענת בתולים אף עלילות דברים האמ' כאן טענת בתולים:

125

קכ״ווהוציא עליה שם רע אבל לא שמענו לשון זה רע מהוא ת״ל ואמר את הא' הז' לק' ואק' אליה ולא מצ' לה בתו':

126

קכ״זואמר את הא' הז' מלמד שאין אומר דברים אלו אלא בעמידתה:

127

קכ״חואקרב אליה ר' יהודה אומר לעולם אינו חייב אלא אם כן בעל:

128

קכ״טולא מצ' לה בתו' הרי עדים שזינתה בבית אביה:

129

ק״לולקח אבי הנ' ואמה מגיד שאביה ואמה מטפלין בה:

130

קל״אד״א ולקח אבי הנ' ואמה אין לי אלא שיש לה אב ואם יש לה אב ולא אם אם ולא אב מנ' ת״ל נערה מכל מקום:

131

קל״באם כן למה נאמר אבי הנערה ואמה הם שגידלו גידולים רעים יבאו ויתנוולו עם גידוליהן:

132

קל״גוהוציאו את בתו' הנע' כמשמעו:

133

קל״דאל זקני הע' הש' מלמד שבית דין בגבוה של עיר:

134

קל״הואמר אבי הנ' אל הזק' מגיד שהתובע פותח בדבריו תחלה:

135

קל״וואמר אבי הנ' אל הזק' מגיד שאין רשות לאשה לדבר במקום האיש:

136

קל״זאת בתי נתתי לאיש הזה מלמד שהרשות לאב לקדש את בתו קטנה:

137

קל״חוהנה הוא שם לה על' דב' ואלה בתו' בתי הרי עדים להזים עדיו של בעל:

138

קל״טופרשו השמ' לפ' זק' הע' יחוורו הדברים בשמלה חדשה זה אחד משלשה אימים שהיה ר' ישמעאל דורש בתורה במשל (שמות כב ב) אם זרחה השמש עליו אם ידוע שהוא שלום ממנו והרגו הרי זה חייב:

139

ק״מכיוצא בו (שם כא יט) אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו על בריו וכאן הוא אומ' ופרשו השמלה יחוורו הדברים בשמלה:

140

קמ״אד״א ופרשו השמלה לשון כבוד מלמד שנושאין ונותנין בסתרי הדבר:

141

קמ״בר' אליעזר בן יעקב אומר דברים ככתבן שמלה ממש:

142

קמ״גר' עקיבא אומ' ופ' השמ' לפ' זק' הע' נמצאו עדי הבעל זוממין:

143

קמ״דולקחו זק' הע' הה' את הא' ויסרו אתו במכות אתה אומר במכות או אינו אלא ממון וכשהוא אומר וענשו אתו מאה כס' הרי ממון אמור הא מה אני מקיים ויסרו אתו במכות:

144

קמ״הוענשו אתו מאה כסף מאה סלעים צורי החמירה תורה בדברים יתר מן המעשה שהאונס והמפתה נותן מאתים זוז והמוציא שם רע נותן ארבע מאות זוז הא החמירה תורה בדברים יתר מן המעשה:

145

קמ״וכיוצא בו אתה אומר (שמות כא יז) ומק' אביו ואמו מות יומת ומכה אביו ואמו מות יומת (שם כא טו) זה בסקלה וזה בחנק הא החמירה תורה בדברים יתר מן המעשה:

146

קמ״זכיוצא בו אתה אומר (במד' יד כב) וינסו אותי זה עשר פעמים והלא מעשה העגל היה ביניהם ומה ת״ל זה אלא זו עשירית כנגד כולן ואיזו זו לשון הרע שלמרגלים שנ' בם (שם יד לז) וימתו האנ' מוצ' דבת הא' רע' במג' והרי דברים קל וחומר ומה אלו שאמרו לשון הרע על הארץ שאינה לא שומעת ולא רואה ולא מדברת כך הביא עליהן המקום פורענות האומ' לשון הרע על חברו שהוא כדמותו של מי שאמר והיה העולם על אחת כמה וכמה שתבואנו פורענות וה״א (ע' משלי ו טז) שש הנה שנא ה' ושבע תועבת לבו הרי שלש עשרה וכשאתה בא למנין אינן אלא שבע ומה ת״ל ושבע אלא זה שביעי שהוא שקול כנגד הכל ואיזה זה לשון הרע שנ' (שם יט) ומשלח מדנים בין אחים:

147

קמ״חקשה לשון הרע לפני מי שאמר והיה העולם שהוא גורם גלות וע״ז וכן דוד אומ' (תה' קכ ה) אויה לי כי גרתי משך שכנתי עם אהלי קדר אמר דוד נדמיתי לערבי מפני מה נדמיתי לערבי מפני לשון הרע שנ' (שם ו) רבת שכנה לה נפשי עם שנאי שלום וה״א (ש״א כו יט) כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבד אלהים אחרים וכי עלת על דעת דוד המלך ע״ז אלא כך דרש קשה לשון [הרע] שהוא גורם גלות וע״ז וה״א (ע' משלי יח כא) מות וחיים ביד לשון אהב' יאכל פריה אוהב טובה יאכל פירותיה אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעללי' יאכלו (ישע' ג י) אוהב רעה אוכל פירותיה אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו (שם יא):

148

קמ״טנבוכדנצר מעשים עשה וסנחריב דברים דבר שנא' (ע' דהי״ב לב יז) וספרים כתב לחרף באל חי:

149

ק״נבנבוכדנצר מהוא אומ' (יר' נא נז) והשכרתי שריה וחכמיה פחותיה וסגניה וגבוריה וישנו שנת עולם ולא יקיצו:

150

קנ״אובסנחריב הוא אומ' (ע' דהי״ב לב כא) וישב בבשת פנים לארצו ויבא בית אלהיו ומוציאי מעיו שם הפילוהו בחרב:

151

קנ״בונתנו לאבי הנערה מגיד שקנסה לאביה אין לי אלא בזמן שיש לה אב בזמן שאין לה אב מנ' ת״ל כי הוציא שם רע מיכן אמ' היתה יתומה הרי הוא שלה:

152

קנ״גונתנו לאבי הנ' ולא לאבי הבוגרת ולא הקטנה:

153

קנ״דנערה מלא דבר הכת':

154

קנ״הונתנו לאבי הנ' פרט לגיורת שהיא הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה:

155

קנ״ושאין לה מאה כסף וה״א כי הוציא שם רע על בתולת ישראל שתהא הורתה ולידתה בקדושה:

156

קנ״זכי הוציא שם רע על בתו' ישראל לא על זו בלבד הוציא שם רע אלא על כל בתולות ישראל:

157

קנ״חולו תהיה לא' על כרחו:

158

קנ״טולו תהיה לא' בראויה לו לאשה הכת' מדבר להוציא אלמנה לכהן גדול וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין:

159

ק״סלא יוכל של' כל ימ' ואפלו לאחר זמן אבל משלחה הוא ליבם או אפלו נמצא בה דבר ערוה אלא הרי הוא בכלל כי יקח איש אשה ובעלה [וגו'] (כד א):

160

קס״אואם אמת היה הדבר הזה נמצאו עידי הבעל אמת:

161

קס״באין לי אלא כדרכה שלא כדרכה מנ' ת״ל היה:

162

קס״גלא נמצאו בתו' לנע' אין עדים להזים עדיו של זה:

163

קס״דוהוציאו את הנ' אל פת' ב' אב' בגנות בית אביה הכת' מדבר יאמרו להם ראו גידולים שגידלתם:

164

קס״האין לי אלא שיש לה אב ויש לה פתח בית אב יש לה אב ואין לה פתח בית אב יש לה פתח בית אב ואין לה אב מנ' ת״ל והוציאו את הנ' מכל מקום:

165

קס״ואם כן למה נאמ' אל פתח בית אביה למצוה נמצאת אומר שהיא נסקלת בבית הסקלה:

166

קס״זוסקלוה אנשי עי' וכי כל אנשי עירה רוגמין אותה אלא במעמד כל אנשי עירה:

167

קס״חבאב' יכול באבנים מרובות ת״ל (ויק' כ כז) באבן או באבן יכול באבן אחת ת״ל באבנים אמור מעתה אם לא מתה בראשונה תמות בשנייה:

168

קס״טלזנות בית אביה אין נערה מאורסה נסקלת עד שתהיה נערה בתולה מאורסה והיא בבית אביה שנ' לזנות בית אביה הא אם מסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל וזינת בדרך הרי זו בחנק:

169

ק״עבית אביה נאמ' כאן אביה ונאמ' להלן (ויק' כא ט) אביה מה אביה האמ' להלן זנות עם זיקת הבעל אף אביה האמ' כאן זנות עם זיקת הבעל:

170

קע״אובערת הרע בערה בכל מיתה:

171

קע״במקרבך אין את מצווה לצאת אחריה לחוץ לארץ:

172

קע״געונש שמענו אזהרה לא שמענו ת״ל (שמות כ יג) לא תנאף:

173

קע״דכי ימצא איש בעדים:

174

קע״השכב עם אשה בע' בע' להביא את שנבעלה בבית אביה עדיין היא ארוסה:

175

קע״ור' ישמעאל אומ' לא בא הכת' אלא ללמד על היבמה לעולם כל הבא עליה לא יהא במיתה עד שתיבעל או אינו מדבר אלא בארוסה וכשהוא אומ' (כב כג) כי יהיה נע' בתו' מא' לאיש הרי ארוסה אמורה או אינו מדבר אלא בנשואה וכשהוא אומר (ויק' כ י) ואיש אשר ינ' את אשת איש הרי נשואה אמורה הא מה ת״ל כי ימצא איש שכב עם אשה בעולת בעל (אלא) לא בא הכת' אלא ללמד על היבמה לעולם כל הבא עליה לא יהא במיתה עד שתיבעל או אפלו נבעלה מבן תשע שנים ויום אחד בא אחר ובעלה יכול יהא חייב ת״ל בע' בעל ולא בעולת בעלים:

176

קע״זומתו בסתם מיתה האמ' בתו' חנק:

177

קע״חשניהם ולא העושים מעשה הרודוס וכשהוא אומ' גם שניהם לרבות הבא מאחריהם:

178

קע״טהאיש להוציא את הקטן:

179

ק״פהשכב עם האשה להוציא את הקטנה:

180

קפ״אד״א עם האשה ואע״פ שהיא קטנה והוא שתהיה מבת שלש שנים ויום אחד:

181

קפ״בוהאשה לרבות שנבעלה מבן תשע שנים ויום אחד:

182

קפ״גובערת הרע בערה בכל מיתה:

183

קפ״דמישראל אין את מצווה לצאת אחריהן חוץ לארץ עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת״ל לא תנאף אחד האיש ואחד האשה:

184

קפ״הכי יהיה נער' בתו' מ' לאיש זו נערה בתולה מאורסה שזינת בבית חמיה קודם שימסור אותה (האיש) [האב] אע"פ שהעידו עליה אחר שחזרה לבית אביה שתהא נסקלת על פתח שער העיר ההיא לכך נאמרה הפרשה:

185

קפ״וומצאה איש אין מציאה אלא בעדים:

186

קפ״זבעיר אלו לא יצאת לעיר לא היה (מסתפק) [מסתקף] לה מיכן הפירצה קורא לגנב:

187

קפ״חושכב עמה בכל שכיבה:

188

קפ״טוהוציא את שני' אפלו עשרה אפלו מאה דברי ר' יאשיה:

189

ק״צר' יונתן אומ' עד שיהיו שנים:

190

קצ״אאל שער העיר זו היא שאמרנו שער שנמצאת בו לא שער שנידונו בו:

191

קצ״בואם היתה העיר מרובה גוים סוקלין אותה על פתח בית דין:

192

קצ״גוסקלתם אתם ומ' מגיד שסקילתן (היא מיתה) [תהא מיתתן]:

193

קצ״דאת הנ' על דבר אשר לא צע' להוציא את החרשת:

194

קצ״הואת האיש על דבר להוציא את החרש:

195

קצ״וד״א את הנע' על דבר להביא את המזידה בהתרייה:

196

קצ״זואת הא' על דבר להביא את המזיד בהתרייה:

197

קצ״חובערת הרע כראשון:

198

קצ״טאין לי אלא בעיר בשדה מנ' ת״ל פסוק כה

199

ר׳ואם בשדה ימ' הא' בא הכת' לפטור את האנוס והרי דברים קל וחומר מה אם ע״ז חמורה פטר בה את האנוס שאר המצות שבתורה אינו דין שיפטור בהן את האנוס:

200

ר״אוהחזיק בה הא' ושכ' עמ' פרט לשאחד מחזיק ואחד שוכב דברי ר' יהודה:

201

ר״בומת האיש אש' שכ' עמ' בסקלה:

202

ר״גלבדו הרי שבאו עליה עשרה ועדיין היא בתולה כולן בסקלה:

203

ר״דרבי אומר הראשון בסקלה וכולן בחנק שנ' ומת האיש אש' שכ' עמ' לבדו:

204

ר״הולנערה לא תעשה דבר יכול לא תהא בסקלה אבל תהא בחנק ת״ל אין לנע' חאט מ' לא תהא בחנק אבל תהא בקרבן ת״ל אין לנערה חאט לא תהא בקרבן אבל תהא במכות ת״ל כי כא' יקום איש על רעהו ורצ' נפש כן הד' הזה מלמד שפטורה מכל עונשין שבתורה ומצילין אותן בנפשן אין לי אלא זה בלבד מנ' אף הרודף אחר חבירו ת״ל כי כא' יקום איש על רע' ורצ' נפ' וכי מה למדנו מרוצח מעתה הרי זה בא ללמד ונמצא למד מקיש רוצח לנערה מאורסה מה נערה מאורסה ניתן להצילה בנפשה אף רוצח ניתן להצילו בנפשו:

205

ר״וכן הדבר הזה לרוצח:

206

ר״זוכי מה למדנו לענין הרצח אלא הרי זה בא ללמד ונמצא למד מה להלן לא חלק בין היום ללילה אף כאן לא חלק בין יום ללילה מה להלן אם קדמו והרגו פטור אף כאן אם קדמה והרגה פטורה ומה כאן אם יש לה מושיעים ממנו והרגתו חייבת אף זה אם היה יודע שהוא שלום ממנו והרגו הרי זה חייב:

207

ר״חכי בשדה מצ' יכול בעיר חייבת ובשדה תהא פטורה ת״ל צעקה הנע' המ' ואין מוש' לה:

208

ר״טהא אם יש לה מושיע בין בעיר ובין בשדה חייבת ואם אין לה מושיע בין בעיר ובין בשדה פטורה אם כן למה נאמ' בשדה דבר הכת' בהווה:

209

ר״יכי ימצא איש נער בתו' בא הכת' ולימד על התפושה שישלם עליה קנס:

210

רי״אנערה פרט לבוגרת:

211

רי״בבתולה פרט לבעולה:

212

רי״גאשר לא ארשה להוציא את שנתאלמנה ונתגרשה דברי ר' יוסי:

213

רי״דר' עקיבה אומר אפלו נתאלמנה אפלו נתגרשה שהיא בדין הואיל והוא רשאי בהפר נדריה ורשאי בכסף קנסה מה הפר נדריה אפלו נתאלמנה ואפלו נתגרשה אף כסף קנסה אפלו נתאלמנה ואפלו נתגרשה ומה ת״ל אשר לא ארשה אלא מופנה להקיש לדון ממנו גזירה שוה נאמר כאן אשר לא ארשה ונאמר להלן במפותה (שמות כב טו) אשר לא ארשה מה לא ארשה האמ' כאן חמשים כסף אף לא ארשה האמ' להלן חמשים כסף:

214

רי״הותפשה שבא עליה בעל כרחה:

215

רי״וושכב עמה כדרכה:

216

רי״זונמצאו בעדים ולמה נאמר שהיה בדין הואיל (ואינו) [והוא] משלם ממון על פיו ישלם קנס על פיו ת״ל ונמצאו ממון (שהוא) [הוא] משלם על פיו אינו משלם קנס על פיו:

217

רי״חונתן האיש הש' עמ' לא' הנ' מגיד שקנסה לאביה אין לי אלא בזמן שיש לה אב בזמן שאין לה אב מנ' ת״ל ולו תהיה לאשה מכל מקום וקנסה לעצמה:

218

רי״טלאבי הנערה ולא לאבי המתה מיכן אמ' בא עליה ומתה פטור מן הקנס (והוא שתמות קודם עמידה בדין):

219

ר״כחמשים כסף צורי:

220

רכ״אולו תהיה לאשה מצות עשה מלמד ששותה בעציצו ואפלו חגרת ואפלו סומה ואפלו מוכת שחין:

221

רכ״בנמצא בה דבר זמה או שאינה ראויה לבוא בקהל אינו רשאי לקיימה שנ' ולו תהיה לאש' באשה הראויה לו:

222

רכ״גתחת אשר ענה לרבות את היתומה:

223

רכ״דלא יוכל לשלחה כל ימיו ואפילו לאחר זמן אבל משלחה הוא ליבם:

224