מדרש תנאים על ספר דברים ל״אMidrash Tannaim on Deuteronomy 31
א׳הן קרבו ימיך למות ר' שמעון בן יוחאי אומר ברוך דיין האמת אדון כל המעשים שאין עולה ומשוא פנים לפניך בוא וראה בשעה שאמר הקב״ה למשה הן קרבו ימיך למות השיב משה ואמר לפני הקב״ה רבונו של עולם בלשון שקלסתי בו אתה גוזר עלי מיתה משל לה״ד לאחד שהיה מהלך בדרך ומצא סייף הנדוי אמר אין זה ראוי אלא למלך הלך והביאו דרון למלך אמר המלך לכו והסירו בו את ראשו אמר לו אדוני המלך בדרון שהבאתי לך אתה בא אלי להרגני כך אמר משה לפני הקב״ה רבונו של עולם בלשון שקלסתיך אתה בא להרגני ומה קלסו שאמר לפניו (י יד) הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים והקב״ה אמר לו הן קרבו ימיך למות:
1
ב׳השיב הקב״ה ואמר למשה לא זכור אתה בשעה שהיו בני לוי עומדים לבקש מלפניך מחילה ואמרת להם (במד' טז ז) רב לכם בני לוי ועכשיו הרי תשובתך רב לך אל תוסף (ג כו):
2
ג׳משיב הקב״ה ואמר למשה הלא כמה פעמים הייתי מצוה אותך לסבול טרחן של בני וכשבאו למי מריבה קראת להן שוטים ואמרת (במדבר כ י) שמעו נא המרים עכשיו הסתלק מהם דלית אורחיה דבר נש חכים למיזל עם שטיי:
3
ד׳משיב משה ואמר לפני הקב״ה רבונו של עולם זכור אותה שעה שאמרת לי (ע' שמות ג י) ועתה לך ואשלחך אל פרעה כשם שעל ידי יצאו כך על ידי יכנסו:
4
ה׳משיב הקב״ה ואמר למשה משה לא זכור אתה כשאמרת לי (שם ד יג) שלח נא ביד תשלח במדה שאדם מודד בה מודדין לו:
5
ו׳ר' אליעזר המודעי אומר אמר משה לפני הקב״ה רבונו של עולם הואיל ונגזרה עלי גזירה שלא אכנס לארץ ישראל בחיי כשאמות [יכנסו] עצמותי לארץ ישראל אמר לו הקב״ה משה גזירה היא מלפני שלא בחייך ולא במותך אי אתה נכנס לארץ ישראל:
6
ז׳משיב משה ואמר לפני הקב״ה רבונו של עולם עצמות יוסף נכנסין לארץ ישראל ועצמותי אין נכנסין אמר לו הקב״ה דמודי בארעיה (מתגבר) [מתקבר] בארעיה דלא מודי בארעיה לא מתקבר בארעיה יוסף על ידי שאמר (ברא' מ טו) כי גנב גנבתי מארץ העברים לפיכך זכה שיכנסו עצמותיו לארץ ישראל אתה שמעת מבנותיו של יתרו שהיו אומ' (שמות ב יט) איש מצרי הצילנו מיד הרועים ושתקת ולא אמרת עברי אנכי לפי כך לא תכנס לארץ ישראל:
7
ח׳משיב משה ואמר לפני הקב״ה כתוב בתורתיך (כד טו) ביומו תתן שכרו אני ששימשתי את ישראל ארבעים שנה במדבר אין לי שכר אני דומה לפניך רבונו של עולם לכלה שהיו מבקשין להכניסה לתוך חופתה והיו הבחורים מרקדין לפניה כיון שהגיעו לבית חופתה באו אחרונים וטרדו את הראשונים ונכנסו הן עמה נמצאו האחרונים יושבים עמה אוכלים ושותים והראשונים הלכו בפחי נפש:
8
ט׳ד״א לה״ד לרועה שנכנסו זאבים לתוך צאנו ובקעוה מה עשה אותו הרועה הגביה טליתו מעל כתיפו והניחה על ראשו ויצא משם בפחי נפש כענין שנאמר (יר' מג יב) כאשר יעטה הרועה את בגדו אף אני אם איני נכנס לארץ ישראל הריני יגיע והולך בפחי נפש בלא שכר אמר לו הקב״ה חייך שאני נותן לך כל שכרך מושלם לעתיד לבוא יתר מכל ישראל שנ' (ישע' נג יב) לכן אחלק לו ברבים:
9
י׳אמר ר' חנינא בר אידי באותה שעה הלך משה ונפל על רגלי אלעזר ואמר לו אלעזר בני בקש עלי רחמים שאכנס לארץ ישראל כשם שבקשתי על אהרן אביך שנ' (ט כ) ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו השיב אלעזר ואמר למשה אתה ערבן שלכל ישראל ואתה מבקש לך ערב אתה הוא מטן שלכל ישראל ואתה מבקש סומך באותה שעה היה משה מתחנן כנגד אבות העולם לבקש עליו רחמים אמר לו הקב״ה משה משה לא כבר אמרתי לך (ג כו) אל תוסף דבר אלי עד כמה אתה מתחנן גזירה היא מלפני שלא תכנס לארץ ישראל לא בחייך ולא במותך הן קרבו ימיך למות:
10
י״אהן קרבו ימיך למות מה כתיב למעלה מן הענין (לא א) וילך משה אמר ר' חנינא היה ראוי למקרא לומר הן קרבו ואח״כ וילך משה אלא לאיכן הלך משה הלך מתשובות שהשיב לפני הקב״ה אמר לפניו רבונו של עולם בשכר צער שנצטערתי עם ישראל אתה אומר לי (ג כז) לא תעבר את הירדן הזה אמר לו הקב״ה אורכאות אורכאות בראתי את עולמי וכי חאט היה בידו שלאברהם שנפטר מן העולם אלא מפני שדחקה ארכי שליצחק ויצחק לא נפטר מן העולם אלא מפני שדחקה ארכי של יעקב ועכשו ארכי שליהושע דוחקת:
11
י״באמר משה רבון העולמים אהיה קיים ואשב בעבר הירדן ולא אעבור לארץ אמר לו הקב״ה משה מה את מבקש לעשות תורתי פלסטין כתבתי בה על ידך (טז טז) שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך אם ישראל עולין לרגל ואין אתה עמהם יאמרו מי אמר דבר זה משה אם כן מפני מה לא עלה כשם שלא עלה הוא כך אין אנחנו עולין ונמצאת תורתי בטילה ועוד כתבתי בה על ידך (לא י) מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בבוא כל ישראל תקרא את התורה הזאת יאמרו זה לזה ממי למד יהושע דבר זה הלא ממשה רבו עד שאנו למידין מן התלמיד נלך ונלמד מן הרב ונמצאת מבזה תורתו ושעתו של יהושע:
12
י״גאמר משה רבון העולמים אכנס לארץ ישראל ויהיה הוא מבפנים ואני מבחוץ הוא הרב ואני התלמיד הוא למעלה ואני אהיה למטה אמר לו הקב״ה אי אפשר אלא כבר דחקה ארכי של יהושע הוא מכניס ישראל לארץ ואתה הסתלק לך אצל אבותיך הן קרבו ימיך למות:
13
י״דד״א הן קרבו ימוך למ' בשעה שאמר הקב״ה למשה הן קרבו ימ' למ' נבהל משה ואמ' רבון העולמים בלשון שקלסתיך אתה מבשריני מיתה אני אמרתי (י יד) הן לה' אלה' הש' וש' השמ' ואתה אומ' הן קרבו ימ' למ' אמ' לו עד עכשו לא למדת תורה לך וזווג את האותיות ואת מוצא תשובתך הלך וזיוג את האותיות ויצא לו הנך התחיל עצב אמ' לו הקב״ה אני עושה לך קורת רוח הנך שוכב עם אב' (לא טז) ואין לשון שכיבה אלא קורת רוח כענין שנ' (איוב ג יג) כי עתה שכבתי ואשקוט ישנתי אז ינוח לי ואומ' (שם ג יז) ושם ינוחו יגיעי כח:
14
ט״והן קרבו ימיך למ' אמ' לו הקב״ה ימיך בטילים אבל אתה אין אתה בטל מן העולם אבל הרשעים אינן כן אפילו בחייהם הן חשובין מתים שנ' (ע' איוב טו כ) כל ימי הרשע הוא מתחולל:
15
ט״זקרא את יהושע אמ' לו הקב״ה למשה תן לו ליהושע תורגמן ויהא שואל ודורש ומורה הוריות בחייך שכשתיפטר מן העולם לא יהו אומ' לו בחיי רבך לא היית מדבר ועכשיו אתה מדבר:
16
י״זויש אומ' העמידו מן הארץ והושיבו בין ברכיו והיו משה וישראל מגביהין ראשיהן לשמוע דברי יהושע מה היה אומ' ברוך שנתן תורה על ידי משה רבינו כך היו דבריו של יהושע:
17
י״חוהתיצבו אין יציבה בכל מקום אלא רוח הקדש:
18
י״טואצונו על דברי תורה:
19
כ׳וילך משה ויהושע מלמד שהיה משה שמח בגדולתו של יהושע:
20