מדרש תנאים על ספר דברים ה׳Midrash Tannaim on Deuteronomy 5

א׳לא יהיה לך אלהים אחרים למה נאמר לפי שנ' לא תעשה לך פסל אין לי אלא שלא יעשה העשוי כבר מנין שלא יקיים ת״ל לא יהיה לך:

ב׳אלהים אחרים למה קראן אלהים ר' יוסי אומר שלא ליתן פתחון פה לאמות העולם לומר שלא נקרא אלהים שאלו נקראו אלהים בשמו היה בהן צורך והרי נקראו בשמו ואין בהן צורך ואימתי נקראו בשמו בימי אנוש שנ' (בר' ד' כ״ו) אז הוחל לקרוא בשם ה':

ג׳ר' אליעזר אומר נקראו אלהים אחרים שהן עושין אחרים חדשים תחתיהן בכל יום כיצד היה לו אלוה של זהב נצרך לו עשאו של כסף נצרך לו עשאו של נחשת נצרך לו עשאו של ברזל וכן עופרת עד שיעשה של עץ שנ' (דב' ל״ב י״ז) חדשים מקרוב באו:

ד׳על פני למה נאמר שלא ליתן לישראל פתחון פה לומר שלא נצטוו על זאת אלא אותן שיצאו ממצרים לכך נאמר על פני ללמדך מה אני חי וקים לעולם ולעולמי עולמים אף אתה לא אתה ולא בנך ולא בן בנך לעולם ולעולמי עולמים, לא יהיה לך:

ה׳לא תעשה לך פסל וכל תמונה הרי זו אזהרה לעושה ע״ז לעצמו בין שעשאה בידו בין שעשו אותה לו אחרים אע״פ שלא עבדה הרי זה לוקה משום לאו זה:

ו׳לא תשתחוה להם ולא תעבדם לחייב [על] ההשתחוייה בפני עצמה ועל העבודה בפני עצמה מגיד שהן שני לאוין:

ז׳לא תשתחוה להם ואפלו שאין דרך עבודתה בכך ואחד המשתחוה ואחד הזובח ואחד המקטר ואחד המנסך הרי זה חייב סקילה שנ' (שמות כ״ב י״ט) זבח לאלהים יחרם עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת״ל לא תשתחוה להם זביחה בכלל היתה ויצאת ללמד מה זביחה מיוחדת שכיוצא בה עובדין לשמים וחייבין עליה בין שהוא עובדו ובין שאינו עובדו אף כל שכיוצא בו עובדין לשם חייבין עליו בין שהוא עובדו בין שאינו עובדו:

ח׳כי אנכי ה' אלהיך אל קנא מקנא אני על ידי כך:

ט׳אל קנא אני שליט בקנאה ואין הקנאה שולטה בי:

י׳אני שליט בנומה ואין הנומה שולטה בי שנ' (תה' קכ״א ד') הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל:

י״אאל קנא בקנאה אני נפרע מע״ז אבל בדברים אחרים אל רחום וחנון:

י״בפוקד עון אבת על בנים כששמע משה כך נרתע לאחריו ונבהל עד שאמר לו בזמן שאינן מסורגין או אפלו הן מסורגין ת״ל לשנאי רשע בן רשע בן רשע:

י״גר' נתן אומר קוצץ בן קוצץ בן קוצץ:

י״דכיון ששמע משה את הדבר הזה מיד וימהר משה ויקוד ארצה וישתחו (שמות ל״ד ח') אמר חס ושלום אין בישראל קוצץ בן קוצץ בן קוצץ:

ט״וועושה חסד לאלפים יכול כשם שמדת פורענות לארבעה דורות כך מדה טובה לארבע דורות ת״ל ועושה חסד לאלפים או לאלפים שומע אני מיעוט אלפים שנים ת״ל (דב' ז' ט') לאהבי ולשומרי מצותי לאלף דור דורים לאין חקר ולאין מספר כענין שנ' (תה' ק״ג י״ז עיי״ש) וחסדי ה' מעולם ועד עולם על יריאיו:

ט״זלאהבי זה אברהם וכיוצא בו:

י״זולשומרי מצותי אלו הנביאים והזקנים שבארץ ישראל שמוסרין נפשם על המצות מה לך יוצא ליהרג על שמלתי את בני מה לך יוצא ליצלב על שקראתי את התורה ועל שאכלתי את המצוה מה לך לוקה (מכף רגל ועד ראש) [מאה פרגול] על שנטלתי את הלולב וה״א (זכ' י״ג ו') אשר הכתי בית מאהבי המכות האלו גרמו לי לאהוב את אבי שבשמים:

י״חלא תשא אף שבועת שוא היתה בכלל או נפש כי תשבע לבטא בשפתים (ויק' ה' ד') והרי הכתוב מוציאה מכללה ומחמיר עליה ופוטרה מן הקרבן יכול כשם שפוטרה מן הקרבן כך תהא פטורה מן המכות ת״ל לא תשא מכלל קרבן יצאת מכלל מכות לא יצאת:

י״טד״א לא תשא למה נאמר לפי שהוא [אומר] (שם י״ט י״ב) ולא תשבעו בשמי לשקר אין לי אלא שלא ישבע שלא יקבל עליו להישבע מניין ת״ל לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא עד שלא קיבלת עליך להישבע הריני לך לאלהים משקיבלת עליך להישבע הריני לך לדיין וכן הוא אומר כי לא ינקה ה' אי אפשר לומר לא ינקה שכבר נאמר (שמות ל״ד י ז') נקה ואי אפשר לומר נקה שכבר נאמר לא ינקה הא כיצד מנקה הוא לשבים ואינו מנקה לשאינן שבים:

כ׳זכור ושמור בדבור אחד נאמרו:

כ״אמחלליה מות יומת (שמות ל״א י״ד) וביום השבת שני כבשים (במ' כ״ח ט') בדבור אחד נאמרו:

כ״בערות אשת אחיך לא תגלה (ויק' י״ח ט״ז) יבמה יבא עליה (דב' כ״ה ה') בדבור אחד נאמרו:

כ״גלא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך (דב' כ״ב י״א - י״ב) בדבור אחד נאמרו:

כ״דמה שאי אפשר לבשר ודם לומר כן שנ' (תה' ס״ב י״ב) אחת דבר אלהים שתים זו שמענו וכת' (יר' כ״ג כ״ט) הלא כה דברי כאש נאם ה':

כ״הד״א זכור ושמור זכור בפה שתהא שונה בפיך שמור בלב:

כ״וד״א זכור (על) [עד] שלא יכנס להוסיף עליו מן החול בתחלתו שמור משיכנס להוסיף עליו מן החול ביציאתו:

כ״זד״א זכור זכריהו על היין וכן הוא אומר (הושע י״ד ח') זכרו כיין לבנון:

כ״חשמור שמריהו מלעשות בו מלאכה:

כ״טלקדשו מלמד שהשבתות נקראו קדשים:

ל׳במה אתה מקדשו במאכל מתוק לשבת וביין מבושם ובכלים נאים:

ל״אד״א קדשו בעטיפה:

ל״בד״א לקדשו בברכה מיכן אמרו קדשהו על היין בכניסתו אין לי אלא קדושה ללילה קדושה ליום מנין ת״ל(שמות ל״א י״ד) ושמרתם את השבת:

ל״גאין לי אלא לשבתות לימים טובים ולמועדים מנין ת״ל(ויק' כ״ג ל״ז) אלה מועדי ה' מקראי קדש:

ל״דכאשר צוך ה' אלהיך היכן צוך במרה:

ל״הששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך וכי היאך אפשר לאדם לעשות כל מלאכה בששה ימים אלא אם אתה שובת כאלו כל מלאכתך עשויה:

ל״וויום השביעי שבת לה' אלהיך למה נאמר לומר לך מה הקב״ה הקדים מה שהיה עתיד לעשות בשבת ועשאו מערב שבת אף אתה הקדים מה שאתה עתיד לעשות בשבת ועשהו מערב שבת:

ל״זלא תעשה כל מלאכה גדולה היא השבת שאסר בה את המלאכה שהיא חביבה לפניו שהרי ברא את עולמו במאמר לא ביגיעה ולא בעמל וקרא את בריאת העולם מלאכה שנ' (בר' ב' ב') ויכל אלה' ביום השביעי מלאכתו כי בו שבת מכל מלאכתו:

ל״חחביבה היא המלאכה שהרי כל הבריות שברא הקב״ה בעולמו לא מסר להן מלאכה אלא לבני האדם בלבד:

ל״טוכן היה ר' מאיר אומר ראית מימיך ארי סבל צבי קייץ שועל כורם או אחד מן החיות עושה מלאכה הרי אינן עושין מלאכה והרי הן מתפרנסין בלא מלאכה ובני אדם אינן מתפרנסין אלא מן המלאכה לא מפני שהן קלים מן החיות אלא שהמלאכה חביבה:

מ׳חביבה היא המלאכה שהאדם הזה התקין לו הקב״ה כל צרכיו עד שלא נבראת חוה ואחר כך זיוגה לו:

מ״אחביבה היא המלאכה שכל הנביאים נתעסקו בה ביעקב אבינו הוא אומר (בר' ל' ל״א) אשובה ארעה צאנך אשמור במשה הוא אומר (שמות ג' א') ומשה היה רעה:

מ״בבדוד הוא אומר (תה' ע״ח ע') ויקחהו ממכלאות צאן בעמוס הוא אומר (עמ' ז' י״ד) כי בוקר אנכי ובולס שקמים:

מ״גויקחני ה' מאחרי הצאן (שם ט״ו):

מ״דחביבה היא המלאכה שלא שרת רוח הקדש על אלישע בן שפט אלא מתוך המלאכה שנ' (מ״א י״ט י״ט) וילך וימצא את אלישע בן שפט והוא חורש ומה אליהו אומר לו לך שוב כי מה עשיתי לך (שם כ') שלא לבטלך גדולה היא המלאכה שכל המצות ומעשים טובים אינן אלא מלאכה חוץ מהגיון תורה ותפלה:

מ״הגדולה היא השבת שביטלה את המלאכה שיש בה כל המדות הטובות הללו:

מ״ואתה ובנך ובתך אלו הקטנים:

מ״זועבדך ואמתך אלו עבד ואמה התושבים:

מ״חושורך וחמורך ר' יוסי אומר משום ר' ישמעאל נאמר כאן שורך וחמורך ונאמר להלן לענין נזקים (ע' שמות כ״א ל״ג) שור וחמור מה שור וחמור האמור לענין נזקים עשה שאר בהמה וחיה ועוף כיוצא בשור וחמור אף שור וחמור האמורין כאן לענין שבת עשה שאר בהמה חיה ועוף כיוצא בשור וחמור:

מ״טוכל בהמתך למה אני צריך אם ללמדך שלא יעשה בה מלאכה הלא כבר נאמר לא תעשה כל מלאכה ומה ת״ל וכל בהמתך שלא ישכיר אדם בהמתו לגוי יכול ירכין לה יתר ותאכל ויאחז לה עשבים ותאכל ת״ל אתה [יכול יחזור אחריה שלא תהיה תולשת ועוקרת ת״ל אתה] מה אתה מדעת עצמך מלאכת עצמך אף היא מדעת עצמה מלאכת עצמה:

נ׳וגרך אשר בשעריך זה גר צדק:

נ״אלמען ינוח עבדך ואמתך כמך אלו עבד ואמה כנענים שמלו וטבלו:

נ״בוזכרת כי עבד היית זכור מה עשיתי לך מה פירקתי ממך מה היטלתי עליך פירקתי ממך וימררו את חייהם היטלתי עליך זכור את יום השבת מלמד שנאמרה שבת אף זכר ליציאת מצרים:

נ״גויוציאך ה' אלהיך משם ולהלן הוא אומר (ט״ו ט״ו) ויפדך יכול תהא חייב למצרים ת״ל ויוציאך יכול הוציאך ועונך עליה ת״ל ויפדך אמור מעתה הוציאך חנם ופדאך מעון:

נ״דעל כן צוך ה' אלהיך לעשות את יום השבת הא כל המקיים את השבת מעלין עליו כאלו עשה את השבת וכל המחלל את השבת אין לו מחילה לעולם וכאלו עבר על כל מצות שבתורה וכן הוא אומר (ישעיה נ״ו ב') שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע [השמטה: כל השומר את השבת כשומר ידו מעשות כל רע] וכל המחלל את השבת כעושה כל רע:

נ״הקשה היא חילול השבת שאין הכתוב מזהיר אלא על השבת שנ' (יר' י״ז כ״ז) ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת ולבלתי שאת משא ובא בשערי ירושלם ביום השבת והצתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלים ולא תכבה:

נ״וקשה היא חילול שבת שלא חרבה ירושלים עד שהעלימו עיניהם מן השבת שנ' (יחז' כ״ב כ״ו) ומשבתתי העלימו עיניהם:

נ״זקשה הוא חילול השבת שהוא אחד משלוש עבירות שמגלגלין בהן על עושיהן את כל העונות הראשון והאחרון ואלו הן המשעבד בר ישראל והבא על הגויה והמחלל את השבת המשעבד בר ישראל מנין שנ' (דהי״ב כ״ח י״ג) ויאמרו להם לא תביאו את השביה הנה כי לאשמת ה' אלינו אתם אומרים להוסיף על חטאתינו ועל אשמתינו:

נ״חוהבא על הגויה מנין שנ' (עז' י' י') ויקם עזרא הכהן ויאמר אלהם אתם מעלתם ותושיבו נשים נכריות להוסיף על אשמת ישראל:

נ״טוהמחלל את השבת מנין שנ' (נחמ' י״ג י״ח) ואתם מוסיפין חרון על ישראל לחלל את השבת:

ס׳וגדול הוא עונג השבת שכל המענג את השבת זוכה ויושב בישיבה של מעלה שנ' (ישע' נ״ח י״ד) אז תתענג על ה' ותפלתו נשמעת שנ' (איוב כ״ב כ״ו) כי אז על שדי תתענג ותשא אל אלוה פניך ונותנין לו משאלות לבו שנ' (ע' תה' ל״ו ד') והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך:

ס״אכבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך אם כבדתו למען יאריכון ימיך ואם לאו למען יקצרון ימיך שדברי תורה נדרשין מכלל הין לאו ומכלל לאו הין:

ס״בולמען ייטב לך גדולים הן לוחות שניות יתר מן הראשונות שהשניות נאמר בהן טוב שנ' ולמען ייטב לך והראשונות לא נאמר בהן טוב:

ס״געל האדמה אשר ה' אלהיך נותן לך. כשאתם על האדמה יש אריכות ימים ויש טובה מצויה הא אינן מצויין לא בגולה ולא בתושבות:

ס״דלא תרצח זו אזהרה להורג נפש אזהרה שמענו עונש מנין ת״ל (שמות כ״א י״ד) מעם מזבחי תקחנו למות:

ס״הלא תנאף זו אזהרה לנואף עם אשת איש ובעונש הוא אומר (ויק' כ' י') מות יומת הנואף והנואפת:

ס״ולא תגנוב בגונב נפשות הכתוב מדבר אתה אומר בגונב נפשות או אינו אלא בגונב ממון אמרת צא ולמד משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן דבר הלמד מעניינו במה הכת' מדבר בנפשות אף כאן בנפשות:

ס״זלא תענה ברעך עד שוא זו אזהרה לעדים זוממין עונש מניין ת״ל (דב' י״ט י״ט) ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו:

ס״חלא תחמד אשת רעך או אפלו חמוד בדבר ת״ל (דב' ז' כ״ה) לא תחמד כסף וזהב ולקחת לך מה להלן עד שעושה מעשה אף כאן נמי עד שהוא עושה מעשה:

ס״טומניין שהוא מוזהר על התאוה שהיא בלב כדי שלא יבא לידי חמוד ת״ל לא תתאוה בית רעך לחייב על התאוה בפני עצמה ועל החמוד בפני עצמה נמצאת אומר שהן שני לאוין: