מדרש תהילים ק״גMidrash Tehillim 103
א׳לדוד ברכי נפשי את יי'. זה שאמר הכתוב (תהלים קלט יד) אודך על כי נוראות נפליתי ונפשי יודעת מאד. רבי אבדימי ברבי נחוניא אמר יש דבר רע לכבד ויפה לקנה. ויש דבר רע לקנה ויפה לכבד. עשרה דברים יש באדם. הקנה לקול. הוושט למזון. הכבד לכעוס. הריאה לשתות. המרה לקנאה. הקיבה לשינה. המסס לטחון. הטחול לשחוק. הכליות יועצות. הלב גומר. לפיכך היה מקלס דוד ואומר אודך על כי נוראות נפליתי. לכך ברכי נפשי את יי':
1
ב׳ דבר אחר ברכי נפשי. א"ר לוי בשם רבי הונא הצייר הזה צר איקונין הצייר מת וצורתו קיימת. אבל הקב"ה אינו כך. אלא יצר את האדם הזה האדם מת והוא חי וקיים לעולם ועד. דבר אחר הצייר הזה אינו צר צורתו בבת אחת אלא מתחיל מראשו או מרגלו. אבל הקב"ה אינו כן שנאמר (ירמיה י טז) יוצר הכל הוא. מה שאין הצייר יכול לעשות כן. דבר אחר בשר ודם הוא אוכל וצורתו אינה אוכלת. אבל הקב"ה אינו כן צורתו אוכלת והוא אינו אוכל שנאמר (נחמיה ט ו) אתה הוא יי' לבדך. ואתה מחיה את כלם. דבר אחר הצייר הזה צר צורה אינו יכול לצור בו נפש ומעים. אבל הקב"ה אינו כן צר את האדם הזה וצר בו נפש ובני מעים. לכך דוד מקלס להקב"ה ברכי נפשי את יי'. אמר רבי יהושע בן לוי חמשה פעמים כתיב כאן ברכי נפשי כנגד חמשה חומשי תורה ואלו הן - ברכי נפשי את יי' וכל קרבי. ברכי נפשי את יי' ואל תשכחי כל גמוליו. בכל מקומות ממשלתו ברכי נפשי את יי'. ברכי נפשי את יי' יי' אלקי גדלת מאד. יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את יי' הללויה. רבי יוחנן אמר כנגד חמשה עולמות שהוא רואה. אחד שרואה במעי אמו. ברכי נפשי את יי' וכל קרבי. ואחד כשהוא נולד. ברכי נפשי את יי' ואל תשכחי כל גמוליו. ומהו כל גמוליו. אמר רבי אבהו שעשה לו דדין במקום בינה. מאי טעמא. רב אמר שלא יסתכל בערוה. רב מתנה אמר שלא יינק ממקום הטנופת. ואחד כשהוא יוצא לאויר העולם והולך לכאן ולכאן שנאמר בכל מקומות ממשלתו ברכי נפשי. ואחד כשהוא מסתלק מן העולם שרואה את השכינה. ברכי נפשי את יי' יי' אלקי גדלת מאד. ואחד לעתיד לבוא. יתמו חטאים מן הארץ. לפיכך ברכי נפשי את יי':
2
ג׳ דבר אחר ברכי נפשי את יי'. למה מקלס דוד להקב"ה בנפש. אמר מה הנפש ממלאה את הגוף כך הקב"ה ממלא את עולמו. ומה הנפש סובלת את הגוף כך הקב"ה סובל את העולם. ומה הנפש יחידה בגוף כך הקב"ה יחיד בעולמו. ומה הנפש אינה אוכלת ואינה שותה כך הקב"ה אינו אוכל ואינו שותה. ומה הנפש טהורה כך הקב"ה טהור שהוא למעלה מעולמו. ומה הנפש רואה ואינה נראית כך הקב"ה רואה ואינו נראה. אמר דוד תבוא הנפש שיש בה כל המדות הללו ותהלל להקב"ה שיש בו כל המדות הללו:
3
ד׳ דבר אחר ברכי נפשי את יי'. מה הנפש הזאת אין אדם יודע אי זהו מקומה ובאיזה מקום היא נתונה כך הקב"ה אין שום בריה יודעת אי זהו מקומו שאפילו חיות הקדש שהן טעונות בכסא הכבוד אינן יודעות אי זהו מקומו ובאיזה מקום הוא נתון. ומה הן אומרים (יחזקאל ג יב) ברוך כבוד יי' ממקומו. מעשה באדם אחד שאמר לרבן גמליאל באיזה מקום הוא נתון. אמר לו איני יודע. אמר לו וזו היא תפלתכם וחכמתכם שאתם מתפללין לפניו בכל יום ואין אתם יודעין אי זהו מקומו. אמר לו שאלת דבר שהוא רחוק ממני מהלך חמש מאות שנה. הריני שואל ממך דבר אחד שהוא נתון אצלך ביום ובלילה ואמור לי באיזה מקום הוא נתון. אמר לו מי הוא זה. אמר לו זה הנפש שנתונה אצלך אמור לי באיזה מקום היא נתונה. אמר לו איני יודע. אמר ליה תיפח רוחיה דההוא גברא. מה זאת שנתונה אצלך אין אתה יודע מקומה ואתה אומר לי דבר שהוא רחוק ממני מהלך חמש מאות שנה. אמר לו אם כן יפה הם עושין שמשתחוין למעשה ידיהן שהם מביטים בו בכל שעה. אמר לו מעשה ידיכם אתם רואים אותם והם אינם רואים אתכם. והקב"ה רואה למעשה ידיו ומעשה ידיו אינן רואין אותו שנאמר (שמות לג כ) כי לא יראני האדם וחי. תדע לך שכן יחזקאל כשראה דמותו נשמטה נפשו ממנו. הדא הוא דכתיב (יחזקאל א כח) ואראה ואפול על פני:
4
ה׳ ברכי נפשי את יי' ואל תשכחי כל גמוליו. אמר ר' אבא בר כהנא אם יטול אדם פונדא אחת ופיה למטה המעות נופלות. והאשה הזאת פיה למטה ומהלכת על שתי רגליה והולד שמור במעיה ואינו נופל כאדם שנתון [בספינה] בתוך הים. הבהמה הזאת שהיא מהלכת על ד' ולדה נתון במעיה שמור בתוכה ואשה הולכת על שתים ואף על פי כן הולד שמור. הוי ואל תשכחי כל גמוליו. אמר רבי סימון האשה הזאת עשויה פוקין פוקין שאם היה נותר בה שעה אחת היתה מתה. לכך אל תשכחי כל גמוליו:
5
ו׳ הסולח לכל עוניכי. רבי ינאי היה לבוש תפלין בתר בישיה תלתא יומין דאמר מר תפלין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים. ולמה נקרא בעל כנפים לפי שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה שכל המניח תפלין יפצעו את מוחו והיה אלישע מניח תפלין ראהו קוזדור אחד מיד נטלן בידו ורץ מפניו. רץ אחריו והגיעו. אמר לו מה בידך. אמר כנפי יונה. ונעשה לו נס ונמצאו כנפי יונה. לפיכך קוראין אותו אלישע בעל כנפים. וכיון שאדם עומד מחוליו גופו נקי ואחר שלשה ימים היה מניח אותן. רבי יוחנן היה לבוש תפילין בכל יום ויום כדי שיאמר הסולח לכל עוניכי המשביע בטוב עדיך. רבי יוחנן פתר קרייה בסיני. בשעה שקבלו ישראל את התורה ירדו ששים רבוא של מלאכי השרת ונתנו עטרות בראש כל אחד. רבי אבא בר כהנא בשם רבי יוחנן מאה ועשרים רבוא ירדו ואחד היה נותן עטרה בראשו ואחד חוגרו זין. רבי יוחנן אמר הלבישן פורפיות שנאמר (יחזקאל טז י) ואלבישך רקמה. רבי הונא דצפורי אמר זוניראות חגרן שנאמר (שם) ואחבשך בשש. רבי שמעון בן יוחאי אומר כלי זיין נתן להם ושם המפורש כתוב עליו. הוי המשביע בטוב עדיך. רבי יודן פתר ליה באיוב (איוב לח ג) אזור נא כגבר חלציך. כאדם שיושב באשפה ומנער את עצמו. כך איוב ניער עצמו מן היסורין ונתחדש. הוי המשביע בטוב עדיך:
6
ז׳ עושה צדקות יי'. ר' יצחק אמר הכל ברבוי. הצדקות ברבוי. עושה צדקות יי'. וסליחה ברבוי (ישעיה נה ז) ואל אלקינו כי ירבה לסלוח. הפדות ברבוי (תהלים קל ז) והרבה עמו פדות. רבי שמואל בר נחמן אומר אף הישועה שנאמר (שם סח כא) האל לנו אל למושעות:
7
ח׳ יודיע דרכיו למשה. אמר רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם (שמות לג יג) הודיעני נא את דרכיך. אמר לו הקב"ה משה דרכי אתה מבקש לידע חייך שאני מודיעך. הוי יודיע דרכיו למשה. ולבני ישראל עלילותיו. לא כשם שנאמר (דברים כב יד) ושם לה עלילות דברים. אמר רבי שמואל בר נחמן מאריך רוחו עם הרשעים ונותן להם שכר מיעוט מעשים טובים שעשו בעולם הזה כדי לאבדם. ומאריך רוחו עם הצדיקים וגובה מהם מיעוט מעשים רעים שעשו בעולם הזה וחוזר ונותן להם שלוה. רבי אבא בשם רבי תנחום אמר מאריך רוחו התחיל לגבות גובה. לא לנצח יריב ולא לעולם יטור. לא כבר עשיתי מריבה ונצחתי והפסדתי אותם. עם דור המבול עשיתי מריבה ועם הסדומיים וכן עם אנשי דור הפלגה ונצחתי אותם והפסדתי אותם. ובשעה שנצח אותי משה נשתכרתי בעולמי. הוי כי לא לעולם אריב. כרחוק מזרח ממערב הרחיק ממנו את פשעינו. א"ר ירמיה לא לימא איניש רחמנא ירחיקנא מן חטאה אלא ירחק חטאה מינן. שנאמר הרחיק ממנו את פשעינו:
8
ט׳ כרחם אב על בנים. תני ר' חייא כרחמן שבאבות. מי הוא זה. אמר רבי יהודה בר' סימון זה אברהם. שכן הוא אומר להקב"ה כשהיה מבקש על סדום (בראשית יח כד) האף תספה צדיק עם רשע. רבי ברכיה אמר כאבינו יעקב. שכן כתיב (שם לג ג) והוא עבר לפניהם. אמר מוטב לי שיפגע בי ולא שיפגע בבני. הוי כרחם אב על בנים:
9
י׳ כי הוא ידע יצרנו. תני ר' חייא אוי לה לעיסה שהנחתום מעיד עליה שהיא רעה. כי רוח עברה בו ואיננו. הדא אמרה לית מתין חיין. אלא זה יצר הרע שהוא הולך עמו ולא בא עמו. וכן הוא אומר (תהלים עח לט) כי רוח הולך ולא ישוב. ולא יכירנו עוד מקומו זה יצר הרע. חסד יי' מעולם ועד עולם. אמר רבי יוחנן החסד מן העולם ועד העולם. אבל הצדקה עד שלשה דורות שנאמר וצדקתו לבני בנים:
10
י״א ולזוכרי פקודיו. אמר רבי תנחומא משל לאלמנה אחת שהיה לה בן. כל זמן שלא נשא אשה היה נזקק לה. כיון שנשא אשה אמרה ליה אימיה ידענא אנא לית את מזדקק לי כמה דהוית לקדמאי אלא הוה דכיר לי. כך כל השנים שהיו ישראל במדבר היה המן יורד להם והבאר עולה להם. לשומרי בריתו. שהיו זוקקים להם והיו יכולין להיות שומרין את התורה ויגעים בה אבל עכשיו שאדם מזדקק לפרנסתו ולזוכרי פקודיו:
11
י״ב יי' בשמים הכין כסאו. רבי ברכיה בשם רבי אבין אמר את מוצא ארבע גיותנין בעולם ולפי שהן גאין הקב"ה מתגאה עליהן. כיצד בחיות אין גיותן מן הארי ובבהמות מן השור ובעופות מן הנשר וגיותן מן הכל אדם שהוא שולט בכולם שנאמר (בראשית א כח) ורדו בדגת הים. מה עשה הקב"ה נתן כל הגיותנים הללו תחת כסא כבודו שנאמר (יחזקאל א י) ודמות פניהם פני אדם. אמר הקב"ה הואיל והם גאים אני מתגאה עליהם שנאמר (שמות טו א) כי גאה גאה. שהוא מתגאה על כל הגאים. הוי ומלכותו בכל משלה:
12
י״ג ברכו ה' מלאכיו. במה הכתוב מדבר אם בעליונים הרי כבר נאמר כל צבאיו. אינו מדבר אלא בתחתונים. ומנין שנקראו התחתונים מלאכים שנאמר (במדבר כ טז) וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים. וכי מלאך היה והלא משה היה אלא שנקראו הנביאים מלאכים. וכן הוא אומר (חגי א יג) ויען חגי המלאך. אמר רבי יהודה ברבי סימון (שופטים ב א) ויעל מלאך יי' מן הגלגל. זה פנחס. ורבנן אמרי אשתו של מנוח מה היתה אומרת לו (שופטים יג ו) הנה איש אלקים בא אלי ומראהו כמלאך האלקים נורא מאד. כסבורה בו שהוא נביא ואינו אלא מלאך. הוי על כרחך אתה למד שהנביאים נקראו מלאכים. רבי הונא בשם רבי אחא פותרו בסיני. גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו. שהקדימו עשייה לשמיעה. שנאמר (שמות כד ז) כל אשר דבר יי' נעשה ונשמע. רבי יצחק אמר מדבר בשומרי שביעית. בנוהג שבעולם אדם עושה מצוה לשעה או ליום אחד לשבת אחד או לחדש אחד שמא לשנה. וישראל לשבע שנים. רבי תנחום בר חנילאי אומר גבורי כח זה משה שאין גבור כח כמשה. שישראל עמדו לפני הר סיני ולא יכלו לשמוע קול הדבור שנאמר (דברים ה כב) אם יוספים אנחנו. וכתיב (שם כד) קרב אתה ושמע. מה שלא יכלו ששים רבוא לשמוע שמע משה לעצמו. וקרא לו הדבור שנאמר (ויקרא א א) ויקרא אל משה. ולא ניזוק. ללמדך שגדולים הצדיקים יותר ממלאכי השרת. שהם אינן יכולים לשמוע קולו אלא עומדים ומזדעזעים ונבהלים. והצדיקים יכולים לשמוע קולו שנאמר (יואל ב יא) ויי' נתן קולו לפני חילו כי רב מאד מחנהו. אלו המלאכים שנאמר (בראשית לב ב) מחנה אלקים זה. וכתיב (דניאל ז י) ואלף אלפין ישמשונה. ומי יכול לשמוע קולו. (יואל ב יא) כי עצום עושה דברו. שהוא גדול ממלאכי השרת. ומי הוא זה משה ששמע קול הדבור. שנאמר ויקרא אל משה. הוי גבורי כח זה משה:
13
