מדרש תהילים קי״דMidrash Tehillim 114
א׳בצאת ישראל ממצרים. זה שאמר הכתוב (תהלים קה לח) שמח מצרים בצאתם. א"ר ברכיה משל לבעל בשר שהוא רוכב על החמור וכו'. כיון שראה דוד היאך היו ישראל שמחים כשיצאו ממצרים התחיל מקלס על יציאת מצרים שנאמר בצאת ישראל ממצרים. זה שאמר הכתוב (שם סח ה) שירו לה' זמרו שמו סולו לרוכב בערבות. מהו שירו לה' צפו לה'. כענין שנאמר (איוב ז ח) לא תשורני עין רואי. דבר אחר שירו לה' אמרו לפניו שירין וזימרין. ומהו סולו ר' יהודה ורבי נחמיה. ר' יהודה אומר קילסו. ר' נחמיה אומר שיערו לפניו דרכיכם. כענין שנאמר (ישעיה סב י) סולו סולו המסילה. (תהלים סח ה) לרוכב בערבות. רבנן אמרי שני רקיעין הן שנאמר (שם לד) לרוכב בשמי שמי קדם. רבנן אמרי שלשה (דברים י יד) הן לה' השמים ושמי השמים. ר' אליעזר אומר שבעה הן - שמים רקיע שחקים זבול מעון מכון ערבות. וכבודו של הקב"ה בערבות שנאמר (תהלים סח ה) סולו לרוכב בערבות. מהו בערבות. אמר רבי תחליפא בן יעקב בשם רבי יהודה ברבי סימון שראה הקב"ה מעשיהם של צדיקים וערב עליו מעשיהם. אמר ר' פנחס הכהן בר חמא הרקיע ששמו ערבות הקב"ה זורע מעשיהם של צדיקים עליו והוא עושה פירות. (שם) ביה שמו ר"י הנשיא שאל את ר' שמואל בר נחמן מהו שכתוב ביה שמו. אמר לו אין לך כל מקום ומקום שאין אדם ממונה על ביאה שלו. ומי ממונה על ביאה של עולמו כביכול הקב"ה. שנאמר ביה שמו. אתמהא אל תהי קורא ביה אלא ביאה שמו. אמר רבי יהודה הנשיא חבל על דאבדין ולא משתכחין שאילית יתה לרבי אלעזר ולא אמרה לי כן. אלא אמר לי מהו ביה שמו בשני אותיות הללו ברא הקב"ה שני עולמים שנאמר (ישעיה כו ד) כי ביה ה' צור עולמים. ביו"ד ה"א. ואין אנו יודעין אם העולם הזה נברא בה' ואם העולם הבא נברא בי'. ממה שנאמר (בראשית ב ד) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. בה' בראם הרי העולם הזה נברא בה'. ולמה מה עסקה של ה' פתוחה למטה וסתומה מכל צדדיה. כך העולם הזה כל מה שנברא בו יורדין לשאול. ואותה העקיצה שיש בה רמז לתחיית המתים. והעולם הבא נברא בי'. למה מה עסקה של יו"ד קומתה כפופה כך פניהם של הרשעים עתידים להיות מכורכמות לעתיד לבוא. דבר אחר מה עסקה של יו"ד קטן בקומתה כך הרשעים לעתיד לבוא שנאמר (ישעיה ב יז) ושח גבהות אדם. כשראה דוד כי בשתי אותיות הללו ברא הקב"ה שני עולמות התחיל מקלס בהם הללויה:
1
ב׳ בצאת ישראל ממצרים. א"ר אלעזר הקפר בזכות ארבעה דברים יצאו ישראל ממצרים. שלא שינו את שמם ולא שינו את לשונם ולא היו פרוצים בעריות ולא גילו מסתורין. את מוצא היה הדיבור מופקד אצלן שנים עשר חדש כמה שאמר להן (שמות ג כב) ושאלה אשה משכנתה. ולא היה בהם מי שיגלה את הדבר. ולא היו פרוצין בעריות אחד היה בהם ופירסמו הכתוב שנאמר (ויקרא כד י) ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי. דבר אחר באיזה זכות נגאלו. רבי יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אומר בזכות דם הפסח ודם מילה שנאמר (יחזקאל טז ו) ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמיך חיי. רבי נחמיה אומר בזכות התורה שנאמר (שמות ב כה) וירא אלקים את בני ישראל. ובמתן תורה כתיב (שם כ טו) וכל העם רואים את הקולות. ויש לך מקום אחר ללמוד ממנו (שם ג יב) בהוציאך את העם הזה ממצרים תעבדון. רבי יהושע בן לוי אמר בזכות המשכן שנאמר (שם לט מג) וירא משה את כל המלאכה. ויש לך ממקום אחר ללמוד (שם כט מו) אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים. על תנאי לשכני בתוכם. ר' אלעזר אומר בזכות חנניה מישאל ועזריה שנאמר (שמות ב כה) וירא אלקים את בני ישראל. ועליהם כתיב (ישעיה כט כג) בראותו ילדיו מעשה ידיו. מהו ילדיו (דניאל א ד) ילדים אשר אין בהם כל מום. רבי אבא בר כהנא אמר בזכות דורו של ישעיה (ישעיה כט כג) מעשה ידיו בקרבו. וכיון שראה דוד בכמה זכיות יצאו ישראל ממצרים התחיל מקלס על יציאת מצרים הללויה. (בצאת ישראל ממצרים):
2
ג׳דבר אחר בצאת ישראל ממצרים. ראה מה כתיב (דברים ד לד) או הנסה אלקים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי. אמר רבי חייא בשם רבי ירמיה משל לגבור שהיה יורד למלחמה או לנצח או להנצח. לכך נאמר (שם) ובמלחמה. אמר רבי אבא בר אחא בשם רבי חנין מהו גוי מקרב גוי כאדם ששומט את העובר ממעי בהמה. כך הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים שנאמר גוי מקרב גוי. כענין שנאמר (ויקרא א יג) והקרב והכרעים. למדנו צער לנשמט. לשומט מנין שנאמר (דברים ד כ) ויוציא אתכם מכור הברזל. כאדם שנוטל את הזהב מתוך הכור שלא בצבת ולא בסמרטוטין כביכול כך ישראל. אמר רבי אבין בשם רבי סימון מהו מקרב גוי. שהיו מובלעים בתוך מעיהם שנאמר (תהלים קכד ג) חיים בלעונו. ואם לחשך אדם לומר אינו מזכיר מצרים באותו ענין. הרי הוא אומר (שם ב) לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם. ואין אדם אלא מצרים שנאמר (ישעיה לא ג) ומצרים אדם ולא אל. ועשה הקב"ה להם עשרה נסים על הים. א' עשאו חומות חומות ואין חומה שאין בה מגדל ואין מגדל שאין בה שומר והיו מלאכי השרת משמרין את ישראל שלא ינזקו. אמר להן משה בואו ועברו אמרו לו היאך נעבור בין החומות הללו שנאמר (שמות יד כב-כט) והמים להם חומה. הקפיא לב הים ועלה הים ומלא על כל גדותיו. כשם שהאדם צף שתי ידות אחת למעלה ואחת למטה כך הקפיא הקב"ה לבו של ים ומלא את כל גדותיו. ב' ועשאו כמין כיפים שנאמר (חבקוק ג יד) נקבת במטיו. אמר להם משה באו ועברו. אמרו כשהיו המים שתים מלמטן ואחת מלמעלן לא היינו יכולים לעבור ועכשיו ששנים מלמעלה ואחת מלמטן על אחת כמה וכמה. ג' עשאו כמין פלטיות שנאמר (שם) ראש פרזיו. ואין פרזיו אלא פלטיות שנאמר (זכריה ב ח) פרזות תשב ירושלם. ד' הוציא להם מתוקין מתוך מלוחין ושתו הם ובהמתם שנאמר (תהלים עח טז) ויוציא נוזלים. ה' עשאו כטיט שנאמר (חבקוק ג טו) דרכת בים סוסיך חומר. ו' עשאו כמתבן שנאמר (שמות טו ח) נצבו כמו נד נוזלים. כמו נד של תבן שבין שתי ערימות. ז' ועשאו כמין פרורות פרורות שנאמר (תהלים עד יג) פוררת בעזך ים. ח' עשאו גזרים שנאמר (שם קלו יג) לגוזר ים סוף לגזרים. ט' עשאו כיבשה שנאמר (שמות יד כט) ובני ישראל הלכו ביבשה. י' עשאו כמין בקעה והעלה עשבים והיו ישראל רועים בה שנאמר (ישעיה סג יד) כבהמה בבקעה תרד:
3
ד׳ היתה יהודה לקדשו. כשהגיעו ישראל לים היו עושין מלחמה זה עם זה אי זה שבט ירד לים ראשון ולא משנתייבש הים אלא בתוך הים ירדו והיו יורדים עד שהגיעו לאפסי ים שנאמר (תהלים סט ב) הושיעני אלקים כי באו מים עד נפש. וכתיב (שמות יד כב) ויבואו בני ישראל בתוך הים. היה בנימין הצדיק נכנס תחלה לים שנאמר (תהלים סח כח) שם בנימין צעיר רודם. אל תיקרי רודם אלא רד ים. ומה עשה נחשון בן עמינדב קפץ לתוך גלי הים וקידש שמו של הקב"ה לעיני הכל ומרגם לבנימין שנאמר (שם) שרי יהודה רגמתם. ועל ממשלת יד נחשון בן יהודה עברו ישראל. ומפני שרגם לאחיו זכה לארגמן הדא הוא דכתיב (דניאל ה כט) והלבש לדניאל ארגונא. אמר לו הקב"ה היית מרגם את אחיך בשביל לקדש את שמי. הוי את מושל על אחיך. הוי היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו של יהודה. ראה הים ישראל עושין מלחמה זה עם זה על קדושת שמו. אמר הים מה אני עומד מיד ברח שנאמר הים ראה וינס. דבר אחר ראה ארונו של יוסף יורד לים. אמר הקב"ה ינוס מפני הנס שנאמר (בראשית לט יב) וינס ויצא החוצה. אף הים יהיה נס מפניו. הוי הים ראה וינס. דבר אחר לא היה רוצה הים ליקרע למה שהיו ממרים. אמר הם ממרים ואני אקרע לפניהם הדא הוא דכתיב (תהלים קו ז) וימרו על ים בים סוף. ומהו בים סוף שאף בים היו ממרים והתחילו המים לטבען שנאמר (שם סט ב) הושיעני אלקים כי באו מים עד נפש. מיד גער בו הקב"ה שנאמר (שם קו ט) ויגער בים סוף. כיון שראה כן ברח שנאמר (ישעיה כג ד) בושי צידון כי אמר ים. אמר הים אני שאין לי אלא מעוז הים פוחדני מפניו שלא גדלתי בחורים ולא רוממתי בתולות אתה על אחת כמה וכמה:
4
ה׳ הירדן יסוב לאחור. וכי מה טיבו של ירדן ומה איכפת לו וכי בירדן היו עומדין. אלא מכאן את למד שאם ברח ראש האומניות ברחה כל האומנות. כיון שראה הירדן שברח הים אף הוא ברח. אמר משה לים לא אמרת איני נקרע ועכשיו אתה בורח. מה לך הים כי תנוס. אמר לו מן הדין איני ראוי ליקרע מפניך שאני נבראתי ביום ג' ואתה נבראת ביום ו' ולא מפניך אני נס אלא מלפני אדון חולי ארץ מלפני אלוה יעקב ההופכי הצור אגם מים חלמיש למעינו מים:
5