מדרש תהילים קט״זMidrash Tehillim 116
א׳אהבתי כי ישמע יי'. זה שאמר ישעיה הנביא (ישעיה ל יט) כי עם בציון ישב וגו' חנון יחנך לקול זעקך. אין מתבקש לפני הקב"ה אלא שישמע תפלתם של ישראל שאם שמע סלח עשה שנאמר (דניאל ט יט) ה' שמעה ה' סלחה ה' הקשיבה ועשה אל תאחר. וישראל אוהבין להקב"ה שהוא ישמע תפלתן. לכך אהבתי כי ישמע ה'. אמרה כנסת ישראל אוהבת אני אותך לפיכך אהבתי כי ישמע ה'. ומאהבה שאני אוהבת אותך אני חולה שנאמר (שיר השירים ב ה) כי חולת אהבה אני. ואיני חולה לא מכאב לב ולא במיחוש ראש אלא חולת אהבה שנאמר כי חולת אהבה. אוהבת אני אותו ואוהבת את ביתו שנאמר (תהלים כו ח) ה' אהבתי מעון ביתך. ואין אדם יודע את האהבה שאהבתו מה היא שנאמר (שיר השירים ח ו) כי עזה כמות אהבה. וכתיב (שם ז) מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה שאהב. אבל (תהלים סו יח) און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה'. אומר להם אתם אוהבים אותי ואני אוהב אתכם שנאמר (דברים ז ח) כי מאהבת ה' אתכם. וכתיב (שם יג) ואהבך וברכך והרבך:
1
ב׳ כי ישמע. אמר להם הקב"ה (שיר השירים ב יד) השמיעני את קולך למה כי קולך ערב. וכתיב (שם ח יג) היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני. שהוא מתאוה לתפלתן של ישראל. אמר להם הקב"ה אתם מתאוים שאשמע תפלתכם ואף אני מבקש שתשמעו לי. (דברים כח א) והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלקיך. אם שמעת תהיה נשמעת שנאמר (ישעיה נח ט) אז תקרא וה' יענה:
2
ג׳ את קולי תחנוני. אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה אפילו כל אומות העולם קוראין אותך הנח אותם ושמע תפלתי. לכך את קולי תחנוני. וכן עשה הקב"ה כי הטה אזנו לי. אין האזנים של מעלה כרויות אלא לשמוע תפלתי בלבד שנאמר (תהלים מ ז) אזנים כרית לי. וכתיב (שם יז ו) הטה אזנך לי:
3
ד׳ ובימי אקרא. בימים טובים שנתת לי שנאמר (ויקרא כד ח) ביום השבת ביום השבת יערכנו לפני ה'. וכתיב (במדבר כח כו) וביום הכפורים וכתיב (ויקרא כג לד) בארבעה עשר יום לחדש חג הסוכות. הוי ובימי אקרא:
4
ה׳ אפפוני חבלי מות. בני אדם חבולים למות. ומצרי שאול מצאוני אלו הגליות שנאמר (הושע יג יד) מיד שאול אפדם ממות אגאלם:
5
ו׳ צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא. לעולם בשמך אנו קוראים שנאמר (תהלים כ ח) אלא ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלקינו נזכיר:
6
ז׳ נדרי לה' אשלם. רבי יהודה אומר (קהלת ה ד) טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם. טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר שנאמר (דברים כג כג) כי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא. ר' מאיר אומר טוב מזה ומזה נודר ומשלם שנאמר (תהלים עו יב) נדרו ושלמו לה' אלקיכם:
7
ח׳ יקר בעיני ה'. עשרה דברים נקראו יקר. העושר שנאמר (משלי יב כז) הון אדם יקר חרוץ. התורה שנאמר (שם ג טו) יקרה היא מפנינים. ישראל שנאמר (ירמיה לא יט) הבן יקיר לי אפרים. הדעת (משלי כ טו) וכלי יקר שפתי דעת. הנבואה (שמואל-א ג א) ודבר ה' היה יקר. התבונה שנאמר (משלי יז כז) יקר רוח איש תבונה. והסכלות יקר שנאמר (קהלת י א) יקר מחכמה ומכבוד סכלות מעט. הצדיקים שנאמר (תהלים קלט יז) ולי מה יקרו ריעך אל. החסד שנאמר (תהלים לו ח) מה יקר חסדך אלקים. ומיתת הצדיקים יקר שנאמר יקר בעיני ה' המותה לחסידיו. משל למה הדבר דומה למלך אחד ששלח שלטון אחד לגבות טימיון שלו הלך ונתאכסן אצל בעל הבית אחד עשר יום ובכל יום ויום היה מפקיד אצלו מאה מנה הרי עשרה ריבוא. כשבא לתבוע טימיון שהוא חייב לו אמר כל עצמו אינו חייב אלא חמשים זוז האיך אני תובען ממנו. כך אמר הקב"ה קשה בעיני לומר לאברהם שימות שכבר הקנני שמים וארץ וירד לכבשן האש על שמי וקידש שמי בעולם. וגם קשה לי לומר ליצחק שימות שעקד עצמו על גבי המזבח וקידש שמי בעולם. וקשה לי לומר ליעקב שימות שעמל בתורה כל ימיו. וקשה לי לומר למשה שימות שהשלים נפשו בכפו וירד לפרעה שנאמר (שמות ב טו) ויבקש להרוג את משה. וכן דוד שהשלים נפשו וירד לגלית. וכן לחנניה מישאל ועזריה שהשליכו עצמן לכבשן האש. וכן לכל צדיק וצדיק. ואילולי ששואלים מיתה הצדיקים בפיהם לא היו מתים. באברהם כתיב (בראשית טו ב) ואנכי הולך ערירי. וביצחק כתיב (שם כז ז) ואברככה לפני מותי. ביעקב כתיב (שם מו ל) אמותה הפעם. במשה כתיב (דברים ד כב) כי אנכי מת. בדוד כתיב (מלכים-א ב ב) אנכי הולך בדרך כל הארץ. ביונה כתיב (יונה ד ג) קח נא את נפשי. ולפי שהצדיקים שואלים בפיהם אמר הקב"ה יסתלקו אלו מפני אלו. אילו היה אברהם קיים היאך היה מנהיג יצחק שררה. וכן יעקב וכן משה וכן יהושע ושמואל ודוד ושלמה. אלא אמר הקב"ה יסתלקו אלו מפני אלו:
8
ט׳ דבר אחר יקר בעיני ה'. משל למלך ששלח אפרכוס הנהיג בו יפה השלים זמנו ונתן לו אפרכיא אחרת. אלו לא היו רוצים שיהיה יוצא מאצלם היו מקלסין אותו שהנהיגם יפה. ואלו שהוא עתיד ליכנס אצלם היו מקלסין אותו שהוא עתיד לנהגם יפה. כך הצדיקים כשמסתלקין מן העולם הבריות מצטערין עליהן שכל זמן שהם ביניהם הם מכלים את הפורעניות מלבוא בעולם. ומלאכי השרת שמחין עליהם שהם באים ושוררים ביניהם. וכשהצדיק מסתלק מן העולם שלש כתות של מלאכי השרת יוצאין (לקראתם) [לקראתו]. אחת אומרת (ישעיה נז ב) יבא שלום. והשניה אומרת ינוחו על משכבותם. והשלישית אומרת הולך נכוחו. וכשהרשעים מסתלקין מן העולם שלש כתות של מלאכי חבלה יוצאין (לקראתו) [לקראתם]. אחת אומרת (שם מח כב) אין שלום. ואחת אומרת אמר ה' לרשעים. ואחת אומרת (שם נ יא) למעצבה ישכבון:
9
י׳ דבר אחר יקר בעיני ה' המותה לחסידיו. משל למלך שיצא הוא וחיילותיו במדבר וכלה אריסטוון שבידו אמר ולואי מי שיתן לי גלוסקין אחד. בא אחד ונתן לו גלוסקין אחד וקדמהו במאכל ובמשתה. כשהגיע ליישוב שכח אותו. לימים בא אותו בעל אריסטון ועמד לפני המלך. אמר לו המלך מה טיבך. אמר לו אני הוא שנתתי לך גלוסקין במדבר. אמר לו הרי אתה עשוי שלטון. אמר לו ולכך נתתי לך ועבדתיך. אמר לו הרי אתה עשוי אפרכוס. חזר ואמר לו ולכך נתתי לך ועבדתיך. הרי אתה עשוי כיוצא בי שמא יותר ממני אתה מבקש. כך אומר להם הקב"ה לצדיקים הרי אתם כיוצא בי שמא יותר ממני אתם מבקשים שנאמר (ירמיה טו יט) אם תשוב ואשובך לפני תעמוד ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה. מה אני בורא עולמות ומחיה מתים אף אתם כן:
10
י״א אנא ה' כי אני עבדך. מלמד שהיה דוד משפיל עצמו בכל מקום שנאמר ויאמר אליו (שמואל-א יז נו) בן מי זה העלם. בן אמתך. לפי שאינו דומה עבד שנולד בתוך הבית לעבד שהוא לקוח מן השוק. דבר אחר אמר דוד אני בן בנה מן אותה שאמרה (רות ג ט) אנכי רות אמתך ופרשת כנפיך על אמתך. פתחת למוסרי. פתחת איסורי מתמר התרתה אסורי מרות:
11
י״ב לך אזבח זבח תודה. שכל מי שהוא חייב חטאת מביא חטאת. אשם מביא אשם. כאן אין אומר לא חטאת ולא אשם אלא זבח תודה. הודייה אני חייב לך. הוי לך אזבח זבח תודה:
12