מדרש תהילים קל״טMidrash Tehillim 139
א׳למנצח לדוד מזמור ה' חקרתני וגו'. אמר צופר הנעמתי (איוב יא ז) החקר אלוה תמצא וגו'. (שם ח) גבהי שמים מה תפעל וגו'. (שם ט) ארוכה מארץ מדה וגו'. אין אדם עומד עליה. (שם כח כא) ונעלמה מעיני כל חי. ומי ידעה אלקים. שנאמר (שם כג) אלקים הבין דרכה וגו'. (שם כד) כי הוא לקצות הארץ יביט וגו'. אין אדם יכול להגיע עד סוף מעשיו של הקב"ה. וכן דוד אמר מי ימלל גבורות ה'. אין אדם יכול להגיע לגבורותיו של הקב"ה. ואפילו משה רבינו שעלה למעלה למרום וקבל את התורה מיד אל יד לא עמד על חקר זה. אלא הוא עומד נצח והוא חוקר את הכל. לכן דוד נותן לו את הנצח ומזמר. שנאמר למנצח לדוד מזמור. ה' חקרתני. משל למלך שהיה יושב ואוכל עם אשתו כשהוא אוכל עמה כתב לה גט ונתן לה. התחילה האשה אומרת ראו כמה חכם אדוני המלך ידע שנתתי עיני באחר ידע שיש לי אוהב ונתן לי את הגט. כך אמר דוד חקרני אל ודע לבבי. ששמעתי ליצרי והביא עלי יסורים. לכך נאמר ה' חקרתני ותדע:
1
ב׳ אתה ידעת שבתי וקומי וגו'. אתה ידעת כשהייתי ברע לא שכחתיך. וכן הוא אומר (שמואל-ב ז א) ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו מסביב. שמא לא אמרתי לבנות בית המקדש. אתה ידעת שבתי וקומי. וכשקמתי לברוח אחרי אבשלום לא קראתי אחריך תגר. אלא (תהלים ג א) מזמור לדוד בברחו וגו'. רבי יהודה אומר המזמור הזה אדם הראשון אמרו. שנאמר ה' חקרתני ותדע. וידעת שלא היה לי אפשר בלא אשה. לכך נאמר (בראשית ב יח) לא טוב היות האדם לבדו. כמו שנאמר ה' חקרתני ותדע. אתה ידעת שבתי וקומי. שבתי בגן עדן וטירופי מתוכה. ארחי ורבעי זרית. מהו ארחי ורבעי. (במדבר כג י) מי מנה עפר יעקב וגו'. זרית. כמו שהאדם זורה בגורן ונוטל את התבואה ומשליך את התבן כך זרית הרביעה ונטלת הטיפה שידעת ועשיתני הימנה:
2
ג׳ כי אין מלה בלשוני וגו'. כך אמר דוד לפני הקב"ה אתה ידעת שבתי וקומי. ולא עוד אלא על כל פסיעה ופסיעה שאני עתיד לפסוע כבר גלויה לפניך. וכן אמר הכתוב (איוב יד טז) כי עתה צעדי תספור. ולא מעכשיו אלא עד שלא באתי לעולם. וכן הוא אומר לירמיהו (ירמיה א ה) בטרם אצרך בבטן ידעתיך. וכן אמר הכתוב לסנחרב (מלכים-ב יט כח) יען התרגזך אלי וגו'. א"ל שוטה מה אתה סבור הלא ידעת אם לא שמעת. (שם כז) ושבתך וצאתך ובואך ידעתי ואת התרגזך אלי. לכך נאמר כי אין מלה בלשוני. אין מזמור אין נצח אין שירה שאני עתיד לומר שאינם גלויין לפניך. לכך נאמר כי אין מלה בלשוני:
3
ד׳ אחור וקדם צרתני. דו פרצופין נבראו (פי' שני פנים). כך היה אדם הראשון מאחוריו היה צורת חוה. וכן הוא אומר (בראשית ב כב) ויבן ה' אלקים את הצלע. לכך נאמר אחור וקדם צרתני וגו'. רב ושמואל. חד אמר פרצוף. וחד אמר זנב. בשלמא למאן דאמר פרצוף דכתיב אחור וקדם צרתני. אלא למאן דאמר זנב מאי אחור וקדם. כדאמר ר' אמי דאמר ר' אמי אחור למעשה בראשית וקדם לפורענות. בשלמא אחור למעשה בראשית דאברי במעלי שבתא. אלא קדם לפורענות פורענות דמאי אילימא משום קללה הא נחש בתחלה נתקלל ולבסוף חוה ולבסוף אדם. אלא לפורענות המבול. שנאמר (שם ז כג) וימח את כל היקום אשר על פני האדמה. ולמאן דאמר פרצוף הי מניהו סגיא ברישא. מסתברא דזכר מסתגיא ברישא דתניא לא יהלך אחר אשה בדרך ואפילו היא אשתו נזדמנה לו על הגשר יסלקנה לצדדיו וכל העובר אחרי אשה בנהר אין לו חלק לעולם הבא. דבר אחר אחור וקדם צרתני. א"ר יוחנן אם זוכה אדם אוכל ב' עולמות אחור וקדם. ואם לאו הוא בא ליתן דין וחשבון. ותשת עלי כפך כמה דאת אמר (איוב יג כא) כפך מעלי הרחק. א"ר אליעזר אנדרוגינוס נבראו. שנאמר (בראשית א כז) זכר ונקבה בראם. א"ר שמואל דו פרצופין בראו ומנסרו ועשהו גב לכאן וגב לכאן. ר' תנחומא בשם ר' ברכיה בשם ר' אלעזר אומר גולם בראו והיה מוטל מראש העולם ועד סופו. הדא הוא דכתיב גלמי ראו עיניך. ר' יהודה בר' נחמיה בשם ר' שמעון בשם ר' אלעזר מלא כל העולם כלו בראו ממזרח ועד מערב. שנאמר אחור וקדם צרתני. מצפון לדרום שנאמר (דברים כח סד) מקצה הארץ ועד קצה הארץ. ומנין אף בחללו של עולם שנאמר ותשת עלי כפיך. א"ר אלעזר אחור למעשה יום ראשון וקדם למעשה יום אחרון. הוא דעתיה דר' אלעזר (בראשית א כד) תוצא הארץ נפש חיה. זו רוחו של אדם הראשון. אמר רבי שמעון בן לקיש אחור למעשה יום אחרון וקדם למעשה בראשית. זה דעתיה דריש לקיש (שם ב) ורוח אלקים מרחפת על פני המים. זה רוחו של אדם הראשון. א"ר סימון אחור לכל המעשים וקדם לכל העונשים. אמר שמואל בר תנחום אף קלוסו אינו אלא באחרונה. הדא הוא דכתיב (תהלים קמח ז-יא) הללו את ה' מן הארץ וגו' עד מלכי ארץ וכל לאומים. א"ר שמלאי כשם שקלוסו אינו אלא אחר בהמה חיה ועוף כך תורתו אינו אלא אחר בהמה חיה ועוף. שנאמר (ויקרא יא ב) זאת הבהמה אשר תאכלו. ולבסוף (שם יב ב) אשה כי תזריע. ותשת עלי כפיך מכאן לאדם ולבית המקדש שנבראו בשתי ידים. כתיב (תהלים קיט עג) ידיך עשוני ויכוננוני הבינני ואלמדה מצותיך. וכתיב (שמות טו יז) מקדש ה' כוננו ידיך וגו':
4
ה׳ דבר אחר אחור וקדם צרתני. יצירה בעולם הזה יצירה בעולם הבא. אינו צריך לצור אותם עוד לתחיית המתים שכבר צר אותם שתי יצירות. כך הקב"ה חשב וצר את האדם וחוה מושלך לפניו כגולם. שנאמר גלמי ראו עיניך וגו'. מהו ועל ספרך. מיום שברא הקב"ה לאדם הראשון כתב לו בספרו מה שהוא עתיד להעמיד ממנו עד שיחיו המתים. וכה קורא לפניו דור דור ודורשיו דור דור ופרנסיו דור דור וחכמיו דור דור ונביאיו דור דור וסופריו ותלמידיו עד שיחיו המתים. וכן הוא אומר (בראשית ה א) זה ספר תולדות אדם. וכן אמר ישעיה (ישעיה מט א) ה' מבטן קראני ממעי אמי הזכיר שמי. וכן הוא אומר (שם מא ד) מי פעל ועשה קורא הדורות מראש. רצה לומר מאדם הראשון:
5
