מדרש תהילים י״דMidrash Tehillim 14
א׳למנצח לדוד אמר נבל. זה שאמר הכתוב (ירמיה יז י) אני ה' חוקר לב בוחן כליות. למה הזכיר את הלב ואת הכליות מכל האיברים. אלא העינים הולכות אחר הלב והאזנים ומאתים וארבעים ושמונה איברים שבאדם כולם הולכים אחר הלב. והכליות יועצות את הלב והלב גומר. לפיכך אינו מזכיר אלא הלב והכליות בלבד והקב"ה חוקר את הלב ובוחן את הכליות. וכן הוא אומר (דברי הימים-א כח ט) ואתה שלמה בני דע את אלקי אביך ועבדהו בלב שלם וגו' כי כל לבבות דורש ה'. מהו כי כל לבבות אלו שני לבבות שיש לו לאדם יצר טוב ויצר רע. דבר אחר אני ה' חוקר לב הרשעים אומרים אנו חורשין בלבנו כביכול שאין הקב"ה יודע בהן. אומר להם הקב"ה ממני אתם מטמינים (ישעיה כט טו) הוי המעמיקים מה'. אתם סבורים שאני כמותכם שאתם מדמים צורה ליוצרה נטיעה לנוטעה. (שם טז) הפככם אם כחומר היוצר יחשב. אמר ר' לוי למה הדבר דומה לארכיטקטון שבנה מדינה ועשה בה מטמוניות ומחבואות וחדרים ולבסוף נעשה שלטון בא לתפוש הליסטין והם בורחין ומטמינין עצמן באותן החדרים. אמר להן שוטים מלפני מי אתם מטמינים ואני האומן שבניתי המדינה ואני מכיר כל מטמוניה יותר מכם. כך אמר הקב"ה לרשעים שוטים מפני מי אתם מטמינין ואני בראתי את האדם ואני יודע כל החדרים שבו. הוי המעמיקים מה'. א"ר ירמיה מאי דכתיב (ירמיה יז ט) עקוב הלב מכל ואנוש הוא. וכתיב בתריה (שם י) אני ה' חוקר לב. אני שמחפש את הלבבות ומגלה את הנסתרות. וכן דניאל אומר (דניאל ב כב) והוא גלי עמיקתא ומסתרתא:
1
ב׳ דבר אחר אמר נבל בלבו. הרשעים ברשות לבן והצדיקים לבן ברשותן. הרשעים ברשות לבן (בראשית כז מא) ויאמר עשו בלבו. (אסתר ו ו) ויאמר המן בלבו. (מלכים-א יב כו) ויאמר ירבעם בלבו. (ישעיה יד יג) ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה. מה היה לו (דניאל ד כח) עוד מילתא בפום מלכא קל מן שמיא נפל. וכן אמר נבל בלבו. ויאמר עשו בלבו. מה חשב אמר אין דרך העולם שאהרוג את אבא אלא אני אומר לישמעאל אחיו והוא הורגו ואני הורג את יעקב אחי ואנו יורשים את העולם. כך לא היה עשו אומר בפיו אלא בלבו היה מחשב מאחר שישמעאל הורג את אבי ואני את אחי אנא בא בדין עם ישמעאל ואהרוג אותו ואני יורש את העולם. לכך הוא אומר בלבו והקב"ה פרסמו שנאמר (ירמיה מט י) כי אני חשפתי את עשו גליתי את מסתריו. אמר לו הקב"ה חייך יודע אני מה שחשבת בלבך שנאמר (יחזקאל לה י) יען אמרך את שני הגוים ואת שתי המשפחות לי תהיינה וירשנוה. ומי הודיע (שם) וה' שם היה:
2
ג׳ דבר אחר אמר נבל זה עשו הרשע שהוא אומר אחד בפה ואחד בלב. בלבו אומר (בראשית כז מא) יקרבו ימי אבל אבי. ובפיו הוא אומר (שם א) הנני. אמר לו הקב"ה רשע אתה מחנן את דבריך לאביך. (שם לח) הברכה אחת הוא לך אבי. זה שאמר הכתוב (משלי כו כה) כי יחנן קולו אל תאמין בו כי שבע תועבות בלבו. כל מה ששנאתי הוא אוהב. (שם ו טז) שש הנה שנא ה' ושבע תועבת נפשו. דבר אחר אמר נבל בלבו. אמר הקב"ה לרשעים אתם מחשבים בלבבכם אף אני איני פורע לכם אלא בלבבכם שנאמר (תהלים לז טו) חרבם תבא בלבם:
3
ד׳ דבר אחר אמר נבל בלבו זה עשו הרשע. ולמה נקרא שמו נבל. ר' יהודה בשם ר' שמואל אומר על שמילא כל העולם כולו נבלות העמיד בתי קוצין ובתי קלקלין ובתי טרטראות ובתי קרקסאות ובתי עבודה זרה. ר' הונא אמר על שם שמילא כל ארץ ישראל מנבלתן של ישראל שנאמר (שם עט ב) נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים. ר' אבא אמר על שהוא מנוול העמיד אנדרטינוס שלו על פתח הזונה על בתי כסאות ובתי מרחצאות. הדא הוא דכתיב (ירמיה מט טז) תפלצתך השיא אותך זדון לבך. ר' יעקב אומר שעתיד הקב"ה להשירו כנובלות שהן נושרות מן האילן שנאמר (תהלים יח מו) בני נכר יבולו. א"ר סימון הוא נבל הוא לבן אתוהי דדין כאתוהי דדין. מה נבל הוא רמאי אף לבן היה רמאי. ועליהם אמר שלמה (משלי יב כ) מרמה בלב חורשי און. אבל לצדיקים (שם) וליועצי שלום שמחה. ולמי נתן השלום לישראל. שנאמר (תהלים כט יא) ה' עוז לעמו יתן וגו':
4
ה׳ הלא ידעו כל פועלי און אוכלי עמי אכלו לחם. פת לישה ופת ערוכה. ר' שמואל פתר קרא באומות העכו"ם. את מוצא בשעה שנכנסו גוים להיכל מצאו טלאים בלשכת תמידים ושחטום ואכלום ומצאו לחם הפנים מסודר על השלחן ואכלו אותו. ומהו ה' לא קראו שלא קראו (ירמיה ב ג) קדש ישראל לה' ראשית תבואתו. אוכלי עמי אכלו לחם. כל שלא אכל ממונם של ישראל כאלו לא טעם טעם לחם וכל האוכל מנכסיהם טעם טעם לחם:
5
ו׳ שם פחדו פחד. ולהלן כתיב לא היה פחד. פחדו פחד בעשרה השבטים שגלו. לא היה פחד שבט יהודה ובנימין. דבר אחר שם פחדו פחד אלו הצדיקים שמתפחדים בעולם הזה מן הקב"ה ועושין צוייו לפיכך לא היה פחד שאין מתפחדין מדינו לעולם הבא. דבר אחר אלו הרשעים שמתפחדין לעתיד לבוא שנאמר (ישעיה לג יד) פחדו בציון חטאים. מי גרם להם שלא פחדו מן הקב"ה בעולם הזה. (ירמיה ב יט) תיסרך רעתך ומשובותיך תוכיחוך. מי גרם להם (שם) ולא פחדתי אליך:
6
ז׳ מי יתן מציון ישועת ישראל. א"ר לוי כל הברכות והנחמות והטובות שהקב"ה מביא על ישראל כולם מציון. תורה מציון שנאמר (ישעיה ב ג) כי מציון תצא תורה. ברכה מציון שנאמר (תהלים קלד ג) יברכך ה' מציון. הופעה מציון שנאמר (שם נ ב) מציון מכלל יופי אלקים הופיע. סעידה מציון שנאמר (שם כ ג) ומציון יסעדך. חיים מציון שנאמר (שם קלג ג) כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם. גדולה מציון שנאמר (שם צט ב) ה' בציון גדול. ישועה מציון שנאמר (שם יד ז) מי יתן מציון ישועת ישראל. את מוצא שני פעמים כתוב בספר תהלים מי יתן מציון אחד בספר ראשון ואחד בספר שני. ולמה א"ר לוי הרב אמר אחד והתלמיד אמר אחד. הרב אמר אחד (דברים ה כו) מי יתן והיה לבבם זה להם. והתלמיד אמר (במדבר יא כט) ומי יתן את כל עם ה' נביאים. לא דברי הרב ולא דברי התלמיד מתקיימין בעולם הזה אבל לעולם הבא שניהם מתקיימין. דברי הרב מנין שנאמר (יחזקאל לו כו) ונתתי לכם לב חדש. דברי התלמיד מנין שנאמר (יואל ג א) והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר. דבר אחר למה שני פעמים. ר' יודן בשם ר' יהושע בן לוי אמר לפי שהתינוקות אומרים שני פעמים ביום אחד שחרית ואחד ערבית (דברי הימים-א טז לה) הושיענו אלקי ישענו. לפיכך שני פעמים מי יתן מציון. אמר ר' תנחומא אמרית יתיה לפני ר' נחוניא ואמר לי לא מן השם הוא זה אלא מפני שכתוב הושיענו אלקי ישענו אחד בספר תהלים ואחד בדברי הימים. לפיכך שתי פעמים. משל לבן מלך שארס בת מלך וקבעו פרוסטגמיא ביום פלוני. בנו של מלך מצפה לשמחתו ובתו של מלך מצפה לשמחתה. מי מעכב פרוסטגמיא. שנאמר (ישעיה סג ד) כי יום נקם בלבי:
7
ח׳ יגל יעקב ישמח ישראל. יגל אברהם ישמח יצחק אין כתיב כאן אלא יעקב. למה לפי שיעקב שמח מכל האבות. א"ר שמעון בן לקיש בשעה שישראל חוטאין מרגיש יעקב ממערת המכפלה שנאמר (הושע ה ג) כי עתה הזנית אפרים נטמא ישראל. וכן לכשתבוא השמחה לישראל שמח יעקב מכל האבות לפי שהוא מזומן לסעודה שנאמר (ישעיה מח יב) שמע אלי יעקב וישראל מקוראי. מהו מקוראי מזומני. כמה דאמר (שמואל-א ט כב) ויתן להם מקום בראש הקרואים. ורב אמר משל למי שמשיא את בתו מי שמח אלא אביה של כלה שנאמר (ישעיה כט כב) לכן כה אמר ה' אל בית יעקב. הוי אומר כשתבוא הגאולה לישראל יעקב שמח בה מכל האבות. לכך נאמר יגל יעקב ישמח ישראל:
8
