מדרש תהילים קמ״טMidrash Tehillim 149
א׳הללויה שירו לה' שיר חדש וגו'. אמר ישעיה (ישעיה מג יח) אל תזכרו ראשונות וגו'. (שם כ) תכבדני חית השדה וגו'. (שם כא) עם זו יצרתי לי וגו'. אמר הקב"ה כשם שעשיתי אני כל החדשות אף אתם תאמרו שיר חדש לי. שנאמר שירו לה' שיר חדש. ומי הם החסידים אלו ישראל. מה כתיב למעלה מן הפרשה (תהלים קמח יד) וירם קרן לעמו תהלה לכל חסידיו. כל זמן שישראל רואין את הקב"ה הם נעשו חסידים. ראוהו בים נעשו חסידים ואמרו שירה. שנאמר (שמות טו א) אז ישיר משה וגו'. ראוהו בסיני נעשו ישרים. וכן הוא אומר (משלי ב ז) יצפון לישרים. ומה אמר שם ישקני וגו'. ראוהו באהל מועד נעשו צדיקים. שנאמר (ויקרא ט כג-כד) ויבא משה ואהרן אל אהל מועד ויצאו ויברכו את העם. ותצא אש מלפני ה' וגו' וירא כל העם וירונו. שנאמר (תהלים לג א) רננו צדיקים וגו'. וכשיראו אותו לעולם הבא הם נעשים חסידים. שנאמר תהלתו בקהל חסידים. וכל כך למה שהן רואין ושמחים ועוד שמחים עמו. אש וברד שלג וקיטור. מכאן אתה למד שאין בשמים כלום רע לא אש ולא ברד ולא שלג ולא קיטור. אלא מן הארץ הן. שנאמר הללו את ה' מן הארץ וגו'. וכן הוא אומר (שם ה ה) לא יגורך רע. אין דבר רע אצלו. הכל בארץ. ואם כן למה נאמר (בראשית יט כד) וה' המטיר על סדום וגו' מן השמים. אמר הקב"ה גזירה מן השמים ולמטה הן נעשין אש. רוח סערה עושה דברו ההרים וכל גבעות. אמר דוד יקלסוהו ההרים שהוא יודע משקלם. שנאמר (ישעיה מ יב) ושקל בפלס הרים. וכן הוא אומר (תהלים קיד ד) ההרים רקדו כאלים וגו'. לכך נאמר ההרים וכל גבעות וגו'. אמר דוד הכל מקלסין להקב"ה. אלו האדם לא ירצה להודות ולקלס לבוראו רמש וצפור כנף מודה לו ואינה כבוד לו. וכן הוא אומר (ישעיה מג כ) תכבדני חית השדה. לכך נאמר החיה וכל בהמה. מלכי ארץ וכל לאומים שרים וכל שופטי ארץ הוה ליה למימר תחלה ואחר כך תנינים וכל תהומות. אלא (משהוא) [מה שהוא] מזכיר את הרמש ואחר כך מלכי ארץ למה אמר הקב"ה זקנים (נכנסו) [יכנסו] תחלה. לכך נאמר תנינים וכל תהומות וגו' ואחר כך מלכי ארץ וכל לאומים עד בחורים וגם בתולות. מהו נערים הוא הבחור הוא הנער. אלא אמר הקב"ה זקנים שהם נערים. שנאמר (תהלים קג ה) תתחדש כנשר נעוריכי. (ישעיה מ לא) וקוי ה' יחליפו כח. לכך נאמר זקנים עם נערים. יהללו את שם ה' כי נשגב וגו'. והלא כבר נאמר יהללו את שם ה' וגו'. בנוהג שבעולם מלך בשר ודם דוכוס יש לו לוקיטינינטוס והם נושאים עמו במשאוי המלכות וכשהם שרים נושאין אף בכבוד שהוא מתכבד מתכבדין עמו. אבל הקב"ה אינו כן אין לו לא דוכוס ולא אפרכוס ולא משנה. שנאמר (דברים ג כד) אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וגו'. אין אחר עושה מלאכתו אלא הוא. וכן הוא אומר (ישעיה מד כד) אני ה' עושה כל וגו' רוקע הארץ וגו'. אין אחד נושא עמו משאו אלא הוא. שנאמר (שם מו ד) ואני עשיתי ואני אשא וגו'. לפיכך הוא מתקלס לבדו. שנאמר יהללו את שם ה' וגו'. בנוהג שבעולם מלך בשר ודם דר במדינה אין בני מדינה אחרת יראים כשם שמתיראין בני מדינתו שהוא דר בתוכה למה שהוא רחוק ממנה. אבל הקב"ה אינו כן אלא יושב בשמים והארץ יראה ממנו. שנאמר הודו על ארץ ושמים. אימתי כשהוא מרומם קרנן של ישראל. שנאמר וירם קרן לעמו וגו' שירו לה' שיר חדש. ואמר במתן תורה (תהלים קלח ד) יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך. שמא שמעו ורצו לקבל תורתך. לאו. עד שבא מיכה המורשתי ופירש שנאמר (מיכה ה יד) ועשיתי באף ובחמה נקם את הגוים אשר לא שמעו. הא למדת ששמעו ולא קבלו. בא דוד ונתן עליה הודאה שנאמר (תהלים עז טו) אתה האל עושה פלא וגו'. אמר דוד מודה אני לך פלאים שעשית בעולם שהודעת תורתך לכל האומות שבעולם ולא רצו לקבל שאין עוזך הכתוב כאן אלא תורה. שנאמר (שם כט יא) ה' עוז לעמו יתן. אמר רבי אבהו גלוי היה לפני הקב"ה שאין אומות העולם מקבלין את התורה ומפני מה יצא ידיהן. כך הם מדותיו של הקב"ה לצאת ידי בריותיו ואחר כך הוא טורדן מן העולם. לפי שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו. לכך נאמר כי נשגב שמו לבדו:
1
ב׳ דבר אחר שירו לה'. (ישעיה מג יח) אל תזכרו ראשונות וגו'. (שם יט) הנני עושה חדשה וגו'. (שם כא) עם זו יצרתי לי וגו'. כך אמר הקב"ה כשם שאני עושה חדשות האלו כך אמרו לי שיר חדש. לכך נאמר שירו לה' שיר חדש. ומה ראו לומר שירה בשמחה שהן רואין ושמחין עמו. שנאמר (תהלים קד לא) ישמח ה' במעשיו. וכתיב (שם קה ג) התהללו בשם קדשו. וכתיב (שם לג כ) נפשנו חכתה לה' וגו'. אמר הקב"ה אתם רואים אותי ושמחים וגלים וגם אני רואה אתכם ואני גל ושמח. שנאמר (ישעיה סה יט) וגלתי בירושלים וששתי בעמי. לכך נאמר ישמח ה' במעשיו. יהללו שמו במחול וגו'. (מיכה ז טו) כימי צאתך מארץ מצרים וגו'. שנאמר (שמות טו כ) ותצאנה כל הנשים וגו':
2
ג׳ כי רוצה ה' בעמו וגו'. כך אמר דוד הכל מקלסין לפניו שנאמר הללו את ה' מן השמים וגו' כל הפרשה. ואומר הללו את ה' מן הארץ וגו'. ואחר כולן מקלסין אותו אומות העולם שנאמר מלכי ארץ וגו'. הכל מקלסין להקב"ה. אמר הקב"ה אף על פי שהכל מקלסין אותי איני מבקש קילוס אלא מישראל. לכך נאמר כי רוצה ה' בעמו. למה. אמר הקב"ה ערב עלי קילוס של ישראל שמקלסין אותי. שנאמר (שיר השירים ב יד) השמיעני את קולך וגו'. (שם ד יא) דבש וחלב תחת לשונך. ואומר (תהלים קד לג-לד) אשירה לה' בחיי וגו'. יערב עליו שיחי. לכך נאמר כי רוצה ה' בעמו וגו'. אמר רבי שבתאי בא וראה היאך הצדיקים מתענגים בשעה שעוברים בגן עדן וגוזר ומציעין תחתיהן מצעות והם מתענגים ואומרים כי אי אפשר לישן במטה הזאת אלא בזו והקב"ה אומר בני התעוררו עלי לפי רצונכם. שנאמר (שם לז ד) והתענג על ה' וגו'. ומנין שהן אומרים אי אפשר לישן בזו. שנאמר (ישעיה נז ב) יבוא שלום ינוחו על משכבותם. ולא נאמר אלא על משכבותם משכבות הרבה כשהן מציעין להם בגן עדן משכבות יפים. וכיון שהן רואין אותו הן מרננין למה על מה שהתקין להם. לכך נאמר ירננו על משכבותם. מרננין ומקלסין ומרוממין אותו. שנאמר רוממות אל בגרונם. אמר להם הקב"ה אף על פי שקלסתם אותי בנבלים ובכנורות אינו ערב לפני אלא בגרונם. אוי להם לרשעים מה הם שומעים באזניהם. אמר הקב"ה לא יקלסו אותי הרשעים בגרונם למה שריחם רע. שנאמר (תהלים ה י) קבר פתוח גרונם לשונם יחליקון. אבל הצדיקים קלוסן ערב לפני ביותר. שנאמר (שיר השירים ב יד) כי קולך ערב ומראך נאוה. וכתיב (תהלים קד לד) יערב עליו שיחי. לכך נאמר רוממות אל בגרונם. אמר הקב"ה אתם מרוממין אותי ואני עושה מלחמה בעדכם כדי להצילכם מן הגליות ומן השעבוד. וכן אמר הכתוב פיהם של ישראל הוא חרבם. שנאמר וחרב פיפיות בידם:
3
ד׳ לעשות נקמה בגוים. אי זו היא נקמה. אמר הקב"ה מה שנקמו לישראל. שנאמר (תהלים עט י) נקמת דם עבדיך השפוך. ולא נקמת אדם אלא (שם צד א) אל נקמות ה' וגו'. ואומר (דברים לב מג) הרנינו גוים עמו וגו'. וכתיב (נחום א ב) אל קנא ונוקם ה'. כל הנקמות האלה יש לרשעים אצל הקב"ה. לכך נאמר לעשות נקמה בגוים וגו'. ושמא תאמר כל ההדיוטות. אמר הקב"ה לאו אלא למלכי עכו"ם. שנאמר לאסור מלכיהם וגו'. ולמה שמלכים באו עלי. שנאמר (תהלים ב א) למה רגשו גוים וגו'. לכך נאמר לאסור מלכיהם וגו'. אמר הקב"ה (שם קלז ח) אשרי שישלם לך את גמולך. ומה גמלו להם לישראל מלכים-ב כה ז) ועיני צדקיהו עור. וגם אני כך אעשה להם. שנאמר ונכבדיהם בכבלי ברזל. אמר הקב"ה מה הם סבורים ששכחתי מה שעשו. כתובה היא לפני שנאמר לעשות בהם משפט כתוב. ואיזהו משפט כתוב (מלאכי ג יט) הנה היום בא בוער כתנור. וכתיב (ישעיה סו כד) ויצאו וראו בפגרי האנשים. לעשות בהם משפט כתוב. ואיזהו משפט כתוב (תהלים קד לה) יתמו חטאים מן הארץ. לכך נאמר לעשות בהם משפט כתוב:
4