מדרש תהילים ק״נMidrash Tehillim 150
א׳הללויה הללו אל בקדשו. אמרה רוח הקודש על ידי יחזקאל (יחזקאל לט ז) ואת שם קדשי אודיע. (שם ח) הנה בא ונהיתה. אימתי הגוים יודעים שאני קדוש כשאני עושה בהם מה שכתוב למעלה מן הענין שנאמר (שם א) ואתה בן אדם הנבא על גוג וגו'. ושובבתיך וגו' והכיתי קשתך מיד שמאלך דם נשיאי הארץ תשתו ואכלתם בשר ושתיתם דם מזבחי אשר זבחתי לכם. ולא פירש יחזקאל כמה זמן החיה והעוף אוכלות בנבלתו של גוג. ובא ישעיה ופירש שנאמר (ישעיה יח ו) וקץ עליו העיט וכל בהמת הארץ עליו תחרף. הרי י"ב חדש עושה על גוג. קיץ וחורף י"ב חדשים. אימתי הקב"ה מתקדש בעולמו כשיפרע מן הרשעים. וכן הוא אומר למעלה מן הפרשה לעשות בהם משפט. אותו שעה הוא מתקדש בעולמו. שנאמר הללו אל בקדשו. הללוהו במה שעשה לקדושיו. ומי הן קדושיו ישראל. שנאמר (דברים ז ו) כי עם קדוש וגו'. וכתיב (ירמיה ב ג) קדש ישראל וגו'. לכך נאמר הללו אל בקדשו. הללוהו ברקיע עוזו. הללוהו במה שעשה ברקיע עוזו. ומה עשה ברקיע (ישעיה לד ד) ונמקו כל צבא השמים. וכתיב (שם נא ו) שאו לשמים עיניכם והביטו אל הארץ וגו'. הללוהו ברקיע עוזו. מהו עוזו הללוהו במה שעשה בעזים שברקיע ומי הם עזים שברקיע אלו שרי עכו"ם. וכן הוא אומר (חגי ב כב) והפכתי כסא ממלכות. מהו והפכתי שהוא הופכם מן הרקיע לארץ. ואחר כך (שם) וירדו סוסים ורוכביהם וגו' אלו שבארץ. וכן הוא אומר (ישעיה לד ה) כי רותה בשמים חרבי הנה על אדום תרד וגו'. מרוה אותה ומפילה משרה ואחר כך יורדת עליה. וכן הוא אומר (שם ו) חרב לה' מלאה דם וגו':
1