מדרש תהילים נ״גMidrash Tehillim 53
א׳למנצח על מחלת. זה שאמר הכתוב (משלי יח כב) מצא אשה מצא טוב. אין סוף לאשה טובה. וכשם שאין סוף לאשה טובה כך אין סוף לאשה רעה. שנאמר (קהלת ז כו) ומוצא אני מר ממות וגו'. טובה היתה אביגיל לדוד מכל הקרבנות שבעולם. שאילו עשה אותו מעשה שחשב אילו היה מקריב כל הקרבנות שבעולם לא היה לו כפרה והיא באת אליו ומלטתו. הוי שטובה היתה לו מכל הקרבנות. הוי למנצח על מחלת. שמחלה לו כשם שהקרבנות מוחלין. אמר הקב"ה תבוא הטובה ותהיה לטוב וילך הרע ברעתו. שנאמר (שמואל-א כה לח) ויהי כעשרת הימים ויגוף. מי גרם לו על ידי שהיתה ידו קצרה במצוות. וכן הוא אומר (שם כה) אל ישים אדוני את לבו אל איש הבליעל. מהו בליעל זה עין הרע. וכן הוא אומר (דברים טו ט) פן יהיה דבר עם לבבך בליעל. אמרה לו אדוני דוד לא היה לך ללמוד משמו (שמואל-א כה כה) נבל שמו ונבלה עמו. א"ר סימון הוא נבל הוא לבן הן הן האותיות. מה לבן היה רמאי כך נבל היה רמאי. הואיל ושניהם רמאין אמר שלמה על שניהם אני מדבר (משלי יב כ) מרמה בלב חורשי און וליועצי שלום שמחה. מי הן אלו שעושים שלום בין ישראל לאביהם שבשמים. אלו ישראל שניתן להם את השלום. שנאמר (תהלים כט יא) ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. אמר לו אביגיל לדוד אדוני דוד אם יבוא הדין הזה לפניך מה אתה עושה. ילך העני ויאמר לבעל הבית עשה עמי צדקה ותן לי פת אחת ואינו נזקק לו והעני נופל עליו והורגו. אם הן באין אצלך לדין מה אתה אומר לו. ואתה מפקפק בדבר ואין אתה יכול להוציאו מפיך. והן אומרים לא עשה כן לנבל שלא נתן לו ואת מפקפק. שכן הוא אומר (שמואל-א כה לא) לא תהיה זאת לך לפוקה. אל תפקפק בפיך ואל תאמר בשביל שאני מלך אין אדם מוכיחני. הוכח אתה לעצמך. וכן הוא אומר (צפניה ב א) התקוששו וקושו. אם תרצה לקשט את אחרים קשט עצמך תחלה ואחר כך קשט אחרים. לא תהיה לך זאת לפוקה. זאת כבר מונחת לך אחת דייך באחת. מהו (שמואל-א כה לא) וזכרת את אמתך. אמרה לו אל תשכחני אהיה כנגד פניך כשיבוא הדין הזה לפניך וכשאתה דן אותו. הוי אומר זכורה אותה לטובה שעשתה לי שלא באתי בדמים שאם הייתי עושה אותו מעשה לא הייתי יכול לכפרו. אמר לה אין זה ממך אל תתייהרי בעצמך הקב"ה שלחך אצלי שנאמר (שם לב) ברוך ה' אלקי ישראל אשר שלחך וגו'. ואף את צריכה להתברך. שנאמר (שם לג) ברוך טעמך וברוכה את. דוד יצא מן העוון ונבל נכנס. לכך אמר נבל בלבו. כשפגע אותה דוד היה אומר נבל עליו אין אלקים וגו'. בשעה שמצאה דוד השחיתו שניהם. כמה דאמר (בראשית ו יב) כי השחית כל בשר. התעיבו (דברים כג יט) תועבת ה' גם שניהם. והכל צפוי לפניך כי אני משכיל דורש את ה'. וכן הוא אומר (שמואל-א יח יד) ויהי דוד בכל דרכיו משכיל. לכך נאמר אמר נבל בלבו וגו'. מהו השחיתו בהשחתה. וכן את מוצא בדור המבול (בראשית ו יב) כי השחית כל בשר. וכן אביגיל אומרת לדוד (שמואל-א כה כה) אל הבליעל הזה אל נבל. מהו בליעל מגלה עריות. וכן הוא אומר (שמואל-א ב יב-כב) ובני עלי בני בליעל. אשר ישכבון. דבר אחר מהו (משלי יב כ) מרמה בלב חורשי רע. שהיה חורש רע שכפר בדוד. שאמר (שמואל-א כה י) מי דוד ומי בן ישי. אף בהקב"ה כפר. שנאמר אין אלקים הכל סג יחדו נאלחו. ולהלן הוא אומר (תהלים יד ג) הכל סר. כל שהוא סר מן הדרך יכול הוא לחזור בתשובה. וכאן אינו אומר אלא הכל סג. נעשו סיגים. יחדו נאלחו נאלחים מבחוץ ונאלחים מבפנים:
1
ב׳ דבר אחר הכל סג יחדו נאלחו. אלה אנשי סדום שנעשו סיגים ועשו עצמן אחות. כמה דאמר (ירמיה לו כב) ואת האח לפניו מבוערת. אין עושה טוב אין גם אחד. אין שם אברהם נמנה עמהם ואין אחד אלא אברהם שנאמר (יחזקאל לג כד) אחד היה אברהם. התחיל אברהם אומר (תהלים כו ד) לא ישבתי עם מתי שוא. שנאתי קהל מרעים. שנאמר (בראשית כ א) ויסע משם אברהם. זהו שאמר הכתוב (איוב יד יח) אולם הר נופל יבול וצור יעתק ממקומו. הר נופל יבול זה סדום וחברותיה. וצור יעתק ממקומו זה אברהם. ואין צור אלא אברהם שנאמר (ישעיה נא א) הביטו אל צור חוצבתם. מיד (בראשית כ א) ויסע משם אברהם. אמר לו הקב"ה אברהם אין לך עסק עמהם. שנאמר אלקים השקיף על בני אדם. הכל סג. דבר אחר נאלחו. נעשו אחים לאלקים אחרים. אמר הקב"ה למלאכי השרת צאו וראו מה בני אדם עושין בארץ. אמרו לו אין עושה טוב. אוכלי עמי אכלו לחם. זה ישראל שהן מברכים להקב"ה על הלחם ועל מה שהם אוכלין. ה' לא קראו. אלו אומות העכו"ם שהם אומרים שהטובה שהיא נאה אין הקב"ה קורא אותה. הוי ה' לא קראו:
2
ג׳ שם פחדו פחד. הצדיקים פחדו שראו את אחיתופל בגיהנם. ואומרים לאותו צדיק עשה כך ולנו על אחת כמה וכמה. והקב"ה דנו ומראה את הצדיקים את מעשיו והם שמחים עליו. לכך נאמר לא היה פחד. דבר אחר לעתיד יאמר הקב"ה אני אמרתי שיהיו ישראל מעלין אנונא אני אמרתי פחד אנונא ולא אמרתי שיתנו עליהם פחד של שמד. לא היה פחד. להלן כתיב (תהלים יד ו) עצת עני תבישו כי ה' מחסהו. מהו עצת עני. אמר להם הקב"ה בניתם בתי עבודה זרה שלכם. וכיון שאני אומר לכם בנו את ירושלים. אתם אומרים לי (ישעיה נד יא) עניה סוערה לא נוחמה. הוי עצת עני תבישו. וכן הוא אומר הבישות כי ה' מאסם:
3
ד׳ מי יתן מציון ישועת ישראל בשוב ה' שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל. אמר הקב"ה לישראל כשלקו הבנים לקו האבות עמהם. שנאמר (שמואל-א יב טו) והיתה יד ה' בכם ובאבותיכם. ואף כשתתנחמו יתנחמו האבות עמכם. הדא הוא דכתיב מי יתן מציון ישועת ישראל וגו:
4