מדרש תהילים ו׳Midrash Tehillim 6
א׳למנצח על השמינית. זה שאמר הכתוב (תהלים קיט קסד) שבע ביום הללתיך. א"ר יהושע בן לוי אלו שבע מצוות שבקריאת שמע. יוצר ואהבה רבה שמע והיה אם שמוע ויאמר אמת ויציב וגאל ישראל. ולפי שאין מצות ציצית בלילה מוסיף פורס סוכת שלום. ר' אבין בשם ר' נחמיה אמר אלו שבע מצוות שאדם עושה בכל יום. קורא קריאת שמע שתי פעמים ומתפלל שלש פעמים ואוכל ומברך שתי פעמים. היה ר' מאיר אומר חביבה המילה שנשבע הקב"ה לאברהם שכל מי שהוא מהול אינו יורד לגיהנם שנאמר (בראשית טו יח) ביום ההוא כרת ה' ברית את אברם וגו'. ומי יורד לשם מה כתיב אחריו (שם יט) את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני. וכן יחזקאל אומר (יחזקאל לב יט) רדה והשכבה את ערלים וגו'. וכן ישעיה אומר (ישעיה ה יד) לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק. למי שאין בו חק ברית מילה. ומנין שנקרא חק שנאמר (תהלים קה י) ויעמידה ליעקב לחק. אבל המינים ופושעי ישראל שכפרו בהקב"ה מושך להם ערלה ונופלים בגיהנם שנאמר (שם נה כא) שלח ידיו בשלומיו חלל בריתו. שהרי כל מצוות שהן בידינו אין אנו עוסקין בהן כאופן וכהלכה לדקדק על כל אחת ואחת (תימה הוא על הקב"ה על מה מעמיד אותם ומאריך עולמו כי אין מוחזקות בידינו) כי אם מצות מילה והבל פיהן של תינוקות של בית רבן שאין בם חטא שנאמר (ירמיה לג כה) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. שהרי אדם נכנס לבית הכנסת מתעטף בציצית ולובש תפילין בראשו ובזרועו וד' ציציות מקיפות אותו מד' רוחותיו. וכשהוא נכנס בבית המרחץ הוא מביט בעצמו ואומר הריני ערום מן המצוות. וכשהוא מסתכל במילה שהיא שקולה כנגד כל המצוות דעתו מתקררת. כיון שראה דוד כך אמר מזמור עליה. למנצח על השמינית על המילה שניתנה בשמיני. (המאמר נראה שהוא הוספה מאיזה מעתיק כי אין זה לשון המדרשות כידוע):
1
ב׳ דבר אחר למנצח על השמינית. על ארבע מלכיות שהם שמונה ואדום היא השמינית. הדא הוא דכתיב (דניאל ב לב) ראשיה די דהב טב ידוהי ודרעוהי תרין. מעוהי וירכתיה תרין. שקוהי תרין. ורגלוהי תרין. הרי שמונה שהן ארבעה. בבל וכשדים מדי ופרס ויון ומקדון אדום וישמעאל. הרי שמונה מלכיות. לכך נאמר על השמינית. רבי איבו אמר אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם אנו מקלסין אותך בשעה שאתה מציל אותנו משמונה מלכיות שנאמר (ישעיה יא יא) והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו לקנות. וגו' לכך נאמר על השמינית. ר' יודן בשם ר' אמי אמר אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם אף על פי שכתוב בי (משלי ג יב) כי את אשר יאהב ה' יוכיח. אל באפך תוכיחני. ואף על פי שנאמר (תהלים צד יב) אשרי הגבר אשר תיסרנו יה. אל בחמתך תיסרני. א"ר יוחנן משל למלך שהיו לו שני קוסטנרין רעים וכל מדינה שכועס עליה הוא רודה אותה בהן. פעם אחת סרחה עליו מדינתו ובקש לשלוח עליה אותן שני קוסטנרין לרדותה התחילו מבקשין ממנו אדוננו המלך בכל מה שאתה מבקש רדה אותנו חוץ מאלו. כך אמרו ישראל רבונו של עולם אל באפך תוכיחני ואל בחמתך תיסרני. אמר להן אם כן למה לי אף וחימה. אמרו לו יש לך למי לשלוח (שם עט ו) שפוך חמתך אל הגוים אשר לא ידעוך. ואף הקב"ה מקבל מהם ואומר (מיכה ה יד) ועשיתי באף ובחמה נקם את הגוים. אבל בישראל מה כתיב (הושע יא ט) לא אעשה חרון אפי. א"ר אליעזר משל למלך שכעס על בנו ובידו חרב הנדית ונשבע שהוא מעבירה על בנו על ידי שהכעיס לאביו. אמר המלך אם אני מעבירה על צואר בני אין לו חיים ואחר כך מי ירש אותי ומלכותי. וגם כן לבטל את גזירתי אי אפשר. מה עושה המלך הכניס החרב לנרתיקה והעבירה על ראשו. נמצא לא הזיק את בנו וגם כן לא ביטל את גזירתו. ר' חנינא אמר [משל] למלך שכעס על בנו היתה לפניו אבן גדולה ונשבע המלך שהוא זורקה בו. אמר המלך אם אני זורקה בו עוד אין לו חיים. מה עשה המלך כתתה ועשאה צרורות קטנות והיה זורקה בו אחת אחת. נמצא לא הזיק את בנו ולא ביטל את גזירתו. ורבנן אמרי משל למלך שכועס על בנו ונשבע שהוא מכה אותו מאה חבלים. אמר המלך אם אני מכה אותו עוד אין לו חיים. מה עושה נטל את החבל ונתנה על צוארו. לכך אמר אל בחמתך תיסרני:
2
ג׳ חנני ה' כי אומלל אני. משל למה הדבר דומה לאדם שתפסוהו ליסטים והיה כל אחד ואחד מתעולל בו להכותו. יש מהן בעצים ויש מהן באגרופין. וכשהניחוהו הלך לביתו עלה למטה ואמר עצמו עצמותי. כך ישראל אומות העכו"ם משעבדין בהן בכל מלכות ומלכות בכל מיני שעבודין וכשיגיע לבנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו אומרים ישראל לפני הקב"ה חנני ה' כי אומלל אני:
3
ד׳ ונפשי נבהלה מאד (והטה אזנך) ואתה ה' עד מתי. ואתה ה' שהבטחתני (תהלים צא טו) עמו אנכי בצרה. ומהו עד מתי אמר רב כהנא משל למה הדבר דומה לחולה שהיה מתרפא על פי הרופא והיה אותו החולה מקוה לרופא מתי יבוא בארבע שעות או בחמש שעות או בשמונה עם דמדומי חמה הרי הוא ממשמש ובא. אמר לו אם שהית עוד ציבחר (פי' מעט) נפשי נפקת. כך אמר דוד ונפשי נבהלה מאד ואתה ה' שאתה הרופא נשתהית לבוא אלי:
4
ה׳ יבושו ויבהלו. רבנן אמרי לעתיד לבוא נוטל הקב"ה הצדיקים ומראה להם גיהנם ומקומות פנויות בתוכו ואומר להם מקומות הללו פנויות לכם אלא זכיתם ועשיתם מעשים טובים וירשתם גן עדן. וכן הרשעים נוטלן ומראה להם גן עדן ומקומות פנויות בתוכו ואומר להן אלו המקומות פנויות לכם ולחביריכם אלא שנתחייבתם במעשים הרעים וירשתם גיהנם. א"ר יהושע בן לוי אין הקב"ה מקלל את הרשעים אלא בבושה. ולא עוד אלא שכופל להן קללתם שנאמר יבושו ויבהלו מאד. וכשהוא מברך את הצדיקים כופל להן ברכתן (ישעיה מה יז) לא תבושו ולא תכלמו. (יואל ב כו) ואכלתם אכול ושבוע:
5
ו׳ דבר אחר למנצח על השמינית. זה שאמר הכתוב (משלי כג יג) אל תמנע מנער מוסר. הזהר כשאתה מכה אותו הכהו בשבט שלא ימות. וכן הוא אומר (שם יד) אתה בשבט תכנו ונפשו משאול תציל. טובה היא המרדות ולא באף. וכן הוא אומר (ירמיה י כד) יסרני ה' במשפט אין כתיב אלא אך במשפט. לכך אמר אל באפך תוכיחני. האף והחמה שני קוסטנרות של מות. וכן שלמה אמר (משלי טז יד) חמת מלך מלאכי מות. וכן משה אמר (דברים ט יט) כי יגורתי מפני האף והחמה. לכך נאמר אל באפך תוכיחני. טובים הייסורין אלא שאין בי כח לעמוד בהן לא באף ולא בחמה:
6
ז׳ יגעתי באנחתי. זה רבי זכריה בן הקצב שאמר לחכמים המעון הזה לא זזה ידה מתוך ידי משעה שנכנסו גוים להיכל עד שיצאו. אמרו לו אין אדם מעיד על פי עצמו. התחיל בוכה וממחה בדמעות מטתו שהיתה אשתו ישינה אצלו והיה יודע שאשתו טהורה לו ולא היה מכירה מפני גזירת חכמים והיה קורא הפסוק הזה יגעתי באנחתי ובכעס שכעסתי:
7
ח׳ שמע ה' תחנתי ה' תפלתי יקח. אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם מלך בשר ודם אחרים מקבלין אנסיומא שמושיטין לו. אני איני מבקש אלא אנסיומין שלי ה' תפלתי יקח:
8
