מדרש תהילים ע״חMidrash Tehillim 78
א׳משכיל לאסף האזינה עמי תורתי. זה שאמר הכתוב (דברים ד ט-י) השמר לך ושמור נפשך וגו' יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב. לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל התורה שלא תשכח מפיהם וכן הוא אומר ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל. תורה שנתן להם הקב"ה סם של חיים הוא לישראל וכן הוא אומר (דברים לא כא) כי לא תשכח מפי זרעו. שלא יאמר אדם שאין המזמורות תורה אלא תורה הם ואף הנביאים תורה. וכן אסף אמר הואיל והמזמורות תורה האזינה עמי תורתי. ולא המזמורות בלבד אלא אף החידות והמשלות שהן מושלין תורה הן. וכן הוא אומר אפתחה במשל פי אביעה חידות. וכן הקב"ה אומר ליחזקאל (יחזקאל יז ב) בן אדם חוד חידה ומשול משל. וכן שלמה אמר (משלי א ו) להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם. לפיכך הוא אומר אפתחה במשל פי אביעה חידות מני קדם. אמרו לאסף אין אתה יודע אמר להם לאו אשר שמענו ונדעם. ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל תורה שנתן הקב"ה לישראל סם רפואה היא שנאמר (משלי ג ח) רפאות תהי לשרך:
1
ב׳ הן הכה צור ויזובו מים. כיון שהכה משה את הסלע טיפטפה דם שנאמר ויזובו מים. ואמר רבי יוסי בר חנינא כענין שנאמר (ויקרא טו כה) ואשה כי תזוב זוב דמה. הוי ויזובו מים. ונחלים ישטופו. ששטפו מים הרבה שהיו ליצני הדור אומרים עכשיו אנו מוציאין אותה והיא מתבלעת מיד ויצו שחקים ממעל. אמר רב כהנא בשם רבי זבדי בן לוי מזון אלפים שנה היה המן יורד לישראל בכל יום. אמר רבי שמעון בן יוחאי כתיב כאן ודלתי שמים פתח. והתם כתיב (בראשית ז יא) וארובות השמים נפתחו. תרתין כוי אפתחו לדור המבול ושנו רבותינו משפט דור המבול שנים עשר חדש. וכאן ודלתי שמים פתח הרי שמנה ארובות. מפני שארבע ארובות בדלת ומדה טובה מרובה על מדת פורעניות חמש מאות (אמה) בכפלים. הוי מזון שני אלפים שנה היה יורד להם לישראל בכל יום שנאמר וימטר עליהם מן לאכול ודגן שמים נתן למו. אמר רבי אחא לא היו קצרי יד בו ומה טעם (משלי י כב) ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה. אמר ר' שמעון בן לקיש (שמות טז יד) והנה על פני המדבר דק מחספס. שלא היה אחד נצרך לנקביו מחספס כתיב בלא ו' שהיה נבלע ברמ"ח איברים שבאדם שנאמר לחם אבירים אכל איש. דבר אחר לחם אבירים שנעשו מלאכים. אכל איש אלו ישראל שנאמר (דברים כט ט) כל איש ישראל. אמר ר' שמעון בן לקיש היו ישראל מתרעמים ואומרים יש לך ילוד אשה אוכל ואינו מוציא ראית מימיך נותן חיטים לתוך הריחים ואינה מוציאה קמח. אמר הקב"ה בטובה שאני עושה להם ושויתי אותם למלאכים הם מתרעמים עלי ואומרים (במדבר כא ה) נפשנו קצה בלחם (שם יד יא) עד אנה ינאצוני מהו בקרבו בבני מעים שלהם שהיו אוכלים ולא היו מוציאים כלום. אמר רבי איבו בשש שעות בא יתרו וירד לו מן בשש שעות כנגד ששים רבוא ובא לו כנגד כל האיברים. הוי לחם אבירים אכל איש. והאיך היה יורד להם המן היתה הרוח מנשבת ומכבדת את המדבר ואחר כך היה יורד הטל עליו שנאמר (שם יא ט) וברדת הטל על המחנה וגו'. והיו יוצאין כל ישראל ומלקטין אותו עד שלא זרחה השמש שלא ימסה שנאמר (שמות טז כא) וחם השמש ונמס. הוי לחם אבירים. (תהלים סט לג) ראו ענוים וישמחו. שלשה חלקים נחלק ממונו של המן שליש לתלמידי חכמים. שליש למרדכי ואסתר. ושליש לבנין בית המקדש. (שם לד) כי שומע אל אביונים ה' אלו ישראל. ואת אסיריו לא בזה אלו עקרות שהקב"ה פוקדן. רבי נחמיה אמר לה סתם. רבי אחא בשם רבי יונתן אמר שלש מפתחות הן. מפתח של רחם. מפתח של תחיית המתים. מפתח של גשמים. ואין משליטן לבריה אלא לידו. של רחם מנין שנאמר (בראשית כט לא) וירא ה' וגו' ויפתח את רחמה. של תחיית המתים מנין שנאמר (יחזקאל לז יג) וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם. של גשמים מנין שנאמר (דברים כח יב) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים. וכשהוא רוצה מוסרן לצדיקים. של עקרה נתן לאלישע שנאמר (מלכים-ב ד טז-יז) כעת חיה את חובקת בן. ותהר האשה. של תחיית המתים מסר לאליהו שהחיה בנה של צרפית שנאמר (מלכים-א יז כא) תשב נא נפש הילד. וכתיב (שם) ראו כי חי בנך. וכן אלישע בנה של שונמית שנאמר (מלכים-ב ד לד) וישם פיו על פיו ועיניו על עיניו וגו'. וכן (יחזקאל לז א-ג) היתה עלי יד ה'. התחיינה העצמות האלה. ונתן מפתח של גשמים לאליהו שנאמר (מלכים-א יז א) אם יהיה השנים האלה טל ומטר. וכשבקש פתח לה שנאמר (שם יח א) לך קרא אל אחאב ואתנה מטר. הוי כי שומע אל אביונים ה'. אמר ר' לוי בשם רבי שמואל בר נחמני מהו (תהלים קיח ז) ה' לי בעוזרי אני יודע מה עשה לעוזרי. אני אראה בשונאי. אין לך אדם שאתה מסייעו כמשה ואהרן ועל ידי שאמרו שמעו נא המורים לא נכנסו לארץ. הוי ובחורי ישראל הכריע מכף זכות לכף חובה:
2
ג׳ בכל זאת חטאו עוד ולא האמינו בנפלאותיו. רבי ברכיה ור' שמעון בן יוסי בשם ר' מאיר אומרים הראה הקב"ה ליעקב סולם והיתה בבל עולה שבעים ויורדת. מדי חמשים ושנים ויורדת. יון מאה ושמונים ויורדת. אדום עולה יותר מדאי והיה רואה ומתירא. אמר לו הקב"ה (ישעיה מד ב) אל תירא עבדי יעקב. כשם שנפלו אלו כך יפלו אלו. אמר לו הקב"ה ליעקב עלה גם אתה. אמר לפניו רבון העולם מתירא אני שלא אפול. אמר לו הקב"ה חס ושלום אל תירא. ומנין אתה אומר שהראהו הקב"ה ליעקב בית המקדש בנוי וחרב וקרבנות מוקרבין וכהנים משרתים ושכינה מסתלקת שנאמר (בראשית כח יב) ויחלום והנה סולם. אין חלום אלא שיש לו פתרון. הנה סולם זה בית המקדש. וראשו מגיע השמימה אלו הקרבנות שמקריבין וריחן עולה לשמים. והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו אלו הכהנים שעולים ויורדים בכבש שנקראו מלאכים שנאמר (מלאכי ב ז) כי מלאך ה' צבאות הוא. (בראשית כח יג) והנה ה' נצב עליו (עמוס ט א) ראיתי את ה' נצב על המזבח. אמר רבי שמעון ברבי יוסי רבי מאיר היה דורש בכל זאת חטאו עוד ולא האמינו שאילו עלה ולא ירד עוד לא היה לו להשתעבד השעבוד הזה שאנו משועבדים:
3
ד׳ ויכל בהבל ימיהם ושנותם בבהלה. רבי ור' נתן. רבי אומר מתשעה באב היו מתים. רבי נתן אומר היו מתלקטין כל השנה שנאמר ושנותם בבהלה. אם הרגם ודרשוהו ושבו ושחרו אל אפילו אם הורג אותנו לו אנו מקוים ולו אנו בעיין. הוי ושבו ושחרו אל. ויפתוהו בפיהם וגו' ולבם לא נכון עמו ואף על פי כן והוא רחום יכפר עון:
4
ה׳ והוא רחום יכפר עון. אמר רבי סימון זה שאמר הכתוב (ירמיה י כד) יסרני ה' אך במשפט. אינו אומר אלא אך במשפט אך מיעוט הוא. וכאן נמי לא יעיר כל חמתו. כל חמתו אינו מעיר אבל מעיר הוא מקצת. ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב סברי דאמרי אינשי דלית מתין חיין שאמר רוח הולך ולא ישוב אלא זה יצר הרע שהוא הולך עמו בשעת מיתה ואינו שב עמו בשעה שיעלו המתים כמה שנאמר כמה ימרוהו במדבר. תמו במדבר שנאמר (במדבר יד לה) במדבר הזה יתמו. ומתנחמים במדבר שנאמר (הושע ב טז) הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר. אמר ר' חנינא כאיניש דאמר אנא מחי לברי. כך אמרו ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם אל ישלוט בנו אדם אתה הוי דן אותנו. הוי וקדוש ישראל התוו. המכות היו נרשמות בגופן. הוי אשר שם במצרים אותותיו ומופתיו בשדה צוען. המכות היו שפותות בהן. רבי יהושע בן קרחא בשם ר' שמעון בן יוחאי ורבנן תנו שבעה ימים היה מתרה בהם ועשרים ושלשה ימים המכה היתה עושה בהן. ושבעה ימים בין מכה למכה שנאמר (שמות ז כה) וימלא שבעת ימים אחרי הכות ה':
5
ו׳ ויהפוך לדם יאוריהם. בתחלה היו ממלאין בספלים ביחד ונמצא לישראל מים בספל ולמצרים דם וחוזרין והיו ממלאין מים בספל והיה המצרי אומר לישראל נשתה אני ואתה ביחד ושניהם היו נותנין פיהם בספל והיה ישראל שותה מים והמצרי דם. אמר רבי אבין כל המים שהיו המצריים שותין היו לוקחים אותן בדמים מישראל ומשם העשירו. שאם היה לוקחו בלא דמים היה נהפך לדם. רבי יוסי אומר מן הדא (שמות ג כב) ושאלה אשה משכנתה:
6
ז׳ ישלח בהם ערוב. ר' יהודה אומר נשריתא. רבי נחמיה אומר ערוב מלמטן. דובין ואריות ונמרים מלמעלן. רבי נתן אומר מלמעלן ערוב נרגזין ראות ועורבין ועופות. מלמטן אריות ונמרים וזאבים. רבי חמא ור' יהושע שניהם אומרים מין חיה הוא ושמו פנחרין והביאו הקב"ה. רבי יאשיה אמר העריב עליהן את המאורות. אמר ריש לקיש אמר הקב"ה לפרעה אתה בקשת לערבב זרע אברהם אוהבי אני מערבבך מן העולם שנאמר ישלח בהם ערוב ולא ערבוביא בלבד אלא וצפרדע ותשחיתם. אמר ר' יוחנן כל מקום שהיו רובצין שם מים היו נעשו צפרדעים והיו רואין ועולין לתוכו והיו אומרים אנו שלוחן של מי שאמר והיה העולם והסיפין נבקעין מפניהם. א"ר יהודה בשם רבי זה אחד מן הדברים שהשליט הקב"ה את הרך בקשה. ואלו הן - עכברים של פלשתים שנאמר (שמואל-א ה ו) ויך אותם בטחורים. היה הפלשתי יושב על הספל של נחושת כיון שהיה עולה נבקע הספל מאליו והיה עולה ושומט את בני מעיו. וכן הצרעה בימי יהושע שהיו יוצאין אמוריין ונכנסין עליהן ומקישות לו אחת לתוך עינו אחת ואחת לתוך עינו אחרת שנאמר (דברים ז כ) וגם את הצרעה ישלח. וחץ נעמן שהכה את אחאב ונכנס לתוך השריון והכהו שנאמר (מלכים-א כב לד) ואיש משך בקשת לפי תומו ויך את מלך ישראל. והאבן שהשליך דוד וטבע במצחו של גלית שנאמר (שמואל-א יז מט) ותטבע האבן במצחו. ושרשי תאנה רכין שבוקעין את הצור. אמר ר' ברכיה בר חנינא בשם ר' יהודה שרשי חטים בוקעים בארץ חמשים אמה ושרשי תאנה רכין בוקעין בצור חמשים אמה. אר"י בר חייא אף שיני אריות מה כתיב (דניאל ו כה) לא מטו עד ארעית גובא עד די שלטו אריותא בהון. והשמיר שהוא כמין שעורה נתון לתוך כלי של עופרת מלא מוכין או מלא סובין ואם היה נותנו אפילו על ההר או על הצור היה יורד ובוקע למטה. ובו חלק שלמה כל אבני מזבח שכתוב בהן (דברים כז ה) לא תניף עליהן ברזל. ומי הביאו הנשר. ואמרי לה לא הביאו הנשר אלא כדכתיב (קהלת ב ח) עשיתי לי שרים ושרות אלו מיני זמר. ותענוגות בני האדם אלו בריכות של מים. שידה ושידות אלו מרחצאות. הכא תרגימו שידה ושידתין. ולמאי מתבעי להו אמר להו לרבנן היכי לעביד דבעינא למבנייא בית מקדשא. אמרו ליה אי אית לך שמירא שבו פסל משה אבני אפוד את יכיל למיעבד זיל אייתי שידא ושידתין וכבשינהו אפשר דידעי ומגלי לך. אזל אייתינהו אמרו ליה אנן לא ידעינן ליה דילמא אשמדאי מלכא דשידי ידע. אמר להו היכא איתיה אמרו ליה בטור פלן וכרית ליה גובא ומלייה מיא ומכסי ליה בטינרא וחתים בגושפנקיה וכל יומא סליק למתיבתא דרקיעא ונחית וגמר למתיבתא דארעא וכיון דגמיר אתי וסייר לגושפנקיה ומגלי ליה ושתי והדר מכסי ליה וחתים ליה. אזל שדריה לבניהו בן יהוידע ריש דסנהדרי ויהב ליה עיזקתא דחקיק עליה שם ושושילתא דחקיק עליה שם וגבבא דעמרא וזיקי דחמרא. אזל כרא בירא מתתאי ושפך לחמרא וסתם ליה וסליק ויתיב ליה באילנא. כי אתא סייריה לגושפנקיה גלייא אשכחיה חמרא. אמר כתיב (משלי כ א) לץ היין הומה שכר. וכתיב (הושע ד יא) זנות יין ותירוש יקח לב. לא אשתי כד צחי טובא ולא סגי ליה אמר כתיב (תהלים קד טו) ויין ישמח לבב אנוש. אישתי ורוה וגני. אתא בניהו שדא עליה שושילתא דחקיק עליה שם כי איתער הוה קא מפרזיל. אמר ליה בניהו שמא דמרך עלך ונקטיה. כד נקיט ואתי בהדיה מטא ההוא דיקלא שדיה מטא ביתא שדייה. כי מטו ההוא גובא דארמלתא נפקא לאפיה ואיחננא ליה כפא לקומתיה איתבר גרמא מיניה אמר היינו דכתיב (משלי כה טו) לשון רכה תשבר גרם. חזא לההיא חדותא דהוו ממטן ליה בכי. חזא ההוא רויא דקא טעי באורחא ואסקיה. חזא ההוא סמיא דהוה קא טעי באורחא אסקיה. חזא ההוא גברא דאמר לאושכפיה עביד לי מסאני לשב שנין חייך. חזא ההוא קיסמא דקסים אריפתא חייך. כי מטו להתם לא עיילוה לקמיה דשלמה עד תלתא יומי. יומא קמא אמר להו מאי טעמא לא קא בעי לי מלכא אמרו ליה אנסייה משתייא. שקל לבינתא אותבה אחבירתה. אתו אמרו ליה לשלמה אמר להו הכי קאמר לכו הדור אשקויה. למחר אמר להו מאי טעמא לא קבעי לי מלכא אמרו ליה אנסייה מיכלא. שקל לבינתא אותבה אארעא. אתו אמרו לשלמה אמר להו הכי קאמר לכו עקרו תכא מקמיה. לסוף תלתא יומי עיילוה לקמיה משח קניא ארבע גרמידי שדייה לקמיה. אמר ליה מכדי כי מיית ההוא גברא לית ליה אלא ארבע גרמידי השתא כבשת ליה לכולי עלמא ולא שבעת עד דכבשת לי לדידי. אמר ליה לא בעינא לך מידי אלא קא בעינא למבנייה לבי מקדשא וקא מבעי ליה שמירא. אמר ליה לדידי לא מסר לי אלא לשרא דימא ולא יהיב ליה אלא לתרנגולא ברא דמהימן אשבועתא. ומאי עביד ליה ממטי ליה לטורא דלית בה יישוב ומנח ליה אטינרא דטורא ופקע טורא ונפיק ביזרוני ומעייל להתם ושרית לאקדוחי והיינו דמתרגמינן נגר טורא. בעו בקינא דתרנגולא ברא דאית ליה בני וחפיוה לקיניה בזוגיתא חיורתי כי אתא למיעל לא מציא אזלא אייתי שמירא אותבא עליה רמו קלא ביה שדייה ושקליה אזלא חנקה נפשיה אשבועתא. כי אתא אמר ליה אימא לן כל אילין מלייא דתמיהא דעבדת באורחא. מאי טעמא כי חזית ההוא סמיא דהוה קא טעי אסיקתיה. אמר ליה דמכרזי עליה ברקיעא דצדיק גמור הוא ומאן דעבד ליה נייח נפשא זכי לעלמא דאתי. ומאי טעמא כי חזית ההוא רויא אסיקתיה אמר ליה דרשע גמור הוא ואמינא אשבקיה דליכול עלמיה. מאי טעמא כי חזית לההוא חדותא בכית. אמר ליה דמית גברא בגו תלתין יומין ובעיא למינטרא ליבם תליסר שנין. ומאי טעמא כי חזית לההוא גברא דקאמר לאושכפא עביד לי מסאני לשב שנין חייכת. אמר ליה ההוא גברא לית ליה שב יומין בעלמא ומסאני לשב שנין בעי. ומאי טעמא כי חזית לההוא קיסמא חייכת. אמר ליה דהוה יתיב אבי גזי לקסום מאי דאיכא תותיה לא ידע מילתא אחרינא ידע. שהייה גביה עד דבנייה לבי מקדשא יומא חד הוה יתיב לחודיה אמר שלמה כתיב (במדבר כג כב) כתועפות ראם לו. ואמרינן כתועפות אלו מלאכי השרת. ראם אלו השדים. מאי רבותיהו מינן. אמר ליה שקול שושליתא מינאי והב לי עזקתא דחקיק עלה שם ואחוי לך. שקל מיניה שושילתא ויהב ליה עזקתא ובלעא אותבא לחדא גפא בארעא וחדא גפא ברקיעא פתקיה ארבע מאה פרסי כל היכא דהוה קא מטי הוה קאמר (קהלת א יב) אני קהלת הייתי מלך. אמרי מכדי שטיא חדא מלתא לא סריך מאי האי דקאמר. אתו אמרו ליה לבניהו בן יהוידע קא בעי לך מלכא אמר להו לא. שלחו להו למלכוותא קא אתי מלכא לגביהו אמרה להו אין ובמוקי קא אתי וקא תבע נמי לבת שבע אימיה. כיון דשמעו הכי אתיוה לשלמה והבו ליה עיזקתא דחקיק עליה שם ושושילתא דהוה עלה שם כד הוה עייל חזייה ופרח ואפילו הכי הוה ליה בעיתא מיניה שנאמר (שיר השירים ג ז) הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה. רב ושמואל חד אמר מלך והדיוט היה. וחד אמר מלך והדיוט ומלך:
7
ח׳ וצפרדע ותשחיתם שנאמר (שמות ח ב) ותעל הצפרדע. צפרדע אחת היתה והיתה מסעת ועולה לעשות שליחותה. הוי וצפרדע ותשחיתם. מהו ותשחיתם כענין שנאמר (ויקרא כב כה) כי משחתם בהם מום בם. יהרג בברד גפנם. רבי הונא בשם ריש לקיש אמר בפילקין היה יורד הברד וקוטע כל האילנות. א"ר יוחנן מן הדא דריש לקיש את שמע תרין. בחנמל בא חן ומל:
8
ט׳ ויסגר לברד בעירם. כיון שהיה הברד עתיד לבוא אמר משה לפרעה (שמות ט יט) שלח העז את מקנך. אמר פרעה וכי עכשיו אנו באים לשמוע דברים של בן עמרם. אמר ר' רעיא בדייתי מה דהוה חד שרביט הוה מחי לה ומשתברא ליה. כיון שבא הברד נעשה ככותל זה בפני צאנו. הוי ויסגר לברד בעירם. ולא היו יכולים להלוך והיה המצרי אומר אוי לו לאותו האיש מהו עושה נוטלה ושוחטה להאכיל בניו ממנה. כיון ששחטה היה נוטל בשרה על כתפו והיה העוף יורד וחוטפה מעל כתפו שנאמר ומקניהם לרשפים. כענין שנאמר (איוב ה ז) ובני רשף יגביהו עוף:
9
י׳ ישלח בם חרון אפו. ר' יוסי הגלילי אומר עשר מכות לקו המצריים במצרים שנאמר (שמות ח טו) אצבע אלקים הוא. כמה לקו באצבע עשר מכות. אמור מעתה בים לקו חמשים מכות שנאמר (שם יד לא) וירא ישראל את היד הגדולה. היד חמש אצבעות. ר"א אומר (ארבעים מכות שנאמר (שם ח טו) אצבע אלקים היא). טטרגון היה על כאו"א הרי ארבעים מכות במצרים. ועל הים לקו מאתים מכות. שנאמר ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה עברה אחת. וזעם שתים. צרה שלש. משלחת מלאכי רעים ארבע. הרי מאתים מכות שלקו על הים שנאמר (שם יד לא) וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים. ר' עקיבא אומר במצרים לקו חמשים מכות על כל אחת ואחת חמש שנאמר (תהלים כב א) אלקים נצב בעדת אל. פינטיגון היא ונאמר (שמות ח טו) אצבע אלקים היא. וראשי האצבע עשר הרי חמשים. ועל הים לקו מאתים וחמשים מכות שנאמר ישלח בם חרון אפו. חרון אפו אחת. עברה שתים. זעם שלש. צרה ארבע. משלחת מלאכי רעים חמש:
10
י״א יפלס נתיב לאפו. ר' הונא בשם ר' איבון אומר כל מכה ומכה שהיתה באה על המצריים במדה במשקל היא באה עליהן. לא חשך ממות נפשם. (דבר אחר) אמר ר' יהושע בן לוי כל מכה שהיתה באה עליהן דבר שפע עליהן. וחייתם לדבר הסגיר. ויך כל בכור במצרים. אמר רבי אבא בר אחא בכור לאיש בכור לאשה בכור לבהמה בכור לכל ואם לא היה לו בכור אפוטרוטפוס שבבית מת שנאמר (שמות יב ל) כי אין בית אשר אין שם מת:
11
י״ב ויסע כצאן עמו. מה הצאן הזו אין מתקינין להן איפוסיהן כך ישראל (שם טז ד) ויצא העם ולקטו. מה הצאן הזו מחבלת את האילנות ואין בעליה מעלים עליה כך ישראל. אי מה הצאן הזו גזזה וצמרה ושטפה של בעליה כך ישראל. אמר רבי יוחנן בשם רבי אליעזר בשם רבי יוסי הגלילי (יחזקאל לד לא) ואתנה צאני צאן מרעיתי צאן לעונשין. אדם אתם לקבל שכר. ר' שמעון בשם ר' יוסי בן קצרתא ור' יודן אמרי לה בשם ר' יהושע בן לוי באיזה צאן. בצאן של יתרו. באיזה עדר בעדר של יתרו. מה עדר וצאן של יתרו מן היישוב למדבר כך ישראל. מה הצאן הזו נמשכת אחר בעליה כך ישראל נמשכין אחר משה ואהרן שנאמר (שמות טו כב) ויסע משה את ישראל מים סוף:
12
י״ג ויביאם אל הר קדשו זה בית המקדש. ויפילם בחבל נחלה וישכן באהליהם. שכינס ישראל באהליהם של שלשים ואחד מלך. ויטוש משכן שילה. כתוב אחד אומר (שמואל-א א כד) ותביאהו בית ה' שילה. וכתוב אחד אומר ויטוש משכן שילה. בית מלמטן אבנים ויריעות מלמעלן. רבי זעירא אומר קרשים היו שנאמר ויטש משכן שילה. ויתן לשבי עזו זה הארון:
13
י״ד בחוריו אכלה אש זה נדב ואביהוא. אבא חנן אומר נדב ואביהוא שחצנין. שהיו אומרים אנו בני כהן גדול דודנו מלך אחי אמנו נשיא אנו סגני כהונה אי זה אשה ההוגנת לנו. לכך בחוריו אכלה אש. ומפני מה על כי בתולותיו לא הוללו:
14
ט״ו כהניו בחרב נפלו זה חפני ופינחס. ויקץ כישן ה'. אמר רבי ברכיה בשם רבי אלעזר עד שלא יבוא הקץ הקב"ה כישן עושה עצמו כביכול ויקץ כישן. אבל כשיבוא הקץ כגבור מתרונן מיין:
15
ט״ז ויך צריו אחור. אמר ר' יצחק בר מריון חרבו של הקב"ה שש עשרה פנים יש לה שנאמר (יחזקאל כא כא) התאחדי הימיני השימי השמאילי. התאחדי ארבעה. הימיני ארבעה. השימי ארבעה. השמאילי ארבעה. הרי שש עשרה:
16
י״ז ויבחר בשבט יהודה את הר ציון אשר אהב. רבי הוה יתיב ופשיט כל החופות בגבולו של בנימין הן. א"ר שמעון ב"ר לר' חייא והא כתיב וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר. אמר ליה ודא מסייע ליה לאבוה. מה בחירה שנאמרה בשבט יהודה לא נאמר אלא בבנימין. אף מאיסה שנאמרה בשבט יוסף אינה אלא בשבט בנימין:
17
י״ח ויבן כמו רמים מקדשו. כשהיה דוד רועה את צאן אביו. במזמור כ"ב. לכך ויבן כמו רמים מקדשו. ויבחר בדוד עבדו ויקחהו ממכלאות צאן. א"ר יהושע הכהן מה ממכלאות צאן שהיה דוד כולה אלו מפני אלו מוציא את הגדיים ומאכילן ראשי עשבים ומוציא את התיישים ומאכילן אמצען של עשבים ומוציא את הזקנות ומאכילן עיקרן של עשבים. אמר הקב"ה הואיל ויודע (לראות) [לרעות] צאן ירעה את צאני אלו ישראל שנאמר (יחזקאל לד לא) ואתנה צאני צאן מרעיתי:
18
י״ט וירעם (בתום) [כתום] לבבו. ר' אבהו בשם ר' יוחנן אומר ישב וחשב שלא יהיה משמר נוטל עם חברו בשדה אחוזה. א"ר יודן משקלס דוד להקב"ה בכל מיני קלוסין מהו אומר בסוף (תהלים קמד כא) תהלת ה' ידבר פי תהלה לקלוסו של הקב"ה:
19