מדרש תהילים ע״טMidrash Tehillim 79
א׳מזמור לאסף אלקים באו גוים בנחלתך. זה שאמר הכתוב (איכה ד יב) לא האמינו מלכי ארץ כל יושבי תבל. מי היה מאמין שירושלים נכבשת ביד השונאים מאחר שנעשו בה כל הנסים בימיו של סנחריב. בוא וראה בשעה שבא גדוד עמלק על ציקלג ושרפה ושבה כל מה שהיה בתוכה כיון שבא דוד ומצאה שרופה התחיל מצטער הוא ואנשיו מהו אומר לפני הקב"ה (שמואל-א ל ח) הארדף אחר הגדוד הזה. אמר לו רדוף. וכן עשה הלך ומצא אותן והרגן שנאמר (שם יז) ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתו. אסא לא עשה כן אלא אמר אסא לפני הקב"ה רבונו של עולם אין בי כח לרדוף אחרי מלך הכושי. מה עשה הקב"ה (דברי הימים-ב יד יא) ויגוף ה' את הכושים לפני אסא. עמד יהושפט ואמר רבונו של עולם אין בי כח לרדוף אחריהם ולעשות עמהם מלחמה אלא נהיה עומדים אנחנו ואתה רודף אותם. וכן עשה הקב"ה שנאמר (שם כ כב) ובעת החלו ברנה ותפלה נתן ה' מארבים. מה עשה הקב"ה הלבישן איספקלריא המאירה ורואין אלו את אלו. עמד חזקיה בשעה שבא סנחריב ואמר אין בי כח לרדוף ולא לראות מלחמה אלא בשעה שאני ישן על מטתי אתה נלחם בעדינו. אמר הקב"ה אני עושה כן אתה ישן על מטתך ואני עושה מלחמה בשבילך שנאמר (שמואל-ב יט לה) ויהי בלילה ההוא וגו' ויך ה' במחנה אשור. והלכו מעליהן ומכל אלו האוכלוסין מאה ושמונים וחמשה אלף וכולן דוכסין ואפרכים חוץ מן אוכלוסיהון. אמרו רבותינו לא נשתייר מהם אלא אלו שנאמר (ישעיה ח ח) והיה מוטות כנפיו מלא רוחב ארצך עמנו אל. והמוטה של תרנגול אחד מששים בכנפיו. וכל אותן מתו. וכמה נשתיירו מהן רב אמר עשרה שנאמר (שם י יט) ונער יכתבם. וכמה נער כותב י'. הוי עשרה נשתיירו מהן. ר' אליעזר אומר ששה נשתיירו מהן ומה נער כותב ו'. רבי יהודה אומר חמשה שנאמר (שם יז ו) ונשאר בו עוללות כנוקף זית שנים שלשה גרגרים בראש אמיר. הוי חמשה נשתיירו מהן. רבי תנחום בר חייא אמר תשעה שנאמר (שם) ארבעה חמשה בסעיפיה. הרי תשעה נשתיירו מהן. ר' תנחום אומר ארבעה עשר. שנים שלשה הרי חמשה. ארבעה חמשה הרי תשעה. הרי ארבעה עשר. ונבוכדנצר היה אחד מהן כיון שהכעיסו אנשי ירושלים ביקש הקב"ה להעלות נבוכדנצר ויחריב את ירושלים ולהגלות את ישראל מן הארץ שנאמר (ירמיה מג י) הנני שולח את נבוכדנצר עבדי ואת כל עמו ירושלים. אמר רבי לוי שמונה עשרה שנה היתה בת קול מכרזת לתוך ביתו של אותו רשע עבדא בישא סק וחרוב ביתא דמרך דבני מרך לא שמעין ליה. והיה מתירא לעלות שהיה יודע מה הגיע לסנחריב בימי חזקיה ולא היה מאמין שהקב"ה מחריב את ירושלים שנאמר (איכה ד יב) לא האמינו מלכי ארץ. מה עשה עמד לו מקסם לידע אם לעלות אם לאו שנאמר (יחזקאל כא כו) כי עמד מלך בבל על אם הדרך על ב' הדרכים לקסם קסם. שהיה זורק את החץ לשם אנטוכיא או לשם צור או לשם לודקיא והיה החץ נשבר. וכשהיה זורק לשם ירושלים לא היה נשבר והיה יודע שהיא חריבה בידו. כיון שראה כן אסף התחיל אומר לפני הקב"ה רבונו של עולם מי היה מאמין שיכנסו השונאין בירושלים ומחריבין אותה מקום שלא היתה שולט בו היד. הרי אני רואה שנכנסו וטמאו את מקדשך ופיגרו את בניך באו גוים בנחלתך. הוי כי לא האמינו מלכי ארץ:
1
ב׳ מזמור לאסף אלקים באו גוים בנחלתך. וכי מזמור היה לו לומר אינו אלא בכיה. וכיוצא בו אתה אומר (שמואל-ב טו ל) ודוד עולה במעלה הר הזיתים עולה ובוכה. וכתיב מזמור. זה שאמר הכתוב (משלי כא טו) שמחה לצדיק עשות משפט. הצדיקים פורעין חובו ומזמרין להקב"ה. וכן אסף אומר מזמור לאסף אלקים. משל למלך שהיה לו בן והיה קשה ולא היה שומע לאביו מה עשה המלך כיון שכעס נכנס לחופתו של בנו והיה מחתך ומקרע ומשליך לאשפה עד שנקרע כולו והשליך הבן משם. אמר המלך לא יפה עשיתי שקרעתי חופתו של בני שאני יכול לעשות יותר יפה הימנה ולא הרגתיו בחמתי שאם הרגתיו בחמתי בן אחי יורש אותי ומוטב שיירשני בני. כך אמר אסף לא יפה עשה הקב"ה שהפיג את חמתו בעצים ובאבנים ולא בבניו. וכן הוא אומר (איכה ד יא) כלה ה' חמתו. במה ויצת אש בציון. לכך אמר אסף הנחת אותם ליכנס ולא כתבת בתורה (במדבר א כא) והזר הקרב יומת. ולא הזר בלבד אלא בני אהרן קדושים נכנסו להקריב ונשרפו. וכן עוזיה לא נכנס אלא לכבודך להקטיר קטרת לפניך ויצא מצורע ולא עוד אלא שרעשה הארץ. ואלו הערלים הנחתם שיכנסו. אמר לו הקב"ה הללו נכנסו שלא ברשות לפיכך פגעתי בהם. אבל אלו נכנסו ברשות ואני צויתי אותם שיכנסו שנאמר (ירמיה א טו) הנני קורא לכל משפחות הארץ. אמר הקב"ה מה עשו שמו את ירושלים לעיים ואני מחדשה שנאמר (ישעיה ס יז) תחת הנחשת אביא זהב. אמר לפניו רבונו של עולם הרי את מחדש את אלו בניך שנהרגו מה תעשה שנאמר נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך. וכי חסידים היו והלא כתיב (ירמיה ה ח) סוסים מזוינים משכים היו איש אל רעהו ילצהו. אמר אסף כיון שנעשה בהן דין חסידים היו. וכן הוא אומר (דברים כה ב) והיה אם בן הכות הרשע. בתחלה נקרא רשע ואחר שנקלה נקרא אחיך שנאמר (שם) ונקלה אחיך לעיניך:
2
ג׳ שפכו דמם כמים. כדם בהמה שנאמר (שם יב כד) על הארץ תשפכנו כמים. בשר חסידיך לחיתו ארץ להודיע שאפילו העצמות לא היו מניחין לקבור. אם חייב אדם לחבירו מאה מנה אומר לו תן לי מעותי אמר לו אין לי מה יש לו עליו לעשות הואיל ואין לו ממה לפרוע. אבל הקב"ה אינו כן גובה מן הנפש יצאה הנפש גובה מן הבשר. וכן הוא אומר (ישעיה י יח) מנפש ועד בשר יכלה. אין לו נפש ובשר גובה מן העצמות. וכן הוא אומר (ירמיה ח א) בעת ההוא נאם ה' יוציאו את עצמות מלך יהודה. ולא עוד אלא שמחרפים אותנו שנאמר היינו חרפה לשכנינו. ולא עוד אלא שהם אומרים אין אנו אשמים עליהם שנאמר (שם נ ז) אמרו לא נאשם. וכתיב (זכריה יא ה) ומוכריהם יאמר ברוך ה' ואעשיר:
3