מדרש ילמדנו מתוך ילקוט תלמוד תורה קע״וMidrash Yelamdenu, Selections from Yalkut Talmud Torah 176
א׳(לבר' מ"ד, י"ח והלאה).
בני אם ערבת וגו', עשה זאת וגו' (מש' ו', ג' וגו'). לפי שאמר יהודה: אנכי אערבנו (בר' מ"ג, ט'), כשנתפש בנימין כל א' וא' הפך פניו, ומי היה כנגדו, הערב, לכך ויגש אליו יהודה. א"ר יהושע מי הוא שרו של שור, הארי, כך יוסף הוא שור, בכור שורו הדר לו (דב' ל"ג, י"ז), ויהודה הוא ארי, גור אריה יהודה (בר' מ"ט, ט'), מי יעמד כנגד השור, הארי, לכך ויגש אליו יהודה. ויגש אליו יהודה, שנגש בתוכחות, בי אדני, אל תעבר עלינו מדת הדין. ידבר נא עבדך דבר באזני אדני, היה ראוי לומר לפני אדני, אלא מלמד שהיה מדבר אחת רכה ואחת קשה, כי כמוך כפרעה, כשם שאתה ופרעה גדולים במקומכם, כך אנו גדולים במקומנו. א"ל יוסף ליהודה: אני רואה בך שאתה פטיט גדול, כלום יש פטיט באחיך כמותך, א"ל: מפני שאני ערב בו, א"ל: ומפני מה לא ערבת את אחיך בשעה שמכרתם אותו לישמעאלים, וצערת את אביך הזקן לומר טרוף טורף יוסף (בר' ל"ז, ל"ג). כיון ששמע יהודה כך, צעק ובכה בקול גדול ובמר נפש. א"ל: כי איך אעלה אל אבי (שם, מ"ד, ל"ד), א"ל יוסף: בא ונתוכחה שנינו, א"ל: מלך אמור וסדור זינך. אמר יהודה לנפתלי: לך וראה כמה שוקים יש במצרים, קפץ וחזר, א"ל: שנים עשר, אמר יהודה לאחיו: אני אחריב מהם שלשה, ויטול כל א' מכם אחד, ולא נשאיר מהם איש, א"ל אחיו: יהודה, אין מצרים כשכם, אם אתה מחריב מצרים אתה מחריב כל העולם כולו. התחיל יהודה לומר: בתחלה לא באת עלינו אלא בעלילה, אמרת לנו בתחלה: מרגלים אתם (שם, מ"ב, ט'), שנייה אמרת: לראות את ערות הארץ באתם (שם), שלישית: גביעי גנבתם, אני נשבע בחיי הזקן ואתה נשבע בחיי פרעה, אם מוציא אני את חרבי מנרתקה, כל מצרים מתים. אמר יוסף: אם תוציא חרבך, אני כורכה על צוארך. א"ל יהודה ליוסף: אם אפתח פי, אני אבלע אותך. א"ל: אם תפתח פיך, אני סותמו באבן. א"ל יהודה ליוסף: מה נאמר לאבא, א"ל: הלך החבל אחר הדלי. א"ל יהודה: דין שקר את דן אותנו, א"ל יוסף: אדון לך דין אמת כמכירת יוסף אחיכם. א"ל יהודה: נורא דשכם דליק בלבי, א"ל יוסף: נורא דתמר כלתך אני מטפי. א"ל יהודה: אני צובע כל שוקים שבמצרים בדם, א"ל יוסף: צבעים הייתם מימיכם, שצבעתם כתונת יוסף אחיכם בדם ואמרתם טרוף טורף יוסף (שם, ל"ז, ל"ג). כיון שראה יוסף שהסכימה דעתם להחריב את מצרים, באותה שעה אמר: מוטב שאתודע להם ואל יחריבו מצרים. א"ר שמעון לסכנה גדולה ירד יוסף, שאם הרגוהו אחיו אין בריה בעולם שתצילהו. ילמדנו.
בני אם ערבת וגו', עשה זאת וגו' (מש' ו', ג' וגו'). לפי שאמר יהודה: אנכי אערבנו (בר' מ"ג, ט'), כשנתפש בנימין כל א' וא' הפך פניו, ומי היה כנגדו, הערב, לכך ויגש אליו יהודה. א"ר יהושע מי הוא שרו של שור, הארי, כך יוסף הוא שור, בכור שורו הדר לו (דב' ל"ג, י"ז), ויהודה הוא ארי, גור אריה יהודה (בר' מ"ט, ט'), מי יעמד כנגד השור, הארי, לכך ויגש אליו יהודה. ויגש אליו יהודה, שנגש בתוכחות, בי אדני, אל תעבר עלינו מדת הדין. ידבר נא עבדך דבר באזני אדני, היה ראוי לומר לפני אדני, אלא מלמד שהיה מדבר אחת רכה ואחת קשה, כי כמוך כפרעה, כשם שאתה ופרעה גדולים במקומכם, כך אנו גדולים במקומנו. א"ל יוסף ליהודה: אני רואה בך שאתה פטיט גדול, כלום יש פטיט באחיך כמותך, א"ל: מפני שאני ערב בו, א"ל: ומפני מה לא ערבת את אחיך בשעה שמכרתם אותו לישמעאלים, וצערת את אביך הזקן לומר טרוף טורף יוסף (בר' ל"ז, ל"ג). כיון ששמע יהודה כך, צעק ובכה בקול גדול ובמר נפש. א"ל: כי איך אעלה אל אבי (שם, מ"ד, ל"ד), א"ל יוסף: בא ונתוכחה שנינו, א"ל: מלך אמור וסדור זינך. אמר יהודה לנפתלי: לך וראה כמה שוקים יש במצרים, קפץ וחזר, א"ל: שנים עשר, אמר יהודה לאחיו: אני אחריב מהם שלשה, ויטול כל א' מכם אחד, ולא נשאיר מהם איש, א"ל אחיו: יהודה, אין מצרים כשכם, אם אתה מחריב מצרים אתה מחריב כל העולם כולו. התחיל יהודה לומר: בתחלה לא באת עלינו אלא בעלילה, אמרת לנו בתחלה: מרגלים אתם (שם, מ"ב, ט'), שנייה אמרת: לראות את ערות הארץ באתם (שם), שלישית: גביעי גנבתם, אני נשבע בחיי הזקן ואתה נשבע בחיי פרעה, אם מוציא אני את חרבי מנרתקה, כל מצרים מתים. אמר יוסף: אם תוציא חרבך, אני כורכה על צוארך. א"ל יהודה ליוסף: אם אפתח פי, אני אבלע אותך. א"ל: אם תפתח פיך, אני סותמו באבן. א"ל יהודה ליוסף: מה נאמר לאבא, א"ל: הלך החבל אחר הדלי. א"ל יהודה: דין שקר את דן אותנו, א"ל יוסף: אדון לך דין אמת כמכירת יוסף אחיכם. א"ל יהודה: נורא דשכם דליק בלבי, א"ל יוסף: נורא דתמר כלתך אני מטפי. א"ל יהודה: אני צובע כל שוקים שבמצרים בדם, א"ל יוסף: צבעים הייתם מימיכם, שצבעתם כתונת יוסף אחיכם בדם ואמרתם טרוף טורף יוסף (שם, ל"ז, ל"ג). כיון שראה יוסף שהסכימה דעתם להחריב את מצרים, באותה שעה אמר: מוטב שאתודע להם ואל יחריבו מצרים. א"ר שמעון לסכנה גדולה ירד יוסף, שאם הרגוהו אחיו אין בריה בעולם שתצילהו. ילמדנו.
1