מדרש ילמדנו מתוך ילקוט תלמוד תורה קע״זMidrash Yelamdenu, Selections from Yalkut Talmud Torah 177
א׳(לבר' מ"ה, ד').
ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו. כיון שראה יוסף שהסכימה דעתם להחריב את מצרים, אמר יוסף: מוטב שאתודע להם ואל יחריבו את מצרים. אמר להם: לא כך אמרתם שאחיו של זה מת הוא, אני אקראנו ויבא אצלכם. התחיל לקרוא: יוסף בן יעקב, וכו' לעיל. א"ל: מפני מה אתם מסתכלים לכאן ולכאן, אני יוסף אחיכם. מיד פרחה נשמתם, ולא יכלו לענות אותו. א"ר יוחנן אוי לו לאדם מיום הדין, אוי לו מיום התוכחה, ומה יוסף כשאמר אני יוסף אחיכם, פרחה נשמתם ולא יכלו לענותו ונבהלו מפניו, כשיבא הב"ה לדין על אחת כמה וכמה. ילמדנו.
ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו. כיון שראה יוסף שהסכימה דעתם להחריב את מצרים, אמר יוסף: מוטב שאתודע להם ואל יחריבו את מצרים. אמר להם: לא כך אמרתם שאחיו של זה מת הוא, אני אקראנו ויבא אצלכם. התחיל לקרוא: יוסף בן יעקב, וכו' לעיל. א"ל: מפני מה אתם מסתכלים לכאן ולכאן, אני יוסף אחיכם. מיד פרחה נשמתם, ולא יכלו לענות אותו. א"ר יוחנן אוי לו לאדם מיום הדין, אוי לו מיום התוכחה, ומה יוסף כשאמר אני יוסף אחיכם, פרחה נשמתם ולא יכלו לענותו ונבהלו מפניו, כשיבא הב"ה לדין על אחת כמה וכמה. ילמדנו.
1
ב׳אני יוסף אחיכם (שם, ד'), כיון שראה יוסף שהיתה להם בושה גדולה, אמר להם: גשו נא אלי, ויגשו, ופרע והראה להם המילה. א"ר יודן כשהיה חמת יהודה עולה, היו ב' שערות יוצאות מתוך לבו וקורעות את בגדיו. וכיון שראה יוסף כך, אמר: עכשו תאבד מצרים. א"ר שמעון בן לקיש משל לשני אטליסין תפוסין זה בזה, כיון שהרגיש א' מהם שהוא נצוח, אמר: עכשו ינצחני ואני מתבייש בפני הכל, מה עשה, נשקו על ידיו, שככה חמתו של אטליס הגדול, כך כשראה יוסף שעלתה חמתו של יהודה, נתיירא שמא יתבייש בפני מצרים, מיד אמר לאחיו: אני יוסף אחיכם. ילמדנו.
2