מנחת קנאות, מכתבים ק׳Minchat Kenaot, Correspondence 100
א׳בשנת ה' אלפים וששים ושש לפרט היא השנה שגרם החטא, ונפל פתקיא דרקיעא בגזרת עירין, ופשטה גזרת מלכות צרפת על כל היהודים, להוציא אותם מכל מדינות מלכותם מביתם החוצה נקיים מנכסיהם, ונאספו כלם במשמר נער וזקן טף ונשים ביום א' הוא יום ששי עשר לחדש אב, ונתגרשו מן הארץ כל היהודים אשר בעיר מונפשלי"ר גלו ב"ו לפרט בחדש מרחשון, מקצתם גלו לפרפיאן מובטחים בנצחונו של מלך מיורקה, שיתן להם שארית וארוחה תמיד מבית המלך, ומקצתם נגלו לארץ פרובינצה מובוטחים בנצחונו של מקום למען שמו, יתן להם חנינה ומנוח אשר ייטיב להם, וה' ברחמיו יתן לנו ולהם אחרית ותקוה, כי אין הבטחון והיכולת בלתי לשם לבדו, ואני אחרי גלותי מארץ פרובינצה לעיר ארלי, "נסעתי משם וגליתי גלות שניה לפרפיאן, והגעתי שם יום א' לחדש שבט הוא החדש הששי לגלויותינו, והקבילו פני רבים מן הנכבדים אשר שם, ובתוכם, ר' משה בר שמואל בר אשר והגיד אלי כי הוגד הוגד לרב מורנו ר' שלמה ן' אדרת מפי העוברים ושבים, או מפי כתב המתקנאים לכבודנו, כי אני עם קצת מאנשי חבורתנו מהנכבדים גלינו בארץ פרובינצה, ולא נתננו פקידי המלך בעיר פרפיאן, ואמרו כי זה היה בהשתדלות קצת כת המתנגדים לבלתי היות לנו מחיה בעבודתו, ושלח ר' משה בר שמואל כתבי אל הר' ואמר כי הוא והנכבד אביו ר' שמואל משתדלים בכל עוז בענינינו עם המלך, ולהגיענו שם ביתר הגולה, ושאל ג"כ הרב אם היהודים הגולים מותרים בנשותיהן מפני הכתובות אשר היו לשלל עם שאר השטרות, והר' מורנו ר' שלמה ן' אדרת שלח אליו כתבו ותשובתו הרמתה, ובתוך הכתב שלח טופס הכתב אשר שלחו הרב ר' אשר בר יחיאל, עם זקני טולוטולא חתם מידם, כי הם נסכמים ומקיימים הגדרים והסכמות אשר גדר ותיקן הרב בכל תוקף, וזה טופס הכתב:
1
ב׳נופת תטופנה שפתותיך, וכבוד תורה ולשמור מצותיה ישאו מדברותיך. שאלת בענין הגולים מן המקומות, אשר שוללו מכל אשר להם שטרי חובות וכתובות אם מותר להם לשהות עם נשותיהם?
2