מנחת קנאות, מכתבים צ״טMinchat Kenaot, Correspondence 99
א׳אח"כ נתעורר לשלוח למורנו הר' הגדול ר' אשר בר יחיאל מעיר טולידולה בארץ קשטיליא, להודיעני דעתו בפסק דין האדרכה, וחליתי פניו לידע ולהודיעני דעת זקני טולידולה אם דעתם להסכים בענין הגדרים, עם אדונינו מורנו הגדול רבי שלמה ן' אדרת והשיב אלינו כתב חתום לקבל גדרים מידו ומיד זקני טולידולה, ומענין פסק דין האדרכה שלח אלי ג"כ שורת הדין ומה היה חתום הכתב מכתב ידו, וזה לשון הכתב:
1
ב׳אמר לי לבי יבקשו פני ה' בצר להם, יתנו כבוד לשמו כאדשר תנגפו רגליהם, יודו לה' חסדו אשר לא מאסם לכלותם בארץ אויביהם, ולא ישובו עוד לכסלה כי יראו כי אזלת ידיהם, והנה לא כמחשבותי מחשבותיהם, כי אין חרצובות למותם וחלב ירצו לפיהם, וכל בואיה לא ישובון ולא יעבטון ארחותיהם, עד בור ינוסו ולא יתמכו בהם, זו דרכם כסל למו שקר נחלו מאבותיהם, עזבו מקור מים חיים בורות נשברים חצבו להם, מגלים פנים בתורה ודורשים דופי בהגדותיהם, ומספרים דברי אלקים חיים בשיקוציהם ובגילוליהם, ולא נוח בהם לא מהמונם ולא מהמהם, יוליכם ה' עם פועלי האון והמטים עקלקלותם ושלום על תופשי התורה ותלמידיהם, הילדים אשר חנן ה' לאות ולמופת להם, אל יחשוב לי אדוני עון על התרשלותי עד היום הזה, כי אמרתי בירא דשתית מניה מיא לא תשדי ביה קלא, ואמרתי אולי ע"י אחרים ישובו, ואחרי ראותי כי אשר לא נכנעו ולא שבו, אף (אחר) כל המשבירם וגלים אשר עברו עליהם, מעתה ועד הלאה אין חולקין כבוד: זאת ועוד אחרת כי עד הנה היו צפופין במקומו ועתה יתפזרו בקצות, וזבובי מות יבאיש יביע קהלה דאחת, כי דברים הללו מושכין הלב וישקו מים הריעם וימותו עם רב מישראל ולא יעמדו כנגדם ואף ביד חזקה, ועל האדרכה אשר אמרו עדת ה' לית דין צריך בשש, כי אף בלא האדרכה היו הם מודים כי דנו שלא כדין, וקשרם לא היה קשר, כי עלה על לבם לבטל החרם שהחרים הר' ר' שלמה, וק"ק אשר בברצלונה הגדולים בחכמים ובמנין, ואף אם נדה והחרים הקטן שבישראל, על ככה היה מנודה לכל ישראל, ועוד כי החרימו על דת משה, דכתיב והגית בו יומם ולילה, ולאותה חכמה צריך שעה שאינגה לא מן היום ולא מן הלילה, ויודע לכבודך כי על אפי ועל חמתי, היתה לי חתימתי, על הכתבים, כי איך אחתום שלא אהגה בה עד שיהיה בן כ"ה שנה, נמצא שאם ינתן רשות לאחר כ"ה שנה... ובעיני הוא אסור כל ימיו בדור הזה, אלא שלא אמנע אחרים חתמתי, ואתה ותורתך שלום וכל אשר לך שלום כנפש סר למשמעתך, דורש שלומך וטובתך,
2
ג׳אשר בר יחיאל.
3