מנחת קנאות, מכתבים י״דMinchat Kenaot, Correspondence 14

א׳זה טופס כתב הרב אשר שלח לדון קרשקש וידאל.

ב׳נר אלהים חופש כל חדרי בטן וכליות, מבין כל מחשבות, אם נופת תטופנה או שפתים דולקים ולב רע, יגלו שמים עונו ושריד באהלו מרע, כי לא לאדם המשפט כי אם לאלהים אלהי ישראל ואברהם, אלהים הבין דרם ובנהמת ים עליהם ינהום, ומה יתרון לגנב כי יגנוב ואם בסתר, ומחר נמכר בגנבתו? במחתרת נמצא נלכד בשחיתתו, והוא לקברות יובל, ועל יובל ישלח שרשיו, ימות באפס תקוה כְנָבָל, כל נֵבֶל ימלא יין ענושים, וימר לשותיו ויעלו כליל לאישים, ההמיר גוי אלהים והמה לא אלהים? ואלה המירו כבודם בהבלי הגוים ואחריהם נוהים, כבודם בקלון המירו לעינינו, ויתנו לתורה השלמה תְמורות, ובתִמְרות עשנם יראו אותו וְתִמורות, הלא לנו ללבוש בגדי נקם תלבושת, הלא נכלם כי לא נבין להודיע לַעֲוִילִים בושת, הבושת אכלה את יגיע אבותינו ועוד לא הטהרנו, ואם החטא גרש אותנו ואבותינו מארצותינו עוד עכס ברגלינו בארץ הנכרים אשר לא שערום אבותינו, ולא נשמעו הדברים במחנה העברים אם לה' אנחנו אם לצרינו, אם למתנכרים או למכירים, וח"ו אם ידעתי קצצו הזמורה, ושלחו על פניהם הזמורה, והיו רבים כעקרבים, ונעשו כולם אגודה, וישימו לפניהם הכבודה עד שמלאו כל המדה, אמרתי לנפשי, נפשי לה' משומרים לבקר, ולא משומרים הבלי שוא, ואם נטו קו, תמורתם יהיה השוא, יבטלו הם ואלף כיוצא בהם, וקוצו של יו"ד לא יבטל, ולבבי גורל יטיל אם יפָת אחר כבוד או מהמונם יחת, או יאמר לנפשי שחי ונעבורה, ורגזו או ישחקו ואין נחת, הטלתי גורלות גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל, ולה' עלה בידי, ומה אני ומה חיי אם ישומו לכלימה כבודי, יקללו המה וה' יברך, אני אכרע לפניו וברכי אברך, כי ידעתי בידו עתותי, ואם ימיתני אמות, ואם יחייני אחיה לפניו כאבות, אף כי ידעתי שהארץ ההיא קדושה, ונאחזו בה קדושי עליונים כל חכם וכל חסר לב התורה תרנין, זולתי כל תלונות בעלי ברית לאלהים, ואם קטנים הם בעיניהם ראשי אלפי ישראל המה, ומה זו ענוה לבלתי חשוף זרוע כנגד המשחיתים לעיניהם, כי עתה ראינו עדת קדושים מוליכין את האיפה, איפת רזון ויניפוה תנופה, אמרנו אנה מוליכין את האיפה, דלשחיר שם בנשים יפה, והנה קול שואה רבה זאת המחריבה את ביתינו, זאת אשר שָׂמָה לְשַׁמָה נחלתינו, ושלחנוה מארצינו ריקם, ולבוז ולשמה נתננו חוקה, הנה יצאת מארמנות קשטלי"ה וארג"ן, הם עשו לה מלפנים על ראשי ההרים היכל וארמון, ועכשיו גרשוה ושמוה לשממון, לא נותר מיתר הרפאים איש א' מכל ההמון, ראינו ושמחנו אמרנו ראתה עינינו, האח האח יאהבנו אישנו עתה, יזה עלינו טל רויה ונחיה לפניו בבית תפארתינו וקדשנו ובצפיתינו צפינו, יקומו שנים ושלה לתת רעדה הענוגה שבתה וחדשה, ויוסיפו עוד חרון, ויסף להניחו במדבר שממה, ולא יהיה לתורה גואל לבקש מיד המעוז הזה והרמה, האם אין חומל, האם אין גואל, האם אין חונן, למלט מיד שדנים ושלשה אלה נולדו על ברכי האמת? ועתה נעשו כבני עוננה, ולבם מעונן, ואתה גבור ידעתי כי מקום תחנותך, למודי ה' אוהבי תורתך, ידענו מעלתם, הגד הוגד לנו ושמענו תורתם, אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחובותם, ח"ו לא יצאו הם מגדר האמת אשר גדרו אבותם, גם בכל קהלות פרובינצה הקדושים ובעלי תורה, לבם כפתחו של אולם, והמה ואבותם גדולי עולם, גלוי לכל העמים ומענינו לא נעלם, נודע בשערים רוחב דעתם בתורה ותפלה, וחקוק בפתחי שערים שכלם, רק כי תמהו מים כולם, איך נָתַנוּ יד לפושעים המעתים, כי נתנו אל חכם שופר, וכאור בוקר ברית האמת כופר, וייטב בעיניהם עיונם בספרי היונים משור פר, וע"ז בלבך תכבד, היד ה' תקצר, למלט תורתו מיד צר? ומה הניחו אלה לתורה, כי יהפכו הכל לחומר וצורה? ושלחו לשונם באברהם ושרה, הלאלה תהיה כפרה? הלשומע יערבו חיים, כי יהפכו אלה לעיניהם דברי אלהים חיים? הלא לנו עינים לראות, אם יעיזו אלה פניהם כנגד אבינו הכשר, הלא יכאב כל בשר עד נקח נקמתינו ממנו וְנַיְסִרֵם במוסר אכזרי, מה נעשה ואיך נשא פנינו אל אבינו שבשמים? אשר חטאו בדבר ואנו נושאים להם פנים, ונקים להם בציץ שבין עיניהם וכי ישאל מה נשיבנו? יום על פנינו יוכיחנו, החלש יאמר גבור אני, כי ה' שלחני ורוחו ומי יענני, אמור נא גבור החיל, איזה מכולנו נפצא מוחו בתוכחות על עון, ואיזה מקנא למעונו של מקום גורש מן גו ונעזב ממעון? הלא איש אתה וכל מקום שתלך ביתך עמך, ואלהיך אלהי ועמך עמי, למה תשוב אחור יד ימין, כי תראה איש להשמאיל או להימין, לא להתגדר, רק לעשות לתורת אלהינו גדר, פן יעלם כל שועל, ובשרינו יתעל, כנשיאי הבעל, ושלח רסן כל מלגלג, לאמר ולכתוב לעין כל כאשר יעלה המזלג, ולו היתה לחמם לנפשם, ולא יחטיאו אחרים לענש בענשם, כמעט החרשתי אמרתי שנים ושלשה המה, תאטר עליהם באר פיה, ילכו המה ותשאר דת האמת ואוהביה, אך עתה אשר בנו על כל ראש דרך, ולא יבוש אם לעין כל ידרוך הדורך, בזה יקרע סגור לבם כי אין ראוי להיות לעולם נעלב עולב, ועל אשר אמרת כי תטיב נגן ותשא לפני מעלת הנעלה ר' שמואל יעזרהו האל אתו מגן, מי ידעו יותר ממני? מי המכירו במעלותיו אלא אני, ולבי יודעו, קראתי לרבים בשמו ראיתי הלוחמים בלחמו, קרחתי הרבה כמתקרחים בשכמו, וע"כ קראתי לו ולא אחר היה, לא אוכיח ולא אחוש לסכלו או לסכל, ורק אשר יקר בעיני לנפש לחוש לאשר יאמר אויב, ושלח אותו בראשו, ואני מרוב אהבה יודע כל עוברי דרך אדרוש מאתם, מה מלאכתו ומה מעשהו על פעלו ועל אנשי ביתו, עד שאני אומר שאף יגידו לי כל עוברי דרך גבולי ואשר יאריכו בטובתי ישמחוני, ואם איש אויב יספר בגנות, יאר פני, זאת היתה לו לדבר עליו שם, ולהגדיל את האשם, האיש כמוהו יביא אל ביתו להקדיח תבשילו, כי אסף אליו הורס התורה בכשילו, אף אם יכסה עליו בכנף הזבוב ואין ספרו, ורבים אומרים כי נפרץ כל גדרו, ורבים מן המתאכסנים אצלו מאנשי ארצו מן האחרים העושים כחפצם חפצו. ולא אחד ולא שנים ספרו לנו חסרונותיו של האיש הלוי, ואיש אשר רוח אלהים בו כר' שמואל ילמד בפניו, ויתן מכשול בדרך הרבים, וח"ו דמם מדמו יבוקש, ואף אם עתה כאשר יאמרו, כי הוא לבית הכנסת מעריב ומשכים, ובסתר עם דברי תורה מסכים, היה לו לחוש ללעז הבריות, פן יאמרו לו: ראו הביאו לנו אוניות, לכלות מגדרי הצאן השיות, וכי תאמר שאין דעתו רק ללמוד מה שישיב את אפיקורס הנכרי, אשר ידבר כנגד תורתו, ומי יתן ילמוד לפניו, לא יהיה לנו ולא לצרינו, ומה ילמוד ממנו להשיב את אפיקורס, הילמדהו ראיות או מופתים, לקיים האותות והמופתים שנעשו לאבותינו במדבר? הלא כל שהוא חוץ לטבע, לדעת זה המתפלסף כצפורן נפרך ונשבר, ומה יקיים בידו, היקיים קריעת ים סוף? אך למדהו שאינו כי יש לנמנע טבע קיים, וקשה גזרתו על זה מגזרת הגוים החולקים ומפרשים בדעתם שנים או שלשה מקראות, וחבריו לא ישארו בתורה אפילו אות, הגוים ישאירו לתורה עוללות, וזה וחבריו יעלילו על הכל עלילות, היש זר ונכרי, או זר בעמים אכזרי, אשר יהפוך כל התורה, ויאמר כי אברהם ושרה, חומר וצורה? הבוגד בוגד, והשודד שודד, לא די לו האמור עד שפרסם בשם, כנשמע מפי א' הגדולים שאמרו אלינו, אברהם ושאר האומות הן נרקבים, ימחה שמו וזכרו הן הם בכבוד שוכבים, ונפשות האבות במרכבה שוכנים, בכבוד תחת כסא הכבוד, מקום לא תשיג מחשבה, והוא ישיג כלימה, ותאכלהו הָרִמָה, ויסחבוהו צעירי הצאן סחוב והשלך, ולא בקבר, רק באשפתות יקבר, שבר על שבר, ואיש כזה מקצץ בנטיעות, הכזה יבוא אל בית אחד מבני ישראל? וה' יודע כי יותר טוב בעיני לשמוע מישמעאל, משמוע מאיש כמוהו, גם מספרך ניכר אתה מכירו, וכי תאהב הנאהב הנכבד ר' שמואל ן' תבון בינו ובין גרו,יגרש לץ ויצא מדון, ולמה יפרה ח"ו על ידי זדון, וספרך יכסה עליו ועל קדש, אשר בארץ יכסה טפח ומגלה טפחים, אנא שא נא עיניך לשמים, כי לו אנחנו מחבלים כרמים, הלא נתנו לה' גויתינו למכים ולחיינו למורטים, לנכרים השרים, ולה' ולמשה אשר בעיר שליטים לכבוד תורתינו הקדושה, ונירא משנים ושלשה, שנעשו כת ענושה, ואם יש אחד גדול וינח וישקט, ועשה מ"ש הכתוב: הלא משנאיך ה' אשנא ובמתקוממיך אתקוטט, ועתה ראה גם ראה אם הגדול שבגדולים כתב ספר, והפך את אשר שם ארבע מלכים את החמשה, הם ד' יסודות, ללא צורך, מורה באצבע, כי שלח אצבע ודבר און, כאשר לא יועיל ולא יציל, ומה יעשה במצות התורה, אשר האומות מקטרגין עליהם, הדעת נותנת אחר שאין התורה כמשמעה, כי יבא הנכרי ודרשה כרצונו לטובה או לרעה, ואם פירשת חרמים אלו יעשו פירוש לפירושו, ולא טוב לשמוע מן הנכרים שמפרשים קצת המצות למשל, מלפרש בפי' אלה המתעבים משפט, ועם הקודש לא יעשו בספרו משפט, וספ' היונים אחרי זאת יבחרו בספריהם, והאש תלהט את גויותיהם, האם ח"ו לא נשאר נין ונכד לקנא ולרדוף אחריהם, עד כלה, כי האנשים ההם כופרים בכל הדתות, על כל לוחות ספרי האומות חרותות, ולו עתה נודע בגוים, לא ימלט אותם ביתם כסף וזהב משחיתותם, ומ"ש בספרך לנדות ולהחרים, כל הלומד בספרי היונים, עד עמדו על דעת תורתינו, למלא בטנו מפרי התורה ומצותיה, כמה נאה הדבר אלו יצאו תחלה בהם כמה קהלות, אשר היה נמצא שם תקלות, אבל מי שבא במקלות, לקהלות קדושות והם קדושים לא יתנו אל לבם כלל וכלל אלו התקלות וחששות, ואחר אשר נפרצה מחיצת הכרם כרם ה' צבאות, אך לא יבא לנו ולהם עינים לראות, האם שם עמדנו לא תשיגנו מלחמה בגבעה, על בני עלוה, כי אלה שנים ושלשה ידברו לעינינו לתורה בגאוה, אנא התעורר וכלה לכלות מקרב הארץ כל טוען עורר וטועה, כי עוד לא נתבטלו כל המעוררים להציל מיד האנשים המתנכרים, יותר מן הנכרים, גם אל זה הנעלה הנכבד ר' שמואל אכתוב כאשר עם לבבי באהבתי אותו, ואם לא ישמע לך והלך אחר עצתו, ואתה גם אתה אם אתה שלם עם לבבו תאמר אליו עצתך הטובה, פן ימצא מקום לרדוף בעל האיבה, ואם ישמע או יחדל אתה את המוטל עליך השלם, ואשר אמרת מה עוררנו כל אלה, הן באמת מגדולי הדור ונכבדים נשלחו לי כתבים ארוכים מארץ מדתם, לאמר כי דוד נעים זמירות התפלל תפלות ארוכות וקצרות, להיותם בבתי כנסיות נזכרות, ובלא תפלה ותחנה, זכו ארסטו ואפלטון, למלא מספריהם כל חדר וקיטון, וסומכין עליו כסומך על הפלטר ולוקח מן הסיטון וכדברים האלה בפירושי התורה, גם באברהם ושרה, לחומר וצורה, ובזה קרעו לבבי, והשבתי כאשר השבתי, ומתוך זה הכאיבוני יותר, באמור אלי כאשר חשבוהו סולם מוצב ארצה; וכונתי לשמים, תחת היותם למעלה פורשי כנפים, ילוו אל הלוי המשחית ברית, ואיש אשר כרת עמו ברית, המשקה לבני ישראל המים הזדונים, היורדים אל נחל כרית, ואיש אשר כרת עמו ברית, האניסוהו ביד לשון, או אבטל האהבה שהיתה עמו תנאי ראשון, ואתה והוא יודע כי רבו כמו רבו, שונאי אנשי המדות הנכבדות, ובחפץ יליצו אשם, ועל חטא אחד יוסיפו עשר ידות, ובאמת ידעתי כי החכם ר' שמואל, לפי מעלתו תגדל שנאתו, ולפי חובתו, תרבה איבתו, לכן כל איש חכם יחוש למה שהבריות מרננות עליו, וירחיק לזות שפתים מאהליו, דורש שלום תורתך, נאמן ביתך, ירום ותגדל מעלתך,

ג׳הכותב, שלמה בר אברהם ן' אדרת זלה"ה