מנחת קנאות, מכתבים ט״וMinchat Kenaot, Correspondence 15
א׳זה טופס הכתב אשר שלח הרב אל החכם ר' שמואל הסלמי, בשמעו כי הכניס בביתו, החכם המתפלסף ר' לוי.
1
ב׳אל ירב ואל יוכח איש עם לבבי, יערוג כאיל וישאג כלביא, האם אשקטה ואביטה במכוני, שוכב אוכל טרף ואי מציל, העבד ישראל כי ראתה עיני מוגש אל הדלת ואל המזוזה, ירצענו בסירה ובכשיל, או נשיש ונשמח כולנו, ונאמר האח האש לפניו מבוערת, או נחריש ועל גב תורתינו יחרוש בן אשה אחרת, הבנים אין לישראל, האם אין לתורה קרוב או גואל? המורה והנגאלה תירש נחלה, ונחלה תעבור על נפשינו ואין חומל, בוצרים לא השאירו עוללות ובוסר גומל, הגמול אתם משלמים למי שברא לו לכבודו, ונתן לנו את תורתו וברכנו בברכת ידו? היד ה' תקצר, למלט תורתו מיד צר, ואור יחשך בעריפי משנאיו, וכפטר חמור יערוף אותם, ויערוף כמטר לקחו על סגולת ברואיו, וגם אנחנו נעמוד מנגד, הרבה דובים, הרבה אריות לו, יקחו נשמתו כי ישמע קולו, ובאמת המתיאשים לא יקבלו שכר אמת, כי זולתם יומת המת, ואל יעלה על לב עולב, כי יעידני כנף הזבוב, רק יעירני אבוב, שעשה משה ע"ה, האם אקים לקול הצפור, ואשוב ואצפור, לספר מומים קטנים, על הגדולים וסופרי המגדלים, ואתה נכבד ידענוך ישראל, פורש במתנת היד לשואל, פורש לרעב לחמך ולשבויי עוני גואל, ע"כ מיום ידעתיך אהבתיך, ובין בתרי לבבי חקקתיך, כי בוחר אני בטובים, ואין לי חפץ בכספים או זהבים, וידעתי הנהגתך בוחר בתורה, ועושה משמרת למשמרה, כרתה ברית אתך חדשה חגה ושבתה, ויום תעזבה ללמוד החכמות הלמודיות, כונתך טובה, אך נפשך בימים האלה כמתהלכת בין החיות, חיות רעות אוכלות הלחם והבשר, ומכאיבות הנפשות אשר תהיינה במאסר, ויקרה לה כמאמר החבר אל מלך הכוזר, כונתך רצויה ומעשיך אינם רצוים, האם חסידי ישראל לחיותאחרי מות בבית פלסופיא אינם ראוים, ראה גם ראה דורות הראשונים היו לפניך בארצך ובשבטך, אשר היו כבני הארץ, אופן אחד בארץ, וינשאו האופנים לעומתם, לחסידותם במעשיהם רואים בתורתם, ועתה יקומו הבנים ויכחשו באבותם, הידעת חכמי נרבונה שיצא שם בעולם, שהיה עסקם בנעלם? ואם הם ושאר הגולים, כעבדים על הארץ, ואתה החכם בראש הסולם, באמת החושב ככה ראוי להכלימו בכל אותיות בכל"ם, הלא ראוי לך להיות כרבנו שלמה ורבנו יצחק, היבכו המה ואתה תצחק? התחשוב היותך גדול ושר מאלעזר בן פדת, או תחשוב היותך גדול ממנו בדת, והוא הוא חדל ללמוד מעשה מרכבה מר' יוחנן ותלמידיו אחריו, הנמנע מלבא בחצרי ה' וחדריו, הלא דייך שתהיה כאחד מגדולי החכמים הראשונים, אשר הגידו תורת אמת לבנים, גם כי באמת ערום תערים אותה חכמה, ובמרמה תאמין דעת ה' ותורתו, ומי יתן והיה דעתך באחריתו כראשיתו, ואני אהבתיך מכל נכבדי עירנו זה ימים דעתי אותך, ונראית אליהם כאלו בתוכם חנותך, וכשמעם שאתה מתעסק באלה הדברים כן תמהו, כי אין חכמים אתנו ולדעת הגדול מה הוא, ועוד שמענו מפי כל הבא, כי יחטאו רבים בדבה, להביא לפניך האיש החכם אל תוך ביתך חלף עבודתם, לעמוד על התורה אשר קבלו בסיני אבותם, יעיר בבוקר בבוקר להניח התורה, ולשגות בזרה, ואל תאמר כי זו דבה מפי איש מלשני בסתר, רק מוצא בפי כולם לא יגידו בהסתר, ולא ילחשו לחש בנעלם, אוכלי לחמך יספרו בטוב הנהגתך, אך יחייבו כולם המעשה הרע הזה, עוד מספרים בקול כי על זה שלחו אליך אהוביך אשר כנפשך, כמוך למה תחייב לה' את ראשך על זה, וחוץ מכבודך אינני ממקבלי לשון הרע בדברים האלה, כי המה מספרים זה אחר זה רבו כמו רבו, וחזקה שהדברים הזרים, בימים מפוזרים, כולם לא יכזבו, ואתה חכם לבך יהגה אימה, פן תעלה על שפת לשון ודבת עם, ומי שרוצה לחנק יתלה בביתו ולא בביתך, אם לנפשו ינעם, מאשר יקרת בעיני לבי ועיני לא יתנו לי להתעלם, עד ארוץ ואגיד לך להיות חדל מאלהים אלה עמך מקרב בית כלם, שוב שכב במשכבות, וצלח רכב במרכבת המשנה אשר דרכו ראשוני דורותיך, הנה הגדתי לך אשר עם לבבי, לדעת מה תעשה ובחרת בחיים, נאמן בריתך שלום כי אדבר להניח ברכה אל ביתך,
2
ג׳שלמה בר אברהם ן' אדרת.
3