מנחת קנאות, מכתבים ט״זMinchat Kenaot, Correspondence 16
א׳כשמוע החכם הלוי כי דברי הרב מגיעים אצלו, שלח כתבו אל הרב, אמר בהתנצלות כי כבר עסק במשנה ובתלמוד, בטרם הכניס ראשו להתעסק באותן הספרים המחוברים בשאר החכמות, והרב השיב לו מענה וזהו הטופס:
1
ב׳עברי אנכי ואת ה' אלהי ישראל אני ירא, לא אשא פני איש כי ינוע מקול הקורא, קום קרא אל אלהיך ורוח ממרום יערה, על כן נערתי חצני, כי לא אוכל להתעלם אהבתי את אדוני בראני יצרני, ומה גמול אשלם לו? האם אשמע קול אנשים מבני ישראל יפטירו בשפה על תורת ה' תורת אבותינו, תורת אמת קבלוה אבותינו בסיני, אומרים אמור המנאצים, מה היהודים האומללים עושים, ואחרי פשוטי התורה והכתובים רצים, הלא המה אוהבים לנום שוכבים הוזים, שאין העקר אלא ברמזים, מה תביטו אל אברהם אביכם, ואל שרה תחוללכם, הקיצו שוכני עפר התנערו ופתחו אזניכם, שרה סרת טעם שהיא החומד ואברהם שכליכם, ויעקב וי"ב ילדיו, הם השמים וגדודיו, שהם י"ב מזלות, מי שמע פורטים על פי הנבל אלה הנבלות, ומי ראה אלה המכשולות מרבים התקלות, ולא יצא וידיו על ראשו, אלו היה יחיד בין קהלות האנשים האלה אם כה יעשו באמת כתבו על קרן השור, שאין להם חלק באלהי ישראל, ואחרי זאת באמת לנו לדעת מה יעשה ישראל, בארצות האל? הנבוא בצור הנטמן בעפר, הנאמר מה לנו אם יש להשמאיל או להימין, מה לנו לנפול במחלוקות העוקרין התחומין, יאמין מה שלבו חפץ המאמין, ויצא כחפצו בעל מינות להיות מין, חלילה לעדה קדושה, עדת ישראל להיות בשתיקה הזאת ענושה, החלש יאמר גבור אני, ה' ראשית דרכו קנני, לעמוד לשרת לשמו מבטן קראני, ועל משפטו איך אכזב אם מאנוש אירא, ולא אתן עיני אל הבירה, ואם לא רדפתי אחרי קול רודף, ולא קדמתי לחוש לטומאת המגדף, אף העירוני השומרים בעיר, גדולים הם ואם קטן אני בעיני ראו את אזני להעיר, ישן הייתי והעירוני, ובציצית ראשי לקחוני,ומגלת ספרים כתבו אלי, אמרו קרא לתורה שזרה קוראה, נחשפו שולי רחקו ממני חברים, ומלאו מספרי ארסטו ואפלטון חבורים, ודרושים של דופי, וגממו את האמת עם השופי, ונשמע קול הקורא, כי רדפו אחרי תורתינו כאשר ירדוף הקורא, תמה על עצמך איך להעלותי על הר נשפה, ואל חכי שופר וחצוצרות התרועה בידי לצעוק בכתב ובעל פה, ועתה בשמים עידי, ובמרומים סהדי, כי ארים אל הקהלות הקדושות אשר בפרובינציא קולי ואפול לפניהם ארצה ואעבור על גבולם מקלי ותרמילי, לישר עקלקלות ביד היחידים, לבל ישאו פנים השרידים לבאים למלאות ממסך מלאכת שמים, ונושאים להם לבם אל כפים, ולהתחנן ולהשיב אל ארובותיהם היונים, לבל תאכלם רמית היונים, ואני ידעתי מחשבות הלומדים בספרים ההם, כי אמרו כמה מעלות טובות גנוזות בדבריהם, ומהם נקח ראיות ומופתים לקצת דברי תורה, למדברים עליה סרה, ואני אומר כי בדבריהם יצא שכרם בהפסדם, ומקבות והגרזן בידם, לחבל חבל נביאים פורשים לפני הנערים מפה, ובידם רצפה, ערוך השולחן ועשן בחופה, ואתה החכם ראיתי קונטרסיך רודה דבש מגוית האריה אומרת, כי חברת דברים טובים, עליהם תהי דן לו יהיה כדבריך, ומה תשיב שולחך דבר? הלא ה' נתן לך לשון למודים, לב לדעת כאחד מן היחידים, למדת וכתבת ופירשת, ראית אחר שנכנסת, למה פירשת, ואומר לא שקרת, כי בראשונה הארת פני רבים במשנה ובגמרא, ואם לעשות סיג לתורתינו הקדושה עם דברי המתפלספים? הנח לה דאיהי מוקמא אנפשה, גם לבי ולבך יודעים שאין דעת הכל שוה, יש חלושי הדעת ואם ילמדו באותן החכמות יוסיפו הצמאה על הרוה, מה יתן לך ומה יוסיף כי תלמוד לכל, תקבל עליך אחריות הנפשות, כי לא תדע אם בהם תמיתנה או תחיינה, ותהיה בהן ענוש, הלא ידעת כי אותן חכמות צרות לתורה, והמסכה להתכנס שתיהן צרה, והחכם עיניו בראשו, לבלתי ישית הוא בידו אשו, האש הגדולה דבת רבים, כי ליום נקם ישלם הוא בעקרבים, כל מקום שנתנו חכמים עיניהם, או מיתה או עוני, ומי הביא נפשך ביד כל אחד לומר מענישך אני, אני איני מן החפצים לחייב את הזכאי בשאט בנפש, ומי יתן יכולתי לזכות את החייב ויקר בעיני פדיון נפש, אף כי היום ארדוף אחרי משכיל וחכם החכמים, אבחר דרכם ואשב ראש, כי יבין האמת חכם, חדל לך מהתרות הדרכים, וגם אני אודך כי תטיב דרך לבקש אהבה, למה שאבותיך ואבות אבותיך רחבה ונסבה, כבר ידעת וטעמת הכל, שוב אכול מן האשכול, אשר ברכו ה' בכל מכל כל, כי כבר נולדה בת לאברהם שמה בכל, תורה שלימה חכמה שוכנת ערמה, מפיה תקח חכמה רמה, ולא תשגה בזרה שהוא עון פלילי, כי הוא זמה ואלהינו שונא זמה, תורתינו ודברי חכמינו, תורה צוה לנו משה מאורסה, ומזבח מוריד דמעות, על המגרש אשתו הראשונה אשר נשא, וראה מה תשיב את אבותיך דבר, כי תלמד לעשות את אשר מאסו המה כבר, תן בלבך לעשות את אשר חביריך אומרים לך. זה אינו נאה וזה נאה לך, ואל תהא עצתי קלה בעיניך, כי עתה צא ושאל לבאים מכאן לשם, את אשר שמעו מפי המגידים ולא בעלטה, ואחרי שידעת שבאו אנשים אחרי דבריך לבקר, ומרעין עליך בין לאמת בין לשקר ברננה, הוציא המכשלה הזאת מתחת ידך ומביתך, ויעידו עליך המעשים ותורתך, ולמה תשים ידיך על הפך, כבודך יתמוך בידיו
2
ג׳הכותב, שלמה בן אברהם ן' אדרת.
3