מנחת קנאות, מכתבים כ״הMinchat Kenaot, Correspondence 25
א׳בשמעי תלונות כת המתנגדים, עמדתי להתנצל בכתבי בהראותי הכתב השלוח מנכבדי העיר ברצלונה ביום המעמד, ולא חששתי לדברי חולק אחד או שנים, כי אמרתי אולי ישיבו אל לבם להטות אחר הרבים, וזה הכתב שלחתי לד' מנכבדי העיר, וזה טופס הכתב:
1
ב׳הכתב מוכיח והנה עיניהם רואות, במראות החתימות הצובאות, יכולים אתם להבחין לאילין דלקמיה צוחין, ולמי ענן אורו בלתי טהור ומאור עינים וסגיא נהור, ברו לכם אתם יושבי על מדין, בין טלית הבא מן הציצין לבא מן הגרדין, דמו באמת כי בא והגענו מכתבכם ע"י הנכבד ר' מרדכי, וקבלתי אותו בסבר פנים יפות, ובאהבה רבה, אמרתי מיכאל א' מן השרים בא לעזרני, והנה שר יון בא, עשיתי כאשר נצטויתי מפיכם, ובפני הודה לחקור אם יקובל האגרת לפרסמה להכין אותה ולסעדה, וכן עשיתי דברתי עם רוב נכבדי קהלתינו, והיו עמנו לאגודה, לא חששתי לדברי יחידים או יחיד, אמרתי יבטלו דעתם ברבים, וכל איש מעביר נחל עצתכם לא יסגר, בשכבר יצאת מפי אנשים גדולים בתוכם החרש והמסגר, והדבר ידוע וניכר, ולא סוף דבר רובא אלא רובא דמינכר, כי רוב אנשי קהלינו מגמת פניהם מועדות, וזו נראה לעין כל במראה ולא בחידות, וכולם מתעדנים בדבריהם ובמעשיכם הנאים, כאשר תראו בכתבנו (מכתב כג) תחילתו: "מי ראה אלה יוצאים". ועתה אם טוב בעיניכם וכשר הדבר לפניכם, יכנסו דברי באזניכם, ותצדיקו את הרבים ויזהירו ככוכבים פניכם, אתם עשו הגדר בארצכם, הוא הגדר שאמרתם למנוע למוד הפלסופיא מספרי היונים, עד הגיע האדם לבן שלשים שנים, לא יהיה רשאי, כי לא טובה היא המעשה מרכבה דעליה אמר ר' יהושע אכתי לא קשאי, ותוסיפו לנדר ולהחרים ולנדות כל מוציא בדרשותיו ובחבוריו מן היום והלאה, ספורי התורה והמצות מפשטן, כדי לעקור מה שכוונו חז"ל ומה שדרשו בו, ואם כל נכבדי קהלתכם לא יסכימו בזה, יעשה הרב ובית דינו כדי שיוב כיור התורה על כנו, ותשלחו אותו כתוב על קלף חתום מנכבדי קהלתכם, וגם אנחנו נשתדל בדבר לעשות כמותכם, ואם באולי לא נוכל לפייס כל היחידים להסכים עמו, דעו באמת כי יש בכאן אנשים גדולים רבים ונכבדים, בהגיע אליהם השמועה, יאמרו אמן על האלה אמן על השבועה, כדי לקיים את הגזרה, ולעשות סיג לתורה; ובהראות תועלת זאת העצה והתקנה, הנשארים כולם סביבותינו יקבלו אותם בחבה, בראותם כי רוב הצבור יכולים לעמוד בה, הקולות יחדלון ולא תוסיף הצעקה, ולכם תהיה צדקה, ואחר באתי להודיע לפני מורנו הרב ר' שלמה, יהי אלהיו עמו, כי באו אלי קרובי האומר על אברהם ושרה חומר וצורה, חרדים הנכבדים ההם מנזיפה דמר ומקול הגזרה, אמרו חלילה כי לא נתכוון הדורש לעקור דבר מן התורה, רק כדי לפרש ההגדה אשר הנגלה נמנע בחיק מן השכל ומן הסברא, כההיא עובדא דבבא מציעא, באגדתא דרבי בנאה, ואע"פ שדרש זה ונמשך אחריהן הציור בפרשת הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את, היה כשגגה ושגיאה, והם יראים מאוד לנפשם, מפני שקללת חכם אפילו על חנם היא באה, והוא מתחרט מאוד בדבר, ולא יוסיף עוד לערב התבן עם הבר, ומכיר אני בו כי הוא מגדולי הארץ, ומן האנשים פרי צדיק בנן של קדושים, ע"כ אדונינו מורינו מאור עינינו, מאחר שהוא מתחרט ומתענה בצום נפשו, שים ימינך על ראשו, והוצא רגלנו מן השבכה, ותהפוך הקללה לברכה, כי ידעתי כי יברך מקורך, ואת אשר תברך מבורך, נאום הכותב נאמן אהבתכם, סר למשמעתכם, נקשר בחבלי תשוקתכם,
2
ג׳אבא מרי בר יוסף.
3
ד׳לקיים תוקף דברי האגרת לדרוש אלהים על המכוון, באתי אני הצעיר ומפיל תחנה לפני קרובי העיר, אוזן לנו יעיר, הנמצא כתוב בס' בעלי בת אל נכר ומחבק חיק נכריה, לפי דעתנו כונתכם על העוסקים בספרי מינות דורשים באגדות של דופי מדיחי תושיה, ומקצת אנשים יאמרו כי כונת בת אל נכר, על חכמי התכונה וחכמת הפלסופיא, כי טח מראות עיניהם, תת גבול שלשים להם, והיה כבא דברי אדוננו מורנו באר היטב, מביני דבריך הנכוחים, יהיו ששים ושמחים, פי המדבר צעיר התלמידים,
4
ה׳יצחק בר משה.
5