מנחת קנאות, מכתבים ל״דMinchat Kenaot, Correspondence 34
א׳זה הכתב שלחתי אל הרב להבטיחו כי אשמרה לפי מחסום, ולהגיד לו כי לא נתתי אל לבי ולא חששתי לדברי המגדילים עלי פיהם לבלי חוק, וזה טופסו:
1
ב׳נר ישראל לא הלך לבי אנה ואנה ולא סר אל קו הנטויה, ולא התעוררתי על איש במומו פוסל ופוגם בצל יותר ממה שמשבח בנמייה, ומה לי ולו ואם קטן אני בעיני מעלת אבותי ידועה, בכל מקום מסויימים הן הן פרקליטין שלי, ידעתי כי לא יחשדני ככלב המלקק מן הים, ואם לא איפא מי יכזיבני, וכל הרוצה לראות יבא ויראה, כי שטרי קויים, וחתים שריר וקיים, ע"כ עשיתי אזני כפתן חרש אזנו יאטום, ולא אחוש לקול אשף וחרטום, ולא הכני בצפורן וחרטום, ואם יש בקרבינו שרש רוש ולענה פורה, חן מליצותיו בצדינו יורה, לאמר מי זה מורה, ורע המעתיק יצא ממנו מסתיר, כאלו נקיט רשותא ונתייעץ במכתיר, יורה יורה ידין ידין יתיר בכורות יתיר בכורות יתיר, ואם ברוב כעס בנה כעש ביתו ונעץ הקונדס, לקפח בהלכות או להקיף תשובות כתרנגול המהנדס, יבוא ויכנס עמי בפרדס: ואתה אדוני חכם כמלאך אלהים, אל ישם הדברים בלבבו, כי לא נתחדשה עמי מחלוקת במעשה ובניבו, ולא נתתי לבי לכל הדברים אשר דבר הן בפיו הן בכתבו, והמתחיל במלאכה לא יפסיק אפילו נחש כרוך על עקבו. — ועתה אדונינו חיי רוחינו, משיח אלהי יעקב, תן עיניך בבירה לישר כל עקוב, כי ידעתי אם תברך או תקוב, רבים מנכבדי הארץ יקדמו פניך, ויעשו רצונם כרצונך, על כן אישי כהן גדול הגבה ימינך, אמנם בקרוב יגיעוך כתבים מיחידים או מקהלות, לבקש על נפשם להסיר המכשולות, ולתקן המקולקלות, ואם איש את פיך ימרה, האש על המזבח לא תכבה, ובשביל חוטא אחד לא נאבד טובה הרבה, והנה שם בתוך העיר הארז הגדול לעמוד נחושת ומגדל, הוא הרב הגדול המובהק מורי ורבי ר' אשר י"ץ, זקן ונשוא פנים, כזקן מגודל בידך יחזיק, לא יחוש לקול צורר המחזיק, כי המלאכה מלאכת שמים, ויחזיק אותה על כפים, ואני תמה על שלשה הגבורים, הסגנים והשרים, אשר אמרתי מי ישקני מי בורם אשר בשער, ואיך העבירו על מליצותם תער, ואני קראתי להם מדעתי אותם יודעי חוקים ועדות, אצילי עולם ראוים לעשות במשמרת ה' פקודות, ובהיות הדבר ידוע כי יש לי בהם עשר ידות, ושלום ושנות חיים יוסיפו לך כנפשך ונפש איש בריתך, נאמן אהבתך, צעיר תלמידך,
2
ג׳עבדך אבא מרי בר אברהם
3
ד׳משה בר יוסף ז"ל
4