מנחת קנאות, מכתבים מ״דMinchat Kenaot, Correspondence 44
א׳בהשמע קול ההערה באזני נכבדי ארץ השרידים אשר ה' קורא, רבים מהם קדמו פני הרב י"ץ בכתבם כדי לחזק את ידו ולחלות פניו להוציא כח המחשבה אל הפועל השלום, ובתוכם נכבד אחד קדוש, שמו ר' אברהם בר יוסף בר אברהם, ובנו ר' יוסף מעיר רמים, הנקרא ארי"גש מפרובינ"צה, והן מן המיוחדים שבדור בתורה וביראת שמים, והעירו החכמים האלה את הרב בכתביהם, וזה טופס כתב החכם ר' אברהם:
1
ב׳מי יעיר קנאות, מי יבנה חומות בצורות ונפלאות, מי יעמוד עמודו של עולם, יכין תבל בצדק ויצורים כולם, מי פועל פעולות נפלאות, מי יראנו נפלאות, כשמוע את הקריאות? הלא אתה מלכנו בכח תגבר, נכבדות בך מדובר, וקורא לך גודר פרץ, נר ישראל ואורו עד כנפות הארץ, אשר כח בו לעמוד מבצר, כל יכול ידו לא תקצר, המאיר לארץ ולדרים עליה, ארץ כי תחטא עצומים הרוגיה, חלליה יתן רוח בהם ויחיו ויעמדו על עמדם, כי זה כל האדם, יעביר קול במחנה העברים, להסיר מכשול מדרכם לישר וליסר הצורים הדורים, קול קורא במדבר, פנו דרך ה' מה לתבן את הבר, הברו החצים מרקו הרמחים, ללחום מלחמת ה' העליונים נוצחים, העת לשבת בבתיכם ספונים, ובני יון באו לרשת משכנותינו כתים ודודנים? נחלתינו נהפכה לזרים, נכרים באו שערים, בשכבר היו מצויינים בהלכה, מערכה מול מערכה, קמו מסיתים אומרים אמור: מה תועלת גומרם גמור, ומה בצע לדברי רבינא ורב אשי, אם לא לאיש נקשה אשר לו נושה, ויש אומר השב, כל דברי התלמוד לחכמות חיצוניות בעיניו נחשב, העתיקו דברי הקדמונים, מוסדי דור ודור האיתנים, ושנו אותם לרצונם, ומאמיני חלוף זה בעיניהם כאלו אינם, מפיהם ומפי כתבם, דרך טוב לא נמצא בם, יהרסו מצב המופתים, יטו מהדרך הישר קלי עולם והכותים, כל דבריהם במסרח, ועלה באדזנינו קול המולה, קו ושטח עצום, ונשוא ונושא עצם ומקרה, אמרו בלבבם רוח ממרום עלינו יערה, בראש חוצות יצוחו יתנו במרום קולם במעשי בראשית ובמעשי מרכבה ומראות הסנה והסולם, כל רוחם יוציאו מציאות חדש לדעתם, ימציאו קצת יחטיאו כונת המדברים, אין אומר ואין דברים, דבריהם שהם כבשונו של עולם, חשבו כאלו מהם אין דבר נעלם, לא ישימו תחת לבושם, יתנו אשם נפשם, באפלה יתהלכו, בחבלי השוא עון משכו, תינוקת של בית רבן בהבל פיהם היינו חיים, נכריה עבודתם זר מעשיהם, אשר שכלם חלוש קטן מהכילו, בקשו אוכל למו דברי מזימות, בשתי ידים להכיל טרם נתמלא כרסם לחם ובשר, יכנסו לפרדס כאלו חותם בידם נמסר, שועלים קטנים עם גדולים, כרם חמד מחבלים, בוצרים באו לא השאירו עוללות, אספו נגהם וצפצפו והעתיקו דברי מהתלות, אוי נא לנו על הבת המעושקה, נרבה בכי ואנקה, פן תשכח תורה ישראל יסורו מאחריה, אין נוטה אהלה ומקים יריעותיה, סוגרו ואין פותח, ויש אשר יהיה מכאן ומכאן קרח, עתה על פנות הדת ישליכום, שוא תהיה תמורתם על דברים אחרים יעריכום, בשמענו את זה כמה דאגנו על הדבר, רוח עועים עלינו עבר, יחידים היו מתחלה, אחד מעיר ושנים ממשפחה היו לאגודה וחבילה, אמרנו בטלו במעוטם, עוד מעט ופשטה קלקלתם בלשונם ועטם, רבים אשר אתם, לא מצאנו מקום בעצמינו להפר מחשבתם, עד היום שמענו שמועה, זאת המנוחה והמרגעה, שמענו קול הקריה הומיה, (קול תרועת מלחמה קראו אחריך מלא, מורנו הרב בכח התורות מסלה, חכמי העיר מונפש"ליר ההוללה, לא פסקו ממנה תורה וגדולה), ירושלים של מעלה, מקדש מלך ועיר ציון יעלו מעלה מעלה, יודעי דעת עליון אין פרץ ואין יוצאת, ממלכה למעלה נשאת, גדולה בגגר חזק, לא יוציא ממנה מזיק ונזק, וזולתו מקים אחרים סביבותנו מיושבי הערים אנשי תמיד יבדילו, ישימו לפיהם מחסום שכל טוב ישכילו, ומקום תחנותנו אשר אנחנו בקרבו, גדר והסכמה טובה ורוח חן ויראת ה' נמצא בו, אך סביב לנו יתהלכו אפרוחים שלא נפתחו עיניהם, יפרחו באין כנפים תרפינה כנפיהם, ואחריהם בפיהם ירצו, חברים מקשיבים לקולם פיהם לבלי חק יפערו ויפצו, וכאשר הסכימה דעת גדולי ההר חמד אלהים לשבתו, לגלות אוזן מורינו לאמץ ברכים כורעות ישענו במשענתו, ישימו המוטל עליהם, כי מי יחוש חוץ מהם, ובנו יהיה החטא אם ממך העלם יעלימו, ידינו לא אסורות רגלינו לא לנחושתים הוגשו, ולנו לדרוך בנעלים, עת לעשות לה' אל עולם, ולתת עצה ודבר הלום לפאר שם אלהינו, לתת לו כבוד, לבלתי יערו עדינו עד היסוד, יתמוטטו סמיכות האמונות, ובינינו ובין אל יבדילו העונות, ראינו דבריך טובים, יושר דבריך ואמריך בשמים נצבים, העיר רוחך נכונה איש אלהים קדוש מורה צדק, הוא האיש הנכבד בר אבהם ובר אורין השר הגדול ר' אבא מרי, בן כבוד מרבה המשרה חכם הכולל ר' משה ז"ל, ואתה מורנו לך יאתה המלוכה, וגם הסכמת גדולי מקומך וגדולי מונפ"שליר קהל גדול ועדה קדושה שמורה בכל וערוכה, אחר שהתחלת במלאכה, אם טוב בעיניך מרוק (פי' גמור, כמו ומורק אחר שחיטה על ידו במס' יומא), בתלמידים מרה זרוק, כאשר ראינו בכתבך לקבוע עת וזמן, כל איש יעשה לו בית נאמן, יציב לו ציונים לדרוש בתורות, אמרות ה' אמרות טהורות, לנדות ולהחרים, כל איש אשר תוך הזמן ידו ירים, לעיין בחכמות, וללכת בגדולות ורמות, וגם אח"כ בכח האלה אם השג ישיג דבר, אם בכח ובשכל גבר, והיו דבריו עם הצנועים, ישמרם בבטנו כי נעים, וחכמים הקדושים, אשר ידם מגעת בכל חכמה ולדבריכם נגשים, שמו לנו דברים לא יצא משפט לאשר עליהם נסמכים, ואם את הדבר הזה תעשה מורנו, מעשיך ה' כבר רצה לקיים את כל תוקף גזרתך, והסכמת האצילים הנכבדים אשר במקומך, עם העדה הקדושה להיות כפורצים ידם הלוך וקשה, וחכמי הארץ הלזו אחריכם לנו שבט מוסרם יגיע אחריהם עדיהם והבדים יאריכו, כי יבא דברך וכבדנוך, כנפי ההוד והתפארת נשאוך, אל תעמוד מורינו על הפרק, פן יבא אחר ששים עול פורק, יד ה' תהיה עם אדונינו לעזרה, לגדור בעד הפרוצים לבל תתקלקל השורה, אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה, כי ישמע לקול התפלה והתחנה, יתן לנו ה' מהלכים בין העומדים, והיינו לאגודה אחת נצמדים, נזכה לחזות בנועם ה' ובהיכלו, קדוש יאמר לו; עומד בברית אהבת תורתך ומשנתך שלימה מחלה תמיד בעד אריכות ימיך, והתמדת שלותיך, רוח הנותן השלום יכסך, יהיה לך ליל ויומם חומה, בחשק הנותן עיניו אל הרמים מרום מעלתך הר המוריה,
2
ג׳אברהם בר יוסף בן אברהם ברוך ן' נריה.
3