מנחת קנאות, מכתבים מ״גMinchat Kenaot, Correspondence 43
א׳הנכבד ר' יצחק דלטא"ש, שלח כתב אל הרב הלך בדרך המתנגדים לפי הנשמע אליו, וע"ז השיבו הרבי"ץ מכתב, וזה טופס הכתב:
1
ב׳הכל היום יחרוש החורש לזרוע, הלעולמים יתקע שופר וחצוצרות התרועה לשמוע, האם לשון עט ברזל בלבבות דברים לקבוע? כל הדברים יגעים, קראנו את הקריאה באזני ראשי העם והשועים, וקראנו אחריו מלא רועים, לאמר מאשריו מתעים ומאושריו מבולעים, כי מה נעים חנוך לנער, לדבר את חכמים בשער, כמו שער בנפשו, כי בחכמתו דשן בשמן ראשו, וכי תאוה הוא לעינים, זה סיני וזה ירושלים, וזה שער השמים, ואשר למדוהו מלידה ומהריון, ותקדמה יונם ליון, ויסעדנו ה' מציון, ביה וביה אם אמת הדבר הוכתה אל הארץ שאיה, היאמר על אבותיכם הקדושים שהיו נעורים מן החכמות יותר מן הנערים, לא זכו להיות אחד מן השוערים, ושונאיהם ישכנו תחתיה, ארץ מאפליה, ובניהם אשר יקומו מאחריהם יהיו בני עולה גם המה, אנו כאשר נחשבנו בעיניהם כבהמה, לחתום באזנינו מלה סתומה, בטבעותיהם חתומה, לאמר חכמה חכמה, ולא ידענו מה, ושאין מן הראוי למנוע הנערים והבחורים אולי עד יגדלו לא ידעו מאומה, וימותו ולא בחכמה, ואני אומר מי יתן החריש תחרישון ותהי לכם לחכמה, וכי מאסנו אנו בחכמות, וכן עלה בדעתכם שאין לנו חלק בבינה וכן הסכימו כל הסכמות, לא כן הדבר וידענו ושמענו אותן החכמות הרמות, וידענו מה טיבן, שמענו שמעם ושם רבן, ואם יש שמות בשמותם עלי אדמה, היכל ה' היכל ה' המה, באמת אמר כן כי לנערים רבת המהומה, עד ימלא כרסם מעדני התורה השלימה, ואם הגדולים אינם יודעים לבור אוכל מתוך הפסולת, מה יעשו הקטנים אשר לא יבין כל חכם בין סובין לסולת, ולא יבין דבר בין שבולת לסבולת, ולא ידע עד יפול שבע, כי ירד אחריו הטבע? ואף במה שהרשינו דבר בהיות החכמה בכונות ודעות עמוקות, מי יכניס בהן התינוקת, וכמה הזהירונו לכל אלה אפילו לגדולים (בפ' אין דורשין), ואם חפץ בנו ה' והעלה דרך עצתינו חן בעיניכם אחר שלוחיה, נגילה ונשמחה כי ארחות חיים סחרחרנו, ואלהי ישראל יואל להראותנו נפלאות מתורתו, וידריכנו באמתו וגבורתו, וזרעינו זרע יעבדנהו, ואלהיו יורנו, ואתה בחסדך קרא לי לשלום שלום אל שני האצילים הגדולים, החכמים הכוללים הנשיא הנשא רבי שלמה ומשים לכוכבים קנו ראשון למצויינים הנה הנו ור' יעקב, ואם ברית תחת לשונו יכחידנה ישראל ואקימנה, ואל תתרשל מן השלום, אתה שלום, כי תדבר בין שני צנתרות הזהב אשר ידעת נאמן בבריתך עושה שלום למשמרת אהבתך,
2
ג׳הכותב, שלמה בר אברהם ן' אדרת זלה"ה.
3