מנחת קנאות, מכתבים מ״בMinchat Kenaot, Correspondence 42
א׳זה טופס הכתב שהשיב לו הרב:
1
ב׳יד שלוחה אל יד חרוץ, ידבר חרוץ, כי כל רחוב וחרוץ, ודעתו מגני חמודות אלי בצואר ירוץ, לרצות נרצה, נוסף אמרנו לגנות, ואש נשקה בעלולי שפתיו, לבבו לשומעיו עט סופר לשון חכמים מרפא, ובעטו ועטו מֵי מדה ימתיק ורפוא ירפא, וכנפול ורבה המריבה בקרב הארץ, קורא בחיל לגדור מחיצת הכרם שנפרצה פרץ, על פני פרץ, ישים רכסים למישור, יפנה דרך לשם אשר ברצונם עקרו שור, מי אתה הר הגדול תשורי מראש אמנה, ידיך אמונה, ודעת שפתיך ברור מללו דרך עץ החיים דרך השלום לשמור לאמר, נעבדה את ה' יחד גבעת הלבונה הר המור, ואגיד חמודות כאגור, וכמפתח חגור, אגרתך הללתי בשערים כי פיה פתחה בחכמה, הרימותיה תרומה, כי נעמה, ומי יסור במשא, ומי יאסור המרכבה, מי ימשוך בחכה ישקיע לשונו לב ומחשבה, ישים במי מריבה נתיבה, יתיר ממך כי ימלא מקום אהבתך אסמוך, ואני כראות עיני כי מקום אבותיך לא תוך לבבי יחן וישמח, למען יען וביען ילדות היה בי, זקן ונשוא פנים זקניך תקימני בציון שבין עיניו וכאב את בן ירצה יאהבני, שמאלו תחת לראשי ובימינו יחבקני, ונער הייתי גם זקנתי, ומחפה אחרי בית אבותיך לא אצתי, ברית לא כופר וקשת אהבתי לא חתה, ככחי אז כן כחי עתה, ואנכי חזון הרבתי, ואגרת פתוחה ותראה אהבים ארמנותיך הבאתי, ועד יום רצון זה פעמוניך לא שמעתי, ושבח אני קול רעם שרים ותרועה, כי מהם עמד לנו השעה, ועתה אריתי ואכלתי דבשי עם יערי, ואברה מידך פרי, פרי ישוה מתוק מדבש ועז מארי, כי דשנת בשמן ראשי בבשמים ראש, ישימך אלהים לראש המטות ראש, ומאשר אני רואה בכתבך, כי לא למבראשונה מלאו אזניך על אגרות, כי כתבת שטנה, וכי אפיל חומות ואהרוס מגדלים, ואסע כל הגבולים, אדון לפניך כאלו אמרה יהושע בן נון, מה עשיתי אני? ומדוע החץ שנון? ועתה נא יהושע הט אזניך לצעקתי לשועתי ושזור במתניך אזור, ודן דיני אם לחוב ואם לעזור, הלא לא תשא פני איש ולאמת תעזור, אנכי לא פטרתי מים ולא הייתי ראשית מדון, לא תרתי הארץ ולא התהלכתי בה אם יש בה איש תם או מדבר בזדון, אך אחד מן המיוחדים אשר בשרידים, יודע אני מימים קדומים, אשר יש לו ולאבותיו שם כגדולי החכמים, איש אמת דובר אמת בלבבו, והעירני והשמיע לאזני קול המולה כקול המון, כי שם בארץ שנים ושלשה דורשים כל אשר יזמו תוך קהל ועדה, ובראש כל סעודה, ומהפכים ללענה דברי תורה, ויש מגלה פנים לגלות מעשה מרכבה, בין ישישים ונערים ואלפי רבבה, ומשכני בעבותות אהבה ואחוה וחובה, להעיר לב נכבדי הארץ, אשר שם לגדור את הפרץ, גם בפעם ההיא לא אביתי שמוע, כי אמרתי הלא שם חכמים כולם אנשים, וקטנם עבה ממתני בכל חכמה, ומה יעשו פעמוני ומה יועיל קטני זה, זו לא עלתה בגורלי, וחכמים אשר בארץ הם ירימו המכשול, הם יצילו אם עמד נחשול, ועוד חזר והעירני כי יחם לבבו, ועוד גדלה הצעקה ממקומות אחרים, כי שם ב' וג' גרגרים, עשו התורה פלסתר והרסו הגדרים, ושנו הסדרים, ומוציאי דבת הארץ רעה באותן היחידים, בשמענו עמדנו חרדים, ע"כ קמו אנשים הנה ראשי קהלתינו, וחשבנו כי אחיכם אנחנו כולנו, בני אל אחד נחנו, ואם גבול שם ה' בינינו וביניכם, הלבבות כולם אחד מיוחד, ומי יתן והיה כן לבבכם עמנו כל הימים, להוכיחנו אם ידעתם, וישבנו אתכם בתמים, ונעשה ונשמע כשמענו לאורים ותומים; זאת היתה לנו להעיר אזניכם להעביר ב' או ג' אשר נקבו לנו בשמות, האם זה חטא שהגבלנוהו לגדלותם, האם על בקשתנו זאת נסתרה חכמתם? האם גלינו פנים בכבודם ובכבוד אבותם? הלזה יפלו חומות וירדו שרים מכסאותם? וכי אמרנו לגדור גדרים, להקדים הנערים והבחורים, למלאות כרסם מעדני התורה, אשר קשבלו אבותינו ואבותם מסיני, ואחר תחזקנה ידיהם חכמות פלסופיות יוניות, הלזה תקרא חטא לבא עלינו בקללות, ועל רועי הצאן במקלות? וידענו כי שם יתרון דעת והכשר חכמה, אמנם אם לא הגענו לחכמתם לא נחשבנו כבהמה, היישוב העולם ותוהו אם לא יכנס העֶלם בתלם עבות החכמות כולם מלידה מבטן ומהריון, אם לא תקדם יונם ליון, עד יראו תורת אלהינו השוכן בציון, ובאמת אם לכם לבדכם נתנה למורה החכמה, לא לנו חלק בהסכמה, ואם הילד היולד, אשר כעגל לא לומד, ילמדהו מה שטבעו גוזרות אומר, היאמין הנער שנהיה העולם מן האפס הגמור, הלא יקבע בלבו יותר הקל מן החמור, ואחר ששמע כי יש לנמנע טבע קיים, היכנס בלבו אפשרות המופתים שאין הטבע גוזר? ויחזור להיות בחדוש העולם כופר, ומאחר המופתים לאחוריו חוזר, ובאמת הבאר ההוא אשר ישקו אם יקראו אותה האחרים רחובות עד אחר הזקנה, קראנו אנו את שמה שטנה, היאמרו הנערים מה היהודים האומללים עושים על כנפיהם גדילים, ומזוזות בפתחי השערים ובראשם תפילין, כבר למדוני ולמדתי בראיות מופתיות, שאין לדברים האלו חלק בשכליות, ואף לגדולי החכמות ההם הבנה, ומה כי תקחנה מחייבת הקטן בקטנה, ע"כ אמרנו ועל זאת בקשנו ליתן לנערים רֶוַח עד ימלאו כרסם מדת היהודים, ואחר אשר יקבעו בתורתם יסודים, יקחו משאר החכמות תוכן ויזרקו הקליפות, ואז תחזקנה ידיהם, בדת אשר קבלו אבותיהם, ואם אולי עצתינו זאת נבערה, למה יהפכו עוד על פה הקערה, ותֵחת בנו גערה, ולמה באו עלינו בקורה, ממפתח עד חגור חדשה חגורה, ואולם לא זזה מעלינו המחשבה, ודגלם ולגיונם עלינו אהבה, כי אנשים אחים אנחנו, ולא נבוא עמהם על כל זאת לבית החשבון, ולא נחשב עם המכריעים לפני חכמים עד הכרעת הקלבון, אך העברנו הקולמס ומחקנו את העלבון, ואם להגדיל עלינו עקב התאוו תאוה, לבבנו ינהר אל הנהר הבא אל אחוה, ובחרנו בשתיקה, כי הוא בין אחים יזרוק המתיקה, רק כי עוד לא תטהרו מן העון הזה, ואמרו כי שתיקתנו תורה כי טעונתיכם בעינינו נבזה, ונמצאו עמהם בחמר גמל, ולא נמצא מנוח מן העמל, ועכ"ז לא יצא מפינו ח"ו דבר כנגד כבודם, רק נתנו כבוד למעלתם, כי מעלתם ומעלת הקדושים אבותם, עלינו חובה, כי מימיהם אנו שותים ושמם אנו מכירים במסבה, וספריהם יושבים לנו בראש כל מסבה ישיבה, וחיינו תלויים בהם, כי לחמנו הם, ואיך לא נסבול עולם על צוארינו, ומה נאמר כשל כח הסבל אף כי יכבדו עלינו, ומן התימה בעינינו כי אבותיהם ואבותיך הקדושים, ועם אנשים ראשי בני ישראל המה, ואם היו עמנו פה היום לא יאמרו לא ידעו אחרי פניהם בהמה, גם כן לא התעסקו מעולם באותה חכמה, שקראו בשמותם עלי אדמות, גאונים בגאון יעקב ושם ישראל יכנו בשמות, בחסרון אותה חכמה, חרב פיפיות נשיכתם נשיכת נחש, ועקיצתם עקיצת עקרב קדוש יאמר להם, ומלך ישראל רב הדור, בואו וראו אם נמצא א' בהם בכל הארץ, היעלה א' בהם לעמוד בפרץ, ובאמת עדים נאמנים המעשים לעושם, ואתם מגדל עדר אנשי השם אשר שם, אם תראו עוד יש תקוה לעצתינו ליתן זמן בזמן אשר אמרנו, או פחות ממנו, תשובו ותחיו מערמות עפר האבנים השרופות, כי תאכילו לנערים החטים היפות, ותקריבו הנפשות על מזבח אשר לפני אדני, ויעשו כאלו קבלו התורה מהר סיני, וייטבו לאל עליון מעשיכם, להניח ברכה אל בתיכם, ואת שלום העיר אני דורש, ואם אוכל להביא מגלעד צרי, ארוץ כצבי, ואצא לרפא מחלת השנאה והתחרות, כי אש היא ולא ימצא אחרי השארות, ואני כבר כתבתי להם לשתי צנתרות הזהב, שני העמודים אשר הבית נכון עליהם, והשתחויתי לפניהם להשבית מלחמות, ולא יתנו מקום לנקמות, ולהשיב עטרת אהבה ליושנה, כי כבר עבר זמן הבחרות וקרבו ימי הזקנה, ואומר אני אמת לא אשוב ממנה, כי לולי שיבה זרקה בי, ולא יתנני כחי כאשר עם לבבי, כי קל היה בעיני לרוץ עדיכם, ולא אתן המשחית לבוא אל בתיכם, אחר שהיתה ידי לאל בסביבותיכם, גם שלחתי שם כתבי הרביתי תחנה, לא חסר נכבד להיות במקומי שם איש הבינים, ולשלוח בעדי לפתוח עינים, וחושב אני כי מעלתם וחכמתם יחייבוני לפתוח פתח לשלום, כי לא יערכנו בעיני כל חכם נופך ספיר ויהלום; ועתה אשוב להשיב דברי אמת על אשר אמרת על אודות החכם, חסדי ה' אזכיר, כי מעודי לבבי ומחשבותי מאהבת החכמים אסביר, אהבת כבודם כי יכיר, אהבת הרחוקים כקרובים, עם כולם כרת לבני ברית שלומים ברית אהבים, אהבתי אוהבי התורה ענדתים ענק לצוארוני ולראשי עטרת, ואיך אטור איבה, לנשוא פנים לאיש שיבה, חלילה לי מעשות זאת, ואך אמנה אינני בן חורין לעצמי, כי עובד אמונת אבותי אני, ולתורתם הטיתי אזני, ולחכם ההוא מה אעשה היום הזה? וזה ימים מלאו אזנינו הרבים שהוא חכם בתורה, ופירש ומתעסק עתה בחכמות נכריות, האיש אשר נולד בתורתו רש, ומעתה יהיה לחמו לנפשו יחרוש, אך אחר במחרשתו לא יחרוש, ואני שמעתי באזני, וראו עיני, בהיות אחד מגדולי הארץ ואציליה יורד לחייו של אחד מיוחד מקרוביו, על דברי החכם ההוא לאמר, מדוע אתה עושה כן ללמוד עם החכם לאבד את נפשך, ושלא להטיב אחריתך, והנכבד המוכיח חכם ואיש אמת, גם אנשים אחרים וכן רבים, ת"ח הבאים משם לכאן ואנשי אמונה מדברים עליו ברבים, דברים נכרים נעשו הכל כעקרבים, גם החכם הנכבד ר' שמואל נושא הצנה לפניו, ואיש שלומו, וטוען הכל במקומו, אמר שמאמין ספורים, כי לא מצא לו בכל אשר כתב בחבורים, רק דבר אחד יחידי, והוא שכתב כי מה שאמרו חז"ל: מ"ם וסמ"ך בנס היו עומדים, שזה אינו אפשר, אלא מעט תחבולה היה בפנים שמעמידתם, וא"כ כתב, הרואה אתה שזה חטא יחידי, ויקרא קהלה לכל הקהלות כי מה השאיר אחרי זאת ברכה, לא במופתים שאין הטבע גוזר ולא בחדוש העולם, רק בדעת ארסטו וחבריו, ולא הניח בכל התורה אפילו קב חומטין, ואם חטא חטא לי עשר פעמים, אסירם מלבבי ואקרע המגלה בשתי ידים, ומשמרי אליך האהבה החקוקה והברית, אכבס בנתר וארבה בורית, אך כבוד שמים היש בידינו למחול, ועוד מה לו לעשות בבחורים באותן החכמות, יש ישנה לעצמו ולא יעשה ברבים לעין כל, דברים משמשים מקדשים בחול, יעשה לו מטעמים כאשר אהב, ולא נשאל ולא ננסה ממנו למה, ואז תשבות המלחמה, ואני כתבתי לו אגרת אחר ששנה למה פירש, ולמה מקבל על עצמו אחריות נפשות אחרים, ואיש חכם למה מוסר עצמו לכל לדין אותו או לחייבו? ורבבותא לפי ששאל יפטור בשפה בו, ואלו היה חכם מדניאל יצא שכרו בהפסדו, כי יאמרו יצא מין זה מכלל ישראל, אם ישמע ואם יחדל וישוב, ובתורתו ובתורת אבותיו ישקוד על דלת ביתך תנו קלות, ואז ירצו קרבנותיו כי יביאם בעשרת ולא דלי דלות, ונשמחה כולנו ונעשהו עטרה לראש, וכבשמים ראש, ואתה האיש בערך הגדולים, אם תטיל בטליתו הגדילים, לא תוכל לבטל חשדו מכל הגדולים, וכי אמחול אני המתחה קול המולה, והנה חקוקה בפתחי שערים של קהלה וקהלה, למה משיא עצמו עון אשמה, אולי אזנים לחומה, והכל תלוי בו, כי יאמרו זה למדו וזה רבו, ואם יתן איש כל הון ביתו, ויעביר ז' סמנים על כתמיו לא תכל תלונותיו, ואני כתבתי לו להרחיק הנהגה זו מגבוליו, אז טוב לו, ואז ינוח לו, יניח ה' ברכה אל ביתך, ויעשה עמך חסד לבלתי עצבך, ויניחך מרגזך והטיבך באחריתך, כלב נאמן בבריתך,
2
ג׳הכותב, שלמה בר אברהם ן' אדרת.
3