מנחת קנאות, מכתבים מ״אMinchat Kenaot, Correspondence 41
א׳אחרי כן נתעורר נכבד אחד שמו ר' שמואל בר ראובן דדבר"ש, ושלח כתבו אל הרב י"ץ, להתנצל מאשר נמצא חתום בכתב המתנגדים, כי הוא שוגג ומוטעה, כי באו בביתו בהסכמה, והוא תיר ולא תיר נים ולא נים, והפליג לשבח ההערה בכתבו והפליג ג"כ בהתנצלות הח' ר' לוי קרובו, וזה טופסו:
1
ב׳בפאת מטת היגונים ובדמשק דוי אני ישן; אם שכבתי אמש ואישנה בערש במטה ובמטות שן; סבות סבבוני שלחו מליצותי במשמני רזון, ובחלק שפתם היה שמן, עד כי משלו, על יבלי מים הפריחו וגדלו, הכם שרב המקרים ויבשו, היו דשן; ורוח קדים נשף בהם צנומות דקות, שבלי חידות מלאות וטובות, כאלו נזרעו בארץ גשן; רעיוני אוהבי לנום היו כחולמים, רואים את הקולות ואת הלפידים, ואת ההר עשן; קולות עצומים וברק, לשון חכמים מרפא, כנפי לב נבונים, לובשי האורים והתומים, על לבם האפוד והחושן; קול רעם שרים, מתוכחים בהלכה, בדברי תורה נושאים ונותנים; קול יללת הרועים רועי אמונה את צאן אביהם שבשמים, בין ערוגת הבושם רועים בשושנים, קול מדבר אלי ויקרא כפעם בפעם, קום מה לך נרדם כי לא תעיר לקול המולה, רפאים יקומו שוכנים באשמנים, מי לא יירא ליום יתן עליון קולו ברד גחלי אש תוכחת מוסרו להמונו, יקיצו באדמת עפר ישנים; שאגת אריה וקול שחל, לקול שאגתו נפלו מכסאם מלכים, ויועצי ארץ וקצינים; גדולות עשה רב מאד מחנהו, קדוש לגבורתו יחתו מוסדי ארץ האיתנים; ואתה תשכון בטח בחדרי משכיות לך טירה וארמונים; עורה כבודך, עורה הנבל כנורך, יתן מאליו זמירות ורננים; הרואה! שא נא עיניך בינה בספרים, ספרי הרב ככוכבים מאירים, כלבנת הספיר לבנים; חותמי טבעת אצילי עולם ארזי לבנון המעלה אשר העיר ה', שמה שרי עם קדש פחות וסגנים; קומה! היה מעיר לעזור העירות בנו, תנה עיניך ונצדק מתלונות האמונה עלינו מלינים; ידענו נפלאות אהבת אבינו הזקן לך, ואת חשק שלמה הרב ואהבת בן זקונים; מוכיח גדולי הדורות יכול להוכיח, כתב כי יש בינינו הורס סייגים של תורה, פורץ גדרה גדר אבנים; מדמים דמיונות כזבים, מציירים צורות בעקרים אומרים חומר בקדש, להעציב אבינו שבשמים עושים כונים; ואתה קום התהלך בארץ לפני כבודו עם ספרך כתוב בכתב אמת, יציב גבולות עמינו על מצר האמונה האמתית, שתות ההורסים יהרסון, הפורץ גדר ישכוהו נחשים וצפעונים; אמרתי מי אני ומי ביתי כי הביאוני עד הלום, אצילי עולם נכבדי ארץ, יושבי ההר חמד אלהים, והשכינה יושבת בתוכם, ורוח יקרתם הולך אחד נבזה וחדל אישים מדוכא מֵעֲונִים; למה תלבינו פני ברבים? הלא טוב לי להפילני תוך כבשן האש מלא עשנים; אוי לאויל שפתים ילבנו איש לא יבין, יתן ישמיע בחכמה רמה קולו, לובש בגדים צואים שמלה מגוללה בדמים דמי היגונים; יחזה מלך ביפיו בין העומדים לפניו, לבושי מכלול שני עם עדנים; אין לבוא אל המלך בלבוש שק, ואני אבוא אל קדש הקדשים לפני ולפנים? שר בשירים לב רע עשתנותיו אחות יַעֲנָה את לתנים; ילחם לכם? ואני אויל מחריש אולי חכם אחשב לפני שרים וסרנים; המלך ישוב מחרון אפו וישפוט בצדק, הזכים יזכה ואשר לא יזכו בעיניו ירחם עליהם, ומאתו יהו חנונים;
2
ג׳עורה גבור ה', עורה גאון ישראל, למה תעמוד מרחוק! חותמך ופתילך קפדו באגרת ראשונה, מעולפת ספירים יקרה מפנינים; אז עמדתי משתומם, הונו אותי נשיאי עמי כמו השחר עלה כאשר בהשכמה, ואני תיר ולא תיר נרדם בתרדמת הפגעים, חדשים מקרוב באו משכחים את הישנים; בידם קסת סופר הבהילוני לחתום מאמינים כולם לב אחד ואגודה אחת, חקקוה חקקי צדק בשבט אנוש אנשי שם נשיאים ורוזנים; קמתי והשמש זרחה ולבי נודד בכנפיו כנפי רעיונים; בודד על גג מחשבות מתנודדות כאשר ינודו הקנים; חדשים לבקרים מתחדשים באויר עננים, בין עירין קדישין יעירו מלחמה, מלחמת קנאת סופרים שורים ואריות זה עם זה מדנים; על מה נדדה שנת המלך אמר להביא ספרים פתוחים, שם כתובים חטאות ואשמים שגגות וזדונים; מי האיר רעיונינו אראלים צעקו חוצה לפני מלך ה' חונים; מי השמיע לאזניו מה שמוציאים בפה פעוטות אשר לא מגבולנו, שנים שלשה גרגרים אפרוחים שלא נפתחו עיניהם, כיוני שובך מנדדים מקינם; דורשים ברבים אשר לא ידעו, דברים לא נתנו לאמרם כי אם פה קדוש פיות חכמי לב נבוני לחש ישישים וזקנים; עדיין לא הגיעו לכלל איש אורות לא ראו עינים קש ותבן ילקטו מכלים מעשיהם בחומר ולבנים; מוציאים מיקר זולל מטילין חלשים (פי' גורל מלשו' חולש על גוים) על הקרשים וחלשים בשכלם ממעטים בגפנים; מתפארים בגחן עיונם ובמאור עינם הכוזב מתגדלים, מניפין לברות עקרי תאנים; מים מתוקים מתמרמרים בעדן שכלם מקור מים חיים משחיתים מרפשים המעיינים; יגביהו עוף סביב נר מצוה ותורה, ושרף מעופף בהקריבם אש זרה לפני ה', גלה את אזני מי יירא לאלהים קנא לאלהיו, בעוז עם משמיע קול המוני מליצותיו אשר בכנף שולי המעיל והפעמונים; להגיד דבר זה למלכות הוא הנשר הגדול החכם השלם ר' אבא מרי, בר אבהן ובר אוריין אבות אשר מעולם מעלה עשו ביוחסין בהלכות מצויינים; חיה יחיה כי נזהר הרב הגדול להגדיל את עצמו בגבול גבלו ראשונים; אשר עד יגיעו לשנים אשר הרב אדוננו חפץ, לא ילמדו את בניהם ספרים חיצונים; וימוצו מזיו כבוד התורה ומדשנה יהיו דשנים ורעננים; ובמלאות הימים האלה יהיה היתד הנאמן תקוע בלבם יתד לא ימוט, שכלם לא יחטיא המכוון, ישקלו צדק במאוזני הרעיונים; אז עשיר ברש ימשול, יונק במתק לשונו ימתק מרורת פתנים; ענו ואמרו אמרי צדק, שפתיך בחכמה ודעת ברור מללו, מהר דבריך אליו ירוצו, וידי משליך אל יהיו בצלחת העצלה טמונים; מי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות, קח נא חליפות שמלות מחלפות בשושנים; באבלות הלך אחר המקילים, כי העולם חלומות ולאלהים פתרונים, חזק ואמץ לבך, וה' משאלותיך יתן וימלא חסרונים;, ויפצרו בי ויקחוני בדברים נכוחים, הלכתי אחר צו, דבריהם לא שניתי, כי הכרח לעבדים לעשות בקשת אדוניהם ואמרתי הנני! אעלה אל קרית מלך רב, מעולם נסכתי, מעלתו הנשאה לא השגתי, את אחוריו ראיתי ולא פנים; לפניו לא נוצר כמוהו במלכים ובנביאים, ולא קם ולא יקום נותן מלחמו לחולי הידיעה, צמאי בין ירוה במימיו הנאמנים; איך ישער בנפשו אדם כמוני לשבית ערפלי טוהר אספקלריא המאירה, משמשים לפניו בערבוביא עם סגולה ממלכת כהנים; אמנם בענותנותו של צדיק אבטח, אהבתו אהבת נדבה לקחני בין זרועי ידיו, בהיות אדוני אבי אשר ילדני דומה לו באקונים; ואם אהבתי את אדוני קוני כעבד לו עבד עולם, לא כצאת העבדים בשש שנים; אוזן ששמעה מעלותיו תרצע בדלת האהבה או במזוזת הידידות, במרצע או בכלים מכלים שונים; ואתחנן אל ה' אשתחוה מרחוק אפים ארצה, וקרבן אמרי לפניו ירצה, כקטורת הסמים; ופרי שפתי יעלו לרצון על מזבח מעלתו כעולות ושלמים; קול דברי זה והמונו, יערב לפני כבודו כקול יפה לבשמים; יטה אלי חן וחסד עולם, אבי כל בני עבר לפניו פתח דברי יאירו כאבני אקדח ויהלומים; יכנסו באזניו בלא רשות, יצרפו ויתלבנו בכור זהב שכלו יהיו בחונים; יהי רצון מלפני הרב אדוננו יאמרו דברי אלה הראשונים; אדבר אל העצים עצי יער לבנון שתולים בבית אלהינו, נעו מפני רוח יקר הולך, רוח גדולה וחזק מפרק הרים גבנונים; ועל האבנים אבני בחן פנת יקרת היותם לראש פנה לא מאסו הבונים; ובתוכם אבן שלמה וצדק, אבן אחת ולה שבעה עינים; אבן שיש טהור, כל אשר שמה יגיעו יאמרו מים מים, הוא החכם הגדול השלם הנכבד הלוי ממשפחת בית אבותי, בשר מבשרם עצם מעצמם בהם חמד ישראל, כרמו שלו נטר, שועלים לא הלכו בו רשע לא ילקט, הבשילו אשכלותיה ענבים, יינו המשומר בענביו יין ישן נוחה ממנו דעת זקנים; למלכים שתו יין אשר מסך ואין אונס ולרוזנים; והרב אדוננו מורה צדק הוכן בחסד כסאו, בשמים שמי המעלה, ארץ וכל יושביה לרגליו כסא הדומים; יפרשו עליו סוכת שלומו התנצלותו יקבל יתן עליו רחמים; ואם על המלך טוב, וטוב אני עבדו בעיניו, יותן לו נפשו בשאלתו, לא יפנה לבו למניף עליו דברותיו, וחרב לשונו, לרוב מעלתו איש חסיד לובש אורים ותומים; זך הוא בלי פשע נקי מן אשמים; דבריו דרך חלק, נשוב לדבר דרך כלל, גלוי וידוע לפני כסא כבודו, כי לחכמי הארץ הלזו ולאבותיהם שמות בישראל מלפנים; להם לעולם חוסן ונזר המעלות לדור ודור, קודמת זמן וזמנים יקר תפארת גדולתם גדלה ישנה מעלה נוסעת מאב לבנים; דורשים כמין חומר אחור וקדם יציירו לתורה שבעים פנים; רמון מלא מצות מצא, תוכו אכל וקליפתו רקח מרקחת וזנים (פי' מינים, תרגום מהעוף למינהו, הוא מעופא לזנוהי); האמין בה' ובתורת משה עבדו היו אמונים; הביט אל צור חוצבו, ואל מקבת בור נוקרו מאברהם, ואת בוראו הכיר בן ג' שנים; החכימו השכילו אלאברהם ושרה מחוללם, מחומר קורצו בצלם ודמות וצורה; האמינו כי ילדה לו שרה בן לזקוניו, וה' נסהו וצוהו להעלותו עולה תמימה וברה; וישכם בבוקר ויבקע את העצים לעולה, ערך העצים ועשה עצה ברצונו הגדולה המדורה; אז ידעו ה' כי ירא אלהים הוא, למען ידעו הדורות נקיון כפו ובר לבבו ויראתו הטהורה; עומדת לעד לנו למחסה ולמסתור ביום זעם לעתות בצרה; עקדת בנו יחידו יכפר בעד עונותינו, ואפר איל אשר בין השמשות נברא; המאמינים יעקב אבינו מת והחיים לו בהיות נפשו בצרור החיים צרורה; הולכים בדרך אמת, השביע בנו יוסף לקברו עם אבותיו בקברו אשר כרה; ואם אינו כן, מה נשיב אל ההגדה: ד' זוגות נקברו במערה; גם מי"ב שבטים שהעמיד כנגד י"ב מזלות, אמר הקב"ה ליעקב, מאשר יקרת בעיני נכבדת קבעתי איקונין שלך בכסא כבודי העליון והנורא; והם י"ב מזלות כנגד י"ב שבטים שהעמדתי ממך, וסמך מן המקרא: יצב גבולות עמים למספר בני ישראל, זאת תורת האדם אשר לו ההוד והתפארה; לשבת בית מדרשם עם ה' אלה, אחר הדבר הזה הודיענו מה יעשה ישראל בקדרה; שנתבשלו בה מטעמי אמונה זאת, איזה מלח ואיזה תבלין חסרה; בתורת ה' חפצו יומם וליל לא ישבותו יושבי על מדין משיבי מלחמה שערה, ואם דרך משנתינו מצאנו מקראות או אגדות, היאמנו כפשוטם או סתירה, עשינו בנפשינו שקר בהרים מלפני עור מכשול, ואמרנו לגסי העיון מבין עיניכם טלו קיסם וקורה; העל אלה קול מהיכל כולו אומר כבוד, קורא בהרים לא יחת קול איום ונורא; מה נדבר לאדונינו ומה נצטדק, חפשנו דרכינו ההדורים אשורנו לא עקשנו הישרה; פשפשנו במעשינו וכולם נאים כקטורת, לא שמענו לקול מורים כי אם שמאי והלל אביי ורבא, לא עסקנו כי אם בשבת ודינין דאפקוד במרה; ונפשינו מבוהלה אשר לא נקתה בעיני אדונינו ונטהרה; ומאשת חיקנו אשת נעורנו, אשר ארשנו באמונה ע"י ציר נאמן אשר נתנה לה פנינו ופרצופינו, אהבנו אותה וכבדנוה יותר מגופינו גופי תורה; בהבטח אבינו יראתה על פנינו ובראשינו עטרה; היא חיינו ואורך ימינו אור אספקלריא המאירה; ידע לב חכם כי כל העדה כולם קדושים, עומדים באימה ברתת ובזיע לקול אדונינו, כבוד הדרת קדש מוסרנו, לב חכמים יגינו עמודי עולם מחופף בית ארמון וטירה; ואני עמדתי מרעיד תצילנה שתי אזני, יצאתי מבית עקתי בשמעי קול הברה; קול חכמים וידועים אנשים אנשי שם מתקבצים בבתי כנסיות מתכנסים בעזרה; אומרים מה נעשה לארץ הנגב מעבר הנהר פלגים, ושם אוילים כממשק חרול רועים בשכם בן חמור, ענו דינה של תורה; שמה חכמים מחוכמים אצילי עולם יודעי בינה לעתים, בינת נבונים מהם לא נסתרה; מוכיחים ראוים להוכיח יעבירום תחת שלח התוכחת, וברור במזרה ורתת, יניעום בכברה; יכום בשבט מוסרם או יחתו בגערה; לכן האדון מאור הגולה אבן ישראל מלך משפט אהב, יחדש יעיר לבם בלמודים, ולדבריו יקראו מלאכת צודקת ההערה; בבחינת המיוחד יושבי בבית מדרשו בעלית הזקן שקנה חכמה, נשוא פנים על ראשי עם מעלה מורה; וישמע הרב לקול עני הכוסף היות ארץ אשר דרכו בה רגליו של צדיק המנורה הטהורה; ישלח הוא מלאכו לפני חכמי ההר משמיע שלום מלאך הבשורה; רצפה רצופת אהבה לצרף הדעות לקרב אל המלאכה, כמבוקש מפי המיוחד כדין וכשורה; ואולי גבורי כח יעשו דברו, יגזר אומר ומאמר המלך עושים, ויקיימו את הגזרה; משקה הרים מעליות החכמה, יזרוק עלינו מימיו הטהורים ויטהרנו, יזה עלינו סליחה וכפרה.
3