מנחת קנאות, מכתבים מ׳Minchat Kenaot, Correspondence 40
א׳זה טופס הכתב אשר השיב לו הרב:
1
ב׳אל מי מקדושים אפנה? מי בעל ברית ישראל ויענה, אנה פנה ברית, ואם שטפו נחל כרית, בעל נעורים ואיש ראשון, האם גרפו נחל קישון, מדוע איש אמונים בריתי היתה אתו האהבה והשלום, עשיתיהו ענק לצוארי ורביד על גרוני כספיר ויהלום, אמרתי זה הדר להדרי הדור לעילום, זה אדר יקר יקרו באדרתנו נגלום, זה עדי ועדיים, ועתה נעשה במתג ורסן עדיו לבלום? אחלי, אחר בקשת האהבה משפטים אדבר אותך, ואדון לפניך על חכמתך, האיש כמוך יצא שמו בעמים, לא יכלכל דבריו במשפט? יחתכהו ואח"כ ידון על המשפט אשר שפט? האיש כמוך יזחנו כל רוח? האיש כמוך יאמר לקולמוס כל מקום שתרצה תנוח? איש חכם עשאו הזמן נסמן, מוטות כנפיו יפרוש לתימן, יעשה דבריו חולין, לא יחוש למלח לא יקפור לתבלין? אני אמרתי דבריך יקרו מאוד לא תמכרם בכסף מלא, ועתה איזה רוח עבר עליך לשנות באחד מאלה? תצא הרוח ולא במשקל, היד חרוץ ירפד חרוץ עתה בחצים קלקל?ולא על כבודנו לבבנו יתאדם, רק על כבודך כי חֻלֵיתָ והיית כאחד האדם, שמענו שמעך וכל העם מקצה ראוך חכם מחוכם, וידעתי כי לא לשקר נסכו נסכם, רק פריך מתוק לחכם, חכם כללי יאמר לך ואין קצה לתכונה,וחכמתך נכונה בדעת ותבונה, ואחר אשר הכינות לך מקום בין כסיל וכימה, תחת היותך מכה כסיל מאה, נתת יד לבחורים לפרוץ גדרים, ויעשו מה שלבם חפץ הנערים, עם מרי איזה פרי, יוצא ספר הגדי לנער העברי, טרם ידע לקרוא אבי ואמי, ויאמר לגזרות המקרא אפתח אזני או למושכל אטה שכמי, באמת הדעת יחייב בזה אוציא כל זמני, מנעורי ועד זקני, ותחזור התורה לסיני, האתרפה מחכמה מפוארה, לדעת שור שנגח את הפרה? ואיש אחר אשר מלא כרסו מעדני התורה והתלמוד, ותורתו על לבו יכתבנה ישען עליה כנעשן על העמוד, ואולי אחרי כן יוציא מאותן הספרים, כמוך וחביריך הזקנים אשר אמרת שראו עיניך בשערים, ויוסיפו לקח להשיב את אפיקורס, או חכמתם תעמוד להם לבנות ולהרוס, ואף הרב ז"ל בספרו כתב בכמה מקומות, וישא משלו מן המים העמוקים, והמאכלים הבריאים והמחזיקים, למי שאינו יודע לשחות ולהתינוקת לחלישת כחם מזיקים, ולחכמת התכונה, לא היתה הכונה, כי היא נצרכת לנו מאוד, והיא למועדים ולשנים יסוד, לדעת כי חג ה' לנו, אמנם סוד היסוד לדעת מה נעבוד את ה' אלהינו, וכן חכמת הרפואה, אך חכמת הפלסופיא מלחמה ערוכה עם תושיה תוריה, ועתה אלופינו, אמור נא אלינו, אנא נמצא עונינו וגודל חטאתינו, האם באמרנו אליכם שיצאו מן העם שנים או שלשה משכניכם, ובקשנו מכם לישר לפניהם הדרך אשר ילכו בה ותסקלוהו מאבן, פן ישעו הנערים בדרכי און, עד שיגדלו, הלזה תקראו חטא או יום רצון לאלהינו, מה המכות האלה בין ידינו, אנחנו חשבנו כי אנשים אחים אנחנו, אלהיכם אלהינו עמכם עמינו, אבינו הראשון אביכם, ונכרים נחשבנו בעיניכם, ואם אתם חכמים וגדולים, ונפשינו יודעת מאוד, מה מכם ומכבודכם יהלוך, אם על זה עררנו, וכזאת וכזאת עוד, והלא הבן יאמר לאב, אבא כתוב בתורה כך הוא, לא יכלימהו, ולו עתה כי לבבנו יערב, ליסר בשבט לשון עקרב, איש עם שונים יתערב, גם ע"ז הרשונו חז"ל "כל מקום שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב" ואנחנו הבלנו שי למורא לבלתי עשות עמכם דבר, רק שנגלה אזניכם, ונבקש מכם חכמיכם זקניכם ושועריכם, לגדור פרצה, ולעשות לפני הנערים מחיצה, הידוע נדע כי תאמרו אלינו אפרכם אפר מקלה ומימיכם מי מערה, וחרב עצתכם השיבו אל תערה, ואם ראיתם החטא ולא קלענו אל השערה, למה הבאשתם את רוחינו את אויבנו בשערה, החכם יענה עזות, ומה בצע כי ישים איש קרחה בין עינים וישרוט שרטת, להבזות כבוד השר, כי יגדל במאסר? ואולי חשבתם כי באנו עד הלום להתגדר לקחת שיותכם מן הדיר, וכי כך אנחנו בעיניכם קלי הדעת, לאמר קומו ונעלה ציון לציין עצמינו, שאנו מוסרי הדעה, ואם כה עלה במחשבה, היה לכם לכסות ולשום שגיאותינו בנאדכם ולא בספרכם? וגם עלי העברת ראש, ברמיזות "המתנשא לכל לראש" וכתבך ומוסרך הטוב במקומו מונח, וה' על חטאתך זאת מכסה ירח, האלהים בשמים ואתה על הארץ, האם פרצת עלי פרץ, בשמים עדי אם להתגדל ולהתנשא מעודי, נשאתי את ידי, וראיתי באמת רבים ונכבדים אשר כנענים עד צרפת, אשכנז וריפת, ומצפון ומים, לבבם ועיניהם ורעיוניהם לנשאני על כפים, וכמה הקימו לי עינים, ועוד כל העיר הגדולה, כתבו עלי ראש ישיבת הגולה, וגדולי המדינה, בכבוד ובתבונה, ובדעת ארבעה זמנים בזמנם חלוקים, בברית אהבה חזקים, לא התפארתי בהם בשוקים, כאחד הריקים, אך נתתים בכלי, ושמתים בתוך האהלי, ואם עלי גבה לבי ורמו עיני, אל יושיעני ה' דומה לי להתפתות ולהלל במתת שקר, איני מן השומרים הבלי שוא ושומרים לבוקר, והאצילים אשר חתמו אחריך אין תלונתי עליהם, אולי לא בהסכמה רק ב' וג' מגדוליהם חתמו ידיהם, יש אשר לא קראוהו אע"פ שחתם, דן אנכי אותם לזכות לא לחובה, כי לא לשנאתי כונו ולא לאיבה, גם כי אתה כרת ברית בהר, והתנית לי שלום כנהר, ואחרי זאת בכנף הזבוב וברגל הנמלה, הפרת ברית בנקלה, הכזה יעלה בתוך קהלה, איש אשר על שולי מעילו פעמוני זהב ורמון, גלגל עגלתו יסוב כאשר יסוב עליה כמון? איש יצב גבולות בחכמתו, יעלה שועל ויפרוץ חומתו? אל ארך אבר גדול הנוצה, לא טובה זאת העצה; ואך אמנם לכבודך ולשמור הברית והשלום להשיבם במסת היד על מתכונתם, הוציאה ידי מלבי וכליותם שאגתם, כי שאגה לו כלביא כי אראה המיוחדים בחכמים, שלחו ידיהם למלאות בעלי בריתם כתמים, ואני לא יחרף לבבי מימי, ולא השלכתי צרור במימי, מקור בריתי לא נשחת, ומעין אהבתי לא נרפש, לא פשטתי את כתנתי כתונת הפסים, ואם העתרתי ממך דברים, לא אשא החטא על דל שפתי, כי מיום ראיתיך כתבתי בריתך על דלתותי, רק על כבודך חסתי פן יאמרו לך, עם הכעס תפיל גורלך, וסוכה קטנה לא רבה תהרוס מצבך, וגם אם עברת קולמוס על השגיאה, אמרתי אם עטך מקו השוה נוטה, אין חכם אשר לסבה לא חטא, במפעל או במבטא, וקרוב לבא הסכמה ואם תקנתינו טובה, ואם תחת לשונו יכחידנה, חכם באחור ישבחנה, ואף כי אנכי רואה כתבך השני מכה בלשון יותר מן הראשון, ונעשית דלטור ביני ובין הרב ז"ל, וידעתי אצילנו! ידעתי, כי לפי גודל מעלתך וחכמתך, תדע למצוא דברי גדולתו יותר ממני, ובאתר דזקוקין דנור מאן מעיילני, לך לבדך נתון המדע והמשקול, הישקול לבבי הקטן מהכיל ולהתהפך מסברא לסברא נקל? אמנם מדברות אלי באמת במשפט ובצדקה ונשיאת כפים, ומעל ידים, יותר מן המנשאים אותי בדברי שפתים, והנח לו להרב ז"ל כי הוא יריב לו, אם חטאתי לו, והשגתי גבולו, ואולי בדקת הכונה, ראית כי אמרתי כי יעידו על כונתו דבריו וסבריו, ומי לא ירקח כמוהו, לא יוכל עשוהו, ואין בכל בית הרב והנגיד בן בנו חכים ואהוב ובעל ברית כמוני, וצא ושאול לעוברי ימים ויגידו לך; עוד העתרת עלי דברים, ונתתני פחות מאחד הנערים, ואיני בא לכתוב ולדון דברי ספרתך, פן יחטיא קולמוסי להוציא דבר שלא בכוונה כנגד אהבתך, אם אתה עומד בהר ואנחנו בעמק,ך נחנו נחנו נחנו, ואם אתה מכיר עצמך, וידעת כי עמך תלין חכמה, ולמה תקטין קטני חכמי עמך, ושבח אני מ"ש בראש הספר להקיץ ישיני חברון ויוכיחו בין שנינו, ועוד אני קורא דניאל ואיוב, ושומרון ואחיו ויוב, ויגידו לנו החטא והאשמה ורוע ההנהגה, ועם מי תלין המשוגה, ואם באמת ידעתי כי אתה חכם ויודע לקשור דברים זרים, עם המקרים, אמרת "ואין איש בארץ יעשה" משפטי התורה משלום, ולא יהיה באחד ממנו מאמין בפשטים, ואם ח"ו ימצא, "יאספו עליו כל ישראל יסחבו אותו חבלים" אלו דברי הספר והשמע לאזניך מה שאתה מוצא בגללך, ומה היתה תלונותיו, ועל איזה דבר בקשתינו כי אם ע"ז שאמר איש מזרע אברהם ושרה, שהם חומר וצורה, ואמר ד' מלכים שנלחמו את החמשה, הם ד' יסודות שנלחמים עם חמשת החושים, וכן רבים אשר ימרדו ורבו קרובים אשר האשמתני ואמרת שהייתי כמתעלם לבלתי השיב את דינכם, והראתי שלא חששתי לדבריכם, חלילה לי! וחס לזרעיה דאבא להקל בגדולי הארץ, רק השבתי והצלתי את עצמי מתלונתכם, ונתרעמתי דן בקרקע לפניכם, שאני נשפט ואיני שופט, ומה אבוא לדון על רוע ענין אשר כתבתם בכתבכם, האם אשים נפשי בכפי ואאריך בטענות עמכם, וחששתי פן אגדל החטא ותרבה האשמה, וברחתי מן המלחמה, שהמנצח מנוצח, ואמנם לא היתה שתיקה רק להרחיק מן המריבה, אך אם לדין יש תשובה, אבל ראיתיך ערוך מלחמה, ומכה קשת על החומה, אמרתי אני כתולעת קטנה, ואי אתערב נא עם הגדולים כמגדלים אשר השיבו עטרת התורה ליושנה. ואשר לא שלחתי אליך כתבי הראשונה, אין עלי אשמה ותלונה כי לאשר עוררני השבתי, ולהם כתבתי כי לא מפני. ואחר אשר שמעתי גערת חכם, לקחתי בו מליצה קצרה סלוק, ואולם לבב אולם, ואם ספרך יתנו קולם, אמרתי הראני את מראיך השמיעני את קולך, כי כבר בידי מטך וחותמך ופתילך, ולאיש אשר אלה לו אנכי כורת ברית, לא הפרתי ולא אפיר אתו עשיתיו חוזה ולא אשבית ולא אכרית, עד הגל הזה ועדה המצבה אשר יריתי בהר, מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ולא ישטפה נהר, ואתה רופא נאמן כי הכיתני באיזמל ורפאתני ברטיה, ובדבלת תאנים מרחת על השחין וחיה, ועשיתני גדול מאד יותר מבני עליה, ומה אשלם לך ואגדלך, וכבר נודעת בכל גבולך וחוץ מגבולך, רק שלום לך ושלום לביתך, עודני לא אשוב מלהגדיל אהבתך, וקח מִכְבַד פה מספר בשבח קצת בטפח בדבר שפתים, ותחת לשונו אמה ואמתיים, נאמן ברית תוקע עצמו בדבר אהבה, נאמן למעלתך, נאמן בבריתך,
2
ג׳הכותב, שלמה בר אברהם ן' אדרת.
3