מנחת קנאות, מכתבים ל״טMinchat Kenaot, Correspondence 39
א׳בראות החכם ר' יעקב בר מכיר, כי הרב ר' שלמה בן אדרת החזיק בדבר ועודנו מחזיק להשתדל להוציא לפועל מחשבתו הרצויה, עמד ושלח אליו כתבו ובא עליו בעלילה, כי הרב י"ץ הטיח דברים כנגד פי' רמב"ם בענין המרכבה, ואל אלהים הוא יודע כי הוא י"ץ ממכירי מעלת רמב"ם ז"ל אשר מפיו אנו חיים ומאוהבי תורתו, וזה טופס הכתב:
1
ב׳מארבע רוחות באי הרוח, לבא בנקרת הצורים להקיץ שוכני עפר ובהם להפיח, ולהעיר ישני חברון אשר בשדה לשוח, יעמוד משה ושמואל לפנינו וצופינו יחדיו יתנו קול כנוח עליהם הרוח, יעמדו על רגליהם קהל גדול מאד, ישפטו בינינו ויוכיח בין שנינו, איזה הדרך עבר רוח אלהים ממנו, טח מראות עינינו מהשכיל לבותינו, איכה תאחרו אלינו חכמים אנחנו, בתורת ה' וחכמה יונית ובכל חכמה ותושיה עטרות בעדנו ובזהב ובכסף תיפנו, אם בדבר ה' מאסנו חכמת מה לנו, שמעו הרים ריבנו, והאיתנים מוסדי ארץ הקשיבו לאמרותינו, איכה נמצא האסור הגדול וההרחקה העצומה, לספרי החכמה אשר הם ספרי הטבע והתכונה, ולא נמצא בהם ספרים המיוחדים לר"ע ולר"א הגדול בני גדולי חכמה והמשנה, קצפת עליהם והיו לך לזרה, אמרת כי נעשית רב לתורה צרה, היו בעיניך למתעסק בהם כמתעתע ועובד עבודה זרה, ואם כדבריך כן הוא איך תתירם לס' או לע' שנה, יבוש האיש העושה זאת ויקח בשנה, יכלה כל ימותיו בטוב מעדנים ויהיה בר ונקי, ולסוף שמונים שנה נעשה צדוקי, יקח אשה על אשת נעוריו ותמנע היתה פלגש להוליד ממנה איש עמלקי, ולעת זקנותו אנשים יטו את לבבו להוציא בלעו מפיו ומה שאגר מן השמן הטוב לפלוט ולהקיא, אמנם ידעתי דעתך והתפאר עלי כונותיך להיות לגמרי נעלמות, לבל יקראו אותם עלי אדמות, זה עשר פעמים הכלמת אותן, ועשית בעליהן אשר בעלו למואב לנגחן ולתרתן ולנחשתן, והנה באגרותיך הראשונות הארכת למענית, לקרוא בפירושי הרב בפרשת יחזקאל מרכבה מרקדה, ואמרת שהוא כתב בספרו שאי אפשר שיהיה חלופו והכונה דעת אחרת, ונתלה האפשר בנמנע שלא יהיה זה הרמוז בו, ולא יהיה עקרו ושרשו מהסתירה בנמנע, יש לפנות התורה בפירושו, ואם אתה אדוני תפרש אותה ותקשור המלות והפסוקים לפי ראות עיניך, גם אנחנו נודה לך כי תושיע לך ימינך, ושהוא א' משבעים פנים לתורה אחר שלא יהיה בו נטיה מדרך הישרה, והסוד המופלא החתום והסתום אשר בו יגלה ליושבים לפני ה' לעתיד לבא, ובעולם הזה לא יִגָלֶה בבאור ולא ידעהו אדם, ומדברינו לדבריך אין סתרי תורה מתגלין על ידן, ואם הגידו לך כי יש אנשים סותרין העיקרין, היה לך לדרוש בדברים, לא לקבלם ולקבוע להם מסמרות, אם לא אחר שאלות רבות ודרישות וחקירות, ואין חותכין הדין ע"פ עד אחד, ואפילו היה חכם גדול בדור מיוחד, ואם על המלך הזקן נשאת ידך להורידו מגדולתו, הלא אם אדוני גדול הדור ורחבה ונסבה למעלה חכמת תורתו, הלא החכמים אשר היו לפניך הכירו דעתו ואמונתו, וגדלו ונשאו כס מעלתו, היה גדול בבית המלך, ושמעו בכל המדינות הולך, וזכרתי כי בנערותי הייתי במגדל לוני"ל מרביץ תורה שוקד על דלת חכמות הרבנים, והיו קורין ספריו לעתים מזומנים, והחכם המעיר אותך על זה, היה לו לזכור כי אבותי ואבותיו אדונינו וזקנינו הרב הגדול ר' משולם ובניו וחתניו, היו אצילי הארץ ועמודי עולם, והיה החכם אדוני זקני מתגדל עמהם, והעתיקו הרבה מספרי החכמה על פיהם, וקראו אותם על שמם בראש העתקותיהם, ואחר אשר הם התירוה לבא בקהל, מי יאסור אותה לעיניהם? ואם טהרו מי יטמא לסתור דברים דבריהם? וגם הרב הגדול הרמב"ם ז"ל כבדו פעמים גם שלש באגרות שלחן לו, והאריך מאוד בשבחו ובהעתקתו ולספר במעלליו, ואם יש בספרי היונים, דברים נוטים לדברי המינים, לקחנו הטוב מהם כמו שנוציא הצרי מראש הפתנים, גם לעיני הגוים ידיעתנו בהם חכמתינו ובינתנו, לבל יאמרו מכל השכל וחכמה ריק לבבנו, והיה לנו ללמוד משפטי הגוים המתוקנים שבהם, העתיקו ספרי החכמות ללשונותם בגוייהם, וכבדו החכמות ויודעיהם, ולא ישאלו מאיזה דת הם ואף אם דבריהם וראיותם, הם כנגד דתם ואמונתם, ההמיר גוי אלהים בעבור זאת, האם מאמונתם נתמוטטה רגליהם? כ"ש אנחנו בעלי תורה שכלית אשר נדרוך בשביליה, והיא אגוני מגנא ואצולי מצלא, ומדבריהן נמטי להון תוכחת מגולה, ותשובה נצחת בפנות החדוש ובעניני ההשגחה, גם יש בהם ענינים צריך לאמרם אפילו באזני הקטנים, ואיש אין בארץ יעשה מספורי התורה משלים, שלא יהיה באחד ממנו מאמין בפשטים, לבל יהיה עוקר הגבולים, ואם ח"ו ימצא איש כזה יאספו עליו כל ישראל יסחבו אותו בחבלים, וגם אני איני מהם, לא מהמונם ולא מהמהם, כי יודע כל שאר בת עמי כי לא אערב דברי תורה עם דעת היונים ודבריהם, וגבול נתתי בין ספרי קדש לדבריהם, לא יוכל איש לעבור, ואף אם בערה כאש קנאתו, לטעון עלי שהוצאתי אפילו פסוק אחד חוץ ממחיצתו, ואם חסרתי הרבה מרבותי, הנה על ידי גדולי הדור מים יצקתי, לא נפתה לבי על אשה, רשות לקחתי כי מזוזות פתחי התורה משמרת, ואולם אם אני לא החזקתי להם, איני חולק עליהם, יען נמצא בספריהם דברים טובים, כאשר יש באגדות רבות זרות רחוקה בפשטיהן, גם האומות מלעיגות עליהן, ואם ימצא איש מתקן אותם להיותם ישרות בעיני או בעיניהן, צריכין אנו להחזיק טובה אליהם, ובלבד שלא יטו מדרך האמת רגליהם, והשומע יבחר אי זה יכשר הזה או זה; ואתה אדוני היית כמתעלם לבלתי השיבנו כערכנו את דינינו, והראת שלא חששת לדברינו, והארכת לכבדנו כאלו היינו אנחנו תובעים את עלבונינו, חלילה לנו בשכבר אנחנו מכירין את חסרונינו וקוצר דעתינו, והנה כתבת בכתב השלוח מאתך אלינו "ואין לנו עוד, עסק בזה" א"כ היו ידיך מסולקות, ואחר שתפשת החבל בשני ראשין אמה מזה ואמה מזה לא ירדנו לסוף דעתך מזה, ואם להחריד המחנה יצאת, לא יפה כִוַנְתָּ, אחר שאין ביניהם אנשים בחכמות מתנבאים ובלבם חכמים, בספר התורה לבדו נושאים ונותנים, התפללו עלינו להיות בכם חלקינו וגורלינו, ואם ידעתי בעצמי ידעתי כי הרביתי אמרי, ושלא ברשות נבונותי, וללא שאלוני נדרשתי, ומי אני אשר אל המלך קראתי ודברים העתרתי, עולה הייתי במעלה אדמים מעלה עשן כנגדי ראיתי ונעתרתי, והזקיקני לכתוב פחדתי כי תצא אש בינותינו, ושלהבת גדולה תאכל את הראויה לה ואת שאינו ראוי לה, ועליך אדוני לפתור הדברים, ולרבות ולסיים בדברי שלום, ולסלק מעלינו דברי ריבות, והנני אשתחוה אפים ארץ ואשפוך את עתירתי, לבקש מחילה וסליחה על דִבְרָתִי, מאת מלכי צדק, ועינים לראות כי רצויה כונתי, ומי האיש יבא לספר מעלת חכמת אדוני ויוציא כל רוחו? כל הדבור הזה קצור ויגרע שיחו, ילאה כל חכם לב לספר מעלת חכמת תורתו, ולא יגיע למקצת שבחו, ואם הוא שפל בעיניו ושם עצמו כקוטן הנמלה, ראה עצמו ערום והוא ארך האבר מלא הנוצה אשר לו הרקמה, גויתו כתרשיש ויגבה קומתו עד הגיעו בתור האדם המעלה, ידענו שהוא יודע שהוא כליל יופי מלא חכמה, ולפי ענותנותו ושפלותו רוחו תשש וגם נדמה, והיה זה שלום, כי יבא דברך לשון מרפא בדברי שלום, ואיש על מקומו יבא בשלום, והנותן כח ועצמה לאין אונים, ישלח מלאכו אלינו והשיב לב אבות על בנים, ואהבה ואחוה שלום ורעות בינינו ישים, ופתאום יבא אלינו ואל היכל אל האדון אשר אנחנו מבקשים.
2