מנחת קנאות, מכתבים ל״חMinchat Kenaot, Correspondence 38
א׳אחרי כן שלח אלי, ר' משה בר שמואל בר אשר, כתב מבשר אשר נתקבלה התנצלותי בעיני נכבדי הקהלה אשר מעיר פרפייאן, והביאו מחשבתי טוב ההערה במבחן שכלם ויאשרוה, זולת קצת אנשים קרובי אחד מיוחד מן התנגדים אלינו, הוציאו עלינו דבה שלא עלה על לבי ולא נפל ברשת הדמיון, וה' יודע כי לא היתה הכונה רק לכבודו ולכבוד תורתו, והוא יתברך שנפרע מדור המבול ומאנשי דור הפלגה הוא יפרע ממוציאי דבה ומן המחפיאים עלי דבר אשר לא כן. וזה טופס הכתב:
1
ב׳קורא את דבר אדני, משיג נפלאותיו נכנס אל היכלו לפני, ידעתיך בשם הגדולים בארץ; ראוך שרים ויאשרוך, שמעו עמים שמעך בהוד והדר כתבוך החזירוך איש צדיק בארץ; ואינך צריך להתנצל ומכל עקשות פה עצמך הצלת, השג השגת והצל אצלת אופן אחד בארץ; ראיתי בני עליה בעלית קיר מקום התפלה, קראתי מגלת ספרך מדברת גדולות, ותהי לפי כדבש למתוק, קריאתה היא הלולה, ראוה כל אפסי ארץ; הגידו וחזרו והגידו, הכחישו את אשר אמרו תחלה ולא חששו, גם שקר העידו לבל יפקד מושבם מטוב מושבך, יסוד עולם מושב העיר טוב מיטב הארץ; שמחו בהפרם כונתך הרצויה בשמעם סבת התעוררותך פן תהיה התורה בזויה בעיני הסרנים עיני הארץ; אמרתי בלבי לבשרך בכתבי ע"ז, כי בעיני השרים אתה כהן לאל עליון מזה בן מזה, ישמח לבך ישמחו השמים ותגל הארץ; ובאו הנה אחר החג נכבדים מן ההר אחרינו ועמנו גלית את אזנם דברים כהויתן, ספרו לי כונתך, וגליתי להם הנהגתי עמך, והכריעו כי ראש דברך אמת, וכל עניניך נבראו בצביונם ותקונם ובקומתן, משכתי את ידי מכתוב אליך שלישים. נשענתי על בינתך ואל כוונת יודע אהבתך שופט ארץ; ואשמע אחרי קול רעש קצת בני אדם, אלה מפה ואלה מפה מן ההר ומרבניה נתיעצו עם נכבדי ברצלונה, ובאותו פרק יצא קול דברי כתבך ודברי טופסו הנשוא הִנָּשא השלוח להרב רבנו, והיו מתקבצים ובאים קצת נכבדי ויועצי ארץ; חששתי להם ועמדתי מרעיד, ויותר על העלימם ממני טופס הכתב, אמרתי זה מגיד על מחשבתן, ויבא ויעיד כאשר העלם יעלימו מעם הארץ, עד שקצת אנשים דרך התפארות מאהבת הנשיא י"ץ, התחילו לומר דברים שאין כדאי לאמרן, ואמרו כי הערתך הראשונה מעוררת מדנים שכבר חלפו, ומטיחין דברים כלפי אומרן וסוברן, המאיר עיני חשכים, אין כמוהו בכל הארץ; וכשמעי את הקול נתח נתחי לנתחים, אמרתי דא עקא להעליל, כאשר לא עלה על גליון למצוא עילות לדבריהם, ופרחים למשות בְּחַכַּת מחמאות פיהם כל אנשי הארץ; חשבתי אם ילכו עמך בקרי, רבים יחכמו יבינו תוכן מחשבתך מה לנו ולבני מרי, בוחן כליות ולב יבדיל עובד אל אשר לא עבדו, עיני ה' משוטטות בכל הארץ; ובראותי הולך על כח אומנתו של נחש כרוך על עקבו, לא יפסיק ממנו לבו, והוא בין אחים יפריד ובזה כל מחשבתו, יצאתי להקביל פני שר גדול בישראל גבור בארץ; תורה חוזרת לאכסניא דון פרפיית גראסייאן י"ץ, הוא היה ארי שבחבורה, זקן ונשוא פנים פני הארץ; השגחתי עמו סמוך ליציאתו מן העיר לעשות רושם רשום אמת בלבבו, ספרתי לו גם כונתך הרצויה ויושר לבבך, מראים אותך אוהב צדק ודובר אמת אהובו מהודו מלאה הארץ; אמרתי לו עין זוהר צרוף מחשבתך, ואת אשר העירך לשלוח לבית רבנו אגרתך, וקצת נכבדי עירך דנו אותך לראש המדברים כי מראש בסתר דברת שלא כהסכמתם, אמרי מי שמהו לאיש להיות הוא לבדו שר ושופט במשפט יעמיד ארץ; עד שאמרתי לאותה טענה כי היא הנותנת, העלמתך מאיש באמת ובאמונה, למען לא תבטל מלאכת מחשבת שמים ברוב דעת, ויטע אשל אצל מי שנעשה שותף עם בוראו ביום עשות שמים וארץ; ומיראתו פן ינתק חוט המשולש משלשלת האהבה ??בדי ההר, אב אחד לכלנו, ויחרב ויבש נהר אהבה בסבת הולכי רכיל, באתי עמך ערוך להגיד ישובם יאמר הוה ארץ; לשלוח כתבם מקריבים הלבבות לקיים בהם שרשי האהבה, ולהורות סעיפי התשוקה בלשונות, ולחזק בתי האהבה והיו לאחדים, מפרי מעשיהם תשבע הארץ; הלא כה דברי עם הנכבד הידוע, וענני: כי הוא ידבר אל המלך שלמה גדול מרבן שמו ועמו, ועשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ; מה עשה בבוא אחד מנכבדי ברצלונה זה שלשים יום, חלה פניו לדבר עמו כי זוכר הוא כל דבריו, ומשתדל הוא עם הרב לעשות כונים לשמחם בענין חליתנו, ולמען יחזיקו מוסרות אהבה, וכי שמו בדרך השלום וראו כל עמי הארץ; עוד ידי נטויה להעמידני על תוכן הענין, כי הוא בונה הבנין, להראני יד ימינו, ולשון הזהב והאדרת מבקש מלפני להודיעו את העשוי להם, אתם גם אתם צדיקים ירשו ארץ; נאום אחיך קורא בשלומך ושלום בנך חתני הודי והדרי רבי משולם יצ"ו, דורש טוב בעדכם, למען תעמדו כולכם בלב אחד, ומחיצת הברזל רכיל לא תפסיק, נאמן אהבתכם,
2
ג׳משה בר שמואל בר אשר
3
ד׳חתימה, ציר נאמן שדלת החכמה תסוב עליו והוא עליה, פותח ואין סוגר חופש חדרים ואת כל כליה, אחי ר' אבא מרי פרי צדיק יסוד עולם המעלות הרב ר' משה.
4