מנחת קנאות, מכתבים ל״זMinchat Kenaot, Correspondence 37
א׳הנכבד אשר שלחתי אליו כתבים, נזדרז בדבר ושלח כתבו לברצלו"נה אל הנכבד דון פרפיות גראסייאן, כדי להגיע הדברים באזני הרב יצ"ו. וזה טופס הכתב:
1
ב׳כל היד המרבה לבדוק בידים מוכיחות, על שלום חכמי ישראל משובחת, מה טוב, ומי שידיו יפות מפיו אנו חיים, פיו ולשון מדברת גדולה, העבודה לדור ודור ראוי להוכיח מי שראוי לתוכחת, מחזיקנא טיבותא למאן דכבה גומרתא בשעתא, כל המכבה אינו מפסיד ושכר הרבה יטול, כי יתן מים על יד אש מתלקחת, ואשרי המדבר באוזן שומעת דברים נשמעים בנחת, והיה אם שמוע תשמע מדינה ומדינה כל דבריו הוא כסות עינים, ואם תמונתו איננה רואה זולתי קול ונוכחת, מי זאת עולה מסלקת עצמה מגזרתו למרות את פיו לאמר סרה וממוסרו אנכי בורחת, ומי יאמר לאדוני מי כמוני יקרא בקול גדול מאהלי ולגבור כארי יתנשא ואם חמה עליו זורחת, מי הוא אשר מלאו לבו להדמות לבני עליון לבלתי תת כבוד לכבוד ה' מכובד לשים פניו כחלמיש משוה צדעי לאחורי אזניו ולפדחת, מי לא יירא נורא הוא אשר דבר המלך כאשר בחר בו הקדוש מקדש מתחלתו עליו נזר הקודש מצנפת וכותרת ההוד והמטפחת, הוא האמור על כלל ספרי קדש קדשים אשר ילדותו עם זקנותו מסכמת כל תשא עון משכחת, למה היו דברי תורה דומין לכפיפה בלעה פיל שאין לה אזנים עד שבא שלמה גדול ורב ורם תורת הלכותיו דוחת, עשה לה אזנים למי שאין לו אוזן כאפרכסת לבאר ענינה ידיו רב לו כמי שיש לו מין פשוטה לקבל ממנו תשובה נצחת, הוא היה נמלך בפמליא שלך מאשר השגחתך על נכבדי הדור כבודם כפורחת, הלא ידעת כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל חנינה חן וחסד עמך באורך נראה אור במכון שבתך תחת, מאשר יקרת בעיני נקיי הדעת שבסגולות עם ה' לכל מעלות מדות ושכליות אשר אתך לרוב הטוב הנמשך בחלקי א' מהם ממנה אח' אפים ארצה ישתחוו לך אנשי מעלה, היית להם רועה נאמן הנה בשמים עידיך ובמרומים קול מכרזת וצווחת, ונפקחו עיניך להציץ בעד אשנבי העיון, למען דעת כל עמי הארץ בשלום ובמישור עין שכלך בכל, ממרום הרי מזימתך בכל עניני העולם משגחת, את בנציבין עליון ומצודתך פרושה בירושלים ובמקדש מעטח הטוב מצרף ראש דברך אמת, ממדבר הרים העטרה על ראשם שמת היית מסך הקדשים מבריח ארי התגר ברחת, יד חרוץ תסוב את העם אל אשר יהיה שמה הרוח מנהמות כקולות אופן מרכבות השלום בתנועה רצונית לא מכרחת; ממקומך כולם נסקרים בסקירה אחת, כחוט חסדך חוט של סיקרא מבדיל בין מעיל לרחת; אשריך אשרי אנשיך מדת קונך יש בך שמי השלום עם מלך שלמה שהשלום שלו ימינך מטפחת; ידיך יסדו ארץ צבי, צבי היא לכל הארצות מפני שמכם חץ המריבה נחת, מי אנכי הן ידעתי שלא ידעתי ואם איני יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות, אנה מפניך אברח ואם אנכי עפר ואפר על עפר נחת; הבאתני עד הלום הקרבת ספרי עולה לפני הרב י"ץ לא אחבא מפחד ופחת; הנני לך בתוך אהלך ומאז באתי לדבר בשם הרב רבנו צבי עם החכמים סופר שוקל עין בעין, ראי עיני והבינו בספרו אני שתום העין, אורו עיני וממציא אני עצמי בידו, יען אנכי בשמן מור ואהלות תהלותיו עם כלל אוהביו מושחת; מי יקבל שכר על שתיקת תהלת חכם ורב מתת קולות שבחיו לא פוסקים מפיו, ולאום מלאום ימלאו מהלליו, הציקתהו רוח חכמה מבטנו יורישנו ליורשם חיים כחיים להצילם מרדת שחת; רבים שתו רבים ישתו מימיו נאמנים חיים הם לכל מוצאיהם, בזכות מחשבתו וטוהר סברתו עד דבריו כאבוקה נגדו חלוק עליו, לא יראה ולא ימצא אדם בטל ובית אפל, בכל חדרי התלמוד, בידו אנך וספר תורה מונחת; ועתה אתה ברוך ה' בפאת מזרחנו היה כתלו גובהה, בראת לו כאילן, אין פרץ ואין יוצאת בכל העדה הקדושה לפניך משטחת; אמונה ואמונה בהגיע עדי אגרותיך ספיר גזרתם אחת לאחת; למצוא חפצך חפצי שמים בזרת תקנת להשלים עד ישראל לבל תהיה קרחת; עמי היתה ושלחתיה ראשונה ושניה ושלישית לחכמי הדור אוהבי השלום, להביא קורא אחר קורא בתחום אהבתך ולהכיר לאחרים מי אתה הר הגדול למישור, הסכת על ידך אהבה היא המרקדת והאיבה מקדיש ועיר הנדחת; והודו והודו כי לך משפט הגאולה, ושבו אגרותיך אל אחוזתי, כאשר הזהרתי למען תורת פיך שעשוע יום יום מגינה עלי ומצלחת; תהי משכורתך שלימה מאת אדון השלום, ורב כמה שנאמר יבורך מאת הבורא הכל, ומלט הוא את העיר בחכמתו ריב ומצה מברחת, ואם אולי עדיין יש איש בינים יצא מתוך טבעו, ולא השוה מדותיו, לא שם ארחות השלום, ושלח ידו מן החור בדלתו במלחמה משלחת; ידענו רבינו נר ישראל רב להושיע, מכיר מי עוכר חבית צלולה, ושמן רוקח יבאיש יביע, מרנא ורבנא דלה ליה חספא למשכח תותיה מרגניתא, ויקח לו חרס ולא יזרח, כמעט שטוב לפניו בדור הזה שונא ממתאהב, ואין פעולתו על צורת אהבתו מוכחת; ואנא אדוני הגבר הוקם על, אל תתמה על החפץ, אם עד כה יעלימו מעיני שכלך אותיותי, פן מריח שפתיך גוילים פורחים ואות שלי פורחת; אבל מה אעשה אם ידעתי כי תדינני לכף זכות, ירא אנכי פן יחשדוני לעצל טמן ידו בצלחת; והתאפקתי לעצום עיני מתעצומות מעלותיך, ומפליאות משא מדברותיך, ואם ידי נדחה בגרזן מליצותיך, ימינך תסעדני וידי למפתח שפתי נפתחת; ואם תשוקתך מבשרך לא תתעלם עיניך, שתי בניך הנולדים לך להנאתך אחי, שלמים הם אתנו, ומעידים על מרכבות ישועות הרכבתם, קורא בשלום החכם הותיק בר אבוהן ובר אורין חתנך והנכבד בנו, קנוי קנין עולם אתך, ולדומים לך, ירא מהביט אל כבודך ואל כבוד רבנו הרב יצ"ו מאור הגולה, אנכי תולעת ולא איש,
2
ג׳משה בר שמואל י"ץ.
3