מנחת קנאות, מכתבים ל״וMinchat Kenaot, Correspondence 36
א׳אחרי כן נתעורר הרב על אחד מיוחד מנכבדי פרפייאן שמו ר' משה בר שמואל ב"ר אשר שוע ונכבד אחד מגדולי ברצלונה שמו דון פרפיית גראסייאן, להשתדל עם הרב להטיל עצת שלום בינו ובין ר' שלמה דלוניל, ושלח כתבו לר' יצחק בר יהודה דאלטאש להיות אמצעי להשתדל בדבר, ותפש עליו על שעמד מנגד ובחר בשתיקה, והוא היה סבה בענין צורת האריה, כי הוא רגיל כך ועושה אותה לחולי הכליות, והתחיל הרב בכתבו "מה זו שתיקה" והוא השיב בו כתב הולך בדרך המתנגדים בכל עוז, וישם דמי מלחמה בשלום וכאשר הוגד לי תמהתי מאוד עליו, כי חשבתיו מאוהבי הרב וסיעתו, ונוסף גם הוא על שונאינו, והעיד לי ג"כ כי אחר שחתם בכתב החתומים עמנו, חתם בכתבי המתנגדים, ע"כ שלחתי כתבי אל הנכבד ר' משה בר שמואל כמתלונן עליו, כי מאתו היתה נסבה את ההשתדלות, וחליתי פניו לשלוח כתבו לברצלונה כדי לפרסם ענינו, וכל דבר לא יכחד מאת אדונינו הרב שיחיה אמן, וזה טופסו:
1
ב׳לפנים בישראל יודע טבעך ויצא לך שם כשם הגדולים, הייתי כאחד מהם בתוכם פרח מטה מעלתך ביתרון הכשר לגבר חילים, ע"כ נפלאה אהבתך לי ונקשרתי בעבותות אהבה כפולה ומכופלת, כמה פעמים דמות דיוקנך נראית לפני דמות כמלאכי אלהים עולים, שמתיך כחותם על לבי ועל כנפי כסותי גדילים, ועתה שמעתי קול פעמוניך כפעמון זהב מקשקש על שולי המעילים, אמרתי זה דודי וזה רעי הכרתי בו החותמת והפתילים, הגיעני כתבך הנכבד וידעתי השתדלותך, ובקדמות המחילה אומר לך אחי כי לא טובה עצתך בעוצם אהבה מקלקלת את השורה, והא שקילא טיבותיך אנא להגיע כתבי זה לידך, צא מאיצטגנינותך, במטו מינך אפך צלותך, ומה לך ללמד סנגוריא, והנה לא נתחדשה בקרבינו קנטוריא, ומה לי ולו, הוא אינו צריך לי, וגם אני איני צריך לו, ומי יתן והיה הלואי שערי המליצה ננעלין, מהיותך מטריח הרב הגדול וזקן בדברים בטלים הללו, וזאת לא זאת, כי היית גורם להגיע כתב מאת הרב אל החכם הנכבד איש הרמים החותם בשתים, וקרא אליו בחזקה, מה זו שתיקה, ובאמת כי שתיקה יפה מדבורו, והפרידה ממנו טובה מחבורו, אין חפץ לשתות בעציצו, לא מדבשו ולא מעוקצו, הרב בחר בו וחלה פניו להניח מקום לשלום, וישם דמי מלחמה בשלום, ועד הנה ראיתיו חכם מחריש לאוהב נחשב, ועם המנגדים לא יתחשב, ועתה שלח כתבו עשוי כדרך המנגדים, ומן הכל העלים ממנו, ראיתיו בביתם יוצא ונכנס יצוא ושוב, מכאן ואילך צא וחשוב, ומה אודיעך ואני כבר עשיתי את שלי, וקבלתי מן הדברים שתיקותא, אך דע באמת כי רבים מנכבדי הארץ שלחו אל הרב להיות עוד ידו נטויה, והנם מוכנים לקיים את כל הגדר בכל תוקף, ואם יראה בעיניך לעשות כן עם הנכבדים השרידים אשר ה' קורא הקרובים אליך, ולהגיע כתבך החתום אליהם, ומהם תעשה הטוב והישר בעיני אלהים ואדם, ואנא אחי וגבירי! תיקר נפשי בעיניך, ועכ"פ תגיע כתבך אל הרב הגדול לפרסם הענין הנכבד אשר בחרת איש הבינים, מאחר כי המכשלה הזאת תחת ידיך, ואתה היית הגורם, והעמידהו על נכון, כי באמת לא נתחדה בינינו בסבת אלו הענינים שום קנטוריא, כי המלאכה הזאת מלאכת שמים היא לא מלאכת נצוח, ואם ה' יהיה בעוזרינו סופה להתקיים, ואם אין, אנו את נפשנו הצלנו, ואתה שלום כחפצך ונפשך ונפש איש בריתך, נקשר באהבתך,
2
ג׳אבא מרי בר משה בר יוסף
3