מנחת קנאות, מכתבים מ״חMinchat Kenaot, Correspondence 48
א׳זה כתב תשובת הרב אל הקהל הקדושה אשר בעיר ארגינ"טירה:
1
ב׳נחר גרוני בקראי ולשוני תלאה לדבר כל זמני, אזנים מלאו תשואות פלוני אלמוני, וקול המון האיש פלמוני, זה קנתה בחיל אני איש חיל וכהן בכהני, מי חכמה בסתום יודיעני, ואני על זמני תלוי עיני, כתעות בניאדם יושב בשבת תחכמוני, ודעתי נבהל בדור אומר כשועל עני, דור אבותי הקדימוני, נסרחה חכמתם ורוח בינה עבר מאתם לא חשכו רוק מפני האבות, כמעט נתנום כדורשים לאלהי הידעונים ואל האובות, אנחנו פה יראים מהם ומהררי תורתם, שמחים אלי גיל אם נמלא עינינו מעפרותם, ויום נעדה עדי זהב ונשא את שמותם על צוארינו, אמרו לנו כי זה ערבבנו ויום נקראים על ראש שמחתינו, בשמות אחרי מות, נחשבנו בעיניהם כבהמות, ואם נקרא פרי צדיק לאשר למדוני הראשונים, כבר יקראונו פרה למוד מדבר, כמעט באים קצתם לשכוח את עמי אף הכתב הראשון, כתב הנשתוון והלשון, כי בלשונם כמה ערבובים עולים עמו, וישנו את טעמו, בלמדם ספר ולשון כשדים, וילדו כל כתביהם עקודים נקודים וברודים, וחשבו גם הם כענקים, בעשותם לשונם כענקים, לשון הגיוני או פלוסופיי, וכל לשון תקום אתם זולת זה יגממוהו עם השופי, ע"כ רצוני הכחדתיו תחת לשוני, הנה קראנו בגרון בכבודם ובכבוד אבותם אשר נשאנו על שתי כתפינו לרצון אמרינו, מי לנו גדול מהם נושאי אפוד, תורה וגדולה לאבד ולהקיא מן הארץ הקאת והקפוד, להם נתנה הארץ להסיר מעדת העברים מסוה העורון, עד ישובו אסירי התקוה לבצרון, כי מעולם היה גבולם כחבצלת השרון, אמרנו אב אחד לכולנו, תורה מרועה אחד נתנה לנו, אם אחים אנחנו זרע נאמן, ונשמענה אם כבנים נאמר אליהם, כתוב בתורה כך הוא, משפט נבחרה לנו להסיר המכשול מדרך הנערים והבחורים, פן יעמוד עליהם להטביעם נחשול, למדו נערים עם הבחורים תורה שבכתב ותורה שבע"פ ובדעת ימלאו חדרים, ואחר אשר יקבעו בתורתם מסמרים, ילכו ויסמכו בשכלם אחרים, ובשתים יתחתנו לאות, להבדיל בין קדש לחול ובין הטמא לטהור בין החיים לצלמות ולא סדרים, כזאת וכזאת יעצנו ותחת קחתינו בשורה, תחת בנו גערה, ותלו בנו כאלו להשיג באנו, האריכו למעניתם האריכו בספור מעלתם, ועל פני עצתינו שפכו מֵ בוז בעצתם, לא שמו חסן על פני עטם, כי באו בעטם לשפוך על פנינו, מים בעין עיטם, ורבים אשר אתנו שמו רסן מחסום לפיהם, כי כן למדו מאבותיהם, לנהג בעצמם שררה, לין לשתיקה חלק הבכורה, ואמרו כבר יצאנו ידי חובה ובנינו על האמת, ואם הם רואים לקעקע כל הבירה, אנו את נפשינו הצלנו, המאמין יחריש ויקח בשורה, ע"כ לא ענינו כי על הראשונים בושנו מאוד, ואם לא איך אשא לבב ואשליך את ידי לבנות את החומה לפני ההולכים רק כי באמת לבבי יהגה אימה, ומחשבתי דומה, פן על זה ח"ו ישיג הדור כלימה, אתם הרבים רבים ונכבדים, לכם לחוץ ולהחלץ חושים ולצאת גדודים, ולדבר על לב נכבדי הארץ והיחידים, עד עצתינו אשר יעצנו תוציא ציץ ותגמול שקדים, אולי יהא לאות החכמות צרי, והעור והפסח לא יבוא בית המרי, אולי ישמעו דבריכם, והננו ועלינו אחריכם, ותמה אני על גדוליהם כי תשמע צעקה מבני הבחורים ונתלה הסרחון בהם כי קול תשמיע בארצינו, ומכתב מארצם יראו עינינו, כי שם אמרו למגמור, והאומרו ילבש שממה, כי האורים והתומים הם היו כלי נחשת הנקרא אשתו"לאד אשר יעשוהו העמים, אשר אמרו ילך באור אשו ולענשו, כי מוסדי כל המומין יהיו תמים על ראשו, מי שמע כזה ולא יצא לבו? ולו היה אחיו או קרובו, וכל חכם לב בהם איך ישמע ויעבור, ולא יקרא לאלהים ואת שיניו ישבור, ואשר יראו ולא ישומו על לב כי ישומו כל הארץ עוה עוה, לא תשיגהו מלחמה בגבעה על בני עולה, אתם בני עליה, נולדתם אתם ואבותיכם בחיק תושיה, על ברכי האמת תשעשעו לא תשטו לחיק נכריה, וגעלה נפשכם באשר נפשו לא חִיָה, למודי ה' תקראו, וכאשר תאוה נפשכם, יתוה ה' על אבותיכם תי"ו, לנס עמים תהיו, והחכם הגדול בר אבהן ובר אורין העצור בבית אלהינו אב למקרא ולמסורת, הוא ואבותיו כי ידעתים מני אז לכל הארץ הגולה והכותרת, הוא העירני ונתעוררתי, קול פעמוניו עלה באזני ונפעמתי, לא אשא פני איש ואל אדם לא אכנה, בה' בטחתי לא אתערב עם שונא, לא אירא מרבבות עם, אם ישמע קול המון ברעם, כי מי אנכי ביום הלחמי לחוש לעצמי, בתורת ה' בטחתי אף באנשי שלומי, אם נתן אלהים שכרי אולי אפתה ואוכל וילחמו בלחמי, מן זה לא שקטתי ולא נחתו לילי ויומי, ולא נתתי לי דמי, גם ביומי גם בחלומי, אמרתי למחשבתי קסמי, במה אקדם פניהם ליום קומי, יקום אלהים בישע עמו, ויקבע בלבבינו אהבתו ויראתו ליראה את שמו, יפרוס עלינו סוכת שלומו, וכל העם יבא בשלום למקומו, נאמן למעלתכם, עושה משמרת למשמרתכם, חוקק על כפיו כבודכם,
2
ג׳הכותב שלמה ן' אדרת.
3
ד׳חתימה, אצילי בני ישראל נכבדי ארץ החכמים,יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל בין העמים, אנשי לבבות, בתורה ובחכמה בני אבות, ק"ק ארגנטירה יצ"ו.
4