מנחת קנאות, מכתבים מ״טMinchat Kenaot, Correspondence 49
א׳מענין הנשמע אל הרב כי יש אנשים מגלים פנים בתורה, אומרים כי האורים והתומים הם כלי האצטו"לב, שלח אלי כתבו זה והודיעני ג"כ כי א' מיוחד חתום בכתב המנגדים מתחרט מן החתימה ההוא, ושלח התנצלותו אלי, וזה כתב התנצלותו בזה הלשון: ואני עשיתי בסתר כיחידי בלילה, קראו קמאי וחכימי, ולא ידענא אי סיימוה קמי, והודיעני ענין הדבה אשר הוציאו על הכרתי והפלתי, וזה טופסו:
1
ב׳על משמרתי אנכי נצב, לראות אות אם הדור יביט אל הצור חוצב, או עוד דבר ה' יקר מהביט אל הר והר על אם דרך מצפה, אולי אראה נס על הר נשפה, או מבשר על פני איתן מושבם להושיב אותם לאיתנו, והיושבים ראשונה במלכות החזירו דבר מלכותו ליושנו, ודבר אלהינו יקום וישוב לתנאו, ולא יתננו לבי להתעלם, ועל משכבי בלילות הייתי כחולם ובנפול תרדמה על אישון בלילה ואישן, אשא אשנה בלב ולשון, אבני שוהם ה' מחשבותיהם כלאם, ורגל גאוה להטותם אל תשלם, כי גאוה אפיקי מגינים, מגינים למגינים המון גדודים, לפיד בוז לעשתות שאננים, שאין הזמן למקצת אנשים אוכלי המן, וזה עצתינו יפריע, וקצת בחורי ישראל יכריע, יכריעם לכף זכות ה' אשר דרכיו למשה הודיע, אולם סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים, אנשים המתקדשים והמתטהרים אל גנת אגוז בדברים לבבנו משמחים, בגלות מחשבותם כי לבם כפיהם ורצונם כרצון שוכני סנה, ולמלאות אחריו יענה ה', ועוד יאר פניו ויחכם, וידעתי גם אני כי כל העדה כולם קדושים, ראשי אלפי ישראל כולם אנשים, רק כי על שנים ושלשה ימצאו שם סוככים בכנפיהם, וירפאו על נקלה את שבריהם, ואם אולי יש באים בשרשי גדוליהם, ותחוס עינם עליהם, הלא טוב להם למשכם ולהוציא מפח יקוש את רגליהם, את אשר אהב האב יוכיח, ואת דמי חטאו מקרבו ידיח, ואם איש מדרך הרשע סר, אהבו שחרו מוסר, וכבר התירה לנו באצבע יתירה, באמור עלינו דין סורר ומורה, והמאמין באברהם ושרה ויצחק בנם, הלא ראה את אשר עשו מפרי בטנם, לעשות רצון קונם, ואין רגע ידענו יד נגע לבבי, בכתבם אלינו משם. דבר לא יכופר בו חטאת ואשם, ועתה הגדילו לעשות סרה, לכפור בעקרי התורה, לרבות את הבערה, לכתוב על מצריהם כתובת קעקע, הכותב והחושב אשו לא תשקע, כי האורים והתומים הם כלי נחושת אשר מצרו חכמי העמים, הנקרא אטולא"ב, אוי לו לדור שכך נאמר בו, ומונע חרבו מדם; איך לזמן תועלת בזה המין, וחכמי לב כרועה אל ועם קדושים נאמן, נעשו כאיש נרדם; וכי יתחמץ לבבי, יהמה כלביא להשמיע קול צעקה אל חכמיהם זקניהם ושוטריהם, ולמה ה' העלם יעלימו מן האנשים ההם, את עיניהם, ולא על כתבם הבאים מידי אנשים אשר יחשבו מאשר ימשכו אחריך אני קם, פן יאמרו שקר ענה לנקום נקם, רק מן הכת אשר כתבו אלינו שטנה למבראשונה, ועתה כמתירא מן החטא אשר חטא, כתב והרבה חרטה, וה' הטוב יכפר בעדו וישיב לאמת את אשר ממנו נטה, ויטה לבבנו אליו, לאחוז בכל דרכיו, ולשמור מצותיו וחוקותיו, אשר צוה את אבותינו, ולא נבוש מהם לעתיד לבא, ויפתחו לנו שערי צדק, שער צדיקים יבואו בו, אמן, כן יאמר אלוה אמן, והנני שולח כתבי ואגרתי אגרת התשובה, אל האצילים הגדולים החכמים, חכמי ארגינטיר"ה אוהביך ואוהבי תורתך, אתה תצוה להגיע אליהם, הנכבד הזה מוביל כתבי שמו ר' שמואל גליל, לשון תהלתך בכל מקום אשר תדרוך כף רגלו, יהי נא חסדך לקרבו ולהדריכו בענינו שם, כי יקרב להשתחוות לך, נאמן למעלתך, שמח בתורתך, כורת ברית לעולמים,
2
ג׳הכותב, שלמה בר אברהם ן' אדרת
3
ד׳חתימה, ממולח טהור במדבר סין, חכם מוכתר בנמוסין, בין חכמי קדם, ה"ה הרב ר' אבא מרי ן' כבוד האשל הגדול, גדול מרבן שמו ר' משה דלוניל יצ"ו.
4