מנחת קנאות, מכתבים נ׳Minchat Kenaot, Correspondence 50
א׳זאת היא התשובה אשר השבתי אל הרב מענין אורים ותומים: ועוררתי בכתבי על קצת שאלות הרב מורי י"ץ והרב מורי ר' אשר י"ץ וזה טופס הכתב:
1
ב׳על דבר העורים והפסחים שנואי נפש אדונינו, האומרים כי האורים והתומים הם כלי האצטולא"ב אשר בה יעוננו, שמענו וחרדנו חרדה גדולה לקול השמועה תצילנה אזנינו, על הישנים אנו מצטערים ועל הראשונים אנו בושים על אלה חשכו עינינו, ראוי לעלות בצרה אליהם בנערינו ובזקנינו, לו חפץ ה' בנו ותהיה תקיפה ידינו ותרום קרנינו, כי באמת כתבו בקרן השור שאין להם חלק באלהי ישראל ויצאו מכלל המונינו, לא נשאו פנים לתורה ולא חסו על כבוד קונינו, ועתה מה להם ולנו וגבול נתן ה' ביניהם ובינינו, ברוך שהרחיקנו מהם כן יבדל דינם מדינינו, ואם באנו לפצוע בשרנו ולקרוע בגדינו, בשמענו אלה הדברים, יתמלא הבגד כולו קרעים, ובמה ניסר הרעה ואין בידינו מקל ורצועה? ואם אמרנו לנדות ולהחרים, הדיוט שבנו ידו ירים, לקשקש קש הטענה ובקו המדה אשר בידו דוחה, וכל הרוצה למחות יבא וימחה, וכל שכן אם יתלקטו אליו אנשים ריקים, יחשבו גם הם כענקים, ולפרוץ בחומות הגדרים יעלו עלינו בחומה, ישימו לגוי את בן האמה, עבד וממזר, אשר על דברי רז"ל, אצילי בני ישראל שלח ידו, ולא נתן לנו רשות לנדות ולהקלות רק ברשות אדונינו המלך, ומי יודע אם לעת כזאת יהיה דבוק הכוכבים הם שני המאורות הגדולים, כרחבו של סולם במדרגה אחת יראי אלהים שנים עולים, זולתי לעשות מופתים ולברוא חדשה בארץ, לעשות סייגים לתורה ולגדור פרץ, כה יעשה אלהים וכה יוסיף ויהיה ביתם כבית פרץ, אז כל הורס ולפורץ מידם ברוח יברח, כי על כן לבוא במזל אריה ה' העיר צדק ממזרח, והנני מודיע ומזכיר למורי ורבי הרב הגדול ר' אשר, אשר קשרים לאותיות קושר, כד הוה קאי חדא כרעא אארעא וחדא קאי על גב מעלה, בעלית בית התפלה, בדבריו על מעל הגולה, אמר אלי הרב בזה הלשון מלה במלה: אם תפנו אלי אדחד מבני העיר אסלח את העיר כולה. והנני מודיע לאדוני הרב, כי בזכות הרב פרנסתי ארון לארכו, בעזרת מגדול ישועות מלכו, מעתה יכנס ויפרנס ארון לרחבו, בשער אשר אלהי ישראל בא בו, ועתה רבותינו שבדרום! אם תגידו אם תחרימו, אם תעשו להביא באלה נפשם, אך אם תשלחו לנו אגרת חתום בב"ד הגדול שלכם, רבים יקימו אותם בחרם שעשאו עזרא הסופר, וכל שאין פסולו בקדוש במחיר ואתנן, ישמע ויראה ויבא להתקדש בענן, פן ישכנו נחש דרבנן, והנני מודיע לפניכם על אחד מן המיוחדים שבעירנו, כי היינו בבית הכנסת ביום השבת בפרשת בלק, והיה קורא החזן פסוק: וקסמים בידם, ופירשתי הם כלי הקסם כמו אצטו"רלב ושאר הכלים וכיוצא בו שבו מכוונים השעות, ובו משתמשים הוברי שמים החוזים בכוכבים, והוסיף פליאה ותמיה גדולה, ואמר כי דברי אינם אלא מן התמיהים, כאלו אמרתי דבר אסור כשיחסתי כלי האצטור"בל לכלי קסם, ואמר שהוא כלי שמתשמשין רבותינו בקדוש החדש, ועניתי לו כי באמת זה הכלי נעשה בחכמתם, וחלילה לי שאומר עליו שהוא כלי מיוחד להיות מלאכתו באפוד ומחשב הלקיות, כגון אלו שמחשבין השעות ורואין באצטורלא"ב לידע כמה שעות מהיום, כדי לידע שעת לקותה ויום פלוני ושעה פלונית תהיה החמה לוקה ויעיינו באותו כלי, בודאי אין בזה שום חשש אסור, אך אלו שמחשבין השעות ורואין בכלי איזה שעה היא מן היום, כדי לכוון מלאכתם בשעה ידועה או ביום ידוע, הם בכלל מעונן, ולזה כוונו רז"ל בפ' ד' מיתות, מעונן ר"ע אומר זה שמחשב עתים ושעות ואומר היום יפה לצאת מחר יפה ליקח, וכן פי' הרמב"ם ועליו ראוי לסמוך, וזה לשונו: איזהו מעונן? אלו נותני עתים, שאומר באיצטגנינות יום פלוני רע ויום פלוני טוב; וכתב גם כן: כל העושה מעשה מפני האיצטגנינות וכוון מלאכה באותה עת שקבעו הוברי שמים ה"ז לוקה עכ"ל, וכיון שכן שמעשה זה שעושין המעוננים אי אפשר לעשות כ"א בכלי האצטורל"ב, א"כ ראוי להקרא ג"כ בכלל כלי המעוננים וממיני הקוסמים שבהם יכוונו השעות, שהרי בלעם שהיה מפלסופי אומות העולם ונקרא קוסם, כל השתדלותו לא היה רק לכוון השעה והרגע שיוכל לקלל, ואע"פ שנביא גדול היה, כמו שאמרו: בישראל לא קם אבל באומות העולם קם ומנו בלעם, וא"כ לא היה צריך לכלי זה בתחלתו, אבל בסופו נסתלקה ממנו נבואה ונשאר קוסם, וכדי שלא יהיה לו טענה לדחותם, לאמר אין כלי אומנות בידי שבו אכוון השעות, הביאו זקני מואב כלי הקסם שבהם יוכל להעזר לכוון השעות, א"כ איננו רחוק שיקראו האצטור"לב כלי הקסם, ולזה כוונו רז"ל בספרי והביאו רש"י בפי': וקסמים בידם, כל מי קסמים שלא יאמר אין כלי אומנותי בידי, ומ"ש שהוא כלי שמשתמשין בו בקדוש החדש, זה איני מוצא אותו בשום מקום לא ראיה ולא זכר בכל התלמוד, רק כי הם ז"ל מחשבין בחכמה ובחשבון יום שהלבנה ראויה להראות, ומקדשין החדש ע"פ הראייה, כדי לקיים מצות התורה: החדש הזה לכם ראש חדשים, ובאדה בו הקבלה האמתית כזה ראה וקדש, סוף דבר לא נמצא לכלי זה זכר בדברי רז"ל הקדושים, שהיו משתמשין בו בקדוש החודש, ומ"ש דמות מצורת הלבנה היה לו לר"ג בעלייתו לטבלא, לא מן השם הוא זה, ואף המצות שהן תלויות לשעות, כגון חמץ בע"פ, אי נמי תמידין ומוספין בשש ובזדון בשבע כמ"ש בפ' תמיד נשחט, ואע"פ שהן זמן מצות אלו קבעו בשעות ידועות ביום, לא שמעתי ולא ראיתי בשום מקום שיהיו מכוונים אותן שעות בכלים, ואברהם אבינו שאיצטגנינות גדולה היתה בו, והיה מתפלל כל התפלות בזמנן, ואע"פ שלא תיקן אלא תפלת שחרית ה"מ לאחרים אבל לעצמו הרי אמרו קיים אברהם אבינו כל התורה כולה, וכשהיה מתפלל מנחה לא היה מכוון בכלי ההוא, רק באומד עלות השחר וירידתו, כמ"ש במס' יומא, צלותיה דאברהם אינו מכי משחרי כותלי, ותמיד שהיה נשחט כנגד שעות היום, לא היו מכוונים לזה אלא בטבעות ידועות, כמ"ש במס' יומא, תמיד של שחר היה נשחט על קרן צפונית מערבית על טבעת שניה; של בין הערבים היה נשחט על קרן צפונית מערבית על טבעת שניה; אנא רבותי הגדולים! אם נעלמה ממני הלכה, העמידו דבר על בוריו והודיעוני, ושמעתי כי הרב הנשיא ר' יהודה בר ברזילי, היה קורא לאצור"לב בשבת אסור לאו, והגידו לי כי מורי הרב רבי שלמה התיר לראות באצור"לב בשבת, ואני תמה תימה גדולה ולא האמנתי לדבריהם, וכי עדיפי אותיות האצטור"לב לכוון ולעיין, יותר מקצת ספרי הקדש שאסור לקרות בהן בשבת מפני ביטול בית המדרש? וכי מה טוב יש בעיון האצטור"לב בשבת זולתי בטול בית המדרש, והלא יותר יש לחוש בעיון האותיות ההם לשמא ימחוק או שמא יקרא לשטרי הדיוטות, יותר ממונה אורחיו ופרפרותיו מן הכתב, ותני בפ' השואל מונה אדם את אורחיו ופרפרותיו מן הכתב כמה בפנים כמה בחוץ מכתב שע"ג הכותל, אבל לא מכתב שע"ג טבלא ופנקס, ואוקימנא בדחיק מדחק דגובה בשטרא לא מחליף, אבל כתוב בכתב אסור בין מדלאי בין מתתאי, מיהו על גבי טבלא ופנקס לא שנא מכתב כתב ולא שנא מדחיק דחיק אסור, ולא עוד אלא שאני אומר, כי לולי דמסתפינא הייתי אומר שכיון שיש באצטור"לב צורת הגלגלים ותכונת המזלות, הכתב הרמוז בהם הוי ככתב המהלך תחת צורות ותחת דיוקנות ואסור לקרותן בשבת; שלום ושלום לכולכם, ושלום לאוהבי תורתכם, כחפצכם וכחפץ הצעיר תלמידכם, הכוסף שיאריך ה' ימיכם, לטוב לכם כל הימים, עד עמוד הכהן לאורים ותומים,
2
ג׳אבא מרי בר יוסף ז"ל.
3