מנחת קנאות, מכתבים נ״אMinchat Kenaot, Correspondence 51
א׳[שאלה]
1
ב׳אחרי כתבי זאת, אודיעכם רבותי כי הא מעשה באה לידי באחד שנטע כרם על גגו, ובא לשאול אם הוא חייב בערלה אם לא? וענין הכרם כך הוא, בנהו בתחלה בקורות גדולות ובנסרים גדולים מדובקים זה לזה, ואח"כ מלא עפר ונטע כרם! והיה דעת תלמידכם נוטה, דכיון שאין בנסרים נקב שהיה בו שעור כדי לצאת בו שורש קטן, הוי כעציץ שאינו נקוב ופטור מן הערלה כדרך שפטור מן התרומה והמעשרות, וכדתנן בפ' הדמאי משאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום, וטעמא דמילתא משום דהוי כמפריש מן הפטור על החיוב, ואע"ג דתנן בפ"ב דחלה, עפר ח"ל שבא בספינה לארץ חייב במעשר ובשביעית א"ר יהודה אימתי בזמן שהספינה גוששת? כבר פירשה רש"י דבספינה של חרס איירי שאינה צריכה לנקוב, ולא בעינין נקב אלא בעציץ של עץ, ונראה כדבריו, דההיא דגרסינין במנחות פ' כל הקרבנות גבי בכורים, תני חדא שבגג ושבחורבה ושבעציץ ושבספינה מביא וקורא, ותניא אידך מביא ואינו קורא? ומוקי לה התם למ"ד גבי תמרים שבהרים ופירות שבעמקים כי אם הביא קודש; גג אגג לא קשיא, הא בגג דמערה, והא בגג דבית; חורבא אחורבה לא קשיא, כאן בחורבה עבודה, כאן בחרבה שאינה עבודה; עציץ אעציץ לא קשיא, כאן בנקוב, כאן בשאינו נקוב; ספינה אספינה לא קשיא, כאן בספינה של עץ, כאן בספינה של חרס, ע"כ; אלמא ספינה של חרס כעציץ נקוב משוינין לה, והר"ר שמשון לקח לו שטה אחרת עלה דההיא מתניתין דמס' חלה, דבנקובה איירי כדמוכח בפ' א' דגיטין, דאמרינן עציץ נקוב המונח ע"ג יתדות באנו למחלוקת ר"י ורבנן, ואין המים נכנסין לתוכה שרגבי אדמה כנגד הנקב וסותמין אותו ע"כ, הלכך הנדון שלפנינו דהוי כנסרים רצופים באבנים ואין בהם נקב כלל, נראה דפטור מן הערלה, אלא שמצאתי בירושלמי בפ"ק דערלה, דנראה מהתם דלא בעי עציץ נקוב באילנות אלא בזרעים, והכי גרסינין התם, ר' יצחק מן חלוקא בשם חזקיה הנוטע בעציץ שאינו נקוב חייב בערלה, ר' יוסי אומר מפני שהשרשים מפעפעין אותו, ר' יונה מפיק להאי לישנא כלי חרס עומד בפני החרסים, ר' יונה בעי נטע בו דלעת מאחר שהוא כנקוב אצל אילן כנקוב הוי אצל זרעים, כ"כ הרמב"ם, נראה מן הירושלמי הזה דלא בעינין נקיבה באילנות א"כ הנדון שלפנינו חייב בערלה; ועתה רבותי הורוני הלכה למעשה, אי אמרינן כי הירושלמי בכלי חרס דוקא איירי וכדמסיק ר' יונה לישנא ומטעם כלי חרס אינו עומד בפני השרשים אבל כלי עץ עומד, או דילמא כ"ש הוא, כיון דכלי חרס אינו עומד כ"ש כלי עץ אינו עומד, ואת"ל דתרוייהו חד דינא להו שאין עומדים בפני השרשים, בכלים של אבן מבעיא לי אם עומדים בפני השרשים אם לאו? שהרי בנדון שלפנינו הוי גג הנסרים שהכרם עליו מצופה באבנים, והוי כעציץ של אבן שאינו נקוב; אנא רבותי הגדולים עד האלהים! קטובים על קוטב האמת, ובעמוד התורה ויסודו סוברים, השמיעו את הקול היוצא מבין שני הכרובים, אנא! אל נא תהי ברכת הדיוט קלה בעיניכם, ושלום ושנות חיים יוסיפו לכם, כחפצכם וחפץ צעיר תלמידכם, הדורש שלום תורתכם.
2
ג׳הכותב, אבא מרי בר יוסף.
3
ד׳חתימה, יסודי התורה אשר עליהם אדניה הטבעו. באור פניהם יפילון מצב ההורסים, ושני כפירים נתעו, אדונינו ומורינו הרב הגדול הפטיש החזק הישיש החכם הרב ר' שלמה בן אדרת והרב ר' אשר בכה"ר ר' יחיאל.
4
ה׳[תשובה]
5
ו׳הרב ר' אשר השיב לו ע"ז תשובה זאת וזה טופסה:
6
ז׳אותך ראיתי צדיק אזור בגבורה, עטו מפיל קנאה לכבוד התורה, לבוש שריון צדק להשיב מלחמתה השערה, חגור חדשה להכות פורצי גדרה, מוכיח תוכחות מעלתה לא מסתירה, ערכה עד נזיפה עד גערה, אל חכך שופר אל אנשים תקרא, אספו קנים קראו עצרה, ואין מתחזק לעמוד לימינך לעזרה, זולתי מורנו הר"ר שלמה ן' אדרת מושך בעט סופר בצוף מליצותיו, ולבי אומר לי אשר בדברים האלה לא יוסרו, כי הדברים עתיקים ונשתרשו בחטא ומינות משבא ואופיר, וקשה להם לפרוש, ולא לאיש אחד ולא לשנים הדברים מגיעים, אך נוטע שורש פרה רוש ולענה בכל עיר, ואף החרדים לדבר ה' מחניפים על קרוביהם, ואלו העושים עתה דבריהם בצנעה, יתנשאו לעשות דבריהם בגלוי פנים בפרהסיא, ויתאמרו לאמר ידינו רמה, ומי אדון לתלמידי ארסטו הבאים לרדותם בתוך ביתם, ויתחלקו ישראל לכתות כאשר נחלקה מלכות בית דוד מקדם, לכן מלכי ישפר עליך! אף כי אדוני חכם כמלאך אלהים, חכמת המסכן אל תבזה, המלך בקונך ויכלת עמוד, דבר על לב ראוים אנשי השם ועל לב המתחזקים בשאר החכמות, ויקבעו יום ועד, ויתאספו ראשי עם בא' מערי המלכות, ומורנו הרב ר' שלמה י"ץ ישלח גם הוא שמה מנכבדי הארץ הזאת, עם נועם אמריו ומתק סודו בעצת ה' תקום, להטות לב איש ישראל כאיש אחד, לאחוז בדת משה וגם משאר החכמות לא ירפו ידיהם לעתים ידועות, תורה צוה לנו משה היא תהיה העיקר וגברת, והאמת לא תהיה נעדרת, ואם את הדבר הזה תעשה יתגלגל זכות על ידך, כי תחזיר עטרת התורה ליושנה, ויתיחדו ישראל ואל יאשמו בחלוק לבבות, רבים תשיב מעון ותשוב לב אבות על בנים ולך יתנו האלפים והרבבות. ואל אשר שאל מר בכרם הנטוע על הגג ובני הכרם כך הוא: בנה תחלה הגג בקורות גדולות ובנסרים מדובקים זה בזה, ואח"כ רצפו כולו ברובדין של אבן ומלאו עפר ונטע כרם, וראית לדמותו לעציץ שאינו נקוב שפטור מן התרומה, וכן יהיה פטור מן הערלה; ויראה בעיני דכל כי האי גונא חייב בתרומה ובערלה, ולא איירי בתלמוד לפטור אלא הזרוע בדבר המטלטל כגון עציץ וספינה, דלא הוי כזרוע באבן ואין דרך לזרוע כך, ולא חייבה תורה להפריש מעשר אלא בתבואות זרע שהעולם זורעין והיוצא שנה שנה, ואין דרך לזרוע בדבר המטלטל אלא כשהוא נקוב שחשוב כמחובר לארץ, כי השרשים יונקים מלחלוחית הארץ וקרינין ביה היוצא השדה שנה שנה, וגם דרך לזרוע בכך, וכן לענין שבת תנן בפ' המצניע: התולש מעציץ נקוב חייב, משאינו נקוב פטור, וכן לענין טומאה אפשר חשוב נקוב כמחובר ושאינו נקוב כתלוש, משום דכתיב גבי טומאה והכשר "על כל זרע זרוע" כדרך שבני אדם מוציאין לזרעים, ואין דרך לזרוע בעציץ שאינו נקוב, הילכך הוי כתלוש לכל מילי, אבל כגון זה שמלאו עפר ונטע בו כרם שהוא דבר קבוע, עדיף טפי מעציץ נקוב, ואפילו ר"ש דמשוה עציץ נקוב כתלוש לכל מילי לבד לענין טומאה, בסוף פ' המצניע, מודה הכא דהוי כמחובר לכל מילי כיון שהוא כמחובר וקבוע ויונק מן הארץ, והאויר שתחת הגג לא מחשב ליה כתלוש, וגם דרך העולם לזרוע כך, כדאיתא בפ' הבית והעליה (ב"מ קיז, ב), וכן בית הבד שהוא בנוי בסלע וגינה א' על גביו ונפחת, הרי בעל הגנה יורד וזורע למטה עד שיעשה לבית בדו כיפין; ועוד תנן בפ' בתרא דמעשרות, בצלים שהשרישו בעליה טהרו מלטמא, נפלה עליהם מפולת והן מגולין הרי אלו כנטועין בשדה; אלמא חזינין דמפולת בעליה הוי כנטוע בשדה, כ"ש המתכוון ליטע בגג דחשיב כמחובר לכל מילי, לתרומה ולערלה ולהכשר ולטומאה, והתולש ממנו בשבת חייב, וגרסינין בפ' כל הקרבנות, תני חדא שבגג ושברחובה ושבעציץ ושבספינה מביא וקורא, ותניא אידך מביא ואינו קורא, בשלמא לר"ש בן לקיש גג אגג לא קשיא, הא בגג דמערה הא בגג דבית, חורבה אחורבה לא קשיא, כאן בחורבה עבודה כאן בחורבה שאינו עבודה; אלמא בגג דבית מביא ואינו קורא, היינו דוקא לענין בכורים דבעינין משדה ארצך, מידי דהוה אתמרים ופירות שבעמקים מביאין מהם בכורים, וקאמר ר"ל מביא ואינו קורא, וכן בגג הבית אע"ג דהוי כמחובר מ"מ אין הפירות מחוברים, מידי דהוה אחורבה שאינה עבודה, דמביאין ממנה בכורים אע"ג דמחובר גמור הוי, ועוד נאמר להביא ראיה גמורה משם, דגג חשיב כמחובר אפילו לענין בכורים וקרינין ביה על האדמה אשר נתת לנו, דגרסינין התם אלא לר' יוחנן קשיא לי', ומשנינין תנאי הוא, דתניא שבגג וברחובה מביא וקורא, שבעציץ ושבספינה אינו מביא כל עיקר, ור' יוחנן דס"ל דאם הביא לא קידש, ס"ל כהאי תנא דאמר דבעציץ ובחורבה אינו מביא כל עיקר, ומ"מ תיקשי לר"י מגג לחורבה, ולא אשכחן האי תנא דאמר דאינו מביא כל עיקר, אלא חד תנא דאמר מביא וקורא, ואידך קאמר מביא ואינו קורא, ותקשי ליה לר"י דאמר בתמרים של הרים ופירו' שבעמקים אם הביא לא קדש, ומדקאמר תלמודא לעיל בשלמא לר"ל ל"ק, כאן בגג דמערה כאן בגג דבית, אלא לר"י קשיא; אלמא מדמי תלמודא גג ומערה לתמרים שבהרים ופירות שבעמקים ופריך מיניה לר"י ולא תירץ כלום, אלא על כרחין צריכין למימר דעיקר פירכא דפריך לר"י הוי מעציץ וספינה ודמי לתמרים שבהרים ופירות שבעמקים ומביאין מהם בכורים וקורין לחד תנא, ולאידך תנא מביאין ואין קורין, והא דקאמרת ספינה וחורבה לר"ל לא קשיא כאן בגג דמערה כאן בגג דבית כו', וכאן ר"ל מצי לפלוגי ולישב כל הברייתות אליבא דידיה כרוב תלמודא לפרשם ולחוש ולישבם אליבא דידיה, והאי דקאמר אלא לר"י כדפרשינין לעיל, ולהכי לא תירץ אלא מעציץ וספינה, ותו לא מידי, ואתה ותורתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפש דורש שלומך וטובתך, הנרצע לעבודתך,
7
ח׳אשר ן' הרב ר' יחיאל ז"ל.
8
ט׳חתימה, גבר הוקם על מעלת החכמה, מסולה בכל מדה תרומה, מקוטרת מכל אבקת רוכל, מניח פסולת ובורר אוכל, דבריו במשפט מכלכל, החכם הנכבד השוע הנעלה ר' אבא מרי בן החכם ר' משה ז"ל.
9