מנחת קנאות, מכתבים נ״גMinchat Kenaot, Correspondence 53
א׳אחרי כן נתעורר אחד מגדולי ארץ ואציליה ורוזניה, מן המיוחדים שבעדה, שמו ר' יעקב בר יהודה דבולקייר ואחרי פטירת החכם הכולל אחיר דון טודרוס דבולקיירי קדם פני הרב בכתבו, וזה טופס הכתב:
1
ב׳דמעה אשאוב — מבור מכאוב — אשפיל כאוב — קולי ונהי
2
ג׳מת זך לקחי — יום סר כחי — אשאל אחי — וראש אהי
3
ד׳אכר עובר — בא אל אבל — קורא אני — יודעי נהי
4
ה׳חם לב כאח — אדאג ואח — כי צרת אח — של רבים היא.
5
ו׳האח האח*) ראתה עיני יורדה מים יצאה על גלילה לכבות לבת אש להבת שלהבת ולא יכולו, למאכולת אש ונידודים מוקדה גדולה לא שטפה לשון ים לשון אש ולפידיה יתהלכון פרוד משולחן המלך, תשלך על האש אשר על האח; אח הייתי ליענים ורֵעַ להתרועע לתנין למספד תמרורים, נדכיתי הוכתי ומכות חדרי יתמלאון מברוש הרעל לְחֵץ ברור, חם לבי מזיקות ומכל כבשן עשן ותנור דנור, ועל כל אח; האש בחיקי מסיק, ובגדי צמר ופשתים וכל שמלה לא יצרף צורף, ואם בקרבי נפח לא נתך לא נותכו מעי, לשוא צורף צרף צרוף בכסף, ברזל עשות בדיל ועופרת, לבל יצליח עשות במלאכתו אחר, לחכה מים פעלה גולות עלית תחתית ומקוה, ורגלי מהלך על גחלים רתמים לא תכוינה מכוה, מי יתן והיה עוילים אויל וחסר לב פתאים הנואלים להאמין האפשר בנמנע, עליהם האח; אפשר אש מבוערת ואיננה מהבהבת, ואם לא תאמינו מים אשר באמת בסיר תרתיח, אמת המים תוכיח, כי לא האמינו לנפשי עד הנה ואשתה גחלי אש הרעו הרע מעלה צמחין ואקראה: אל גשו פן בהבל פי יפיח, פח יפריח, מקדקוד ועד רגלים שחין פורח, ועתה לא ראו אור נעלם להם האמת עם חוזק הראותו כי אבעבועות תפרח, אשר כי תחת יופי, כי כל אח; המבוערת על בשר אדם, ואיזה בית מאיזה דבר לא תשלוט בו, אך כפחם לגחלים ועצים לאש, קטנים מדליקין את הגדולים, בן מלקט אב יבער ואשתו לשה וחברתה מקטפת, זה מעשה אופה בעת יחם יקראהו ויאמר האח; בזמן שהפתי פה למו יתקלסון אותו לא לזולתי האופה, מי יפתה לזאת הפתיות ויפת, יש שבח בעצים בפת, שבחוה רבנן בדציבי, וכמה נאה פת זה, יש לשבח כמו לבן ולאב ולבת ולאח; ובאפס עצים לית כאן פלטר, כי להבה לא תבעדר עוד, ובהרבה עצים במים תתכסוה, והמשקה לא כן, גם בשפוך מים בבא הרבה עליה השלהבת עולה ואכלה כקושיש קש מלא כרמיל לי אח, ואף בנחל דמעה יכסנה, ובאפס עמיר ובאין חבילי זמורין וקשין, אחזתנו אש אוכלת לחין כיבשין, כי לשם תגדלנו וגדלה המדורה אז יותר, נתחי כולם יחמו כתנור ואינו אור, אמרו האח האח; ובעלות האש נעמדה לכבותו, ובאו מים ויצקנו גדלהו תהום לסביביו קראוהו תהום רוממתהו, ויהם חאת מחנהו, דלקו שניהם יחד את האש ואת האח; התאבכות גאות עשן קטור ועתר ענן ותמרות עשנו תמור, ואלו אלי תשחיתו. זאת לא זאת השפלה הגבה למעלה, כל מאורי אור בשמים עלי הקדיחו כמוקד נחרו, עמי היה למשרפות סיד כל נתח טוב דבק מאח; ואשר ממרחק הוכנו במעונתם כונה ודעתי מניח בהנחתכם כנגד המדורה, לא בשביל שיחמו אלא בשביל שתפוג צינתם, גם שם הצמק והמק הבשר ובעירותיהן בכבשן, יקראו בלבם האח; הרקח למרקחות קראו לרקחות ולאופים מחוץ האופות, היודעים שפות נודים נפוחים ואגמון ויסיר ספות, עליכם אריע אף אצריח, ואשאל ותשיבו דבר אשר כמוה להריח, היש לכם אח? הגישו עצומותיכם, התכבדו באורים האירו נרות צפה צפתכם, ואבוקות מהלכם באור אשכם, וזקוקין כברקין וכיור כלפידים בוערים בכל מושבותיכם, ומתונא איזה יתירה, תנור וכירה וסלמנדרא, העוד לכם אח; ואש המכשולת והמתכת באיכות החום פועלת פעולותיו, גם בשפוך עליה המקורים, ביום השלג גזיזא דברדא יאורי מים קרים, ועדין הם בוערות בינו בוערים, האין מכבה לניצץ ולא פולסי ואשא, ולא שביבי דנורא וגחלים לוחשות או עוממות או אח ע"כ, אם אמרו בקרקעות אסתר מפני גחלת הדבקה באזור ובחגורה אשר במתני ובנעלים, הגחלת כרגלי הבעלים, הולכה היא להתחברות ואכלה, מה זו התקרבות ונגיעה ממנה, מה זו סמיכה ודבקות דבק מאח? אשים קנצי למלין ובין אגמים קולמוסים, ונהפכו לדיו מים ונהרותם, שמים וארץ ליריעתי, ואם אין די עצרה, כלו כליותי ועיני בקוצר מצע והמסכה צרה, אחתום פי ואחתום דברי המגלה, על האש אשר על האח; אך משפטים אדעה מן מלכא די זמן יותן לי לצחק בו כצפור, מדוע דרכו צלחת למרות ולהפציר, בבוקר בבוקר השכם ויצפור, כמרירי יום השמחים בשאט נפש מלעיבים ולועגים בעוז, האומרים האח האח: ואני נעצב ונצב ואתה תפיל כי חציך נחתו בי, אחוכי קא מחייכת בי, פוצה ופוער פיך לבלי חוק, ולשונך תהלך בארץ למרחוק, הרם קולך ואמור האח! כלי מפצך ומשחיתך בידך להחריב עולמות, ולאלמן עלמות, ולטלטל גבר טלטלה, ליתם גוזלות ולשכל זקנות יקחך לבך והתחזקך חובה ועלילה, לקול פחדים גידי פחדים ישורגו, ישחק למו ילעג, לקול שאון וקול שופר יאמר האח; נקרא נקראת לבלע ולהשחית, להמית ולהצמית, הללת נפשך לתאוה, ותאמר לה קראי עת רצון יום הוה על הוה, הה נפשאי בעדן חדוה חדוה, אחי כנורך עם תופך הטיבי נגוניך ושיריך, המירך עריץ בשיר עגבים ועוגבים, השמיעי בכח ואמור האח! כוננו חציך להרוס קרנו ויאתיון על הרס רחב ופרץ קלבנות, ולנטוע אבנים ולהטביע עמודים קראך אלה עושה, איפה היית לפנים ביסדי ארץ ושמת ממדה ובנית בית ועליה סטיו לפנים מסטיו, אך אהלים לנקוב במטה בעליצות לבך, לברק חניתו ולאבחת חרב אחי ברק ברקאי אח; כאב גובר או עיף להורגים כנמר קל אין כושל, להרבות המכשולים להחריב ערים ולשמות בירות לא ישן אם לא יכשול, בכשיל יהלום איש חיל עד בסירות דוגה בדאגה ינשא ונושא הצנה בצנות, אחריש בדיו פן ישמעו וישמחו, אדום ממנו ולא אזכרנו עוד, אך כל אלה בשמחה למוד, פעל ועשה אח; אחוה אל נהר אחוה ואהבה, בנהרות יתגעשו מים לשרפה, ואללי לי והוי אחי וראש, היא היוקדת אש, ראיתם ילעג אויב לגופי רמיתנו ואתנה לו זמן המאכיל לענה ורוש, צר לי אחי, ושר ונזר מסכי, מי עשקו ממנו אבדה שאינה וגזלי גזל שאינו ניתן להישבון, הוא גזל אח; וכבוד לנסיכים יתיצב לפני רוזני ארץ ומושלי עולם ומלכים, נדיבים שופטי ארץ והמדינות והאקלימים והפלכים, ימינו סמכתני והנהגתו מדת ימי צבאו, התנהג עמו כרע כאח; אחי רוחני איזה רוח ישאך, מה זה רוחך זרה לנו וחנותך לבני בטנך תהפוך לאכזר, ולבני אמך הנותרים נחשבו לך כזר ואכזר, ומי יתן יתאפקו רחמיך והמון מעיך, מי יגלה עפר מעיניך, אלינו מי יתנך כאח? ועתה יושבי על מדין מבליגיתי ביגון באתי לבית שערים שעריכם בכם שבט ובכם מחוקק, אם לא אדע חכמה ודעת קדושים אל תשימו לאַל מלתי וכנעור וריק ובוקק, עגן באתי אודיע, ודעו כי זקן המשפחה נשאר אני אחרי הלקח מעל ראשי נסיכי, ואחי אחר ארונו נלקח, ונגש אל בית אבנים, צעירים ממני במנין ושנים, גם בן ואח; ואמרתי בלבי אם חכמה אין כאן זקנה יש כאן, ונערתי חוצן בחשבי להתפלסף ולהספיק בילדי נכרים, וכשנשמע שאברהם ושרה, לחומר וצורה, מדמים אליהם הגברים, שמעתי היו יהיה אחוה דמרנא זייפנא, דוד לנו הוא עשו, כי ליעקב אבינו הוא אח, שדה ארם ברח מפני פחד שוטם ושם פעמיו לדרכו, ובזה אני מאמין ובהפך הפשט ואומר כאשר אומרה, אנכי ולא יהיה לך התיר לבא אל לבן אחי אמך, ובקראו לאמהות ד' יסוות, הלא מחרף לנו האיש לבן ולרבקה אח; איך ספורי התורה אבאש ואתם המכחישים אומרים לא היו והיו כארם אביו ואחיו, אשר קצתם השגתי, ואשר לא השגת לפי הנשמע צורתם ללבי גליתי, ומה הפרש בין אלו לאלו? אמור ההפרש שזה ראיתי וזה לא ראיתי הענינים לאדוני אחי יזכה באספקלריא המאירה הרע בשמעתם, פן יאמרו בעמים ושם טוב מבנים ומבנות, ממלאים מקומו זכה ברחובות ירושלים האח; אחי בפשע אנכי נדכה רוח שפל אנשים, ומדי שמעי הדברים לא יתכנו, צעקתי חמה לנפשי אם תחריש ותשכיל הדברים, כי שמים וארץ לא יוכלו להכילם, אמרום אפרוחים שלא נפתחו עיניהם, לא הבינו מושכל לא הגיעו להוראה לא שמשו כל צרכן לא חבשו עצמן בבה"מד, ואצ"ל שהם מקוצר העיון בדברים הטבעים, ואצ"ל בדברים האלהיים, כי גם הדברים המשמשים, יגדלו הנערים על השבושים, כגדיי העזים רעו באפר עדרי הצאן היו לראשם. גדיים שהנחתי נעשו תישים, אוכלי עמיר וחציר כבקר יאכל תבן וירק דשא, ולפעמים אתוכח עמהם, מדוע אתם נכספים להכחיש המופתים והפלאות הנשגבות? כי לנמנע טבע קיים לא ישתנה אמרתם, זאת טענתכם מזאת האמונה אתם, גם לי לבב כמותכם ונוספה לי עליכם עם זו אמונה אחרת בלי שומה, כיתד תקועה יתד היא שלא תמוט ולא תמוש מאתי והיא זאת, ואותותיה היו בשנוי טבע, והיה זה ברור כשמש גם כי טבע לא ישתנה ועולם לא נתחדש לנהוג כמנהגו, אמת זה אם לא התנה מתחלה עליה המנהיג בתחלת היצירה, ואם על המופת מנהיג עולם ומלואו, התנה מששת ימי בראשית או בבין השמשות שלהם הכל לפי תנאו, ובכל מוראים גדולים הם בקיעת ירדן וקריעת ים סוף עלו המים עד שראו מזרחיים מערביים, ועמוד חמה ליהושע עד יקום גוי אויביו, ולמר"עה ולנקדימון ן' גוריון דגמרא גמרינין מי שיאמין זה יזכה לנחמת ציון, וליתר האותות שנעשו גזר עליהם בשעת תחלת היצירה, עת בעת הגיע אלינו יגיעו ועדין אם בקולו נשמע נראה כהמהם, ויותר מהמה עד שתהיה בפינו שעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפלה בלבו לכתוב בזה עדיכם זה כמה שנים, ונמנע מצד היחידות אנשים התוריים המתעוררים, רבו התוריים אשר אינם מתעוררים, אומרים לנפשי שחי ונעבורה עליך, השמים חשך לאור ואור לחשך מר למתוק ומתוק למר, ואמרטה שער ראשי וזקני ע"ז, ועתה בראותי בשער עזרתי קהל גדול וקדוש אשר בברצלו"נה העיר ההוללה לתורה ולתעודה, וקצת חכמי ההר די אלהנא מתעדן להון, והמעורר הראשון מעיד על צורו ומקבת בורו, עושים מעשה אבות העולם במרכבה, דורשי מעשה מרכבה, דורש חומרות דאביי ורבא, לא אחריך בגאונם אלא כמה דמסיק תעלה מבי כרבא, כי לשתי סבות אמנע מזה, הא' כי הקלוס לאיש אינו יתרון, והמוסיף גורע גרעון וחסרון, ולסבה אחרת פן יאמרו לי יהללם זר ולא פי, נכרי ואל שפתי, מצד התקרבותם לפני, כי בתריה דרב פעלים אדוני ר' קלונימוס דודו שר המעוררים, הראשון הוא החכם הותיק ר' אבא מרי דלוני"ל לעזרתו יעזרהו, ויען ידעתי דעת אדוני ואחי ר' טודרוס, והוא לא יוכל מטרה לכל לוחץ יורה חצי סבלותו נגדי, ובהתבונני ספר מרנא ורבנא האלהי החרש והמסגר, הוא הרב ר' שלמה ן' אדרת, וזה לשון כתבו הנשתוון כתוב ורשום אל החכם הותיק ר' אבא מרי הנזכר, ולשון חמודותי כזהב נחמדים לשון מדברת, "והנה עמך האב עושה פרי, לחלי נפש צרי, הוא הקצין ר' טודרוס" ועוד נוסף דברים על הס', המובן מהם היותם יד אחד למנוע הלמוד מהתפלספות הבחורים, הראה לי הספר הזה אחר העדר אחי וראש הותיק ר' אבא מרי הנזכר, לקחתי הספר עטרות לראשי ענדתיו לגרגרותי קשרתיו בזרועותי, מתחיל בשבח ומסיים בתחלתו זאת והנה שם האח; אמרתי כי טוב לכלב חי מן האריה המת, לענות חלקי אענה מצד כל זה מן הנוסף שהיה לי הגדלתי הכוסף על כוספי, ותאוה על תאותי, והנני עז כנמרים, וקל כנשרים, וגבור כארי דבי עילאה, לראות מה לי אליכם, להחתים במסכת ידי כאשר בדעתכם, למנוע למוד הפלסופיא עד שלשים שנה מלאות ללומדיה ויתר דברים תסכימו, בבא דבריכם אלי נוסע אני בכל מקום דמיכנפי בי עשרה, ובראש בעיר המים המכונה איינ"ש, כי שם לפנים קדושי ארץ ומיוחסים גדולים ונכבדים גם היום יושבים שם, ושם חכם גדול ותיק מרנא ורבנא ר' אברהם דאיי"נש, ידעתי כי כתב עליכם מן הנשמע לי ויהי אתי לעזרה, ואם לפי כבודו מסייע אין בו ממש, אני והוא נהיה בעזרתו, מהלכות פרובי"נצה בה' ימים תהלכנה, איש אשר אין שיג לו, וכי שיח יהי' לי במקומות אתעכב עד כלותי המבוקש, אז אינני חושש, ומפרובינ"צה והלאה אין בו ישוב ליהודים עד דומה, ובעז"ה אשוב אונ"יון גם חכמי משנה הם, ואלכה גבול ויניסיאן בב' ימים ילכו, זה אורחי ופרחי, ומשם אלכה ארגינ"טירה הוא סוף המקום, ומונ"טאל אדמ"אר מהלך יום א', ומשם והלאה גבול צרפת לא יצטרפו לאח זהירים הם, ומשם אלך לתרשק"ון וכאלה עד ההר ב' וג' מקומות, ואמלא רצון חכמי לב, ואשר אחרתי מכתוב ושלוח ספר אחר העדר אחי וראש, רעיון לבי בגרוני, כי יעצני תחלה אלכה ב מקומות זכרתים ונמלך, אנא טוב לי בבא ספריכם, ומי ישנה אחר דבריכם, ודברים של דופי שמעתים בדרשות, לא עשיתי מנהם פרטים מחמלי על חסרון אומרם, ואולי בעיניהם אתפלא בהודע לכם מקום תחנותי הוא מגדל מהגמוניא אצרוף צרוף לעיר אר"לי סמוך ונדון עמו בערוב ובמגילה, ואין חלוק בינה רק מן הממשלה, יש מן המקומות שבעים וחמשה קני מדת רחב הגשר אשר על הנהר, ורגלי מצוים שם לילות כימים בחול ובשבת בחגים ובחדשים, הולך אני שם כאשר ילך האיש מבית לבית ומפנה לפנה ומשכונה לשכונה, ובעיניכם תגדילו איך לא קראתי אחי אשר לו שם לחתום עמו עדיכם, דעו כי לא להתגדר וליטול עטרה לראשי נתכוונתי, אך הוגד לי כי החכם מרי י"ץ מעיר איג"אש חתם הוא לבדו, לכן חתמתי אני לבדי היום בכ"ג שבט משנת ס"ד, נאום הדורש לכל המצטרף אף ללא דרשוני וללא קורא בשמי וללא בקשוני, מזומן לכל אשר יקראני הנני הנני, ואשר בכתב אמת בשמי כותב ודורש אומר אני קרא שמי בשם,
6
ז׳יעקב בר יהודה.
7
ח׳*) (א"ה למכתב זה קצר שכלי להבינו. ומליצותיו לוטים בשמלה חשכה ואפלה, עד כי עין אדם כמוני לא תשורה, לכן לא אדע אם לא ישר העויתי בהגהתי בו על כן אחלה פני הקורא כי יסלח לי ויתקן לבדו המעוות)
8