מנחת קנאות, מכתבים נ״דMinchat Kenaot, Correspondence 54
א׳נכבדי ארץ הקהלה הקדושה אשר בעיר לונ"יל יעזרם האל, ג"כ קדמו פני הרב בכתבם, וזה טופסו:
1
ב׳מי לא ייראך מלך, כעם ככהן כנכבד כהלך, מי ומי ההולכים שער שכלך מחכים להציץ מן החרכים, מי הוא זה ערב אל לבו, לבקש את פני האדון ומיחל אל טובו, וידיו לא שטף, טבל ועלה ונתעטף? מי יכנס להר הבית באבק שברגליו ויעל אל הר ההר? הרי המעלות הרמות יגיע אצל אבני שיש טהור, על אבן א' שבעה עינים, וז' לאורן ילכו חשוכי עינים, בענן כבוד יראה אל הבירה, יסתכל באספקלריא המאירה, שם התורה והמצוה להורות את בני ישראל הטוב הצפון, שם חלקת מחוקק ספון, מי זה הקרב הקרב אל מקדש מלך יבא בסוד אלהים קדוש, עמים הר צדק יראוהו כי ילכו שנים ונועדו יחדו וקרא זה אל זה ואמר קדוש, שפע ימי הדעות יינקו, על לוח לבו יקשרם על גרגרותיו ענקו, וימסרו לו מאלפי ישראל, להורות נתן בלבם לדעת מה עשה ישראל, יוצרו בשם נודעו נביא לגוים נתנו, צרף כליותיו בקרבו ובחנו, וישם את דבריו בפיו לדרוש אלהי אליהו שכלו בכל משגרת בקופא דמחטא מעייל פילי, ועל ידו יתוספו כמה ספסלי, כולה אחוזי חרב מלומדי מלחמה, מהם מלחמה לא נעלמה, לא נפתה לבם אל אשה זרה כי היא זמה, ויקראו בקול גדול גרש את האמה, שמטוה וירמסוה ויז מדמה, הוציאוה אל שער האשפות מחוץ לעיר אלפים אמה, ויעבירו קול במחנה לא תנחל נחלת אבותינו, כי ה' הוא נחלתינו, כאשר דבר לנו, זה מחנה אדוניו שר ונשוא פנים, לחסות תחת כפניו באור עם ה' ובנים, חכם חרשים, ונבון לחשים, פאר הארץ ומופת הדור, מעין החכמה ולתבונה מקור, חכמותיו בחוץ תרונה, שפתותיו נופת תטופנה, פעמוני זהב על שולי מעילו לקצוי ארץ נשמעו, והנזר והעדות הכתרנוהו לאיי הים נודעו, מרחוק יריח קני בשמו מור ואהלות כל גבול שמן משחת תפארת, מירחו מריחן את הקטורת, ונחנו מה לאיש אשר אלה לו? עמיו אשר יוצק על ראשו כי נבא בתוך הבאים כקרב איש להשתחות לו, אמנם רוח בטננו הציקתנו, וקנאת ה' צבאות הניעתנו, כאש עצורה בעצמותינו כלכל לא נוכל, ועצור במלין מי יוכל? כי מי בז ליום תורה חגורת שק, יושבת שכולה וגלמודה ואין איש שפתיה ישק, היתה כאשה שהלכה מבעלה, באו עליה בעקיפין ומצאו עילה, והכל מידיה יצאו שלא ברשותה, לגרוע שארה כסותה ועונתה, הרך והענוג אשר באהבתה תמיד ישגה, יחבק חיק נכריה בזרה, ישגה בדד תשב ולענוגה לא חמל, וחמור נעשה גמל, המלבישה שני עם עדנים, בכל עת היו בגדיה לבנים, יחשבוה לזרה, ויסירוה מגבירה, אוי נא לה אמרה גם אבדה כלי מלחמתה, כמעט יפשיטוה ערומה ומלכותה יתן לרעותה, ויבהל את תמרוקיה ואת מנותיה, ובלבו שבע תועבותיה, בפניה תוף וחליל ונבל, ויבז בעיניו כל יושבי תבל, וילך הלוך וזמור ואחריה מחמר, וידבק לאהבה למען בריתה זכור ושמור, ותחליף פרה בחמור, זאת לפנים עשו בגערה אהרנית, עלה בלבה טינא אשר הסיתה אותה היונית, אילת אהבים דדיה ירוו סגנים וחות, חבקו אשפתות ותגשנה השפחות, ותקראנה לעם לאכול מזבחי אידן, ובלא יועילו המירו כבודן, בעד החלון נשקפה ותיבב ברה כחמה, ותשב בפתח עינים לראות מי יטה אליה אל הדרך וישאל בשלומה, אף היא תשיב אמריה לה, הלא נעשו כחוכא וטלולא, והשתא הכא ישיבו לי המעלה, כל רעיה בגדו בה, ככרוכיא צוחה וליכא דאשגח בה, נחר גרונה מזעוק אבדתי אבוד, כי אין שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד, ותספיק כף אל כף מזעוק ותקרא אהה שפחה תירש גבירתה, את בת בנה ואת בת בתה, אנכי נתתי שפחתי בחיקך אמרתי אכפרה פניה ואקל בעיניה עתה אקום ואברח ואף כי היום לערוב רפה, ואין אדם דר עם נחש בכפיפה, שומרת יום כנגד יום אולי תשוב אל בנה, ותחזור עטרה ליושנה, והנה תוחלת נכזבה חלפה ועברה, ותקותה עברה ולשוא שמרה, היעמוד לב אמיץ ואם תחזקנה ידים, בהשמט דד מפי יונקי שדים, ודם שהנפש יוצאה בו ילוקו, ראש פתנים יינקו, ישתו ימצו חלב שחלבו גוי זנו אחרי עמים, ועשו אתו מטעמים, חדשים מקרוב באו ועמדו, להעמיד חזון ונלכדו, על ספורי התורה כברקים יאירו, דברים בגו אמרו, לערוך אליהם מלחמה יגשו, מן גו יגורשו, על הראשונות חגרו המתים שקים חוגרים ונוהים, לדעתם קושרים קשרים לאותיות ותאנים בהגדות ככסף נבחרות, יד שונאים העולים על רוחם מצפצפים ומהגים חכמים המה בעיניהם, ונבונים נגד פניהם, כל הגוים כאין נגדם, היה היו כפרא אדם, יפטירו בשפה ולא יראון ולמי עינים, ואף אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים, עמו תמות חכמה, ויש אתנו יודע עד מה, אשר לא יחזיקו ידיהם, הן אמת לדבריהם, קול להקתם הומה, וקדשו עליה מלחמה, ואת ברית כלילת יופי שכחו, ועליה דברים יטיחו, וממנה נקיטא להו תינבא, ולא מסקי מינה אלא כמה דמסיק תעלא מבי כרבא, ועתה אתה אדונינו, נשיא אלהים אתה בתוכנו, על גורן אדרת קדרה לזמור, ועליך המלאכה לגמור, לבלתי יפרצו בם שועלים, יתנום בבית כלאים מצוקים ואראלים, והבונה לעצמו במה, מחוליה בסלוא דלא מבע דמא, ואחרי עצתך הנכונה חכמי הארץ ירוצו, יפצחו רנה ומעינותיהם חוצה יפוצו, כאשר רוחך הטוב יעיר, פה קדוש א' מעיר, מתהלך בתומו לשמור דרך ה' במעשה נדברו, ודובר אמת בלבבו, הוא החכם הנעלה, לשם ולתהלה, השר הגדול ר' אבא מרי בן כבוד השר ונגיד החכם ר' משה, מן העיר הגדולה מונפשל"יר המצנפת והעטרה, שם הארון אשר בו העדות והתורה, מעל ספר ה' דורשים, כל העדה כולם קדושים, ואתה ישראל, תפארת גולת אריאל! אם ראה תראה עגל כפיר ישכון בית כתפיו, על כל איש ישא כפיו, גדולות יבקש להכנס בפרדס, ואשה אחרת יקדש, טרם יתמלא זקנו, אם יגיד ונשא עונו, כאשר בכתבך הנכבד נמצא, משכני אחריך נרוצה, אנחנו צעירי הצאן קהל לונ"יל במשכנות רעיוניך הצודקים תביאנו, ועל מחשבתך זה תנהלנו, וכל אשר תגזור עלינו הננו ועלינו, אז נקרא וה' יענה, הנותן בים דרך ידריכנו בנתיב תורתו, נגילה ונשמחה בישועתו, לעיני הגוים יגלה צדקתו, ונסנו ירים, עם כל ישראל חברים, ואנו ליה עינינו, נשא רנה ותפלה כנגד אדונינו, יאריך ה' ימיך ויתמיד שלותך, כנפש הבאים על החתום, משתחוים מרחוק להוד הדר מעלתך, דורשי שלום תורתך,
2
ג׳מאיר בר אליעזר בר יוסף
3
ד׳חלפתא הכהן בר שלמה
4
ה׳שמואל הכהן בר משה
5
ו׳מאיר בר ישעיה
6
ז׳משולם ן' דוד ן' אביגדור
7
ח׳יעקב בן כבוד ר' דוד
8
ט׳יצחק בר משה
9
י׳משה בר אליעזר בר יוסף
10
י״אמשולם הכהן בר אשר
11
י״בקלונימוס בר יהודה
12
י״גחתימה מקוה טהרה לישראל מקור מים חיים, להשקות את הגן עץ החיים, ועץ הדעת נטיעים מעיינות תהומות יוצאים בבקעה ובהרים הכל מטהרין הר' הגדול המובהק אמ"ו רוח אפינו ר' שלמה בר אברהם אדרת.
13