מנחת קנאות, מכתבים ע״גMinchat Kenaot, Correspondence 73
א׳אחר כן יצא קול בעיר, כי הרב י"ץ עם הק"ק אשר בברצלו"נה החרימו ונדו כדי לעשות סיג לתורה, ולא ידע מה, ובהגיע השמועה באזני המתנגדים, התקינו עצמם לפי הנשמע אלינו לג' דברים, ודברו עם האדון בלט, והשתדלו עמו להחרים כל איש אשר יטיל את בנו ללמוד חכמת הטבע והאלהות, אפילו הוא פחות מבן כ"ה שנה, בשביל שום חרם הנעשה באיזה מקום, והאדון ברוב ישרו לא הרשה אותם כ"א מן החרם השלישי, יען כי אמר אלינו, כי לעולם לא יהיה נסכם לקבוע זמן שלא להתעסק אדם כי אם בחכמה שאתם קורין אותה גמליאל, מפני שזה יהיה סבה ונעילת דלת שלא ישוב לדת הנוצרים שום יהודי, סוף דבר נתקבצו להטיל החרם ההוא בחזקה, והעמידו ממנו י"ב אנשים לעשות להם מחאה שלא יטילו חרם, לפי שאין רוב הבחורים ורבים מהקהל מסכימים בו, ויש לנו הסכמה ידועה בכח חרם, אפילו הברורים אינם רשאים לנדות ולהחרים ולגדור שום גדר כי אם בהסכמת כולם לא רובם, ע"כ אין אנו מקבלים החרם שלהם כלל, ואע"פ שנתעצמו עמהם מאוד בדברי צדק, ולא שמעו לקולינו, ובכח הזרוע הטילו החרם ההוא על כל הקהל, אז אמרנו להם את דעתכם לכלול אותנו בחרם הזה, ואדרבא כל הנסכמים עליו אם מבני ישראל בחרם ובשמתא באלה ובקללה, אם שלא כדין עשו, וזה אנחנו אומרים בעדינו ובעד כל הנסכמים עמנו, ושלחנו כתבנו אל ארץ פרובינ"צה עד מרש"יליא לפרסם הענין, כדי שלא יטעו השומעים ויאמרו כי החרם נעשה בהסכמתינו, ושלחנו ג"כ עד ברצלו"נה כדי לפרסם הענין לפני אדוננו הרב ולפני הק"ק אשר שם, וזה טופס כתב ששלחתי אל הרב ואל הקהלה הקדושה:
1
ב׳אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, אוי בראותנו הזרוע חשופה לא יתנו לאל כבוד ולא ישימו קטורה, אוי לעינים שכך רואות בהיות מוציאי דבה שולחים אל אפם הזמורה, אוי כי האבות מבערים האש והבנים מלקטים עצים להגדיל המדורה, הנה אמת כי יצא בעירנו קול הברה, כי בעיר ברצלו"נה החרימו וקבעו זמן ללמוד חכמת הטבע והאלהות עד כ"ה שנה, והמתנגדים אלינו באו עלינו בעלילה, על דרך ברך נבות אלהים ומלך, אמרו כדי להבעיר המחלוקת, כי כל ההשתדלות הזה כנגד רמב"ם ז"ל אב לתורה ולתעודה, סוף דבר ספרתי לו כל המאורע, וחליתי פניו שישלח לו פי' בין האדרכה סתום ויקוב הדין את ההר, והודעתי לו כי החתומים עמנו בשטר האדרכה הם יותר משבעים והיום יותר ממאה.
2