מנחת קנאות, מכתבים פ״בMinchat Kenaot, Correspondence 82
א׳הכתב הראשון מוסכם החתום בחותם הנאמנים זה הוא:
1
ב׳ראינו עיר נכתבה קהלה מלא תהלה, תל שהכל פונים בו שהם הכותרת והגולה, שם לתעודה גברונין דנין והלכות לברר כשלמה, ההר חמד אלהים יושביו עליזי גאותו, שם במרום קנו קדש לה' ראשית תבואתו, ושרי קדש מנגחים זה את זה בהלכה, אין פרץ ואין יוצאת מתהלך על השבכה, ע"כ אמרו המושלים לכל אוהב חכמות להבין בנעלמות, לבלתי ילבט ההרה ימלט ואיה סופר איה שוקל בפלס הרים ודולה מתהומות, מבלי דלי עמק חכמות, ממדד מראש דלי ועד זנב דלי גמיר וסביר, גרם ספיקי דגברי, סיני ועוקר הרים הלא המה גבורי החיל חכמתם ובינתם מי מלל, לא יספיק מגלות תהלות אין בהם גומר את ההלל, מימות עולם ושנים קדמוניות באזנינו שמענו שהם בני עליה, קושרים קשרים לאותיות במשכנות מבטחים עושים גדר ופרץ לבל יפרוץ פריץ חיות דורשים בעמקי תושיה כבן עזאי בשוקי טבריא, השיבוה באפריון ומקדים לפניה מאן דבעי חיי מרון בעי חיי, וקולה כנחש הולך לדרוש, בלעדיך כל אלהיות מאמין בחדוש, וכל דבר מופתי, ואשר עסקו בהויות דאביי ורבא ולא עוזרי רהב, בעיניהם כקתון של זהב אומרים לתורה שבע"פ עמך עמינו, ולאפלטון וחבריו לך מעמנו, דין מאמר מרגניתא דלית בה טימי, דין גושפנקי וברוסמי, היא שעמדה לאבותינו ולנו, אלהינו בה מקרני ראמים ומשני זאבים הצילנו, לאלה תחלק הארץ ולאלה תשואות עינים, בתי מדרשות פתוחים ועליות מרווחים שם עושים לקופה אזנים, עושים סיג לתורה ומחיצה של ברזל ברית להבה, ואם נפרצה אומרים להם גדור, תורה וצדקה נעשו פרקליטין גדולים, כלוהו דרופתקא דאורייתא על כל קוץ וקוץ תלי תלים, ועתה אצילי בני ישראל ידענו כולם חכמים וידועים, תורת ה' אצלכם אמון יום יום שעשועים, לא יאומן כי יסופר כי יש בקרבכם איש בטנו ימלא קדים, מילי דהואי אמרינהו יהושע לא ציתינין ליה, כנשמע ב' ג' גרגרים חכמות הם ריחם נמור וטעמם גפנים, דורשים בהגדות של דופי וממלאים מהם מגלות, לא אחר הדלת והמזוזה כי אם במקהלות, במופלא מהם נפשם מתאוה ואין, שלא נתנה רשות ללשון, כל זאת החרשנו אמרו לקדושים אשר בארץ יניח, כי יש ביניכם הרבה ראוים להוכיח, הם יכלו הקוצים מן הכרם, וסוכתם תהיה מחסה ממטר ומזרם, הביאנו רצונכם בכבל, רגננו מה לנו ולצרה הזאת, מדוע נגביר לשוננו, ומה ירזמון עיננו, עד נשמע הקרן, ונשלוח ספרים מהגדולים אשר המה המחזיקים בתורן, לא פעם ולא שתים, ולא יום אחד ולא יומים, כי זה שנתים, עד שקמנו וגדרנו גדרים בעמינו, לא לאחרים כי אם לעצמינו, ואם כתבי הרב הידוע רמ"בם, מָשָה מהחכמות הבנות ערומות, הפלסוף האלהי הדתיי הגביר ברית לרבים בחייו ואף אחרי מותו, אינם בכלל התקנה שהם משיבי נפש לכל בעלי נפש. מי יגלה עפר מבין עיניו ויראה דבריו הנחמדים מזהב ומפז רב, זכור אותו האיש לטוב מזרעינו לא ימיש ולא משה, ולא תשש כחו של משה, ומי הוא זה כנגד ספריו ישא נפשו, ומורא לא יעלה על ראשו, לא היתה ההסכמה כ"א בספרי הפלסוף אשר לא מבני ישראל המה, וא"כ איפא מה ראו הנכבדים ההם ומה ראו על ככה, ואיך חמתם בהסכמתינו לא שככה, והפרי עמנו אל המרה, ועם הסכמתנו נגיה לא חשכו כנגד ממנו דרכם לא הכרנו מכתיבתם וחתימתם, ואמנם המון מעינו יתאפקו, חפצנו צדקה בעשותם עמנו נוראות ויצדקו, ואתם אלונים מבשן במטותא מכם אל תחזקו במחלוקת, אחר שכונתם לשמים למה תמרדו את אחיכם במדות נפשיות, ומקולכם ירעשו מגרשות, בחכמתכם ובבינתכם בחרו השכל ואל תדברו אתם קשות, ויאמנו דבריכם אם בנחת רוח תגלגלו חדשות עם ישנות, ותהיינה הלשונות רכות פעמים ממללות פעמים חשות, למה תריקו חרבכם עליו כי חכמתכם בהצלויה, למה תחללו למה לא תחמולו בעצמכם ועל זולתם, ועיניכם אל תחוס על כליכם, זכרו זאת כי כזה וכזה יעשה עם לבבו כי יחם בן אדם ויתנחם, יראים אנו פן בהתרגזכם ושאננכם, יתגלגלו הדברים ועריצי גוים יעבירו קול בערים, מקול התרועה הזאת במחנה העברים, כי שערו שער רעמו פנים, ועל אמונתכם מתהפכים לכמה גוונים אַל נא אחינו תרעו, כתתו מדברותיכם ואבניהם קלעו, תסירו אגרות החכמה שפטו בשעריכם, שקטו המלחמות ואל שדי יתן לכם רחמים ויטע שלום ביניכם, ויציל אתכם מרעה לבלתי עצבכם.
2
ג׳חתימה, קריאי מועד אנשי שם, צדק לבשו וילבשם, גלגל יומו של עולם, המה הגבורים אשר מעולם, עם קדוש ורם, קהל מונפ"שליר המקום יהא בעזרם.
3