מנחת קנאות, מכתבים פ״גMinchat Kenaot, Correspondence 83

א׳הכתב השני חתום מנאמני הקהל, המוסכם מענין הפסק בין האדרכה הוא זה:

ב׳לשמועה כי באה, נכאב כל לב וכל רוח נכאה, אמרנו מקום אשר נדעה מוסר ושם תרבץ חכמה, איכה ירחצו הליכתם בחימה, להרוס מגדלים ולנפיל חומה, אהה מה הניחו גדולי הדורות, לאשר מאסו לשית עם כלבי צאני בגדרות, כמה שמענו בדורות הראשונים וגם באחרונים מחטיאי אחרים, ועל מוסרם לא נשבר, אך מוסרם לא סר, ואם רבו מחלוקת בישראל, אך מכבדים זה את זה כרבן גמליאל, ועתה יבושו כל נכבדי ארץ, באמור אליהם גדולי הדור פרצו פרץ על פני פרץ, לא השאירו עוללות בכרם, והכו את כל הארץ חרם, על העשוי כסתה פנינו כלימה וחרפה, ויראנו פן ירבה על שונאינו אשפה, אנא תנו עיניכם בבירה, פן יהרסו את גדרה, אנא תנו נפשכם, לעקור חוחים מעקרן ושובו והשיבו מעללכם, וה' יטע שלום ביניכם, וישוב הלבבות על תכונתם, ולב בנים על אבותם; ואמנם על אשר עשו אחיכם מנדיכם, ואם נדון נדוי אם לאו? כך ראינו אנו וכל חכמי מקומנו שאין כאן נדוי ולא חשש נדוי, ואפילו נדו כל הצבור אתה יחיד ע"ז, וכל כיוצא בזה לא עשו כלום מכמה צדדין מתחלפים מפורשים, חדא שלא עשו שלא כהלכה, ואולי סמכו המנדים על מה שנדו ר' אליעזר על תנור של עכנאי, שאע"פ שיצאה בת קול ואמרה שהלכה כמותו, אפ"ה עמד ר' יהושע על רגליו ואמר לא בשמים היא, כבר כתבת לנו בתורתך אחרי רבים להטות, ולמדו מכאן שכח הרבים גדול לנדות אפילו שלא כדין ושלא כהלכה, ואם ע"ז סמכו נראה לנו שזה כשגגה היוצאת מלפני השליט, דהתם שהיו דנים כהלכה ורבו המטהרין ונדונו, ובמצות התורה ובדקדוקיהן ובפירושן אי אפשר שלא תקבע לנו התורה עמוד אחר שנסמך עליו, והוא מ"ש אחרי רבים להטות, כדי שלא ירבו מחלוקת בישראל שאין כל הדעות שוות, וכל אחד יפרש לדעתו ובזה תרבה המחלוקת בכל מצוה ומצוה ותבטל כוונת התורה, וכדברי ר"ג שהתנצל בזה כשעמד נחשול לטבעו בים, ואמר גלוי וידוע שלא לכבודי ולכבוד בית אבא עשיתי אלא כדי שלא ירבו מחלוקת בישראל, אבל בשאר מקומות לא אע"פ שאין בו לא תקון גדר, והגע עצמך מי שרוצה לדור שלא יאכל בצל מפני שהבצל רע ללב, כלום יש בידנו כח לנדותו, כ"ש במתכוון בזה לשם שמים, ולעשות סיג לתורה, כדי שלא ילמדו ביניהם חכמות אחרות, ויבואו עם זה להקל כנגד התורה, כי יקחו להם דברים וכונות מכל אשר בחרו מדברי היונים בטבע ובפלסופיא, שבזה ודאי אין רשות ביד הרבים לנדות שלא ימנעו מזה, ואדרבא אסור להם לעשות כן, והגע עצמך מי שרוצה להזיר עצמו מן היין מפני שרואה בעצמו ומרגיש שהיין מטרידהו, או מפני שרואה סוטה בקלקולה, הראוי לנדותו אם עשה כן? אדרבה התורה קראתו קדוש, כ"ש אלו שרואים לפי דעתם אחרים רבים יוצאים מגדר המצות ובאים לידי תקלות וגלות, ורוצים לגדור בפני עצמם ובפני בניהם שלא יבואו לידי תקלות אלו, שאינם רשאים לנדותם שלא יעשו כן, אדרבה אסור ואסור ואין בנדויים כלום ובחרמן, לא דין שלא מצינו שאפילו בית דין יהיו גוזרין על הצבור אלא על מה שיש בו סיג לתורה כגון יינם ופתם ותבשיל של גוים ונטילת ידים לחולין משום סרך וכיוצא באלו שהם לגדור ולעשות סיג לתורה, אבל לנדות שלא לגדור מעולם לא שמענו, אא"כ הוא דבר שהתירו חכמים מפני שאין רוב הצבור יכול לעמוד בו, ושעמדו ב"ד אפילו אינו גדול בחכמה ובמנין והתירו, וכשמנן שהתירו בית דין אחרנין אף על פי שאינם כב"ד של דניאל וחביריו, וכדאמר ליה שמואל לרב אכול משחא דארמאי ואי לא כתיבנא עלך זקן ממרא, והטענה בזה שאם היה חכם נוהג בו אסור בדבר, היו רבים ג"כ נוהגים אסור בדבר, ולכן היו רבים גוזרים עליו לאכול משמנן, שאם לא כן לא היו רוב הצבור יכולין לעמוד באותם גזרה, אפילו בזמן שהצבור מסכימים לגזור גזרה אחת אם נחלקו הצבור לשנים, אע"פ שיש בכת אחת אנשים יותר מן הכת השנית, אין אותה הכת שאמרו בפי' שהם מוחים, חייבים לקבל אותה גזרה אלא אם יש עם הכת שגוזרין, אדם גדול שחייבין הכל לקבל נדוייו, וחכם שנדה כהוגן וחרמן דין ודרש דין, אם מחמת שהם רוב הם באים עליכם, אין זה כלום, מפני שאע"פ שהכת המנדין יתרבה על כת המתנגדים, כיון שיש בעיר אנשים יותר מן המנודין אין אלו נקראים רבים, שהרי על כל הקהל הטילו נדוים, ושאר המנדים אלו מועטים כנגד כל שאר הקהל, סוף דבר כך ראינו אנו וכל חכמי מקומנו, הדברים ברורים שאין בהם לא חרם ולא נדוי כלל, ואתם גם אתם ראוי לכם כדי להסתלק מן המחלוקת שתתירו מה שעשיתם.

ג׳שלמה בר אברהם ן' אדרת

ד׳שמואל בר שאלתיאל

ה׳שמואל בר יוסף

ו׳יצחק בר חסדאי

ז׳מכיר הלוי בר ששת

ח׳אבון בר אברהם ז"ל

ט׳יהודה הלוי בר חסדאי

י׳שלמה בר ראובן

י״איהודה בר שלמה אדרת

י״בשלמה בר משה חן

י״גאברהם בר ראובן

י״דשמואל הלוי בר יצחק

ט״וששת בר שאלתיאל

ט״זזרחיה בר ששת חן

י״זמשולם בר יצחק

י״חראובן בר ברזילי ז"ל

י״טשלמה בר יהודה

כ׳יוסף בר בנבנשתי ן' זונאנה

כ״איעקב בר חסדאי

כ״באבא מרי בר יצחק הלוי

כ״גשמואל הלוי בר יצחק הלוי

כ״דאברהם בר שמואל

כ״היצחק בר שמואל קאף

כ״וששת בר ראובן

כ״זיהודה בר ישוע תמף

כ״חיצחק בר שלמה ן' אדרת

כ״טחתימה, קריאי מועד אנשי שם, צדק לבשו וילבשם, גלגל יומי של עולם, המה הגבורים אשר מעולם, עם קדוש ורם, קהל מונפ"שליר המקום יהא בעזרם.