מנחת קנאות, מכתבים פ״דMinchat Kenaot, Correspondence 84
א׳אלו הם הששה כתבים מן השרידים המיוחדים ועיני העדה מנכבדי ברצלונ"ה יעזרם צורם, אמן וזה טופס הכתב הראשון מהחכם ר' משה לוי י"א הוא נשקפוט מליט.
1
ב׳קול תרועה שמענו במחנה העברים, קול רעש שרים, קול מלחמתה של תורה בכל הָעֲבָרִים, ראינו אלהים עולים מן הארץ האלהים האדירים, המכים בכל מצרים סיני ועוקר הרים, אילי הארץ אשר מלאו דעה כמים לים מכסים, העיר שיאמרו כלילת יופי משוש כל הארץ, ההר חמד אלהים אשר נהרו אליו מקצות הארץ, החכמים המופלאים והרבנים הגדולים הנשיאים הלא לאמונה גברו בארץ, כל הקהל כאחד חברים נטעי נאמנים, מאמינים בני מאמינים המונים המונים, כולם תחכמונים קהלות קדושות, היראה והענוה העושר והכבוד הנדיבות והמדות, הטובות והחסידות, התפארת וההוד תפארת בחקר כבודם קהל מונפשלי"ר, מקטנים ועד גדולים, כל ימי עולם, כי מעולם היו לנו לחומה, ולמחסה ולסתור ביום מלחמה, עברו חלוצים לפני אחיהם ביד רמה, ונחנו מה? מי לא נירא מהם מהמונם ומהמהם, זקניהם ושוטריהם נשיאיהם ושריהם, הם הגבורים אשר מעולם לעשות רצון קוניהם, אמת ומשפט ישפטו בשעריהם, גדולים בחכמה, לגלות לנו כל תעלומה, קלים וחמורים, מתמימים דבריהם ומאירים, ובעירובין וידים עשו אזנים, והיו לנו לעינים, מקולם אחת ומהמונם אענה, אמרתי גם אני חלקי אענה, לא לנו לעקור בתוכנו שבע רוגז וחמה, הליכותם הליכות אלי מלכי בקודש, ואנחנו קצרי יד בין קמינו לשמצה, ואויבנו פלילים לתת עלינו אבן מעמסה, מדי חדש בחדשו, עתה רבותי דעו נא נאמנה, כי טרם בא הכתבים היקרים היה בלבי לכתוב אליכם התנצלותיה והנהגתי מראש הדברים עד אין סוף, כל שער עמי יודע וגם אתם אלופי ידעתם, אם נדרשתי מגדולי עמנו וגם מגדולים להיות נמנה עמהם לסייע למלאכת שמים, גם כי יקרו לי דבריהם ואמרו אלי כונתם, משכתי את ידי מהם ובמותיהם, אמרתי העת לנו לשבת בבתינו ספונים ולא נכנס ראשינו במחלוקת ראשים קטנם עבה ממתנינו, מי יבא אחר המלכים לרדותם בתוך ביתם, ליתן דופי במעלותם, מי ערב לנו לגשת אליהם לתת עצה ודבר הלום, גזרתם נופך ספיר ויהלום, מה יענה מלאכי גוי כולו זרע אמת מטע ה' להתפאר היתגדל המשור על מניפו לאמר מה לך פה? וכאשר בפשיטות לא תשא ראש, במופלא ממנו לא ידרוש, קראום אל על ואם אמרתי בשפלות ראש, לפני הככבים אשר ראו עינינו, ושמעו אזנינו דבריהם כגחלי אש, מפיהם גופרים יהלכו וזורקין מרה כענוה בכבוד ומורא, זה הדרך עלינו היא המכרעת לזכות לא לחובה, עתה הגיע לידינו כתבים מקצת קציני הארץ עם החרם המבוקש, אשר לא יוכל איש לדחות את דורשיו בקש, אלא אם יצא מקו האמת ונתבקש, לא מלאני לבי לסבב את פני הדבר לבטל, כאלו הוא דבר ריק ובטל, הסכמנו שלא יהא רשות ביד שום אדם מבני קהלנו, ללמוד וללמד חכמת הטבע והאלהות, עד שיהא בן כ"ה שנים, אך הוצאנו כל ספרי הרמב"ם ז"ל וכל מאמריו, ואם לא היינו צריכים, שכבר בחרנו כונתינו על ספרי היונים, אני אמרתי הדברים ובדברי מלאתי מגלות תהלות מקהלות פרובינ"צה כלליהם ופרטיהם במורא ברתת ובזיע כחובה וכשורה וכהלכה, עשינו סיג לתורה שתהא חוזרת לאכנסיא שלה, היא התורה אשר ממנה תצא הוראה, יראת חטא וענוה כי כתר ועטרה, ואם שמה תושיה אינה מחלישה ואינה משתכחת מתשת כח העוסקים בה, רק היא מחלימה ומבריאה קלורין לעינים ורטייה לבני מעים, וכל יש בעולם נברא בשבילה, היא הנותנת חן ללומדיה, צבי וכבוד למקיימיה, נתנו גבול וזמן בינה ובין שאר החכמות, ואם הם יקרות ורמות, כאשר אמר הגאון רב החכמים קברנט של פלסופים רמב"ם ז"ל, שאין ראוי לטייל בפרדס עד שימלא כרסו לחם ובשר, ואם הזמן מהשתרע קצר, בן כ"ה שנים לא נס לחה ולא חסר, עוד זמננו גדול מללמוד החכמות, ולא תמו עדיין חולשות הטבע ולא תגבר עלינו השכחה, עלינו בפרצות להציל נפשות בחורי חמד ישראל, אשר לבם כפתח של אולם להבין האמת, ירבו הוראות בישראל ויהיו עמודי עולם, יאמרו יתעסקו הבנים במה שנתעסקו האבות בסדר ישועות ובמס' ברכות ויקיימו מילי דאבות, ואם מעט הביטו וראו ופנו אל כתבם יתר החכמות, לא למדו לעשות כי אם להבין ולהורות, גם הרב והגדול והקדוש ראב"ד ז"ל מן היושבים לפני ה' לשקוד על דלתי התלמוד ומשומרי הסף, כל עוף הפורח עליו מיד נשרף, קבלה בידינו קבלת אמת, לבדד יחיה האדם בין דין לדין ובין דם לדם, זו היא דרך ישרה שיבור לו האדם תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם, בה נבדלו ישראל מיתר האומות והיו סגולה מכל הלשונות רבותי! שפטו נא שפטו אם יוכל איש לתת במה שעשינו תִפְלָה, ומי הוא הר הגדול ישים בפעלינו תָהָלָה, כונתינו ראויה ומעשינו רצוים אין בזה רדיפת מחלוקת, אין בזה קנאה ושנאה ותחרות, רק אהבה ואחוה שלום וריעות, לא יצא מתוכנו רוח סערה, דקדקנו על מעלת כולכם כחוט השערה, כבודכם ויקרכם לא זז ממקומו, וכבוד הרב הגדול רמב"ם ז"ל הנחנו, זאת היתה לנו כל הימים לחוקה, איש ואיש מחזיקה, מי שלח ידו במשיח ה' ונקה? מי יחוש לכבוד הרב יותר ממנו? אנו אין לנו עסק בספר ארסט"ו וסיעתו, וכי תעבור עלינו רוח כי נתאוו למטעמיהם נגידי האפוד ואת האורים ואת התומים, ספרי הרב מאמריו ותורתו הוא הנותן לעיפי הגלות כח, בספריו ימצאו מנוח, יהגה האדם ולא יגע, יצא ולא יפגע, וכי יאמרו הנותנים אל מעשינו אשם ועון נרשם מה ראינו על ככה ומה הגיע אלינו להחרים וכבר נודע ומפורסם, כי לא היינו צריכים לסיג וגדרים? הנה אמת נכון הדבר, כי לא לנו כי אם לתת כבוד לשם לכבודו בראנו, גלינו כונתינו כדורש ברבים שיאמר דברים אשר יעלו על לבבו באסורים ובמותרים, ואם יש אחרים שלא כדעתינו סוברים, לא יכוהו בשוטים ולא יסרוהו בעקרבים, יודע צפונות הוא היודע ועד, כי לא היתה כונת קהלינו הקדוש,להתגדר על איש ולהוציא עלינו דבה, כי אחים אנחנו וכל הימים היה בינותינו ברית אהבה וְחִבָּה, לא זאת כבר נודע ונתפרסם בשערינו גם בשערי כל הקהלות, כי אתם המעוררים גם מנכבדיכם יצאו כל הדברים, ואם שמענו לגדוליכם מה יש לנו שרירות, או כנוטל ידיו לפירות, אנחנו כנרדפים ואתם כרודפי צדק, מחזיקים הבדק, ואם יש מכם לא היתה בזה ידו, לא נשכיל מעלתו ולא יקל כבודו, ומי בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו, והנה הארכתי לכתוב התנצלותי באלו הענינים, יען כי מתחלה ברחתי מן הדברים, עתה אשיב שולחי דבר, בלב כבד ובר, דבריכם ודברי עדתכם הקדושה, מתוקים מדבש נחמדים מזהב ומפז רב, ומעלת העדה הקדושה כאחת חכמתכם גלויה ממזרח עד מערב, ובכ"מ שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב, הנה נהא הואלתי לדבר אל אלופי ומיודעי קציני ורוזני, צעיר אני לימים, לנהוג שררה ברמים, לא בינת אדם לי להכריע בין החכמים, אמנם אבקש מחילה בקידה והשתחויה, על ברכי אכריע וגופי אקרע, ואדון לפניכם בקרקע, אם עד כה הייתם נלחמים מלחמתה של תורה, מה לכם עם ישראל ואש מתלקחת נשקה בהם מה לכם את הבערה, מדוע לא חששתם על הגחלת הנשארה? ח"ו אם כבתה אינו זקוק לה, אם נשמעו הדברים בין חכמי הגוים ואויבנו בתורתינו פלילים, על זה דוה לבנו על אלה חשכו עינינו, איך לא הבינותם אל עושיה לא חששתם לכמה תקלות כאיש ללכת בדרך לא סלולה, אנא רבותי משכו ידיכם מן המריבות, מנעו בניכם מן המבוכות, לא תהתלו בסכנות, לא תשימו דמים בבתיכם, ואל תהרגו נפשות בשעריכם, רדפו אל האבות ואל הזקנים, שאלו נא לימים ראשונים, אם תקראו למקלם נועם או שבט חובלים? תנו עיניכם אל הבירה לא אל זהבים, ויהיו הקטנים נשמעים אל הגדולים, כי גבוה מעל גבוה שומר ועליהם גבוהים, אתם על הארץ והאלהים בשמים, אל תדחו זה את זה בשתי ידים, עשו מחלוקותם כמחלוקת הלל ושמאי, שאין במנינם זקן אשמאי, על הנשמע אלינו בענין החרמות והנדוין, ברו לכם דרך ישרים, הסירו הנזיפות הפרו הרחקות והאסרים, לא ישמע עוד בארצכם שוד ושבר ברחובות ובשוקים, ואנחנו לא נחוש למנינינו אם יעשו הסכמתנו חולין, לבטל אותם כל מיני בטולין, לבלתי ישמעו עוד הדברים בכל הגבולין, השיבו העטר ליושנה, והושיבו קהלתכם הקדושה על מכונה ועל כנה, ואנחנו נעמוד בגזרתינו לנו ולבנינו, גזרנו עלינו ועל זרעינו, גדרנו גדר לגזרתכם, ומוסר שלומנו למחלוקתכם, השומע ישמע ישא ברכה והחדל יחדל, כבוד לא ידל, גדול כח השלום ודגלו המקלקלת עשוים כגדול, אדון השלום ישא לכם ולנו שלום, ויברך עמו בשלום; נאמן בריתכם שמח במעלתכם, חרד לחרדתכם סר למשמעתכם, נותן שלום וכורע ומשתחוה ממקומו מקטנכם ועד גדולכם, עוד כל ימי חייכם וימיכם, הכותב בא על החתום,
2
ג׳משה הלוי בר יצחק המכונה אשקפאט מלי"ש.
3
ד׳חתימה. שני צנתרות הזהב יעמדו יחדו יהיו תמים, שרי צבאות ישראל החכמים ר' אבא מרי י"ץ בן כבוד רב הנעלה, לשם ולתהלה, ר' משה, וגביר ואלוף ר' שמואל בן כבוד הישיש הנעלה לה' ר' יוסף ז"ל מונ"פשליר.
4