מנחת קנאות, מכתבים פ״חMinchat Kenaot, Correspondence 88
א׳זה טופס הכתב החמישי.
1
ב׳ה' עמך גבור החיל, ראש למערכות אלוה איש חיל, מגיד מראש ונדעה חפציך חפצי שמים, מלפנים ונאמר צדק למעשיך בדבר שפתים, פועל צדק לפעלך ידים, הן הכית צור ויזובו מים, ממך ירדו מחוקקים, יצורי ישראל להקים, מצדיקי הרבים לגדור להם גדר לתורה ולמצוה ולחוקים, וצבא תנתן וזמן נסמן, אל נערי בני ישראל האמונים אל חיק אמן, לא יעשו כונים, בספרי היונים, ובני ציון היקרים לא יתערבו עם השונים, יעלו תורת חסד על לשונם, למועד מועדים אל דרך הגוים לא יחזו ימים על ימים, רבים העידו על חקירת עדותן, כי יש באנשים אנשים משחיתים נחלתן, משמרים הבלי שוא שוא תהיה תמורתן, כל זאת באתנו ולא שמנו לב אל הדברים בגחלתן, אמרנו מי אנו ומי ביתינו כי יעלה בתחלה ברחוק מקום ממקום גדולים, יורש עצר יעצר תורה וגדולה, אם כך אמרו לחבוש הנשברת והחולה, זאת היתה הסכמתינו, ובעצה סלקנו ידינו, יען אשר קמו אנשי המצפה, אש קנאתם תבער בם ולא תתנו בביתם מצבה, יקראו בקול גדול העת לכם לשבת בבתיכם ספונים, מה זו שתיקה? למה תהיו אחרונים? עלו והצליחו ועשו סיג לנדרים, בפני הנערים מדעת נבערים, הרימו מכשול מדרך העם מגדר מיוחד וכולל, למה יהיה בעיניכם שם שמים מתחלל, אחרי שמענו כמה תלונות, גם כי ירבו רבים נכבדים תפלות ותחנונות, לא אמרו ברצון בקשנו ולא קראנו, אלא החפץ למדנו, אך בעיון ובשקידה רבה הסכמנו על דברינו ודרישתינו, כי טוב לנו להסיע אפרוחים מאהבת הלמוד בחכמות הטבע והאלהות, פן ימשכו הרעות אחר טבע המציאות, עד בואם אל ארץ נושבת, הוא הזמן המוגבל אז יאמרו רהב הם שבת, ולא כללנו בתקנותינו, זולתי בני קהלינו והנלוים אלינו, וכל הרוצה לסמוך יבוא ויסמוך לטוב בעיניו, ואז יעשה לנו האלהים וילכו לפניו, העל זה יחסדנו שומע, או יקלענו באבני הקלע? מה עשינו עתה ולמה יחייבנו אשם תלוי, על העשוי בתוך המחיצות החתום הגלוי, אל רבותינו לא טובה העצה, ולא זאת הדרך המביאה לגדור את הפרצה, גם על האמור כי כונתי היתה לנעול דלת בפני ספרי הרב ז"ל קדוש ישראל, או המחשבה היתה למנוע הלמוד באחד ממאמריו הקדושים, חלילה לנו וחס ליה לזרעיה דאבהתנא, לא כן כתבו ומי הוא זה מלאו לבו לבא אל גן נעול, ואיזה דרך יפתנו ליגע בכפות המנעול, ולא ישתחוה באימה ביראה ובכובד ראש, אנחנו ואבותינו עשינו מדברותיו למכתינו רטיה, דעת שפתינו חתול לחזק הפצע והכויה, בזאת יתהלל המתהלל כי ינבא בחזיונו, או ישכילנו האלהים להבין בהגיונו, אף כי אמרנו בהסכמה אין במשמעות, זולת דרך קביעות, ואיש משכיל דורש בספרי הרב, יצטרך בחכמות ההם לבאר ספקותיו, הרשות בידו לעיין בהם בשעתן, כי לא היתה מזה מניעת השומעים, שפטו נא למי התלונה לנו או למוכיחנו? מחטיאי הכונה, האמנם שמעו עמים ידעו עדת ישראל ויהודה, על הרועים את העם בינה והשכל לבשנו קנאות, אל הנשמע אלינו חרדנו על שרי קדש שרי צבאות, מי ימלל ראשי אלפי ישראל חלקו לשתים יעשו לתורה מכאות, כי יכסם ראשיהם החוזים או מי עצם עיניהם ולא יבואו לראות, פן יבולע לעם קודש וישראל לחבולים, תחת היותם קודש הלולים, הנשא ראש כי ישמע קול מחלוקת בהמוננו, או נשיש כי דברו אויבים בשער ויתנו דופי בתורתינו, אז יאמרו אם כך במקום חכמה, מה יעשו שרשי הגוף ושרשי השקמה? שמעוני בני הימיני, הימן וכלכל ועדינו העצני, דרשו שלום העיר העירו ועוררו את האהבה, אל נא תהי בקהל רב ועצום איבה ומריבה, בקשו צדק בקשו ענוה, הביאו עצה תקראו חפצו בה, הזהרו בניצוץ פן יעלו גחלי אש מלא חפנים, החפץ הטוב יכבנו וגם יצק בו מים, אך אם אתה לו שמעני אחי, אל יסיתך אחי ואמור לנפשך שחי, ומי כהחכם יודע להשבית ריב ומחלוקת, ולא יעלה בכדו על שכמו אל השוקת? יה יושיעכם ואל כל בית ישראל, יתן עוז לכולכם ועצת מלאכו ישלים לחסות תחת כנפיו וצלו, כלבבכם וכלב המתנשא לאמר אבותי אבותיכם, מתפאר בזרעכם ושמכם, אחוז בחבלי בריתכם, לשון תהלתכם נחפז לעבודתכם,
2
ג׳הכותב בונפוש וידא"ל.
3
ד׳חתימה, שר צבא ה' סיני ועוקר הרים המעולה, מבחר הגולה, השוע הנעלה, אשתרוק דלוני"ל מונפ"שליר.
4