מנחת קנאות, מכתבים פ״טMinchat Kenaot, Correspondence 89
א׳הכתב הששי מן הרב הגדול י"ץ שבברצלונה, וזה טופס הכתב:
1
ב׳הכל היום יחרוש החורש לזרוע, הלעולמים מוכיח בשער יחשוף זרוע, יצפצף כצפור וישוב ויצפור, לאמר עת לתפור, ועת לקרוע המלכי ישפר, לקום בשפרפר, ליתן אל חכי שופר, והעם לא נזהר יאמר עצתך תופר, לא נאמן כי יסופר, הטובים אנחנו מן הנביאים, כמה נביאים נבאו נטרפים כלבאים, כמה אריות הדיחום מדחי אל דחי, ואל שופט ישראל הכו על הלחי, ואמנם האמת שרשו פתוח עלי מים, אם יתמהמה חכה לו יום או יומים, האמת באמת כל מבקשיו ימצאוהו שהכל מסייעין למלאכת שמים, ואם בשמים סהדי ועדים במרומים, בהרימי קולי ואקרא את הקריאה הזאת באזניהם, והתנפלתי כימים אשר התנפלתי לפניהם, אם לכבודי עשיתי ולהשתרר עליהם, רק לכבוד התורה פן יהרסו הנערים אליה לראות ויהרסו את גדרם הבנויה והגזרה, ולקדוש ישראל ולאבותיהם הקדושים קנאתי קנאה גדולה, קנאתי בנערים ההוללים והנבאתי ואמרתי גדוליהם יקנאו ויעבירו גלולים מן הארץ, פן אולת קשורה בלב נער תפרוץ פרץ על פני פרץ, וראיתי עצה נבערה בעיניהם, לחמלה על הבחורים בחוריהם, ונערים לא הביטו אל אבותיהם ההקדושים, ראשי בני ישראל כולם אנשים, מעשיהם ופועל ידיהם קודש קדשים, עסקיהם כל ימיהם בתורתם ימיהם ולילותיהם, ורבים מהם במלאכי עליון עונשים ומכים בלשון, כיורה באבנים בין הדבקים ובין השריון, דבריהם כגחלי אש וחרב וחנית, בתורתם ולא בחכמת היונית, ועתה מה דמות ערכו להם, מי מקדושים אשר בארץ ידמו אליהם, אל מי דמו רבניהם וישוו? מי זה ואי זה מחכמיהם לדמות אליהם יקנו, אלה עשו תורתם והצליחו, ולא לעקור כח זכותם הניחו, ואני מה אם ישתמט כרדוף אחר שררה ולא בחכמה, ואם בעקיפין בערמה, לא לאדם אשפוט ליתן להם את החשבון, דינן מסור לרבון, מכיר הכל להכרעת הקלבון, ואם על המוכיחים יחשבו רע, אין דבר מעבודתם נגרע, המבין הכל יצר המחשבות, הוא ידין על כל קרובות כונת הלבבות, ולמחזיקים במה שמקובל מכל ישראל, איך ולמה ישאל השואל, אך לאשר ישן מפני חדש תוציאו, ודברים לא שערום אבותיכם בידם יביאו, עליהם יתמה לב ונותנין מקום לכל באי עולם, ואמנם אנחנו פה יראים על המחלוקת, כי ראינוה הולכת ודולקת, ושן הנערים חורקת, ולבנו תחת האהבה אין רץ אל השוקת, בקשו למנוע ממנו שלוחנו, מלכת עיר צרפת ואל גלות החל הזה אשר בספרד אשר סביבותינו, אמרנו נשמע אליהם לדבר הזה, כמה ביניהם מזה בן מזה, אולי בזה תבואהו טובה, וברוח נדיבה יכבו להבה, פן אש המחלוקת תרבה, תבער ואין מכבה, ובאמת ידענו כי כבר נשמעו הדברים בכל מלכות ארגזו"ן ונבאר"ה וקשטיל"יא, ורבים מהם מגדוליהם עררו עלינו, ובשמעם יתמהו, ויאמרו מיום גלות הארץ לא נהיה כמוהו, אף אם יוסיפו לו חק ענן בהלה, ונבוא אל הסוגר דלתים בפני התקלה, למה תסיתם לעשות עוד סמיכות למבוכה? ולא ידענו מה זו סמיכה, ולמה יקללו נפש ברכה, הבאים לשמור בניהם מהתהלך על השבכה? הלא טובה היתה השתיקה, מלבא בזרוע נטויה וביד רמה וחזקה, ומי ישמע להם לדבר הזה, הכזה יאמרו בחנוה כל נביא וכל חוזה, בדברים האלה לא נודע ולא יהיו לעד, והאלהים יכפר בעד, ואשר החפיאו עלינו דברים לשבר את האזנים, ולסמא את העינים, כי דברנו ברב הגדול רמב"ם ז"ל וספריו, תמהנו מאוד על האנשים חכמים וידועים לשבטיהם, איך לא חסו על כבודם מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם, כתבנו יוכיח כי לכל אבני דברינו על דבריו הטבעו, ויסודתו מיסוד אזהרתינו לנו נשמעו, דרשו מעל ספריו ותראו ותדעו, חלילה לנו לא אבותינו ולא מחשבותינו בזה תעו, עקבותינו לא בספרינו נודעו, (מי יתן אחרי תורתו וחסדיו ילכו ויעשו ונושעו, לא לספר בשם כבודו הרב, אך ללכת אחריו, בדקדוקי מצותיו, ולשמור משמרת תורותיו), ולערב שאר ספרים עם ספריו, אשר לא מבריתנו ולא באו בשעריו, לחיך רבים לא יערב, ואם יעלה עמהם ערב רב, אנחנו שמענו בחסידותו ותורתו ותפלתו ותפיליו וספריו מוכיחים עליו, ומי למלחמה עלה עליו? אין זה כ"א להריק השומעים הנגשים אל ה' ויתקדשו, לפתוח אזני השומעים אל הכתות כי על גב ספרי הרב יחרושו, וכתבינו יתנו עידיהן ויצדקו, ומי יתן בספר ויוחקו, ויורה דרכו האמת הכל ישמעו ויאמרו אמת, ואשר עשה מישראל שהקריב הריב לפני מלך ושרים כמה דברנו באזני כל שומע זרים, בעיני כל קהל ישראל כעוקר הרים, כמעט תבקע הארץ לקולם, וירעשו הספים ומוסדי עולם, ולא עליהם לבד העוה רק להסיר את העטרה והגולה, והרעיש את הגולה כולה, ועצתו תופר לא תקום ולא תהיה, ודבר אלהינו יקום לעולם, ופועל ידכם לפניכם ינעם ויקימכם ה' לו לעולם, ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם, כנפש נאמן למעלתכם, מקים הציץ בין עיניו משרתכם,
2
ג׳הכותב, שלמה ן' אדרת.
3
ד׳וזה לך האות כי מעשיכם רצוים לפני ה' צבאות, הקרה הוא ית' לפנינו תשובת שאלה לרבינו האי, ששאל ממנו הנגיד ר' שמואל הלוי, אם מותר להתעסק באותן החכמות, והשיב הוא ז"ל:
4